שערוריית הפוליגרף והפיטורים בערוץ הכנסת, שעוררה גינויים חריפים מקרב עיתונאים ופוליטיקאים, אילצה את ערן טיפנברון לספק הסברים. טיפנברון, עורך ומנכ"ל הערוץ, עלה לשידור בסוף השבוע שעבר ברדיו תל-אביב וניצל את הבימה כדי להלל את עובדי הערוץ ולהציג את עצמו כמגינם. אחרי שעפר שלח התפרץ על צמד המגישים אבי בלום ומשה גלסנר וקילל אותם, בתקרית שתועדה, נגנזה ואז דלפה, טיפנברון טען שהוא נזף בשלח והבהיר לו שאף אחד – אפילו לא חבר-כנסת – לא רשאי לדבר כך לעובדי הערוץ.

לפחות אצל חלק מהעיתונאים שעבדו עם טיפנברון בעבר, ההתפארות הזאת ודאי העלתה חיוך מר. טיפנברון, שהעביר את רוב הקריירה שלו ב"ידיעות אחרונות", הגיע לערוץ הכנסת עם גיבנת: עובדים שהכירו אותו מהעיתון ומ-ynet, שם כיהן כעורך ראשי עד 2016, מדברים עליו עד היום בטונים של רתיעה ותיעוב. בגלל מעורבותו בשבירת התארגנות העובדים באתר, בגלל המסחור חסר הבושה, בגלל ההסטה המושחתת של הקו המערכתי בהתאם לצרכיו של בעל הבית נוני מוזס – פרסום ב-ynet הוא אחד האקדחים המעשנים ב"תיק 2000". וגם בגלל יחסי האנוש.

לאחרונה, בעקבות הפיטורים בערוץ הכנסת, נחשפה תופעה חדשה שממחישה את יחסי העבודה הבעייתיים של איש התקשורת הבכיר: "גוסטינג", מלשון "רפאים" בלעז, פעולה שמתארת התפוגגות חסרת הסבר של אדם שעמדת עמו בקשר. במקרה של טיפנברון, הגוסטינג בוצע כלפי עיתונאים שקיבלו ממנו הצעה להצטרף לערוץ הכנסת. העיתונאי ניר גונטז', שחלק לאחרונה זיכרון כזה עם עוקביו בטוויטר, הופתע לגלות שלא מדובר במקרה חד-פעמי אלא בדפוס קבוע.

נורית קנטי: "הייתי לפני נסיעה לתאילנד לכמה שבועות, וסיכמנו שכשאחזור נתקדם. כשחזרתי לארץ, התקשרתי אליו פעם אחת, פעמיים – יש לי זיכרון עמום על כך שהוא כתב לי משהו בסגנון 'אני אחזור אלייך בערב'. אבל מהר מאוד הבנתי שהוא מתחמק, ושהוא כבר לא יחזור אלי"

"הנה סיפור אישי קצר שיכול ללמד מי הוא ערן טיפנברון, העורך הראשי של ערוץ הכנסת (זה שלטובת נתניהו היה אמור לסובב את ספינת ה-ynet)", צייץ גונטז'. "הימים הם סביב זכיית [מעסיקיו של] טיפנברון במכרז להפעלת ערוץ הכנסת. האדון ואנוכי נפגשים מספר פעמים בתולעת ספרים, ודנים באפשרות שאגיש תוכנית בערוץ. מפגישה לפגישה נסגרים הפרטים הגדולים, ואחר-כך הפרטים הקטנים, והנושא מסוכם.

"חוזה ההעסקה עובר מצד לצד, ונקבע שב-15 לחודש אני נקלט ומתחיל בעבודה. כמה ימים לפני ה-15 אני פונה לאדון ומבקש להבין לאן אני צריך להגיע ומתי. האדון בחו"ל ומבטיח לצלצל כשהוא חוזר. הוא לא מצלצל. ב-15 לחודש אני מצלצל, והוא לא זמין. אני שולח לו הודעה, והוא מבטיח לחזור אלי. לא חוזר. הימים עוברים, וב-16 וב-17 וב-18 הוא מסנן אותי ולא חוזר אלי.

