האם חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה אכן עצמאיות? המחוקק קבע כי חברות החדשות של הערוצים יפעלו בהפרדה מבנית, עם נציגי ציבור בדירקטוריון ובראשותו, על מנת לשמור על העצמאות העיתונאית. הסכסוך המשפטי שהתגלע בין קשת, מפעילת ערוץ 12 וחברת החדשות שלו, לבין רשת, מפעילת ערוץ 13 וחברת החדשות שלו, הציף שוב את השאלה - והותיר אותנו ללא תשובה מספקת.
בשבוע שעבר פנתה קשת לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בבקשה למנוע את כניסתו של איתי דנקנר, בכיר בקשת, לתפקיד מנכ"ל חדשות 13, בטענה שמעברו המיידי יפר התחייבות לאי תחרות ויסכן את סודותיה המסחריים.
בטור שכתבתי בעקבות אותה בקשה נחשף הסדר ההעסקה שקשת עצמה צירפה לבית הדין: דנקנר, בכיר בהנהלת הערוץ המסחרי (סמנכ"ל לוח שידורים), הופקד במקביל על פרויקטים של פיתוח עסקי בחברת החדשות הנפרדת שבבעלותו, האמורה להתנהל באופן עצמאי.
מנכ"ל קשת אבי ניר ומנכ"ל חדשות 12 אבי וייס צריכים להסביר כיצד התנהלה הפעילות המעורבבת הזו, מי אישר אותה ומי פיקח עליה, כתבתי. כעת, בעקבות תגובות הצדדים והדיון שהתקיים שלשום (2.11), מתברר שגם בצדו השני של מתרס הסכסוך, ברשת ובחדשות 13, צריכים לענות על כמה שאלות ביחס להפרדה המבנית ולעצמאות חברת החדשות.
איתי דנקנר (צילום: יחסי ציבור חדשות 13)
נתחיל מהשורה התחתונה: רשת יצאה מהדיון והכריזה על ניצחון. דנקנר ייכנס לתפקידו ב-4 בנובמבר, כמתוכנן. קשת הציגה את התוצאה כפשרה שבמסגרתה התחייב דנקנר לשמור על סודותיה המסחריים ולהימנע משידול עובדיה ועובדי חברת החדשות שלה.
במהלך הדיון ניסתה השופטת רעות שמר-בגס להוביל את הצדדים להסדר ממוקד שיאפשר לדנקנר להתחיל לעבוד לצד מגבלות על שימוש במידע. היא ביקשה לברר אילו התחייבויות מעשיות יוכלו להפיג את חששות קשת, והדגישה את ההבדל בין דיני עבודה לדיני חוזים רגילים. ההכרה בחופש החוזים, הבהירה, מקבלת משמעות אחרת ביחסי עבודה, בשל פערי הכוחות ובשל החשיבות של חופש העיסוק.
נציגי קשת עמדו תחילה על כך שהמידע שנצבר בראשו של דנקנר אינו ניתן להפרדה מתפקידו החדש. מבחינתם, הדרך היעילה למנוע שימוש במידע היא תקופת צינון. נציגי רשת וחדשות 13 השיבו כי לא יידרשו למידע על תוכניות קשת, מחקריה או תזמון הפרסומות שלה, וכי הגבלת עבודתו של דנקנר תותיר את חברת החדשות ללא מנכ"ל ועורך ראשי.
הדיון הפך בנקודה מסוימת גם לעימות אישי בין חיליק שריר, מנכ"ל קשת 12, לבין דנקנר, בנוגע לפגישתם ב-26 באוקטובר. שריר טען כי הפגישה עסקה גם במחלוקת ובסיום ההעסקה וכי דנקנר הבהיר במהלכה שלא יכבד את תניית אי התחרות. דנקנר טען בדבריו כי השניים נפגשו כחברים, ולא דנו בתניה או במועד כניסתו לתפקיד בחדשות 13.
שריר, המצהיר מטעם קשת, תיאר את דנקנר כחבר קרוב וכאיש אמונו במשך שנים. לדבריו, הוא קיווה שבפגישה החברית יצליחו להגיע לפשרה או להסכמה, ואישר כי נושא המעבר והתנאים הנלווים לו עלה בשיחתם. מנגד, מצידו של דנקנר התעקשו שמדובר היה במפגש אישי ותקפו את החלטת קשת להגיש את הבקשה רק שלושה ימי עבודה לפני תחילת כהונתו בחדשות 13.
