"ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל, זכה עם הקמתו לכינוי "ביביתון". ב-12 השנים שחלפו מאז, מערכת החינמון פיתחה שלל כלים שנועדו לספק עיתונות אוהדת לבנימין נתניהו: כשנתניהו רצה להעביר מסר לציבור, ב"ישראל היום" התגייסו כדי להדהד אותו בכל הכוח. כשנתניהו רצה לתקוף יריב פוליטי, היריב הזה הותקף גם מעל דפי העיתון. וכשנתניהו נקלע לצרה – למשל, כשהכותרות נכבשו על-ידי אחת הפרשיות הפליליות שלו או סקנדל משפחתי – ב"ישראל היום" ידעו איך לסייע לו לגמד את הבושה ולהסיט את השיח לכיוונים אחרים, נוחים יותר.

מייסד "ישראל היום", מיליארדר הקזינו שלדון אדלסון, נודע בישראל כפטרון של נתניהו – אך בארץ מגוריו, ארצות-הברית, הוא ידוע בשנים האחרונות גם כגדול תומכי המפלגה הרפובליקאית ונציגה בבית הלבן, הנשיא דונלד טראמפ. במהלך המירוץ לנשיאות, העיתון האמריקאי של האדלסונים, "לאס-וגאס ריביו-ג'ורנל", היה העיתון הגדול הראשון שהצהיר על תמיכה מערכתית בטראמפ. העיתון הישראלי שלהם התגייס למען טראמפ עוד לפני כן.

עורכי וכותבי "ישראל היום" עשו זאת באמצעות ראיונות עתירי חנופה ומאמרים מהללים, וגם באמצעות הצנעת המידע המביך שנחשף על אודותיו בתקשורת הזרה. הדרך שבה עשו זאת היתה כמעט זהה לדרך שבה טיפלו בפרשיות נתניהו: כשאפשר, מתעלמים. כשאי-אפשר להתעלם או להצניע את הממצאים – מדווחים בהבלטה על ההכחשות ומתקפות הנגד של הפוליטיקאי, ורק בקטן מזכירים על מה בדיוק הוא מגיב.

היומון האמריקאי של משפחת אדלסון, "לאס-וגאס ריביו-ג'ורנל", היה העיתון הגדול הראשון שהצהיר על תמיכה מערכתית בטראמפ. העיתון הישראלי שלהם התגייס למען טראמפ עוד לפני כן

השימוש הזה למען טראמפ בכלים ששוכללו כדי לשרת את נתניהו הוזכר כמה וכמה פעמים בסקירות העיתונות של "העין השביעית". כעת, במסגרת תוכנית התמחות של "העין השביעית" והאוניברסיטה הפתוחה, החלטנו לבדוק את התופעה באופן שיטתי.

במסגרת הבדיקה נבחרו שלושה סקנדלים בולטים שליוו את כהונתו של טראמפ וסוקרו בהרחבה בתקשורת האמריקאית וגם כאן בארץ. הסיקור שקיבל כל אחד מהם ב"ישראל היום" הושווה עם הסיקור שהעניקו להם שני עיתונים אחרים: "ידיעות אחרונות", המתחרה הישיר של "ישראל היום" – ו"הארץ", ה"איכותי" והפחות צהוב בגישתו. התוצאות לפניכם.

1. תיק מוסקבה

בסוף שנת 2016 החלו לצוץ בתקשורת האמריקאית דיווחים מרומזים על מסמך מטריד שנפוץ בקרב קהיליית המודיעין והביצה הפוליטית: דו"ח סודי שבו נטען שהמשטר ברוסיה קידם באופן פעיל את מועמדותו של טראמפ, ושהרוסים גם מחזיקים בתיעוד מביך שעלול לשמש לסחיטה עתידית של מנהיג העולם החופשי.

