קורונה

"הוא גא מאוד במוצאו היווני ובמוצאו היהודי [...] הוא אמר לי שהוא מעריך מאוד את טיפוח היחסים בין יוון לישראל שאני מוביל בשנים האחרונות. אני משוכנע שאנחנו נשלים את החוזה", מצטט נחום ברנע במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" את בנימין נתניהו אחרי שיחתו עם מנכ"ל פייזר אלברט בורלא.

"ההתקרבות בין ישראל ליוון התרחשה בזכות אויב משותף", מוסיף ברנע, "רג'פ טייפ ארדואן. ישראל היתה מעדיפה את טורקיה, אבל זה מה שיש. אשר למקומנו בתור, הוא נקבע בגלל עיתוי וכסף. אין פרוטקציות. גם אם נתפלל יום-יום בבית-הכנסת אליהו הנביא של יוצאי סלוניקי בתל-אביב, לא נקודם בתור. המונולוג של נתניהו מביך" (ברנע גם מוסיף משהו על מוכרי רהיטים; מאוד 1996 מצדו).

"החיסון של פייזר בדרך: ההסכם ייחתם היום", נכתב בשער "ידיעות אחרונות". "המרדף אחרי החיסון הצליח: שר הבריאות אדלשטיין הודיע אמש שהחתימה תהיה מיידית". הידיעה עצמה, של איתמר אייכנר, מקבלת בולטות ותופסת את עמוד 2. כותרת הגג מבשרת על "הישג מרשים". הגיבור אינו נתניהו אלא אדלשטיין, שיחסיו עם "ידיעות אחרונות" זוכים לעדנה בתקופה האחרונה.

גם ב"ישראל היום", כמובן, מדווחים בהבלטה: "החיסון לקורונה בדרך: 'אספקה ל-4 מיליון איש'". "מקומה של ישראל בין המדינות הממתינות לחיסון אינו ידוע", מצננת נעה לנדאו בשער "הארץ".

"נתניהו, באותה יכולת מופלאה שלו לשווק כישלון מהדהד כהצלחה מסחררת", כותב עמוס הראל ב"הארץ", "מכר שלשום בערב לתקשורת סיפור קורע לב על נפשו היהודית הפועמת של מנכ"ל פייזר. לכאורה, היה המנכ"ל נרגש כל-כך מאזכור ביקורו של נתניהו בבית-הכנסת בסלוניקי, עד שמיד נמלך בדעתו ומיהר לקדם את ישראל לראש התור לחיסונים.

"בפועל, כפי שדיווחה מירב ארלוזורוב ב'דה-מרקר', התמונה עגומה למדי. ישראל לא הימרה על חוזה מוקדם עם פייזר, אלא עם מודרנה, מתחרה שעשויה להגיע לקו המטרה במקום השני [...] נתניהו התעשת רק כשפייזר איימה השבוע לבטל את ההקצאה שנשמרה לישראל.

"[...] בהודעותיו החגיגיות לציבור על החיסונים, משדר נתניהו עליצות עודפת, כאילו ישראל היא בכלל זו שחוללה את פריצת הדרך המדעית העולמית. 'ראה כמה אבק אנחנו עושים', אמרה הנמלה לפיל. בפועל, החיסון הישראלי לקורונה יושלם, אם יצליח, רק בסוף השנה הבאה. הניהול התזזיתי, הכושל, של נתניהו, הופגן השבוע גם בהתייעצויות בממשלה ובקבינט" – לא מומש הסגר בערים אדומות, לא הוגדלו הקנסות על פתיחת מוסדות חינוך ולא מומש היחס הדיפרנציאלי לצעדי המניעה.

עוד בנושא חיסונים: ב"גלובס" וב"הארץ" מרחיקים ראות וכותבים על חיסונים לסרטן. הכתבה ב"גלובס" (גלי וינרב) מאופקת יותר ועוסקת בחיסונים בטכנולוגיית RNA. ב"מוסף הארץ" מעניקים שער לכתבה נרחבת של אסף רונאל על "טכנולוגיות גנומיות של תא יחיד". כותרת השער הפומפוזית היא "במעבדה אחת במכון ויצמן משוכנעים שגילו את הדרך לנצח את הסרטן (וכנראה גם את האלצהיימר)".