השופטת תהתה מדוע לא פנתה קשת לבית הדין מוקדם יותר, מיד לאחר שידעה על ההתפטרות ועל המינוי הצפוי. קשת הסבירה שהניחה כי דנקנר יכבד את התחייבויותיו וכי ניסתה להגיע עמו להבנות. מכאן נשלחו הצדדים אחר כבוד למסדרון, לנסות ולגבש הבנות כפי שאכן קרה.
במסגרת ההסכמות, שקיבלו תוקף של בית הדין, דנקנר יעבוד בתקופה הראשונה מנווה-אילן (ולא ממשרדי חדשות 13 בתל-אביב), וההתחייבויות לשמירת סודיות ביחס ללוחות השידורים ולמחקרים של קשת יעמדו בעינן ללא הגבלת זמן. קיום ההסדר יישאר בפיקוח בית הדין.
בסופו של יום קשת לא הצליחה לעכב את המינוי בארבעה חודשים כפי שביקשה, אך השיגה בטוחה נוספת לקיום התחייבויות ומגבלות מסוימות. בית הדין נמנע מהכרעה בשאלת תוקפה של תניית אי התחרות, והצדדים יוכלו להתקדם בלי להמשיך לנהל את המחלוקת הזאת בשלב הנוכחי.
עוד קודם לכן, כדאי לציין, ניסתה קשת להביא לניהול הדיון בדלתיים סגורות בטענה לרגישות מסחרית. "העין השביעית" הביעה התנגדות לבקשה זו והיא אפילו לא נידונה.
בובה של דירקטוריון
אולם השאלות המעניינות יותר שהתעוררו בהליך נוגעות ליחסים בין הערוצים המסחריים לחברות החדשות. בתגובתה טענה רשת כי היא וחדשות 13 "שומרות ומקפידות על ההפרדה המבנית ביניהן". היא האשימה את קשת בהתעלמות מן הישות המשפטית הנפרדת של חברת החדשות והדגישה שההפרדה נועדה ליצור חיץ ניהולי, תקציבי ומערכתי. גם בדיון חזרו נציגיה על הטענה כי דנקנר נכנס לתפקיד בחברת חדשות עצמאית ולא להנהלת הערוץ המסחרי.
אחת מעורכות הדין של רשת אף הציגה את ההבחנה במפורש: "אם קשת מקפידה על ההפרדה המבנית והרגולטורית כמו שאנחנו עושים, הוא [דנקנר] לא אמור להיות מעורב בשום דבר". אלא שההצהרה הזאת, על ההקפדה על ההפרדה המבנית בין הערוץ לבין חברת החדשות שלו, מעוררת שאלות לנוכח האופן שבו התמנה דנקנר עצמו.
בהתאם לתשובה שהגישו דנקנר וחדשות 13, ב-1 באוקטובר הודיעה המנכ"לית היוצאת טלי בן עובדיה כי תסיים את תפקידה לאחר הבחירות. ב-4 באוקטובר ראיין יו"ר הדירקטוריון של חדשות 13 את דנקנר, ולמחרת, בשעה תשע בבוקר, אישר הדירקטוריון את המינוי פה אחד. כך, בתוך ארבעה ימים מהודעת הפרישה, הושלם מינוי המנהל והעורך הראשי של אחת מחברות החדשות המרכזיות בישראל.
טלי בן-עובדיה (צילום: אורן פרסיקו)
המסמכים אינם מפרטים הליך איתור שבמסגרתו נבחנו מועמדים נוספים, ואינם מסבירים מי יזם את הפנייה לדנקנר ואת גיבוש מועמדותו. במקביל, פרסומים עיתונאיים הציגו את המינוי כחלק ממהלכי הגיוס של בעלי השליטה החדשים ברשת, ובראשם אסף רפפורט.
בשבועות שקדמו למינוי כבר התעוררו שאלות על מעורבותם של רפפורט ושל יועץ התקשורת זמיר דחב"ש בענייני חברת החדשות ובגיוס בעלי תפקידים אליה.