שליט רוסיה, ולדימיר פוטין (צילום: חיים צח, לע"מ)

ב-10 בינואר 2017, שבוע וחצי לפני השבעת טראמפ לנשיאות, חשף אתר החדשות האמריקאי "באזפיד" את המסמך המלא ועורר סערה. במערכת האתר הצהירו כי לא הצליחו לאמת את כל המידע שנכלל בו, ציינו שהדו"ח הופק עבור יריביו הפוליטיים של טראמפ ושיש בו שגיאות בולטות, וגם הוסיפו שטראמפ מכחיש הכל – אך הרכבת יצאה מהתחנה. התקשורת הדהדה את הטענות המביכות והעניקה לטראמפ שי מפוקפק במיוחד לרגל פתיחת הכהונה.

בישראל סוקר הדו"ח זמן קצר לאחר פרסומו. בגליון "ידיעות אחרונות" מ-12 בינואר הוא כבש את הכותרת הראשית, וגם ב"הארץ" סיקרו אותו בהבלטה (אם כי הכותרת הראשית באותו יום הוקדשה ל"תיק 2000", שנחשף ימים אחדים לפני כן). ב"ישראל היום", לעומת זאת, שיבצו בכותרת הראשית ציטוט מפי מזכיר המדינה המיועד של טראמפ, רקס טילרסון: "ישראל – הידידה החשובה במזרח התיכון". אזכור השער היחיד של הפרשה המביכה הופיע בקטן, בסוף כותרת המשנה, בהכחשה מפי טראמפ: "הדיווח שרוסיה אספה עלי מידע – המצאה חולנית".

הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", 12.1.2017 (לחצו להגדלה)

המסגור הזה שוכפל גם בתוככי הגיליון: דיווחו של כתב "ישראל היום" בארצות-הברית, יוני הרש, נשא את הכותרת "המצאה של אנשים חולים", עוד ציטוט של טראמפ. חלק הארי של הכתבה עסק בהכחשות של טראמפ ובהתקפותיו על כלי התקשורת שהדהדו את תוכן הדו"ח. אבל מה בדיוק כלל הדו"ח? ב"ישראל היום" לא נכנסו לפרטים ספציפיים והסתפקו בהתייחסות כללית למגעים בין סוכנים רוסים לאנשי טראמפ ו"מפגשים מיניים פרברטיים במלון היוקרה ריץ קרלטון במוסקבה" – תיאור שגם הוא נקבר בתוככי הטקסט הרץ.

שער "ישראל השבוע", המוסף הפוליטי של "ישראל היום", 13.1.2017 (לחצו להגדלה)

ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ", מנגד, לא חסכו פרטים. "דונלד טראמפ תועד בעודו מבלה עם זונות במלון ריץ קרלטון במוסקבה ומבקש מהן להטיל את מימיהן על המיטה שעליה ישנו לפני כן בני הזוג אובמה", סיכמו עורכי "ידיעות אחרונות" את הדיווחים מחו"ל, ושיבצו גם תצלום של המיטה המדוברת. הכותרת: "במיטה עם טראמפ". ב"הארץ" הבליטו בכותרת את ההכחשה של טראמפ – אך הטענה שהנשיא הנבחר תועד מקיים יחסי מין עם זונות נדפסה על השער. בקריקטורה של עמוס בידרמן מאותו יום נראה טראמפ צועד אל עבר המלון בעודו חובק שלוש בחורות צעירות ומצודדות. מאחור, עוטה מעיל רוח, עקב אחריהם שליט רוסיה ולדימיר פוטין.

בימים הבאים המשיכו "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" לעסוק בפרשה, והגישו לקוראים הרחבות ורקע נוסף על הסערה המתחוללת מעבר לים. ב"ישראל היום" נמנעו מכך. פרויקט מיוחד שהוקדש לטראמפ באותו סוף שבוע לרגל כניסתו לתפקיד תיאר את הקדנציה של ברק אובמה בצבעים קודרים, ובישר שטראמפ מביא עמו תקווה חדשה – לשקם את מעמדה הבינלאומי של ארצו ואת יחסיה עם ישראל, ולהפתיע את כולם.

