ההחלטה של מו"ל "וואלה" הטרי, אלי עזור, למנות את ערן טיפנברון לעורך הראשי של האתר היא חדשות מצוינות עבור עובדי ערוץ הכנסת, מקום העבודה שטיפנברון עוזב כעת. אבל עבור כל עיתונאי ועיתונאית המועסקים כיום ב"וואלה", הצנחת טיפנברון אל לשכת העורך הראשי היא חדשות רעות ועצובות, איתות אזהרה ברור מפני שובם האפשרי של ימי "תיק 4000" האפלים, עם עסקאות הצללים והלחצים הפסולים.
בשנים האחרונות, תחת העורך הפורש מעין דגן, מערכת "וואלה" עברה תהליך מעורר הערכה של שיקום. המו"ל הקודם, שאול אלוביץ', רמס את העיתונאים וסירסר בהם כחלק ממערכת היחסים המושחתת שרקם עם בנימין נתניהו ומעגל מקורביו. "וואלה" היה האתנן שהביאה משפחת אלוביץ' לשולחן המשא-ומתן, בתמורה להטבה רגולטורית שהיתה שווה לה הון. בית-המשפט יכריע אם האתנן הזה עולה לכדי שוחד.
בזמן אמת, היו ב"וואלה" עיתונאים שניסו למסמס את ההוראות שירדו מלמעלה. כשנוכחו שהמצב חסר תקנה, הדליפו לעיתונות. התחקיר שפרסם גידי וייץ ב"הארץ" ב-2015 תרם תרומה מכרעת לחקירה ולהגשת כתב האישום. לאחר מכן התייצב בפני מצלמות "המקור" מצעד של עובדים שסיפרו בגילוי לב על המצב הבלתי אפשרי במערכת, ועל הדרך החוצה מהחושך. הרוח היתה אופטימית: בעל הבית ניסה למחוץ אותנו, ראש הממשלה ניסה למחוץ אותנו – אבל עכשיו ראש הממשלה מסובך בפלילים, ובעל הבית כבר לא בעל הבית. ואנחנו עוד כאן.
המרד השפוף של עיתונאי "וואלה" עורר אי-נחת אצל האלוביצ'ים והמנכ"ל הכוחני שלהם, אילן ישועה. הם הגיעו למסקנה שכדי שהעניינים יתקתקו, עליהם להכניס ל"וואלה" – ובעיקר לדרגי העריכה הגבוהים – אנשים עם די-אן-איי אחר. את ההשראה שאב אלוביץ' מ"ידיעות אחרונות" של נוני מוזס, ש"יודע למנות אנשים שיודעים מה לעשות בלי שיגידו להם". בשיחה שקיים אילן ישועה עם איריס אלוביץ' הוזכר בהקשר זה שמו של איש מפתח במנגנון של מוזס: ערן טיפנברון.
עיתונאים שעבדו לצד ערן טיפנברון מתארים אותו כזיקית חסרת עכבות, כלי קיבול לאינטרסים של המו"ל, עורך שיודע למשוך בחוטים בשקט ובאפקטיביות, בלי לשאול שאלות ובלי לעורר מהומות
לפני כמה חודשים, במסגרת עבודה על כתבה שתיארה את הבחישה של נתניהו במינויי עיתונאים לאורכה ולרוחבה של מפת התקשורת הישראלית, שאלתי את טיפנברון האם הוא יודע מדוע ישועה חשב שהוא האיש המתאים ביותר לתפקיד. טיפנברון סירב להשיב. אבל הוא יודע את התשובה.
טיפנברון הוא עורך החלומות של כל מו"ל שמעוניין להשתמש בכלי התקשורת שלו כצינור לקידום אינטרסים חיצוניים, בלי להתחשב בעיתונאים ובשליחות המקצועית שלהם. נוני מוזס בחר בטיפנברון כדי להוביל את "24 דקות", חינמון צהוב וירוד שניסה להתחרות ב"ישראל היום" באמצעות נטילת סיקור עיתונאי סולידי מ-ynet ואינוסו כך שאפילו העיתונאים שחתומים עליו לא יכלו לזהותו. כש"24 דקות" נכשל ונסגר, מוזס מינה את טיפנברון לתפקיד המשנה לעורך ynet. עד מהרה הוא דחק הצדה את העורך הוותיק יון פדר והפך לדמות הדומיננטית באתר.
