תגלית הגז בשדה נועה, לפני 22 שנה, פתחה עידן חדש במשק האנרגיה של ישראל. תגלית תמר, ב-2009, התניעה שורה של מאבקים ציבוריים עזים, שאת כולם חורזת השאלה: מי ייהנה מפירות משאבי הטבע של המדינה, קומץ טייקונים או כלל האזרחים? כך בשאלת התמלוגים שהתרכזה סביב דיוני ועדת ששינסקי, כך בשאלת הייצוא בה עסקה ועדת צמח, וכך גם בשאלת השליטה המונופוליסטית של חברת דלק ושותפותיה שהוכרעה באופן אגרסיבי במתווה הגז.

לכל אורך הדרך הבטיחו מקבלי ההחלטות כי התגליות יניבו הכנסות עצומות למדינה ולאזרחים, בסכומים שהפכו דמיוניים יותר ויותר. הם נופפו ב"היטל ששינסקי" שנחקק ב-2011 כהישג עצום: מס חדש שיוטל על מאגרי הגז ויזרום ל"קרן העושר" שתדאג כי הציבור יקבל את חלקו הראוי ברווחי הגז. ב-2015, עם החתימה על המתווה שהנציח את מונופול הגז, הבטיח נתניהו כי המיליארדים יגיעו תוך זמן קצר. לא סתם מיליארדים, אלא מאות מיליארדים. כל אותה העת, קומץ פעילים ועיתונאים הזהירו כי מדובר בתחזיות כוזבות.

כעת, ב-2021, ניתן לקבוע כי המציאות לא הסכימה להתיישר עם קביעותיהם של מקבלי ההחלטות. בפועל, "היטל ששינסקי" התחיל להיגבות רק ב-2021, באיחור של שנים מהתחזיות. "קרן העושר" טרם קמה. חברות הגז, לעומת זאת, נהנות מרווחיות עצומה של עשרות מיליארדי שקלים.

מלבד האיחור בגביית המס, גם התחזיות בנוגע להיקפו הולכות ומצטמצמות. ב-2013 מרכז המחקר של הכנסת העריך שעד 2037 יצטברו בקרן 72 מיליארד דולר. ב-2020 פירסם מרכז המחקר תחזית מעודכנת - למטה. הסכום המוערך ירד בחדות ל-56 מיליארד דולר, ואילו הזמן המוערך לצבירתו התארך באופן דרמטי – ב-27 שנים, עד 2064. להערכתנו, גם תחזית זו מופרזת והמס שייגבה בפועל יהיה נמוך עוד יותר.

אז איפה הכסף? על השאלה הזו ננסה לענות בשורות הבאות.

בעיטת קרן: התחזיות הוורודות התנפצו

סוגיית העיכוב בתשלומי היטל ששינסקי הוצפה לאחרונה כאשר ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים בכנסת, דרש מנציגי בנק ישראל לקבל נתונים מדויקים: כמה כסף נכנס מרווחי הגז לטובת הקרן לאזרחי ישראל – "קרן העושר" - שם אמורים להצטבר כספי "היטל ששינסקי". לאחר עיכובים וגמגומים הגיעה התשובה: לא מאות מיליארדים, גם לא מיליארדים: עד כה נכנסו לקרן 500 מיליון שקל בלבד. את חצי מיליארד השקלים הללו שימו בצד, עוד נחזור אליהם.

שלוחי חברות הגז ותומכיהם עלו למתקפה. רועי עידן, תסריטאי ודמות טוויטר בולטת, תקף את גפני מעל במת התכנית "מהצד השני עם גיא זוהר", בסרטון רצוף טעויות. כך לדוגמה, עידן טען כי חברות הגז זכאיות להחזר על השקעתן פלוס רווח של 50% לפני שיחלו לשלם את "היטל ששינסקי". בפועל החברות זכאיות לרווח כפול. בעקבות לחצים מאסיביים של לובי הגז, קבעה ועדת ששינסקי שלל הטבות למאגר תמר באופן ספציפי, ביניהן כי המאגר יחל לשלם את המס המיוחד רק לאחר החזר ההשקעה ועוד רווח של 100%.