ב"גלובס" מקדישים את כתבת השער לאפיק חיסכון שנסגר לפני 16 שנה, אך לפי עמירם ברקת, רון שטיין והילה ויסברג ממשיך לעלות עשרות מיליארדי שקלים: הפנסיה התקציבית. "משבר הקורונה היה יכול להיות הזדמנות להשוות חלק מהתנאים של גמלאי הפנסיה התקציבית והצוברת ושר האוצר אף הבטיח לטפל בכך, אז למה בינתיים זה לא קורה?".

בחירות

"הציבור, שממלא טבלת ייאוש עד לבוא החיסונים, אינו מפנים זאת, אך בעוד 40 ימים, לכל המאוחר, הכנסת תפוזר וישראל תהיה במערכת בחירות", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". ב"ידיעות אחרונות" משוחח עמית סגל (שהטור שלו מופיע כעת מיד אחרי הטור של נחום ברנע) עם גנץ שאומר שייתכן שתאריך היעד לאישור התקציב (של השנה שכבר נגמרת, כן?) יידחה שוב גם מעבר ל-40 יום, עד ה-15 בינואר, אבל מסכם: "בקיצור, הולכים לבחירות".

"בג"ץ רומז: נתערב בהחלטות הכנסת. מתעצם הסיכוי לבחירות", נכתב בכותרת הראשית של "יתד נאמן". זו כותרת מעט מצחיקה. הרי הסיכוי הכמעט ודאי לבחירות מוקדמות לא קשור להחלטה כזו או אחרת של בג"ץ, אלא לכך שנתניהו מפר ברגל גסה את ההסכם הקואליציוני, ולכך שלפי התחזיות והפרשנים משמאל, מימין ומגלקסיית אנדרומדה הוא לא התכוון מעולם להעביר את השלטון לכחול-לבן כשיגיע מועד הרוטציה.

"המטרה: הכנעת הכנסת", היא הכותרת הדרמטית לעוד טור של יהודה יפרח נגד בית-המשפט העליון ב"מקור ראשון". יפרח מתייחס לאותה "רמיזה" ש"יתד נאמן" מקדיש לה כותרת ראשית, דהיינו האפשרות שבג"ץ יתערב בהסכם הקואליציוני. לפי יפרח, מדובר בעליית מדרגה ב"מהפכה החוקתית", שכן מדובר בהתערבות שיפוטית בחוק יסוד.

"בכל שיטה מישהו צריך לקבל את המלה האחרונה, והשאלה אם המלה האחרונה תהיה של העם על-ידי נבחריו, או תינתן לרשות מקצועית של מומחים", כותב יפרח. "הבכורה שבג"ץ מנכס לעצמו, בניגוד מוחלט לחוק ולהיגיון, מתאפשרת בזכות השיח בתקשורת הדואג להשחיר את פניהם של נבחרי הציבור ולהציג אותם כאינטרסנטים קצרי רואי", הוא קובע.

ייתכן שהטיעון של יפרח היה יכול לשכנע יותר אלמלא ההקשר היה הסכם קואליציוני שהוא מעשה חקיקה תקדימי המכופף את יסודות המשטר כדי לאפשר הקמת קואליציה לא מתפקדת בראשות נאשם בפלילים, בזמן משבר לאומי, תוך ידיעה שהוא אינו מתכוון לכבד אותו בכל מקרה. במקרה הזה, "אינטרסנטים קצרי רואי" נשמע כמו מחמאה.

ה"רמיזה", כלומר "הבכורה המנוכסת בניגוד מוחלט לחוק ולהיגיון", כלומר החלטת הביניים של בג"ץ, מגיעה גם לשערי "הארץ" ו"מעריב" (כותרת ראשית), שם מביאים את הדברים כפשוטם: "בג"ץ: מדוע יש צורך בראש ממשלה חליפי"? ("מעריב") ו"בג"ץ לממשלה ולכנסת: הסבירו למה לא יבוטל חוק ראש הממשלה החלופי" ("הארץ").