"כל ניסיון שלי להבין מה קורה (יש משפחה לפרנס) לא מצליח. עד היום טרם חזר אלי כדי להודיע מדוע חזר בו מההסכמות. האיש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. עכשיו, זה בסדר להתחרט, הגם שזה לאחר הרגע האחרון, אבל זה לא בסדר לא לעדכן ולא להודיע ולא לנמק. זה האיש. בדיעבד אני שמח שלא יצא לי לעבוד תחתיו, ואני מלא ברחמים על מי שכן".

החברה שמפעילה כיום את ערוץ הכנסת שייכת לבעלי ההון לן בלווטניק ואודי רקנאטי ולאיש התקשורת אביב גלעדי.  בקיץ 2018, אחרי שזכו במכרז להפעלת הערוץ, מסרו את האחריות עליו לטיפנברון. אז קרו רוב תקריות ההיעלמות

אחרי שפרסם גונטז' את סדרת הציוצים על המקרה שלו ושל טיפנברון החלו לזרום אליו מסרים מעיתונאים אחרים שלדבריהם עברו חוויה דומה עם העורך הבכיר. שמונה שעות לאחר הפרסום המקורי, הוא עידכן את עוקביו שמספר העדויות עומד על עשר.

רוב המקרים אירעו בערך באותו הזמן – בקיץ 2018. ערוץ הכנסת עמד אז בפני שינוי: אחרי 14 שנים שבהן הופקו השידורים על-ידי חברת החדשות של ערוץ 2, ובתום הליך מכרזי רצוף מחלוקות ותהפוכות, הוחלט למסור את רשיון ההפעלה של הערוץ למפעיל חדש. החברה שזכתה במכרז שייכת לבעלי השליטה בערוץ 10 דאז – המולטי-מיליארדר לן בלווטניק, ושותפיו אודי רקנאטי ואיש התקשורת אביב גלעדי. טיפנברון, שכיהן אז כסמנכ"ל הדיגיטל בחברת RGE של גלעדי, רקנאטי ובלווטניק, הופקד על בניית הערוץ ועסק בגיוס העובדים והמגישים.

חדר הבקרה של ערוץ הכנסת, ספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל)

חמישה מועמדים ששוחחו עם "העין השביעית" סיפרו שגם איתם טיפנברון נפגש, נתן רושם שהכל כמעט סגור – ואז נעלם והפסיק לענות לטלפונים ולהודעות. מלבד גונטז', רק אחת מהם הסכימה להתראיין בשמה. "זה היה לפני תקופת החגים", מספרת נורית קנטי, עורכת ומגישה בכירה בגלי-צה"ל. "דיברנו ממש על הפרקטיקה: טיפנברון הציג לי שניים-שלושה סוגי תוכניות, אמר כמה הם משלמים ובאיזה ימים ושעות יהיו השידורים, והתחלנו לחשוב יחד על שותפים להגשה, והאם השידור יהיה מירושלים או מתל-אביב".

עיתונאית שקיבלה הצעה לעבוד בערוץ הכנסת: "זה היה ממש הזוי. נפגשנו, ממש ירדנו לפרטים, ואמנם לא סגרנו על סכום – אבל כמעט הכל כבר היה ידוע. ואז טיפנברון פשוט נעלם. בזמן שעבר מאז יצא לי להרהר אם עשיתי משהו לא בסדר, ורק עכשיו הבנתי שמדובר במשהו סדרתי"

קנטי מציינת שהיא לא התכוונה לעזוב את התחנה הצבאית, אלא להצטרף לערוץ כמגישה – מתכונת ותיקה ושגורה בערוץ הכנסת. "הייתי לפני נסיעה לתאילנד לכמה שבועות, וסיכמנו שכשאחזור נתקדם", היא מספרת. "כשחזרתי לארץ, התקשרתי אליו פעם אחת, פעמיים – יש לי זיכרון עמום על כך שהוא כתב לי משהו בסגנון 'אני אחזור אלייך בערב'. אבל מהר מאוד הבנתי שהוא מתחמק, ושהוא כבר לא יחזור אלי. לא הופתעתי שבסוף זה נגמר ככה. הבנתי שזאת הדרך שלו להמשיך הלאה. מאז לא דיברתי איתו, וגם לא מעניין אותי לשאול".