לאחר שהפרכנו את טענותיו של עידן נזעק לעזרתו אמיר פוסטר. בתקופת המאבקים הסוערים שלפני המתווה הציג את עצמו פוסטר כמומחה בלתי תלוי שבמקרה מחזיק בעמדותיהן של חברות הגז, אולם כיום הוא כבר מזדהה כמנכ"ל איגוד חיפושי הנפט והגז בישראל, גוף לובי של חברות הגז. לדברי פוסטר, לפי ועדת ששינסקי, מאגר תמר (שהחל לפעול ב-2013) אמור היה להתחיל לשלם את ההיטל לאחר 10 שנים מההפקה, כלומר, ב-2023. אלא שבזמן אמת, כשהתחולל הוויכוח הציבורי על ההיטל, חברות הגז סיפקו מספרים שונים לגמרי.

למעשה, דו"חות חברות הגז עצמם סותרים את דבריו של פוסטר. כך לדוגמא, בדו"ח דלק קידוחים, זרוע הגז של יצחק תשובה, שפורסם במרץ 2013, ניתן לראות תחזית לפיה תשלום היטל ששינסקי יחל ב-2018, ויגיע לכדי מיליארדי שקלים עד סוף 2020.

דו"ח תזרים DCF מעתודות מוכחות למאגר תמר, מתוך דו"ח שנתי של דלק-קידוחים ל-2012, פורסם ב-15 במרץ 2013, עמוד א-58. הנתונים הכספיים מתייחסים לחלק היחסי של דלק-קידוחים באותה תקופה, 15.625% (ליחצו להגדלה)

לא רק חברות הגז סיפקו בזמן אמת תחזיות ורודות ומנצנצות. כפי שקרה וקורה לאורך כל הדרך, גם בסוגיה זו התיישרו זרועות הממשלה עם האינטרס של חברות הגז. כך פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל בזמנו, הציג בכנסת ב-2013 תחזית לפיה בשנים 2018-2022 ייכנסו 3.9 מיליארד דולר ל"קרן העושר".

התחזית הוצגה במסגרת דיון בוועדת המדע, שבראשה עמד במקרה ח"כ משה גפני, שלמזלנו ניחן בזיכרון לא רע. תחזית זו תואמת את תחזית חברות הגז דאז. כך הוצגה התמונה בוועדת המדע:

מתוך מצגת נגיד בנק ישראל "הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט", 3 ביוני 2013 (ליחצו להגדלה)

שקף זה שימושי כי הוא מבהיר את שלושת המרכיבים של מיסוי הגז: התמלוגים שנגבים ישירות מההכנסות ומתחילים מהדולר הראשון; מס החברות שנגבה על רווחי החברות; ואותו מס מיוחד – היטל ששינסקי – שמתחיל באפס, אך לבסוף הופך לרכיב המשמעותי ביותר. כאן בשקף של פישר, רואים שהיטל ששינסקי אמור להתחיל להיגבות סביב 2017-2018.

כאמור, עם הזמן, התחזיות השתנו. לרוע מזלם של אזרחי ישראל, זה קרה אחרי שההחלטות הדרמטיות בתחום הגז כבר התקבלו - על סמך אותן תחזיות ורודות. ב-2015, תחזית שבוצעה על ידי משרד האוצר הצביעה על דחייה מסוימת בתשלום ההיטל ל-2019. כך זה נראה בטבלאות משרד האוצר:

תחזית משרד האוצר, 2015 (ליחצו להגדלה)

משום מה, מאז 2015 האוצר איננו מפרסם תחזיות עדכניות. אלא שגם התחזית ההיא לא התממשה: בסוף 2019, שנה בה לפי תחזית משרד האוצר כבר היינו אמורים לראות את היטל ששינסקי זורם לקרן העושר, פנינו בבקשת חופש מידע ושאלנו את משרד האוצר האם ישנה תחזית עדכנית יותר. נענינו כי התחזית המעודכנת בעניין עודנה "בעבודה הדרגתית". זאת למרות שעברו ארבע שנים ויותר ממועד התחזית הקודמת.

