נדמה שבאולפני הטלוויזיה כבר התקבלה ההחלטה: ממשלת אחדות היא הפתרון היחיד, זו הממשלה היחידה שיכולה לקום, וזה כביכול גם רצון הציבור. "ממשלה בראשות נתניהו", קבע פרשן מוביל באחד מהערוצים, שמשדר גם ברדיו למאות אלפי אנשים מדי בוקר, "אני מציע אחדות". "משוגעים, תתאחדו כבר", נכתב בכותרת טור של כתב בכיר אחר.
עוד ועוד כתבים ופרשנים מנסים לייצר תמונה של מה שהציבור "רוצה" ולא מה שהציבור "צריך" לדעת. לא למדנו דבר מהפערים שנחשפו פעם אחר פעם בין השיח באולפנים לבין התחושות והעמדות של הציבור בשטח? האם לא הגיע הזמן לעצור ולשאול עד כמה המציאות שמוצגת לנו על המסך באמת משקפת את המציאות מחוץ לאולפן?
יש כאן גם שאלה מהותית: מהי אחדות, ומי באמת מבקש אותה? אחדות אינה סיסמה שאפשר לשלוף ברגע פוליטי נוח. היא אינה מהלך טקטי שנועד לחלץ מפלגה או גוש ממצוקה פוליטית. אחדות נבחנת לאורך זמן, במעשים, בהתנהלות ובנכונות לייצר שותפות גם כשזה פחות משתלם מבחינה פוליטית.
מי שבמשך ארבע שנים ניהל מאבקים שהעמיקו את השסעים, טיפח שיח של עימות והציב את המחלוקת במרכז השיח הציבורי, אינו יכול לצפות שהציבור יקבל לפתע את הצהרות האחדות כפשוטן. כאשר יד מושטת לאחדות מגיעה דווקא ברגע שבו היא עשויה לשמש גלגל הצלה פוליטי, טבעי לשאול: האם מדובר בשינוי דרך אמיתי, או בצורך פוליטי נקודתי?
דווקא משום כך מטרידה כל כך התמונה שמצטיירת באולפנים. מדוע שוב ושוב משודר המסר שלפיו ממשלת אחדות היא המוצא היחיד? מדוע האפשרות הזאת מוצגת כמעט כעובדה מוגמרת, כאילו אין חלופות וכאילו הציבור כבר הכריע בעדה? ומדוע הדיון הציבורי מצטמצם שוב למסגרת מחשבתית שמכתיבים פרשנים ופאנליסטים?
התקשורת אמורה לשקף את המציאות, לא לייצר אותה. תפקידה אינו להנדס הסכמה סביב פתרון פוליטי מסוים, אלא להציג את מגוון הקולות, העמדות והאפשרויות. כאשר מסר מסוים חוזר שוב ושוב באולפנים, הוא עלול להישמע כאילו הוא הקונצנזוס הלאומי, גם כשאין לכך בהכרח בסיס.
הציבור אינו תפאורה לדיונים באולפן. הוא אינו אמור להתאים את עמדותיו לתסריט שמתגבש בין הפאנלים. הגיע הזמן שהאולפנים יפסיקו לדבר בשם הציבור ויתחילו להקשיב לו. אחדות אמיתית לא נוצרת מכותרת, לא נכפית באמצעות פאנלים ולא נמדדת במספר הפעמים שבהן אומרים את המילה "אחדות". היא נבחנת במעשים, באמון הציבור וביכולת לחבר בין אנשים לאורך זמן.
הגיע הזמן להחזיר את קול העם למרכז השיח. לא את קול האולפנים, לא את הקונספציה של הפרשנים ולא את המציאות שמנסים לצייר לנו על המסך. את המציאות האמיתית, כפי שהיא משתקפת בציבור הישראלי.
אופיר דיין הוא יועץ תקשורת בפרו אסטרטגיה