"בג"ץ קבע אתמול כי על הממשלה והכנסת לנמק בתוך 21 יום מדוע אין לבטל את התיקון לחוק יסוד הממשלה, המעגן את תפקיד ראש הממשלה החליפי שבו נושא יו"ר כחול-לבן, בני גנץ", כותב נטעאל בנדל ב"הארץ". "השופטים קבעו גם כי על הממשלה והכנסת לנמק את החוקיות של הסעיף בחוק היסוד המצמצם את סמכות הכנסת לקיים הצבעות אי-אמון, שנקבע בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול-לבן. כמו כן הן נדרשות לנמק את חוקיות הסעיף בחוק הקובע כי שינוי בחוק היסוד ייעשה רק בתמיכת 70 חברי-כנסת לפחות".

"דרישת בג"ץ אינה מעידה בהכרח כי בכוונת השופטים לבטל את התיקון, המאפשר את כינון ממשלת החילופים", מוסיף בנדל.

ב"ישראל היום" סבורים אחרת, כמובן. "בג"ץ שוקל ביטול ההסכם הקואליציוני: 'זו הפיכה משפטית'". רגע, מי אומר ש"זו הפיכה משפטית"? "ישראל היום"? מישהו אחר? מדובר כמובן בכותרת קלאסית של העיתון, שעורכיו מתים על מרכאות-הבריחה-מאחריות. כך ניתן לחרוג מדפוס הדיווח החדשותי אלי כותרת פובליציסטית מוטה, ואז להגיד "מה אתם רוצים, זה לא אנחנו אמרנו". בידיעה עצמה, כמובן, הציטוט כלשונו כלל לא נמצא.

בשער "ידיעות אחרונות" מתעלמים מהבקשה של בג"ץ. יובל קרני כותב בכותרת הראשית על מסמך ההסתייגויות של ועדת הבחירות המרכזית מהשינויים שמבקש הליכוד להכניס בחוקי הבחירות. "בוועדת הבחירות מזהירים מפני החוק שמנסה לשנות את הליכי ההצבעה בישראל: מצלמות גוף בקלפיות, שליטה בספירה וסימון מצביעים בדיו".

"הצעת חוק שמכינים בליכוד מציעה שינוי דרמטי בתהליך הבחירות", מוסרת כותרת המשנה, "ממינוי חברי מפלגות למזכירי ועדת קלפי ועד שליטה פוליטית בוועדת הבחירות המרכזית. מסמך שהכינה הוועדה ונחשף כאן מזהיר: 'פגיעה בחשאיות וחשש מהרתעת בוחרים להגיע להצביע'. על הדרישה לסימון מצביעים ב'מודל ההודי' מזהירה הוועדה: 'הליך שלא קיים בדמוקרטיות מערביות'. ח"כ [שלמה] קרעי: 'המטרה היא להגביר את טוהר הבחירות'".

לפי הצעת החוק, כותב קרני, תוקם ועדה פוליטית של חברי-כנסת שתפקח על ועדת הבחירות. לדבריו, המשמעות היא "פוליטיזציה מוחלטת של הוועדה, ריקון מתוכן של עקרון אי-התלות של הוועדה ושל עצמאותה, למניעת התערבות בהליך הבחירות. אין תקדימים לניהול של גוף מבצע על-ידי הרשות המחוקקת".

ענקיות האינטרנט

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מראיין רענן שקד את דן פילץ, מהבעלים של דיזנגוף סנטר ואיש עסקים יוצא דופן, בעל מודעות חברתית וסביבתית. פילץ מספר על ההתמודדות עם סגרי הקורונה, שחתכו באבחה את ההכנסות ממסחר. "אבל אנחנו במודע מערכת עם מעט מאוד מינוף, ולכן אנחנו עסק סולידי שיחסית יכול לחטוף הרבה".

ג'ף בזוס, המייסד והבעלים של אמזון והאיש העשיר בעולם (צילום: מתיו טובנין, רישיון cc-by-nc-nd)

ג'ף בזוס, המייסד והבעלים של אמזון והאיש העשיר בעולם (צילום: מתיו טובנין, רישיון cc-by-nc-nd)

"משהו כמו כניסה מז'ורית של אמזון לישראל יאיים עליכם?", שואל שקד, ופילץ משיב חד-משמעית: "מאוד. אם אמזון ייקחו נתח שוק של 10%–20% זו תהיה פגיעה בכולם. אמזון היא אחד האסונות הגדולים של העולם, ואם לא ירסנו את האסון הזה הוא יקבור כלכלות ומדינות. בכל מקום שאליו הוא נכנס כמות האנשים והעסקים שמאבדים עבודה היא מטורפת. הם מוכרים בהיצף, והם גם קוברים את העולם במוצרים שלא באמת צריך אותם.