"מדריך טראמפ להצלחה". מתוך "שישבת", המוסף המגזיני של "ישראל היום", 13.1.2017 (לחצו להגדלה)

"טראמפ מתכוון להביא את אמריקה לעידן חדש בארבע השנים הבאות, ולא מתכוון להישמע לכללים המקובלים", ניבא העורך, בועז ביסמוט. "זה מה שהעם מצפה ממנו, וזה מה שיקבל". במוסף המגזיני של החינמון ציינו את המאורע באמצעות הדפסת פרק מתוך אחד מספריו של טראמפ. הפניית השער: "איך הצלחתי". ב"ידיעות אחרונות", מנגד, קיבלו את פניו של הנשיא החדש עם כתבת מגזין שבישרה לקוראים שהרוסים "מחזיקים אותו במקומות הרגישים". הכותרת: "יצא סחוט מהמיטה".

2. פרשת דמי השתיקה

בחודש ינואר 2018, לקראת סוף השנה הראשונה של טראמפ בבית הלבן, חשף היומון האמריקאי "וול סטריט ג'ורנל" כי בזמן המירוץ לנשיאות שילם מטה טראמפ 130 אלף דולר לסטפני קליפורד, שחקנית בסרטים פורנוגרפיים שמוכרת לציבור האמריקאי בשם הבמה סטורמי דניאלס. תכלית התשלום: דמי שתיקה שימנעו ממנה לחשוף כי קיימה עמו מגע מיני.

הפרשה החדשה לא זכתה להבלטה בשערי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", אך בשני העיתונים סוקרו הטענות בפירוט. בכותרות הודגשו הטענות נגד טראמפ, וההכחשות מטעמו שובצו רק בתוככי הדיווחים. ב"ידיעות אחרונות" הקפידו לשבץ בכתבות גם תצלומים של הכוכבנית – האחד במחשוף עמוק, והאחר יחד עם טראמפ. "דונלד וסטורמי. הבגידה עלתה לו 130 אלף דולר", נכתב שם.

"ידיעות אחרונות", 15.1.2018

ב"ישראל היום", בדיוק כמו במקרה הקודם, עשו את ההפך הגמור: ההכחשה של טראמפ שובצה בכותרת, והטענות החדשות על מעשיו הובאו בתמצות יבש בלבד והוצנעו בתוך הטקסט הרץ. הידיעה הראשונה של החינמון על פרשת דניאלס, שפורסמה ב-14 בינואר, נדחקה לטור צד ונשאה את הכותרת "הבית הלבן מכחיש: 'טראמפ לא שילם דמי השתקה לכוכבת פורנו'". בניגוד למצופה מטבלואיד, בחינמון נמנעו מלהדפיס תצלום כלשהו של דניאלס – עם הנשיא או לבדה.

למחרת, ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" דיווחו על עדות של כוכבנית אחרת, אלנה אוונס, שטענה כי טראמפ הזמין אותה להצטרף למסיבה פרטית איתו ועם דניאלס. בגיליון "ישראל היום" כלל לא דווח על כך.

3. פרשת מייקל כהן

שיטת "ישראל היום" להשתקת פרשיות מביכות נשלפה גם באוגוסט 2018, כשפרשת סטורמי דניאלס הפכה לפרשת מייקל כהן. לאחר חשיפת פרשת דניאלס התברר שמעבר לפיקנטריה – בעל הון נשוי שמקיים מגע מיני עם כוכבנית ודואג לשלם לה דמי שתיקה בעודו רץ לנשיאות – יש כאן גם עניין חוקי. הכסף לא שולם ישירות מכיסו של טראמפ, אלא דרך מטה הקמפיין שלו, באופן שהפר את חוקי מימון הבחירות.

