בית משפט השלום בבת-ים דחה תביעה על סך 150 אלף שקל של ידוען הרשת סמיון גרפמן נגד המקומון "ערב ערב באילת" והעורך רותם נועם. גרפמן ישלם הוצאות משפט בסך 23 אלף שקל.
גרפמן תבע את העיתון והעורך בשל פרסום לפיו הוא "התגלה כהומופוב עלוב" בכותרת בשער המקומון ובשל הכתבה שהציגה אותו כהומופוב. הכתבה תיארה תקרית שצולמה ופורסמה על ידי גרפמן, במהלכה גידף יושבי סירה שלדעתו לא עזרו לחבריו. בין השאר אמר: "אני מבטיח לך שמחר אני מזיין אותך או מי שאחראי על הסירה הזו בתחת". ב"ערב ערב באילת", סברו כי מדובר בביטוי הומופובי. גרפמן איים בתביעה, והגיש אותה למרות שבמקומון פרסמו התנצלות למחרת הפרסום.
פסק הדין רצוף ביקורת כלפי התובע, גרפמן, בשל שפתו הבוטה. כבר בפתח פסק הדין כותבת השופטת אופיר: "אקדים ואומר כי הורתה של תביעה זו בהתבטאויות אשר הנייר אינו סובלם ואין מקומם באולם בית המשפט או בשיח בין בני תרבות. [...] במסגרת הדיון נדרשו הצדדים, כמו גם בית המשפט, לבוסס במדמנת השיח לשם פירושם של הביטויים הבוטים וסריקתם במסרקות החוק והפרשנות המשפטית. כביכול בחלל סטרילי ותוך העמדת פנים כי מדובר בביטויים לגיטימיים לדיון. ולא כך הוא. אולם זו התביעה, זו הלשון בה בחר לנקוט התובע, זוהי המלאכה
שהובאה לפניי ואין אני 'בן חורין לִבָּטֵל ממנה'".
ובהמשך: "כפי שזה נצפה מעיני בית המשפט, הקורא את התבטאויותיו של התובע מתרשם כי מדובר בתובע גס רוח ובוטה. גסות הרוח העולה מדברי התובע נושקת לגבול אלימות מילולית של ממש. התרשמותו של האדם הסביר היא כי התובע
אינו בורר את מילותיו ואלו אינן נבחנות לפי אמת שפה של בן תרבות". אלמלי נדחתה התביעה, כותבת השופטת, היה בכך, בין שאר סיבות, כדי להעמיד את סכום הפיצוי על רף נמוך של כמה מאות שקלים בלבד.
"הגדרת אדם כהומופוב עלולה לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג ואף לפגוע בו והיא בבחינת לשון הרע במבחן האובייקטיבי"
השופטת רונית אופיר דחתה את טענות ההגנה של הנתבעים לבד מאחת, שהכריעה לבסוף את הכף בהחלטתה לדחות את התביעה. כך למשל דחתה השופטת את הגנת "אמת דיברתי", וקבעה כי השימוש בגידוף אותו אמר גרפמן אינו בהכרח עדות להומופוביה. ההגנה שעמדה לנתבעים היא הגנת "הבעת דעה בתום לב": "אני סבורה כי הרושם המתקבל אצל הקורא הסביר למקרא הכותרת בשער הגיליון הוא כי האמירות בכותרת הן בגדר דעתו השלילית של כותב הכתבה על התובע כפי שזו באה לידי ביטוי בהתנהגותו של התובע", כתבה השופטת, ולא בגדר חיווי עובדתי.
עוד כתבה השופטת כי "מחקירתו הנגדית של רותם התרשמתי כי הוא אכן סבור כי אמירותיו של התובע הינן אמירות הומופוביות. הוא לא נקט בדרך של "שב ואל תעשה" אלא יצר קשר עם האגודה למען הלהט"ב קודם לפרסום על מנת לקבל את עמדתה לאמור. גם לא התרשמתי כי הפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע בתובע 'במידה גדולה משהיתה סבירה' כדי להוקיע את אופן ביטויו של התובע. על כן בחינת הפרסום אל מול הפרסום הבוטה שנעשה על ידי התובע עצמו מובילים לטעמי
למסקנה כי אין מדובר בפרסום החורג מן הסביר בנסיבות".
שער "ערב ערב באילת" בגינו נתבע העיתון
קביעה נוספת של השופטת שיש בה עניין אקטואלי, על רקע בחירתה לכנסת של מפלגה שחרטה על דגלה מאבק בלהט"בים, שמנהיגה הרוחני הוא הומופוב מובהק, שקמפיין הבחירות שלה כלל מסרי שנאה והסתה נגד להט"ב ושנציג מטעמה מונה לשר במשרד החינוך - היא כי המילה "הומופוב" היא אכן, עדיין, בגדר לשון הרע.
"הצדדים מסכימים כי הביטוי 'הומופוב' הוא בבחינת לשון הרע", כותבת השופטת אופיר, "אומנם ההתייחסות לאדם כבעל דעה קדומה ונטייה שלילית מובנית כלפי הקהילה הגאה ידעה התפתחויות במבחן הזמן והיא גם תלוית ייחוס חברתי. עם זאת, בחברה דמוקרטית וליברלית ובמציאות החברתית הכללית הנוהגת כיום בישראל; הגדרתו של אדם כהומופוב מציירת אותו כדמות חשוכה, בעלת דעות קדומות, המדירה את הזולת על יסוד העדפה מינית בלבד; דמות שאינה לגיטימית בחוגים רחבים בחברה הישראלית. בהתאם, הגדרת אדם כהומופוב עלולה לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג ואף לפגוע בו והיא בבחינת לשון הרע במבחן האובייקטיבי".
מטעמו של גרפמן נמסר כי הוא מתכוון לערער על פסק הדין, שהוא לטעמו שגוי מהטעם שכותב הכתבה לא העיד ונחקר בנוגע לקביעה כי מדובר בהבעת דעה, ומהטעם שרק קריאת הכתבה מגלה לקורא כי הכותרת הינה דעתנית ולא עובדתית, וקוראים רבים אינם נחשפים לכתבה אלא רק לכותרת.
עדכון, 21.5.23: גרפמן לא יערער על פסק הדין.
ת"א 67819-06-20