"בישראל גם אין לפוליטיקאים אומץ לבטל את הפטור על מס רכישה מתחת ל-75 דולר, ומי שנהנה מזה הם אמזון ועליבאבא. אבסורדי שהחברות האלה לא משלמות מע"מ ומסים בארץ, קופת המדינה מאבדת מיליארדים בשנה רק מזה, וצריך להגיד: מספיק זה מספיק, צריך החלטות אמיצות".

מארק צוקרברג, נשיא ומנכ"ל פייסבוק (צילום: TechCrunch, רישיון CC BY 2.0)

"האיום הגדול ביותר על האמת ועל כללי המשחק הדמוקרטיים מצוי ברשת החברתית", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "הרשת איפשרה לאנשים להשמיע את דעותיהם, אבל לימדה אותם לא להקשיב. היא מילאה תפקיד מרכזי בהטיית הבחירות לפני ארבע שנים. מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג התחמק מאחריות. 'אנחנו רק פלטפורמה', אמר, זה היה שקר.

"הביקורת הציבורית באמריקה אילצה את צוקרברג ועמיתיו לחסום חשבונות מופקרים ולסנן פה ושם דברי הסתה ושקרים. אם אתם חוסמים אותי, איים טראמפ ואיים גם נתניהו, אתם לא פלטפורמה עיוורת – אתם גוף תקשורת לכל דבר. אנחנו נדאג להטיל עליכם רגולציה ומסים. ואכן, תמו ימי ההיתממות: הרשת החברתית לא תוכל להמשיך ללכת עם ולהרגיש בלי".

טראמפ

"בזמן שנשאר לו, ייתכן שטראמפ מתכנן הרפתקה אחרונה באיראן" היא כותרת מאמרו של עמוס הראל על שער "הארץ", שסבור כי התעקשותו של טראמפ לא להודות בהפסדו היא טקטית ונועדה ל"משא-ומתן על תנאי היציאה".

ב"ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על סיבה אחרת לקמפיין של טראמפ נגד הבחירות: "אני מקבל כל יום כ-50 אימיילים, חתומים על-ידי טראמפ, סגנו, בניו, כלתו ומטה הבחירות שלו. הבחירות נגנבו, נשדדו, זויפו, הם זועקים. הדמוקרטים והתקשורת השמאלנית גנבו אותן. הטקסטים נמוכים, היסטריים. אין ראיות. 'האם אני יכול לסמוך עליך?', שואל טראמפ. הוא לא מצפה לתשובה, רק לכסף".

אתמול פירסם ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל", העיתון שמשפחת אדלסון השתלטה עליו בנכלוליות, מאמר מערכת חד-משמעי: טראמפ הפסיד, הטענות להונאת בחירות נרחבת הן עלבון לאינטליגנציה. ה"ריביו ג'ורנל", כמו "ישראל היום", העיתון של האדלסונים בישראל, משרת את עמדותיהם של בעלי הבית ללא חיסונים או עכבות. למשל בסוגיית הלגליזציה.

ה"ריביו ג'ורנל", עיתון ליברטריאני, הפך את עורו בסוגיה אחרי שנרכש על-ידי המשפחה, המתנגדת להקלה באיסור על שימוש בסמים ממכרים (מלבד מכונות הימורים כמובן). גם "ישראל היום" יישר קו. היום למשל מופיע בעיתון מאמר של גוף לא מוכר בשם "התנועה להגנת הציבור מנגע הסמים". הכותב, שי לאל, מזהיר כי מאחורי הכוונה להתיר בחוק שימוש במריחואנה עומדים "אינטרסים זרים".

"ישראל היום", היום

"ישראל היום", היום

כיצד מתבטא השינוי בעמדתם של מרים ושלדון אדלסון כלפי טראמפ ב"ישראל היום", העיתון שהעניק לנשיא האמריקאי שירותי עיתונות חנפים באופן יוצא דופן אפילו עבורם, ושמרים אדלסון קראה להוסיף ספר על שמו לתנ"ך? מעכלים, כנראה. הדיווחים על טענותיו של טראמפ לא מופיעים היום בשער העיתון, שזה כבר שינוי, ולמעשה לא מופיעים כלל. טראמפ מפציע רק בעמוד 15, במאמר תמיכה שוצף של הכתב המדיני אריאל כהנא. אבל כהנא רק מזכיר ברמז את טענות הקונספירציה של טראמפ, וישר עובר למנה הרגילה של שנאה ותיעוב כלפי יהודים בעלי עמדה פוליטית שונה משלו.