האם במשרד האוצר עובדים בהדרגתיות על ניתוח הנתונים, או שהנתונים מונחים לפניהם וההדרגתיות היא רק בעיכוב הפרסום שלהם? בהקשר הזה מעניינת הכתבה שפירסם גיא רולניק ב"דה מרקר" לפני כשנה, תחת הכותרת "אגדת תמלוגי הגז". בכתבה מצטט רולניק הערכות עדכניות של כלכלנים בממשלה, שלא פורסמו לציבור, לפיהן ההכנסות מהיטל ששינסקי תגענה רק לכ-10 מיליארד שקל עד סוף העשור הנוכחי. זאת לעומת תחזית של כ-40 מיליארד שקל בטבלאות משרד האוצר ב-2015, או מעל 50 מיליארד שקל בתחזית בנק ישראל מ-2013.

בזמן שמשרד האוצר לא מפרסם את תחזיותיו העדכניות והדרמטיות, התחזיות של חברות הגז ממשיכות להתפרסם מדי שנה, כשבכל פרסום היטל ששינסקי נדחה ומצטמצם. אם בתחזית שפורסמה ב-2013 העריכו חברות הגז שהיטל ששינסקי יחל ב-2018, בתחזית של 2015 המס נדחה כבר ל-2019; ב-2018 המס נדחה ל-2020. רק בתחזית האחרונה שפורסמה, ביולי 2020, הודו שהמס יחל רק ב-2021 (כפי שאכן קרה, בהיקף מצומצם ביותר).

ובזמן שחלקו של ציבור אזרחי ישראל מרווחי הגז הולך ונדחה, חברות הגז מציגות רווחיות פנומנלית. השנה האחרונה שפורסם בה דו"ח שנתי היא 2019. מ-2013 ועד לשנה זו הכניסו חברות הגז כ-12 מיליארד דולר, מתוכן לא פחות מכ-6.3 מיליארד היו רווח לכיסי חברות הגז – מעל למחצית מההכנסות. היטל ששינסקי ממאגר תמר, שאמור היה להיות כ-1.5 מיליארד דולר עד סוף 2020, עמד בכל אותו זמן על אפס עגול. מיסי החברות והתמלוגים (חלק המדינה) הסתכמו ב-2.5 מיליארד בלבד.

חלוקת הכנסות מאגר תמר 2013-2019, על בסיס דיווחי ישראמקו (ליחצו להגדלה)

אם כן, בניגוד לתמונה הוורודה שהציגו נציגי חברות הגז והציגה הממשלה, היטל ששינסקי איננו עומד בתחזיות. העושר לא זורם לאזרחי ישראל, ונשאר בכיסם של חברות הגז שזוכות לרווחים מפליגים. אך השאלה המורכבת יותר היא - למה?

כדי לענות עליה, ראשית צריך להסביר כמה מושגים לגבי היטל ששינסקי. לאחר מכן נציג כמה הסברים אפשריים – ונשלול אותם. כך, נראה כי ההסבר לפער בין התחזיות ליישום הוא ככל הנראה אופן יישום החקיקה על ידי רשות המסים – וכי נדרשת הגברה משמעותית בשקיפות הליכי המיסוי, כדי שבסוף הציבור יקבל את חלקו. במילים אחרות, הערפל שהצליחו חברות הגז והממשלה לפזר בתקופת המאבקים על עיצוב מדיניות הגז, בדמות תחזיות מופרכות, פושט ולובש צורה, אך הוא נמשך גם כעת, בשלב היישום.

לפני שנמשיך: כמה מושגי יסוד ב"היטל ששינסקי"

מבנה המס שפותח בוועדת ששינסקי מבוסס על היגיון יפה: המס משולם רק אחרי שהכנסות היזמים מגיעות לרף מסוים, כך מבטיחים להם תשואה נאה, שרק לאחריה מגדילים משמעותית את המס. כך ניתן תיאורטית להגשים שתי תכליות: עידוד השקעות מהמגזר הפרטי לפיתוח והפקה של משאבי טבע, כמו מאגרי גז, ולצד זאת הגדלת רווחי המדינה (Government Take – GT) בהסתכלות מצטברת, לאורך חיי המאגר. כך זה נראה בדו"ח ששינסקי הסופי:

כאשר אותו "מקדם היטל", ה-R פקטור, מגיע ל-1.5, המשמעות היא (בערך) שסך הרווחים הם 150% מעלות הפיתוח. זו הנקודה שבה מאגרי גז אמורים להתחיל לשלם את היטל רווחי היתר ("היטל ששינסקי").