התברר גם שלא מדובר במקרה יחיד: דוגמנית "פלייבוי" בשם קארן מקדוגל קיבלה גם היא דמי שתיקה כדי שלא תספר על יחסי המין שקיימה עם טראמפ. מי ששילם במקרה הזה היה הצהובון האמריקאי "נשיונל אינקוויירר" בראשותו של דייוויד פקר, ממקורבי הנשיא. עורך-הדין וה"פיקסר" של טראמפ, מייקל כהן, נשא באחריות, הורשע ונשלח למאסר.

טראמפ בשער "ידיעות אחרונות" אחרי ההודעה על עסקת הטיעון של כהן. ב"ישראל היום" ההתפתחות כלל לא שובצה בשער (לחצו להגדלה)

הרשעתו של כהן, איש סודו של טראמפ, היתה מהרגעים הקשים ביותר בקדנציה של הנשיא. עסקת הטיעון זכתה לסיקור אינטנסיבי בכל העולם, לרבות פרשנויות שגרסו כי מדובר באבן דרך בתהליך שבסופו יודח טראמפ.

ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", כצפוי, לא ניתן היה לפספס את הסיפור. "הסדר טיעון עם עורך-הדין של טראמפ: קשר אותו לעבירות מימון בחירות", בישרה הכותרת הראשית של "הארץ" ב-23 באוגוסט. "השמיים עוד לא נפלו על דונלד טראמפ, אבל האדמה שתחת רגליו כבר החלה לרעוד: מייקל כהן חשף אותו לא רק כשקרן, אלא גם כשותף פעיל בעבירות על החוק", כתב חמי שלו בטור פרשנות שתמציתו נדפסה בשער. אורלי אזולאי, במעלה שער "ידיעות אחרונות", סיפקה מאמר שזכה לכותרת "היום השחור של הנשיא".

ב"ישראל היום" הרשעת כהן לא זכתה להפניית שער כלשהי באותו בוקר. למעשה, בכל הגיליון כלל לא דווח על עסקת הטיעון שנחתמה עם מקורבו של טראמפ. ולא משום שהכתב באמריקה או דסק החוץ היו בחופש: בחינמון הקדישו שטח נרחב לדיווח על מסיבת עיתונאים שקיים היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ג'ון בולטון ("לא נדרוש תמורה על ההכרה בירושלים"), הביאו את תגובת הפלסטינים ("דברי טראמפ על ירושלים חסרי משמעות"), וגם מאמר פרשנות של הכתב המדיני אריאל כהנא, שנדפס תחת הכותרת "הנשיא האמריקני האוהד ביותר לישראל לא יבגוד בנו".

ללא אזכור. שער "ישראל היום" מ-23 באוגוסט 2018, למחרת ההודעה על עסקת הטיעון של מייקל כהן, עורך-דינו של טראמפ

למחרת, ב-24 באוגוסט, פרשת כהן כבשה את שער גליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות". על רקע תצלום רחב מידות של טראמפ בפרצוף מכורכם ועיניים עצומות נדפסה כותרת ראשית בת מלה אחת: "מסתבך". הפירוט הובא בכותרת המשנה: "אחרי שפרקליטו הסכים להפליל אותו, גם חברו המו"ל דייוויד פקר העיד על דמי השתיקה ששילם טראמפ למאהבות שלו".

ב"ישראל היום", שוב, לא היה זכר לפרשה בעמוד השער. הדיווח נדפס רק בעמוד 29, ונשא שוב כותרת שמשקפת את תגובתו של טראמפ – ולא את המאורע שאליו הוא מתייחס. "טראמפ: 'אם אודח השווקים יקרסו וכולם יהיו עניים'", נכתב בה. "אם טראמפ יודח, העם יתמרד", צוטט מקורבו ופרקליטו רודי ג'וליאני בכותרת המשנה. רוב המלל בדיווחו של הכתב יוני הרש הוקדש לגרסה של טראמפ. ההתפתחויות בפרשה, כולל זו שקיבלה כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות", נדחקו לשתי פסקאות הסיום והובאו כרגיל בתמצות וביובש.