הידיעה החדשותית היחידה שעוסקת בבחירות בארצות-הברית, של יוני הרש, כבר מסמנת כי ב"ישראל היום" כבר הפנימו, ושהעורך הראשי בועז ביסמוט עסוק בפשפוש בארכיון אחרי תמונות שלו עם ביידן (לפני כמה ימים הוא אף מצא אחת).

"בינתיים מעריכים מקורבי טראמפ כי לעולם לא יודה בהפסד. 'סביר שהוא יאמר 'אנחנו לא יכולים לסמוך על התוצאות, אבל אני לא מערער עליהן', הסביר אחד מיועציו ל-NBC. עם זאת, נדמה כי סבלנות הרפובליקאים להתנהלותו מתקצרת", כותב הרש.

"הסנאטור ג'יימס לנקפורד, חבר ועדת הפיקוח בסנאט, הסביר כי אם ביידן לא יקבל את תדרוך המודיעין הנשיאותי היומי עד סוף השבוע, לא תהיה ברירה אלא להתערב. טראמפ כבר מתכנן תוכניות ליום שאחרי. האתר Axios דיווח כי בכוונת טראמפ להקים חברת מדיה שתתחרה בפוקס-ניוז – שפעם היתה חביבתו. 'הוא מתכנן להשמיד את פוקס, אין ספק', אמר מקור המעורה בפרטים".

שאר הידיעה הקצרה והמצומקת, כמו גם הכותרת שלה, עוסקת כבר במינוי ראש הסגל של ביידן (יהודי!).

מודעה לא חתומה נגד נתניהו ב"ישראל היום"

מודעה לא חתומה נגד נתניהו שנדפסה ב"ישראל היום"

"גו ביידן ניצח בבחירות בעיקר בזכות היותו האנטי-טראמפ", ממשיך וכותב עמוס הראל ב"הארץ". "הנשיא הנבחר מבוגר ממתחרהו, מדבר לעתים בפחות בהירות ומשדר פחות כריזמה, אבל בד בבד הוא מעביר מסר של הגינות ומשחק לפי החוקים. יהיה מעניין לראות אם הרוח החדשה הזו תשפיע איכשהו גם על הפוליטיקה בישראל".

תרבות

"הדממה המוחלטת שאליה נכנס ענף התרבות מאז פרוץ משבר הקורונה הכניסה להקפאה גם את כל העובדים בענפים שסובבים אותו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שני אשכנזי ב"גלובס", "'זו הטרגדיה הגדולה', הם אומרים ומזהירים: 'אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתעוררים לעולם בלי תרבות'. בעוד שבמדינות אחרות בעולם מצאו שיטות לבלימת המפולת בעולם התרבות, בישראל עדיין מתמהמהים".

"עולם התרבות בינתיים מדמם. שכחו אתכם האמנים?", שואל רז שכניק את שלום מיכאלשווילי במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". "אני כל הזמן מרגיש שאנחנו האחרונים שמדברים עליהם. שאנחנו לא באמת מעניינים אף אחד", עונה מיכאלשווילי, "המחאה שמתנהלת ברחובות התחילה מהאמנים, ואני הלכתי להפגנות בירושלים כדי להפגין סולידריות כלפי האחים שלי שלא עובדים ולא מתפרנסים, ומתוך זה יצאו ההפגנות ההמוניות".

עוד כותרת ראשית

גידי וייץ מספק בכותרת הראשית של "הארץ" עוד פרטים על אחורי הקלעים של בחישת נתניהו בתקשורת הישראלית: "עד התביעה נגד נתניהו דאג להגנה של נתניהו", נכתב בכותרת. "ראש הממשלה ניסה לשכנע את לארי אליסון, אחד האנשים העשירים בעולם, לקנות את 'ידיעות אחרונות' ואת 'וואלה' ולהקים ערוץ טלוויזיה ישראלי כמו פוקס-ניוז. אליסון שיכנע את ארנון מילצ'ן הסרבן לוותר על עורך-הדין שלו לטובת הנאשם".