עיתונאית אחרת, שסירבה להתראיין בשמה, חלקה סיפור דומה. "זה היה ממש הזוי", היא נזכרת. "נפגשנו, ממש ירדנו לפרטים, ואמנם לא סגרנו על סכום – אבל כמעט הכל כבר היה ידוע. ואז טיפנברון פשוט נעלם. בזמן שעבר מאז יצא לי להרהר אם עשיתי משהו לא בסדר, ורק עכשיו הבנתי שמדובר במשהו סדרתי". עיתונאית נוספת, שהסכימה גם היא להתראיין רק בעילום שם, הגיעה למסקנה דומה: "אחרי האירוע עם טיפנברון ביררתי עליו, והבנתי שהוא באמת בעייתי".

ההאשמות של גונטז', וההצהרה על קיומם של עשרה עיתונאים לפחות שחזו בהתפוגגותו של טיפנברון, נמצאות ברשת כבר שבוע. עד כה, טיפנברון נמנע מלהתייחס אליהן. כשנשאל על-ידי "העין השביעית" האם נתקל בציוצים של גונטז', העורך הבכיר והוותיק ניתק מיד את הטלפון. מאוחר יותר, בפנייה כתובה שנשלחה אליו, נשאל טיפנברון מדוע נעלם אחרי שהבטיח לעובדים תפקיד בערוץ, ומדוע אפילו לא יצר עמם קשר כדי להודיע שההצעה מבוטלת. הוא נשאל גם האם ההחלטה לוותר על שירותיהם של העיתונאים שנפגשו איתו היתה החלטה שלו, או שמא של גורם כלשהו מעליו. על כל השאלות הללו סירב טיפנברון להשיב. בדיוק כפי שהתחמק מלתת הסברים לעיתונאים שקיבלו ממנו הצעות עבודה.

ניר גונטז': "לא מפתיע שעורכים-מנהלים מסוגו של טיפנברון מידרדרים לכדי שימוש בפוליגרף נגד הכפופים להם. מי שיכול וצריך להיחלץ לטובתם של העיתונאים הזוטרים הם העיתונאים הוותיקים יותר, ובעלי המעמד"

מבחינת גונטז', ההיעלמויות של טיפנברון הן סימפטום לתפיסה מקצועית פסולה שהובילה להחלטה החריגה לזמן עובדים לפוליגרף. "פעם מערכות התקשורת היו מלאות בטיפוסים כמו טיפנברון. לא ישרים, לא הגונים ולא הוגנים", הוא אומר. "במערכות הללו שלטו הפחד, הצייתנות והחשש לפרנסה. לאט-לאט הוקאו העורכים הללו מכלי התקשורת, או לפחות הועברו לתפקידים לא-ניהוליים.

"עם כל התשוקה למקצוע והמקצועיות של העיתונאים ה'פשוטים', כלי תקשורת שמנוהל על-ידי עורך ראשי לא ישר ולא הגון ידמה באופיו לאופיו של העורך. לא מפתיע שעורכים-מנהלים מסוגו של טיפנברון מידרדרים לכדי שימוש בפוליגרף נגד הכפופים להם. חוסר האמון במערכות כאלה הוא קודם כל מצד העיתונאים כלפי העורך האחראי עליהם, ואז, באופן טבעי מצדו של העורך כלפי הכפופים לו.

"הבעיה היא שהכוח נמצא, כמובן, אצל העורך הראשי, ומי שמשלמים את המחיר יהיו תמיד העיתונאים שמתחתיו. מי שיכול וצריך להיחלץ לטובתם של העיתונאים הזוטרים הם העיתונאים הוותיקים יותר, ובעלי המעמד. טוב ויפה עשה עקיבא נוביק כשהודיע על פרישתו הזמנית מערוץ הכנסת".