"ישראל היום", 24.8.2018 (לחצו להגדלה)

מאמר פרשנות מאת אברהם בן-צבי, שעסק בעיקר בהכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל, כלל גם התייחסות לסיכויי ההדחה של הנשיא. "הדרך המובילה לפתיחתם של הליכי הדחתו של הנשיא על רקע הסתבכותו של כהן בפלילים מצטיירת היום כחסומה לחלוטין – וזאת בלי קשר להרכבו הנוכחי והעתידי של הקונגרס", נכתב שם. "אכן, מהומה רבה על לא דבר".

כוכבניות מין, דמי שתיקה, מעורבות רוסית אפופת צללים ומנהיג העולם החופשי – עבור עורכי טבלואידים, ולא רק עבורם, הסיפורים הללו שווים את משקלם בזהב. ובכל זאת, ב"ישראל היום" בוחרים שוב ושוב להצניע את הפרשות המביכות של טראמפ

מידת ההתגייסות של "ישראל היום" לנרטיב הרצוי לטראמפ באה לידי ביטוי גם בסיקור הרשעתו של פול מנפורט, מנהל הקמפיין של הנשיא, כחלק מהחקירה שניהל התובע המיוחד רוברט מולר בעקבות ההתערבות הרוסית בבחירות. מנפורט הורשע בשורה של עבירות באותם ימים שבהם הושלמה עסקת הטיעון עם כהן. כמו כהן, גם הוא היה אחד האנשים הקרובים ביותר לטראמפ. אך בניגוד לכהן, מנפורט לא הסכים לשתף פעולה עם החקירה.

בזמן שטראמפ צייץ ציוצים מעליבים על כהן ("מחפשים עורך-דין טוב? אל תיקחו את מייקל כהן"), הוא הקפיד לשבח את מנפורט וקרא לו "אדם אמיץ". את ההודאה של כהן סיקרו ב"ישראל היום" מנקודת המבט של הנשיא. ההרשעה של מנפורט, לעומת זאת, לא סוקרה כלל – למעט אזכורים קצרצרים בנוגע לאפשרות שיקבל מטראמפ חנינה. אפילו חודש לאחר מכן, כשחתם על עסקת טיעון שבמסגרתה הסכים לסייע לחוקר המיוחד מולר, הדבר דווח בידיעה זעירה באורך 66 מלה.

* * *

בשלושת מקרי הבוחן שבהם התמקדה הבדיקה חוזר על עצמו דפוס משותף: כשטראמפ עומד בפני פרשה מביכה, במערכת "ישראל היום" עושים מאמץ מיוחד כדי להצניע את הפרטים, לחנוק את השיח ולהדגיש את גרסת הנשיא. בדיוק כפי שקורה כשלכותרות בישראל עולה שוב חשיפה או התפתחות חדשה מתוך פרשות נתניהו ומשפחתו.

"המשחק נגמר". הכותרת בשער "ישראל היום", 19.4.2019

זה קרה גם באפריל 2019, כשהוגש סוף-סוף "דו"ח מולר". לאחר עבודה מעמיקה ויסודית, החוקר המיוחד שמונה כדי לחקור את ההתערבות הרוסית בבחירות – ואת האמריקאים שנתנו לה יד – החליט להגיש 37 כתבי אישום, חלקם נגד מקורביו של טראמפ. לקראת פרסום הדו"ח, טראמפ ודובריו בבית הלבן דאגו לקדם את המסר שלפיו אין בו שום הוכחה לכך שהנשיא היה מעורב בקנוניה רוסית, ככל שהיתה כזאת. ב"ישראל היום", בהתאם, דאגו להבליט את המסר הזה ולתווך אותו לציבור הישראלי. "טראמפ חוגג: המשחק נגמר", הודיעה כותרת שנדפסה בגליון 19 באפריל של החינמון.

ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", מנגד, הקדישו את הכותרות לממצאי הדו"ח: למשל, הקביעה המרעישה שלפיה גורמים רוסים אכן התערבו בבחירות, על-ידי פריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית והדלפה של השלל הדיגיטלי ל"ויקיליקס". פרט אחר שהודגש בסיקור היה נסיונו של טראמפ לשבש את החקירה – ניסיון שנכשל רק משום שהיועץ המשפטי של הבית הלבן, דון מקגאהן, לא נשמע להוראות שקיבל מהנשיא. טראמפ ביקש ממנו להדיח את מולר, אך היועץ המשפטי סירב.

טראמפ אולי הצהיר ש"המשחק נגמר", אבל יש לו עוד כמה מערכות לצלוח: בימים אלה נחקרת פרשת ההתערבות הרוסית בידי ועדות המשפט והמודיעין של בית-הנבחרים האמריקאי.

ב"ישראל היום" עושים מאמץ מיוחד כדי להצניע את הפרטים המביכים שמתפרסמים על טראמפ, לחנוק את השיח ולהדגיש את גרסת הנשיא. בדיוק כפי שקורה כשצצה בהתפתחות חדשה בפרשיות של נתניהו ובני משפחתו

ההתגייסות הסדרתית של "ישראל היום" למען טראמפ יכולה ללמד דבר מה גם על המודל הכלכלי של החינמון. בכל העולם, חינמונים מתבססים על תפוצה מקסימלית, שנועדה לאפשר להם לגבות מחירי פרסום גבוהים – וכך לכפר על היעדר הכנסות מדמי מינוי.

כדי להגיע לתפוצה מקסימלית לא מספיק להדפיס הרבה עותקים ולחלק אותם – יש גם לקלוע לטעם הקהל, ולגרום לו לקרוא את העיתון. לכן, החינמון הקלאסי מכוון למכנה המשותף הרחב ביותר – ומנסה לעניין את קוראיו בכל מחיר. אבל "ישראל היום" אינו חינמון טיפוסי; כפי שנחשף בשנים האחרונות, הוא מסב לבעליו הפסדי עתק ואפילו לא מתאמץ לגבות מחירי אמת עבור הפרסום בו.

בהתאם, עורכיו מעדיפים לוותר על סיפורים סנסציוניים ומושכי קהל כל אימת שהם עלולים להביך את מושאי הקידום הגדולים שלו – נתניהו, ובשנים האחרונות גם טראמפ. כוכבניות מין, דמי שתיקה, מעורבות רוסית אפופת צללים ומנהיג העולם החופשי – עבור עורכי טבלואידים, ולא רק עבורם, הסיפורים הללו שווים את משקלם בזהב. ובכל זאת, ב"ישראל היום" בוחרים שוב ושוב להתעלם מהם, או לספק גרסאות דהויות וקצרניות שמסר-העל שלהן נחרץ ומשבית שמחות: לא קרה כאן כלום, בבקשה להתפזר.

כמעט מיותר לציין, טראמפ אפילו לא באמת זקוק לשירות הזה. ציבור הבוחרים שלו נחשף לכל הפרשות המביכות בעיתונות האמריקאית. אופן הדיווח או האי-דיווח בחינמון המזרח-תיכוני של משפחת אדלסון לא יתרום לפופולריות שלו בארצו, ולא יפגום בה. אז למה זה קורה? תשובה אפשרית היא שהם פשוט לא יודעים איך לעשות את זה אחרת.

רפאל אפריאט הוא סטודנט לתואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. המאמר מתפרסם במסגרת תוכנית התמחות משותפת של האוניברסיטה ואתר "העין השביעית"