בשביל מה צריך עיתונאים

תחת הכותרת "ליברלים לא ליברלים" נוזף ארי שביט, בטורו ב"מקור ראשון", ברשתות השידור האמריקאיות שקטעו את נאומו של טראמפ כשהצהיר שהוא זה שזכה בבחירות לנשיאות. הוא קורא לכך "ניסיון ליצור מונופול רעיוני" וקובע כי "ליברלים אמיתיים מבינים שאין ברירה, חובה עלינו להשלים גם עם הפצתו של מידע שבעינינו אינו מדויק" (למרות שכמה פסקאות קודם הוא מכנה את נאומו של טראמפ "מעשה אפל" חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית, ולא "משהו לא מדויק").

באותו עיתון, יותר רהוט ופחות פומפוזי, כותב רן ברץ את אותו המסר תחת הכותרת "רודנות פרוגרסיבית". כרגיל אצל תועמלנים מהאלט-רייט, ברץ מתגולל על התקשורת בטיעונים שנלקחו משיח הזכויות, דהיינו, הן פגעו בחופש הביטוי של טראמפ.

לדברי ברץ, "במסורת הליברלית השקר אינו מדאיג כמו אנשים שבטוחים שהאמת ברשותם בלבד". כלומר, אז מה אם טראמפ הפסיד. הוא חושב שניצח, אולי הוא צודק? באופן מעניין, הקצוות של המחשבה הימנית, שבישראל נראה שנקבצו סופית תחת כנפיו של נתניהו (שבנה את הקריירה הפוליטית שלו על אמירת שקרים מקצועית), נפגשים עם הקצוות המטורללים של המחשבה השמאלית, שהתייאשה מאפשרות הקיום של "מציאות" או "אמת".

רן ברץ, בעת שעבד במשרד ראש הממשלה כיועץ בכיר לענייני הסברה, 11.12.16 (צילום: יונתן זינדל)

רן ברץ, בעת שעבד במשרד ראש הממשלה כיועץ בכיר לענייני הסברה, נובמבר 2016 (צילום: יונתן זינדל)

המאמרים הללו הם פשיטת רגל מוסרית גם אם הם נכתבים על-ידי קבצני פובליציסטיקה מקצועיים. כשמתמודד בבחירות טוען ללא כל ביסוס כי ניצח בהן, למרות שהפסיד, ומוסיף על כך טענות, לא מבוססות גם הן, על הונאת בחירות רחבת היקף, מדובר באמירה שהיא פיגוע ציבורי, מכה חמורה ומהדהדת בלבו של ההליך הדמוקרטי. אם העיתונות לא תדע לעצור נאום כזה ולהגיב אליו בתקיפות, בשביל מה צריך עיתונאים?

לפי ברץ, באמת לא צריך. התקשורת, מבחינתו, היא מתן האפשרות לנבחרי הציבור להשמיע את קולם. "מה לעיתונאים ול'ראיות' ו'הוכחות'? הם אינם חוקרים, מומחים או שופטים", הוא כותב ודורש, "חופש הביטוי דורש מעמד גם לשקר". זו אמירה נפלאה, שראוי לחקוק באור ניאון מעל הבימות שמעניקות לברץ מעמד.

לא רק "מקור ראשון": גם ב"ידיעות אחרונות" נמצא מי שחושב שקטיעת הכרזה בלתי מבוססת של מועמד מכהן כי ניצח בבחירות וכי מתקיימת הונאת ענק היא פגיעה אנושה בחופש הביטוי.

עמית סגל, בנו של עורך "מקור ראשון", לא כותב בפומפוזיות הנפוחה של שביט ולא בפאסיב-אגרסיב האוניברסיטאי של ברץ, אלא בסתם בדמגוגיה טובה וישנה. כמו ברץ, גם הוא מזלזל בעיתונאים ומגחיך את האפשרות כי הם מסוגלים לקבוע מהי עובדה נכונה ומהי הטעיה נכלולית (מראה-מראה שעל הקיר, הו אלוהים). את קטיעת נאום גניבת הבחירות השקרי של טראמפ הוא משווה למצב שבו יקטעו את נאומיהם של נתניהו אם יגיד שהוא בסדר עם המפלגה הדמוקרטית, של בנט אם יגיד שפוליטיקה לא מעניינת אותו או של גנץ אם יגיד שהוא לא מפחד מבחירות.