גרסה מדויקת יותר של נוסחת המקדם היא זו:

נפרק מעט את הנוסחה המורכבת הזו: במונה, יש את סך ההכנסות בניכוי הוצאות הפעלה, תמלוגים, השקעות אחרות, והיטל ששינסקי ששולם כבר. במכנה, יש את הוצאות החיפושים כפול 2 (כדי לעודד חיפושי גז) ואת הוצאות הפיתוח, במכפלה של ריבית.

מתעניינים לדעת מה מצב מקדם ההיטל כיום? מה הנתונים? גם אנחנו. לצערנו הנתונים בנוסחה לעיל אינם משוקפים על ידי רשויות הממשלה או על ידי חברות הגז. זו אחת הנקודות שהצפנו בתגובתנו לתזכיר חוק מיסוי משאבי טבע, שהתמקדה בסוגיית השקיפות.

ועכשיו, להסברים האפשריים לדחיית תשלומי המס.

הסבר שגוי א':  הכנסות חברות הגז לא הספיקו כדי להתחיל לשלם את היטל ששינסקי

זהו ההסבר המרכזי שמוצע על ידי תומכי הגז. כך למשל אמר אמיר פוסטר, הלוביסט המוכר של מונופול הגז, בדיון בכנסת ביולי 2020:

"לגבי הנושא של המחירים ושינויי תחזיות. בשנת 2013, כשעשו את התחזית הראשונית מחירי האנרגיה בעולם היו מאוד מאוד גבוהים, אני חושב שהמחירים באירופה היו סביב שמונה דולר, משהו כזה, מחירי יצוא של גז לכיוון מזרח גם הגיעו ל-18 דולר ואלה היו מחירים שהם גבוהים גם יחסית לשנה-שנתיים שבאו אחרי התחזית הזאת. (...) התחזיות האלה יכולות להשתנות. באמת הנושא של המחירים הוא, לפי דעתי, הדבר העיקרי שהיה פה".

כלומר, פוסטר טוען כי ירידת המחירים גררה ירידה בהכנסות – וכך הביאו לדחייה בתשלום היטל ששינסקי.

אלא שבהסבר של מר פוסטר קיימים מספר כשלים. ראשית, מחירי הגז באירופה ובמזרח משפיעים מעט מאוד על מכירות הגז בישראל. 99% מהגז שנמכר בשנים 2013-2019 היה ללקוחות ישראלים. מנגנוני המחירים שנקבעו לגבי חוזי הגז בישראל הבטיחו קיבעון במחירי הגז – ולא הצמידו את החוזים העיקריים למחירי אנרגיה עולמיים, כמקובל בשווקי אנרגיה. כך נראה מחיר הגז בשנים האחרונות במאגר תמר:

מקור: רשות החשמל (ליחצו להגדלה)

לעומת מחירי הגז הטבעי באירופה או בארה"ב בעשור האחרון, מדובר במחירים יציבים מאוד.

מידע נוסף שסותר הסבר זה ניתן למצוא בתחזית של משרד האוצר שצוינה לעיל, מ-2015. אמנם התחזית טעתה בעניין היטל ששינסקי (היא העריכה תחילת תשלום ב-2019), אבל היא דייקה בנתון אחר: הכנסות המדינה מתמלוגים. למעשה, בחינת התחזית הזו מ-2015 למול נתוני גביית התמלוגים בפועל עד 2019 מעידה על דיוק מדהים: רק 2% חריגה בממוצע כל שנה.

תחזיות האוצר לגבי תמר (ליחצו להגדלה)

בשונה ממס ששינסקי, התמלוגים נגזרים מהיקף המכירות ולא מהרווחים: על כל 100 דולר גז שנמכר, נגבה תמלוג של כ-11.5%. אין המון מקום למשחקים. כך, תחזית האוצר מעידה שהמכירות היו בהיקף הצפוי – אבל גביית היטל ששינסקי לא.

בשורה התחתונה, ההסבר לפיו הפער בהכנסות הוא הסיבה לאי-עמידה בתחזיות מס ששינסקי – מופרך.

הסבר שגוי ב': ההטבות שניתנו למאגר תמר הובילו לדחייה בתשלום היטל ששינסקי

מאגר תמר קיבל מספר הטבות במסגרת החקיקה של מסקנות ועדת ששינסקי. ניתוח המסמכים מראה שכבר בשלב שבין פרסום מסקנות הביניים של הוועדה בנובמבר 2010 לבין פרסום הדו"ח הסופי חודשיים מאוחר יותר, הוכנסו הטבות מרחיקות לכת למאגר – להבנתנו בשל לחצים גדולים של לובי הגז.

