פרשת הכאילו שוחד בחירות של הציבור הערבי התחילה אצל ראש הסגל עידו נורדן בלשכת נתניהו, ונמשכת אצל ראש השב"כ האלוף דוד זיני. הזדמנות להידרש לבית הגידול של השניים, במיוחד על רקע תפיסתם המוצהרת את השלטון והחברה בישראל.

נורדן, נזכיר, מניף את דגל המאבק ב"דיפ-סטייט" בספרו "בעל הבית: סיפורו של שלטון הפקידים בישראל", בו הוא מאשים את הפקידות הציבורית בישראל, בדגש על היועמש"ית, בג"ץ ובכירים בצבא ובשירות הציבורי, בהגבלת יכולת המשילות של הדרג המדיני.

זיני, איש צבא רוב חייו, זהיר יותר בהתבטאויותיו הפומביות, אך הביע בעבר את עמדותיו ביחס לדרג הנבחר, הפקידות והיחס ביניהם, באופן שיכול בהחלט להתאים לעולם המושגים שנורדן שייך אליו. דהיינו, שבישראל מושלים לא נבחרי הציבור, הפוליטיקאים, אלא השכבה של אנשי המקצוע בשירות הציבורי: מערכות הביטחון, המשפט והמשרדים הממשלתיים. אלו משליטים את עולם הערכים שלהם על המדינה, מבלי שנבחרו.

מאחר שנורדן וזיני מגלמים כעת בגופם את אותו "דיפ-סטייט", דהיינו הם פקידים בכירים ביותר במערכות הביטחון והממשל של מדינת ישראל, אני מבקש לפסוע במסלול שטוו ולבדוק מה המטען שאנשי מדינת-העומק הללו נושאים בתרמילם.

נורדן וזיני ניהלו שניהם קריירות נפרדות בתחומים שונים, האחד התמחה בכלכלה וייעוץ והשני בענייני ביטחון, אולם משותפת לשניהם זיקה עמוקה לזרם דתי קיצוני ומשפיע: חסידות הרב קוק, בגוון של חצר הרב צבי ישראל טאו, נשיא מפלגת נעם.

נורדן הוא בוגר מכינת בני-דוד בעלי, שהיא הזרוע הצבאית של חצר טאו. הוא נשוי לבתו של יוסף קלנר, מרבניה הבולטים של החצר בכלל ושל מכינת בני-דוד בפרט.

גם זיני נטוע עמוק בחצר טאו. נעמי אשתו מספרת בספרה "בונות תקומה" כיצד הם מחנכים את ילדיהם לאור חזון מדינת ההלכה. זיני הוא חותנו של הרב אליעזר קשתיאל שגם הוא, כמו קלנר, מרבניה הבולטים של חצר טאו ומראשי מוסדות בני- דוד.

הרבנים קשתיאל וקלנר, איש איש על פי סגנונו וצורת דיבורו, מסבירים לתלמידיהם כי על פי משנת החסידות יש להתייחס לאדם הערבי כאל עבד (ובלשונו של קשתיאל: "אנחנו גזענים"). ובתמונת מראה, על האדם הערבי להיות אסיר תודה לאדם היהודי על שהוא מסכים לשעבד אותו (ובלשונו של קלנר: "לרדות בו בפרך") - וכך לגאול אותו מטבעו.

קשתיאל מדגיש את העובדה שהגזע הערבי נחות מבחינה גנטית מהגזע היהודי. קלנר מתייחס אליהם כאל בהמות, ומתקף את משנתו, משנת החצר, כשהוא מתאר לחניכיו שבט בדואי כ"עדר של ילדים וזקנים".

ומהפרט אל הכלל: חצר טאו מאמינה כי כל הארץ המובטחת שייכת לעם היהודי ולו בלבד. לפיכך כל מיעוט שחי על אדמת הקודש, והמיעוט הערבי בפרט, הוא אזרח סוג ב', במובן זה שהוא זכאי לתעודת זהות רק אם הוא מכיר ביהדותה של המדינה. אם הוא כופר בכך יש לשלול את אזרחותו.

הדיפ-סטייט של חסידות קוק בואכה חצר טאו, מאמינה כי הציבור הערבי שחי בישראל ותובע הכרה בזהותו הערבית, לא רק שהוא גוזל את אדמת הקודש, אלא עצם קיומו מהווה סכנה להגשמת החזון המשיחי ונוגד את תכליתה של המדינה.

ועוד עיקר אמונה אחד חשוב: בחסידות מאמינים כי בנימין נתניהו הוא שליח האל. במילותיו של הרב חגי לונדין: "לי זה ברור שעל בנימין נתניהו יש השגחה אלוקית" והוא "זכה להיות המושיע של עם ישראל בתקופה שלנו" ו"אוי ואבוי לנו אם הכוחות שניסו להוריד אותו היו מצליחים".

זהו אם כן הדיפ-סטייט של בית הגידול של זיני נורדן: הערבים הם גזע נחות שצריך לשעבד, אין להם זכות להיות שותפים שווים במדינת היהודים, ונתניהו הוא סוג של משיח.

עד כמה התפיסה הזו משפיעה על התנהלותם של ראש הסגל של נתניהו ושל ראש השב"כ? ועד כמה היא קשורה למעורבות שלהם בפרשה המבקשת לשלול את הצבעתם של הערבים, פרשה שעליה רוכב נתניהו במטרה לערער על תוצאות הבחירות המאיימות להביא להחלפתו בכס ראש הממשלה?