בתקופתו של טיפנברון, ynet הפך מאתר עצמאי וחופשי באופן יחסי, מעין אח חורג במשפחת "ידיעות אחרונות", לחבר מלא במאפיה של מוזס: זרוע לקידום בעלי ברית וממון, וריסוק או השתקה של יריבים. מערכת עיתונאית שבה הכל עומד למכירה. אחד העובדים הגדיר אותו כ"מוציא לפועל הראשי לבית נוני".
טיפנברון חיבל בניסיון ההתאגדות של העובדים, כמעט רוקן את ynet מעורכים עצמאיים, והחליף אותם באומרי הן. תחת טיפנברון ופדר, העורכים והכתבים נאלצו להתרגל למציאות שבה הסיקור נמכר לכל מי שמעוניין – חברות מסחריות שמעוניינות להלבין את תדמיתן, שרים בממשלה שרוצים לקנות ראיונות וסיקור מיטיב, ואפילו ארגונים להחזרה בתשובה. כשפרצה מחאת יוקר המחיה של 2011, טיפנברון היה אחד המוציאים לפועל של ההוראה לחנוק את הסיקור – אחרי שהתברר שרוח המחאה מסכנת את המגזר העסקי והמפרסמים הגדולים.
מו"ל "וואלה", אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)
באחת השיחות הסודיות שקיימו מוזס ונתניהו בשלהי 2014, מוזס נקב בשמו של טיפנברון כאחד משני עורכים בכירים שיכולים להתחיל לבחוש במערכת שעליה הופקדו, ולהתחיל לשרת את ראש הממשלה (השני היה רון ירון, אז עורך "ידיעות אחרונות" וכיום עורך "אולפן שישי" של חדשות 12). מוזס ניסה לשכנע את נתניהו שעם טיפנברון זה ילך בקלות, כי טיפנברון הוא "אחד הימנים היחידים" בתקשורת.
אבל מי שמכיר את טיפנברון יודע שזאת היתה אחיזת עיניים, מניפולציה של נוכלים: טיפנברון אינו ימני כשם שאינו שמאלני. אין לו אידיאולוגיה קשיחה או אפילו משנה מקצועית שאפשר לשים עליה את האצבע. עיתונאים שעבדו לצדו לאורך הקריירה הארוכה שלו מתארים את טיפנברון כזיקית חסרת עכבות, כלי קיבול לאינטרסים של המו"ל, עורך שיודע למשוך בחוטים בשקט ובאפקטיביות, בלי לשאול שאלות ובלי לעורר מהומות.
אבל בשנים האחרונות זה לא כל-כך הלך לו. אחרי התפוצצות שיחות "תיק 2000", טיפנברון מילא תפקיד מרכזי ברתימת ynet להענשת נתניהו וקידום היריב הנשכח שלו, בוז'י הרצוג. זמן לא רב לאחר מכן הוא הסתכסך עם מוזס, נפלט החוצה, נקלט בקבוצת RGE והפך לעורך הראשי של ערוץ הכנסת. התנהלותו שם חידדה את המוניטין שיצא לו כמנהל ציני שלא סופר עיתונאים: מהתנהגותו התמוהה והבלתי מוסברת כלפי מועמדים שקיבלו ממנו הצעות עבודה ועד זימון עובדי הערוץ לפוליגרף בעקבות הדלפה.
ההחלטה של אלי עזור למנות את טיפנברון לעורך הראשי של "וואלה" היא הצהרת כוונות: מה שאלוביץ' וישועה לא הצליחו לעשות כאן – אני כן אצליח; בעיני, האדם הנכון להוביל את "וואלה" הוא עורך עם שובל של כתמים מקצועיים, שהתכונות הבולטות שלו הן ריצוי הבעלים, התחנפות לשררה ויחס מבטל לעיתונאים. המסר לעובדי "וואלה" חד-משמעי: לא יהיה כאן עוד מרד בסגנון "תיק 4000", סיימתם לשחק בעיתונות חופשית. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול ללכת הביתה.