מהדורת חדשות השעה שתיים בכאן רשת ב' נפתחה אתמול בידיעה על חשיפת תושבת ערערה שגויסה (על-פי החשד) כסוכנת על-ידי החמאס כדי לאסוף למענו מודיעין וכספים לביצוע פעולות טרור. הידיעה תפסה למעלה משליש ממשך המהדורה. רק אחריה נמסר עדכון על מצב התפשטות הקורונה. בסביבות השעה חמש פרצה לאתרי החדשות הידיעה המרעישה על הצלחתו של בני גנץ לצבור 61 תומכים מבין חברי-הכנסת לשם הרכבת ממשלה חדשה. ללמדנו שהשגרה (המטורפת בפני עצמה) חזרה להתחרות על השליטה במרחב התקשורתי הרבה יותר מוקדם משציפינו.

אפשר ששבועיים וחצי של תבהלת חושים מטלטלת מתחילה להתחרות על מקומה בסדר היום הציבורי והתקשורתי המוכר לנו מאז בחירות אפריל 2019: תמרונים פוליטיים, כיפופי ידיים, ספינים, שקרים, סקרים ופרשנויות מוטות עד לזרא. הקורונה אמנם משנה באופן קיצוני את אורח החיים של הפרט, אבל מתחיל להסתמן שעליה להיאבק גם עם היצרים וההרגלים המפעילים את המערכת הפוליטית. כחול-לבן הצליחה להשיג יתרון המספק לה הזדמנות לנסות לשנות את יחסי הכוחות בהנהגת המדינה.

בימי הקורונה הראשונים ניכרו בשמאל הישראלי תסמיני פראנויה: נשמעו בתוכו חששות מפני מזימה שיוחסה לנתניהו, שמנסה כביכול לרתום את התפרצות המגפה לצרכיו הפוליטיים. הטענה היתה כזו: מנהיג הליכוד מעורב עמוקות בגיבוש מדיניות המאבק במגפה וכופה את עמדתו על הדרג המקצועי במשרד הבריאות, כשהוא מכוון מטרה – להפיק מהקורונה תוצאה שתוביל להמשך כהונתו בראשות הממשלה ו/או לחילוצו מספסל הנאשמים.

כיצד מיישבים נתניהו וחצרו את הסתירה הזו: מדוע הם מעניקים גיבוי מלא להחלטות המקצועיות של הפקידות הבכירה במשרדי הבריאות, הכלכלה, האוצר והביטחון – ונמנעים מגיבוי מקביליהם במשרד המשפטים ובמשטרה?

כדוגמה הביאו את מאמציו של נתניהו לדחות את הכללת ארצות-הברית ברשימת המדינות שהמרחב האווירי הישראלי נסגר בפני מטוסיהן. לפי הגיונה של הסברה הזו, נתניהו ניסה לא להכעיס את הנשיא טראמפ (שהתנגד להטלת הגבלות על התנועה האווירית לארצו וממנה) כדי לשמר את יחסיו הטובים עמו (ואת התועלת הפוליטית שהוא מפיק מהם) – ומסיבה זו התערב בעצם קביעת אסטרטגיית המאבק במגפה.

זו היתה קריאה מטעה של התנהלות נתניהו, והיא הזכירה את אמונתם של גורמים משפיעים בימין על פעילותה כביכול של אליטה סמויה ("דיפ סטייט") בניהול ענייני המדינה. נתניהו אכן ניצל ככל יכולתו את התפרצות המגפה כדי לגרוף תשואות תדמיתיות ולהעמיק את מיצובו כמנהיג שאין שני לו. אבל לא התגלו סימנים מובהקים לשיקולים זרים בעצם קביעת דרכי ההתמודדות מול המגפה – כפי שאין לרדופי החשד מימין ראיות של ממש על קיומה של רשת חשאית של מקבלי החלטות בשירות המדינה המשרתת כביכול את האינטרסים והדרך של השמאל. שוב הוכח שהפראנויה אינה יודעת גבולות. ממש כמו הקורונה.

אירועי אתמול חיזקו דווקא את הרושם החיובי שמותיר הדרג המקצועי המנהל את המאבק בקורונה. נשמעות אמנם השגות מסוימות על ההחלטות שמקבלים משה בר סימן-טוב ועמיתיו, אבל אופיין הוא ענייני ומקצועי. איש אינו טוען שחבורת המנהלים הבכירים של משרד הבריאות פועלת ממניעים זרים. הסגל המקצועי הבכיר הכפוף לדרג המדיני, בכל משרדי הממשלה הרלבנטיים להתמודדות מול הקורונה, אינו חשוד בהטיות, בהטעיות או בשעבוד שיקוליו וסמכויותיו לציפיות פסולות של הפוליטיקאים.

הממצא הזה מאיר עיניים כאשר נזכרים בהאשמות שהטיחו בשנה האחרונה ראשי הליכוד בדרגים המקצועיים של מערכת אכיפת החוק בעקבות ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נתניהו. כיצד מיישבים נתניהו וחצרו את הסתירה הזו: מדוע הם מעניקים גיבוי מלא להחלטות המקצועיות, רובן מרחיקות לכת, של הפקידות הבכירה במשרדי הבריאות, הכלכלה, האוצר והביטחון – ונמנעים מגיבוי מקביליהם במשרד המשפטים ובמשטרה? האם סביר לגרוס שדווקא בצמרות הרשויות הממונות על אכיפת החוק הצטבר אוסף של אנשי מקצוע זדוניים, חסרי יושרה ומטי דין?

הדרג הפוליטי הוא ששב אתמול להרגליו המגונים: שר המשפטים אמיר אוחנה ניצל את צעדי החירום שהכתיב הנגיף כדי לגרום לדחיית משפטו של נתניהו, שאמור היה להיפתח מחר.