ראשית, כפי שהזכרנו קודם, מקדם ה-R פקטור שונה לטובת תמר. כזכור, מועד תחילת הגבייה של היטל ששינסקי ושיעורו תלויים בגודל מקדם זה. עבור מאגר תמר נקבע כי במקום לשלם כשהמקדם יגיע ל-1.5, תחילת תשלומי מס ששינסקי תחל רק כאשר המקדם יגיע ל-2. דהיינו, להבדיל משאר מאגרי הגז, השותפות בתמר רשאיות לכסות את ההשקעה (בתוספת הצמדה) ולהרוויח עוד כ-100% מעלות ההשקעה לפני הפעלת היטל ששינסקי (בהשוואה ל-50% במאגרים אחרים).

שנית, בחקיקה הרחיבו משמעותית את מרכיב "עלות ההשקעה" של מאגר תמר (העלויות שנצברות במכנה נוסחת המקדם). למשל, הכירו בהשקעות שונות שהוצאו עד ארבע שנים לאחר תחילת ההפקה, כחלק מעלויות ההקמה. כך נוצר מצב אבסורדי: במצגות של חברות הגז למשקיעים עלות פיתוח המאגר היא 3.1 מיליארד דולר, ואילו במצגות ממשלתיות עדכניות עלות ההקמה המוצגת היא 4.6 מיליארד דולר.

כך לדוגמא במצגת דלק קידוחים מ-2018 מוצהר שעלות ההקמה היא 3.1 מיליארד דולר ("Development budget"):

מתוך מצגת דלק-קידוחים (ליחצו להגדלה)

לעומת זאת, במצגת משרד האנרגיה מיוני 2020 העלות תופחת בתופסת עצומה של מיליארד וחצי ודולר, ומגיעה לסכום של 4.6 מיליארד דולר:

מתוך מצגת משרד האנרגיה (ליחצו להגדלה)

אין ספק שההטבות שקיבל מאגר תמר – מפליגות. המשמעות שלהן היא דחיית מועד תשלום המס והקטנת הסכום שישולם בפועל. אם במקור היטל ששינסקי היה אמור לחול לאחר החזר השקעה פלוס 50% (דהיינו, לאחר רווח של כ-4.7 מיליארד דולר), מאגר תמר בפועל התחיל להחזיר את ההשקעה רק אחרי רווח של מעל ל-8 מיליארד דולר (ולפי הערכות גורמים בשוק ההון, מעל 10 מיליארד דולר) – רווח של כ-300% (!).

אבל יש בעיה עם ההסבר הזה. לא שמונופול הגז לא קיבל את ההטבות העצומות בתמר, אלא שהן כבר נלקחו בחשבון. כלל החקיקה שיישמה את מסקנות ועדת ששינסקי, לרבות ההטבות למאגר תמר, בוצעה בחודשים הראשונים של 2011. לעומת זאת התחזיות של חברות הגז – ועל בסיסן התחזיות של בנק ישראל – ניתנו שנתיים מאוחר יותר, במרץ 2013 – והן עדיין חזו שהיטל ששינסקי יחל להיות משולם ב-2018. כלומר, לפי התחזיות היינו אמורים לראות כסף בקרן העושר כבר ב-2018 – גם בשקלול ההטבות הרבות של מאגר תמר.

ההסבר שנותר: הכסף לא הגיע בגלל אופן יישום חקיקת ששינסקי על ידי רשות המסים

אילו הוצאות הוכרו לעניין היטל ששינסקי בשנים האחרונות? הנוסחה של ששינסקי ידועה, אבל מה הנתונים ששוקללו בה? יש לצערנו מעגל מצומצם בלבד של גורמים שמחזיקים במידע הזה: חברות הגז עצמן ורשות המסים. אפילו מנכ"ל משרד האנרגיה טען שאינו יודע פרטים מדויקים לגבי מיסוי חברות הגז, כאשר נשאל על כך ע"י ח"כ יואב סגלוביץ, והפנה את סגלוביץ לרשות המסים.