חוק הרשות השנייה אמנם מאפשר לנציגי בעל הרישיון להמליץ על מועמד למנכ"ל חברת החדשות, אך סמכות המינוי נתונה לדירקטוריון ומחייבת רוב של 75% מחבריו. 40% מן הדירקטורים ממונים בידי מועצת הרשות השנייה, ויושב הראש נבחר מקרבם. ההסדר נועד להבטיח שנציגי הציבור יוכלו להשתתף באופן ממשי בבחירת העורך הראשי.
בהליכי המינוי הקודמים הוחלט כי הדירקטוריון של חברת החדשות הוא זה שינהל את הליכי האיתור. נסיגה מהחלטה כזו אינה דבר קל או מובן מאליו. גם אם האיתור הראשוני נעשה אצל בעל הרשיון, כלל לא ברור כי לרפופורט (רשמית, תורם) ולדחב"ש (רשמית, יועץ), מותר להוביל אותו כמקבלי החלטות או אפילו להיות מעורבים בו.
האישור מלמד לכאורה שהתקיימה דרישת הרוב. הוא מותיר פתוחה את השאלה כיצד התקבלה ההחלטה, מתי ואיך הובאה לידיעת הדירקטורים. מי איתר את דנקנר, מי ניהל עמו את המגעים, אילו חלופות נבחנו ומה היה חלקם של נציגי הציבור בבחירה?
אסף רפפורט (צילום מסך מהתוכנית "פגישה עם רוני קובן" בכאן 11)
יש הבדל מהותי בין דירקטוריון הבוחר מנהל לבין דירקטוריון המאשר בחירה שהתגבשה במקום אחר, בלי מידע ודיון מספיקים וגם ללא שקילת חלופות אמיתית. ההצהרות הנחרצות של רשת על עצמאות חברת החדשות מחייבות תשובות גם ביחס לתהליך הזה.
סתירה נוספת מתגלה בטיעוני הצדדים הנוגעים להפסקות הפרסומות. קשת הצביעה על שיבוץ הפסקה בשעה 20:50 במשדר הבחירות, בין מהדורת החדשות ל"ארץ נהדרת", כדוגמה למידע מסחרי רגיש שאליו נחשף דנקנר. רשת טענה כי מנכ"ל חברת החדשות אינו עוסק בשיבוץ פרסומות וכי מדובר בעניינו הבלעדי של הערוץ המסחרי.
אלא שסעיף 16 לכללי הרשות השנייה בדבר שיבוץ תשדירי פרסומת מעניק למנהל חברת החדשות סמכות מפורשת לאשר את מיקומן של הפסקות פרסומות בתוך תוכנית חדשות. הוא אף רשאי לבטל הפסקה כאשר התוכן החדשותי או הלכי הרוח בציבור מחייבים זאת.
ההוראות האלה אינן נוגעות בהכרח להפסקה שבין המהדורה ל"ארץ נהדרת", אך הן ממחישות שההפרדה אינה יוצרת נתק מוחלט בין המערכת החדשותית לבין ההחלטות המשפיעות על רצף השידור והשיקול המסחרי שבשיבוץ הפרסומות.
פשרה ללא פשר
קשת ורשת מכירות היטב את ההסדר הרגולטורי, אך בהליך המשפטי כל אחת מהן מציגה את הצד המשרת את האינטרס שלה.
קשת מדגישה את הממשקים ההדוקים בין ניהול הערוץ המסחרי לניהול חברת החדשות כדי להצדיק את הגבלת עיסוקו של דנקנר. רשת מציגה חיץ מוחלט כדי להרחיק את תפקידו החדש מן המידע העסקי שצבר בקשת. המציאות, כפי שיודעים כולם, מורכבת יותר, והפרדת הסמכויות מחייבת פיקוח ושיקול דעת עצמאי דווקא במקומות שבהם האינטרסים נפגשים.
הפשרה בבית הדין מאפשרת לדנקנר להתחיל בעבודתו. היא מותירה בעינן שאלות על עצמאות חברות החדשות. ראוי ששתי החברות יסבירו טוב יותר, כיצד הן מיישמות את ההפרדה הנדרשת במיוחד כאשר מדובר בהחלטה החשובה ביותר לחברת החדשות: בחירת מי שיעמוד בראשה.