הנה מה שאמר סגל על הנאום של טראמפ בזמן אמת. לא לפני מאה שנה. בשבוע שעבר: "הנאום שלו עכשיו היה המביש ביותר שלו. ניסיון ציני מקפיא דם להפוך הובלה זמנית לניצחון ולמנוע ממיליוני אמריקנים את קולם. מפחיד. במסווה של דאגה לכל קול מנסים למנוע את ספירת הקולות. מתוך הבית הלבן מציתים אש בלב הדמוקרטיה האמריקנית. במקום לחכות לתוצאות האמת מנסים לבסס תודעה שהיא כרגע שקרית".

ענייני תקשורת

מוזס משתלט על "ידיעות". ב"גלובס" כותבת ענת ביין-לובוביץ' על נסיון ההשתלטות הנוסף של מוזס על מניות פישמן בקבוצת "ידיעות אחרונות", הנמצאות בידי בנק הפועלים (נתח נוסף, שהיה שייך בעבר למשפחת יודקובסקי, מוחזק בידי בנק דיסקונט): "בשקט-בשקט, בלי הערכת שווי מסודרת וללא שקיפות גם כלפי הדירקטוריון של עצמו, מנסה נוני מוזס לרכוש בחזרה את חלקו של בנק הפועלים ולבצר את שליטתו. ביד השנייה הוא נערך לפיטורי ענק ומאיים על העובדים בסגירת רשת המקומונים שבבעלותו. והכל ערב פתיחת שלב ההוכחות במשפטו". כאן ניתן לקרוא את הדיווחים של איתמר ב"ז בנושא.

מדבר סקר תרחק. שלמה פילבר, בעבר יד ימינו של נתניהו וכיום עד מדינה שהתחמק מאישום בפלילים, הוא גם בעל חברת סקרים, "דיירקט פולס" (Direct Polls). ב"מקור ראשון" החליטו, משום מה, להעניק לו עמוד שלם לפרסומת עצמית, שבה הוא מנתח את כשלונם של הסוקרים האמריקאים וקובע למעשה כי אם היו משתמשים בשיטות שהוא עצמו מיישם הם היו מדייקים בתחזיותיהם.

שלמה פילבר בפתח דיון בהארכת מעצרו. בית-משפט השלום בתל-אביב, 18.2.2018 (צילום: פלאש 90)

שלמה פילבר בפתח דיון בהארכת מעצרו. בית-משפט השלום בתל-אביב, פברואר 2018 (צילום: פלאש 90)

פילבר עצמו, יש לציין, לא מוכן לחשוף את "השיטה". "שיטת הסקרים בסמסים אינה מוכרת כמתודולוגיה מחקרית. ב'גלובס' ניסינו לברר בחודשים האחרונים כיצד מורכב מדגם פוליטי המייצג את כלל האוכלוסייה באמצעות סמסים, כיצד מנטרלים מענה מרובה של משיב אחד לסקר וכיצד יודעים אם האדם שעולה עליו הוא בעל הטלפון או מישהו אחר", כתבה טל שניידר בשנה שעברה. "פילבר לא היה מוכן לספק ל'גלובס' פרטים על שיטת הסקרים ומטרתם בטענה שמדובר בסוד מסחרי".

עם פילטר. הכותרת הראשית של מוסף "מעריב", המפנה לראיון עם ח"כ מיקי זוהר, מוסרת שהוא החליט "לשנות תדמית". הצילום שלו שכובש את השער כל-כך מפוטשפ, שנראה ששינוי התדמית שזוהר מעוניין בו קשור לעולם הדוגמנות (אגב, כותרת הראיון היא "אני רוצה להיות אהוב. מוערך. לא שנוא". לא נמסר אם זוהר בעד שלום עולמי). בראיון חושף זוהר, כלב התקיפה של נתניהו, כי "אולי זה מפתיע, אבל גם פוליטיקאים הם בני אדם, וגם לפוליטיקאים יש רגשות. אנחנו לא אוהבים שמקללים אותנו".

חגיגה. עוד ב"מעריב": רון מיברג מקדיש טור לכך שהיטיב לחזות את נצחונו של ביידן בבחירות.