כל הדיונים אודות הנתונים מתנהלים רק בין רשות המסים לחברות הגז, עם ביקורת חיצונית אפסית. מרבית דיוני השומות בין רשות המסים לחברות הגז נסגרים בפשרה, ללא שיקוף לציבור של העמדות השונות, ככל שאלו קיימות. האם רשות המסים מקבלת את עמדת החברות באופן מופקר, למשל - מכירה בהוצאות בהיקף עצום? לא נדע.

ככל הנראה, הקמת צינור שייעודו העיקרי ייצוא ב-2014, בעלות של כ-300 מיליון דולר, קיבלה הכרה לעניין מקדם ההיטל כהוצאת פיתוח. בשנים 2013-2017, כלומר כשהמאגר כבר התחיל להפיק, שותפות תמר דיווחו על השקעות בהיקף של מעל מיליארד דולר, שכללו השקעות נרחבות בחיפושים וקידוחים נוספים – כאשר לא ברור באילו השקעות מתוכן הכירו לעניין מקדם ההיטל, ובאילו לא. בתירוץ של חובת סודיות רשות המסים מסתירה את מסמכי הדיונים ואת הפירוט על הסכמי השומה עם החברות. וכמובן שללא המידע, לא נוכל לערער על השומות.

אפילו מתווה הגז הכיר בקיומן של פרצות מס וקבע (סעיף ו' למתווה) כי על רשות המסים להגיש תזכיר חוק לסגירתן. שש שנים אחרי, עדיין לא ברור מהן אותן פרצות המס, מה היקפן ומהי תכנית רשות המסים לסגור אותן.

המסקנה: כדי להבטיח את חלקו של הציבור מרווחי הגז, נדרשת, קודם כל, שקיפות

שקיפות במיסוי משאבי הטבע היא סטנדרט עולמי. בשונה מעסקים רגילים, הפקת רווחים ממשאבי הטבע, הם למעשה הפקת רווחים ממשאב ציבורי. החברות המפיקות מקבלות זכות להפיק ולהרוויח – מהמדינה.

קרן המטבע העולמית פרסמה ב-2019 כי שקיפות היא חשובה במיוחד בכל הנוגע למשאבי טבע, בשל הפוטנציאל הרב לשחיתות בתחום זה. הארגון הבינלאומי IETI (Extractive Industries Transparency Initiative), בו חברות 55 מדינות, הגדיר סטנדרט לפיו ישוקף לציבור כל תשלום המבוצע מחברת הפקת משאבים למדינה, ויוגשו דו"חות עיתיים אודות המיסוי של המשאב.

מקור: EITI

מדינת ישראל היתה יכולה להתנהל אחרת, והיא צריכה להתנהל אחרת. ניתן וצריך להגביר משמעותית את השקיפות ביישום חוק ששינסקי: בין היתר, יש לפרסם מהם נתוני מקדם ההיטל לפי חברות הגז, מהי עמדת רשות המסים – ומה ההסבר לפער. את רשות המסים יש לחייב לדווח באופן שנתי לכנסת – ולציבור – אודות מאמציה לגבות את המס הראוי. ובמידה שיימצא כי המס בפועל הוא לא מה שציפו המחוקקים? השקיפות והנתונים יהיו הבסיס לתיקון החוק - והגדלת המס.

מרבית הגז במאגר תמר טרם הופק עד כה, ומאגרי לוויתן וכריש-תנין טרם הגיעו לשלב תשלום מס ששינסקי. לכן, עכשיו הוא הזמן לחזק את גביית המס באמצעות החלת השקיפות, כדי שהשאלות שנשאלו עד עתה לא ייוותרו פתוחות בסוף חיי המאגרים.

וכמעט שכחתי – מה עם 500 מיליון השקלים שכבר נגבו לטובת קרן העושר? בדיון בוועדה בכנסת בראשות ח"כ אבי דיכטר לעניין רווחי משאבי טבע, שאלו חברי הכנסת את אותה שאלה. נציג משרד האוצר ירד מהזום, וחזר אחרי כמה זמן עם התשובה: 75% מהסכום הגיע ממאגר ים תטיס, מאגר שחדל לפעול ב-2012. לגבי הרבע האחרון אמרו שזה, תנחשו: "סודי".

אריאל פז-סוויצקי הוא מנהל המחקר ב"לובי 99" - הלובי הציבורי