כך אמר, בין השאר, אמש (19 במרץ) ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודעתו הלילית לציבור במסגרת המאבק במגפת הקורונה, במסגרתה הודיע על הפעלת תקנות שעת חירום המגבילות את תנועת אזרחי המדינה: "לשמחתי, איש לא מת מהקורונה, לצערי זה צפוי להימשך"; "ביקשתי מכם להיענות להנחיות משרד הבריאות"; "היום אני מודיע על עלייה נוספת במלחמה בקורונה"; "אני יודע שזה קשה. אני מבקש את שיתוף הפעולה שלכם"; "אם מישהו חושב שאני מגזים שיסתכל על התמונות מספרד ומאיטליה"; "אני מבקש מכם שתאכפו את ההנחיות הללו בעצמכם – לא רק בגלל המשטרה"; "אני רוצה להביע הערכה לאזרחים, לצוותים הרפואיים, לעיתונאים שמעבירים את המסר לציבור"; בהקשר למאמץ למצוא ציוד מיגון וערכות בדיקה לצוותים הרפואיים אמר "ויש הקשרים האישיים שלי עם מנהיגים בעולם".

כל כך התרגלנו לסגנונו של נתניהו שאיננו מבחינים עוד בזרות ובצרימה שיש באופן פניותיו לציבור. לא רק אמש אלא לכל אורך השבוע, בהופעותיו המוקפדות במה שהוא מכנה "מסיבת עיתונאים", הוא מדבר בגוף ראשון יחיד: "אני מבקש מכם, אזרחי ישראל, לשנות את שגרת החיים שלכם", "אני שוחחתי היום גם עם ד"ר דברה בירקס, האחראית על המלחמה במגפה בארה"ב"; "פניתי לידידי ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי"; "התייעצתי עם שר האוצר ועם נגיד בנק ישראל ועם אחרים".

במהלך שנות כהונתו בראשות הממשלה שוקד נתניהו להטמיע בתודעת הציבור זהות בינו לבין המדינה. הוא המנהיג, הוא האב שאליו נושאת האומה את עיניה בחיפושיה אחר פתרון למצוקותיה, הוא ואין בלתו. למתבונן מן הצד לא ברור עד כמה הפוזה הזו מבוימת או שהאיש נסחף לכשל נפשי של הזדהות מוחלטת עם הדימוי שהוא משווה לעצמו.

הואיל ונתניהו משווה את המאבק בקורונה למלחמה, כדאי להיזכר בזמנים אחרים ובאופן שבו מנהיגים ישראליים קודמים פנו לאזרחי המדינה בעת משברים לאומיים חמורים, הנה צרור ציטוטים.

ראש הממשלה דוד בן-גוריון על אוניית חיל הים מיד לאחר מבצע קדש (צלם בלתי ידוע, נחלת הכלל)

כך אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון בכנסת ב-7 בנובמבר 1956, יומיים לאחר תום מבצע קדש:

"מעמד הר סיני שנכבש בימים אלה ותנופת הגבורה של צה"ל היוו נקודת המוקד גם של ביטחוננו ושלומנו הפנימי וגם של יחסינו החיצוניים בזירה העולמית ובמזרח התיכון. לפני יומיים סיים צה"ל בפעולת בזק טיהור של חצי האי סיני ורצועת עזה בתקופה של פחות משבוע ימים. זה היה המבצע הצבאי הגדול והמפואר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים ביותר בתולדות העמים.

"עשיתם [פונה לחיילי צה"ל] אולי דבר מה גדול ואדיר, הנעלה מכל משמעות מדינית וביטחונית: קרבתם אותנו לרגע הנשגב והמכריע בתולדות ימינו הקדומים למקום מתן תורה, שבו נתבע עמנו להיות עם סגולה ובחיים ניצבים לעינינו שוב השורות הנצחיות בתורתנו המספרת על יציאת מצרים ובוא אבותינו למדבר סיני".

ראש הממשלה לוי אשכול והשר מנחם בגין מבקרים אצל כוחות צה"ל בג'בל לבנה, סיני, מיד לאחר מלחמת ששת הימים; 13.6.1967 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

וזו היתה לשון הודעת הממשלה בראשות לוי אשכול, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ב-29 למאי 1967:

"הממשלה קיימה היום ישיבה לדיון במצב. בסיום דיונים נתקבלו ההחלטות הבאות: הסכנה הנשקפת לישראל לרגל הריכוז של צבא מצרים בסיני ולרגל ההסגר על השיט הישראלי בים סוף היא במלוא היקפה [...] הממשלה קובעת כי צה"ל ערוך כהלכה לגונן על בטחונה של ישראל. הממשלה מציינת בסיפוק את רוחו האיתנה של צה"ל ושל העם". בהמשך מוסרת ההודעה מידע תמציתי על מהלכיה המדיניים של הממשלה בזירה הבינלאומית ומודיעה כי "נקבעו קווי פעולה להזזת הריכוזים הצבאיים מגבולה הדרומי של ישראל ולפעולה לשמירת זכויותינו הריבוניות".

ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין משוחחים עם חיילים בגולן, מלחמת יום כיפור, 21.11.1973 (צילום: רון פרנקל, לע"מ)

כך הודיעה ראש הממשלה גולדה מאיר על פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 לאוקטובר 1973:

"היום בסביבות 2 בצהריים פתחו צבאות סוריה ומצרים בהתקפה נגד צבא ההגנה לישראל [...] צה"ל נלחם והודף את ההתקפה [...] שליטי מצרים וסוריה תכננו מזה זמן רב את הפרת הפסקת האש. ברוב שפלותם מפיצים התוקפים את השקר כי ישראל פתחה באש. אך חידוש הקרבות ושפיכות הדמים הוא כולו על אחריותם. אויבינו קיוו להפתיע את ישראל ביום הכיפורים עת כה רבים שרויים בתענית ומתפללים בבית הכנסת. אנו לא הופתענו [...] אין לנו ספק בניצחוננו אך לפי הכרתנו חידוש התוקפנות הסורית-מצרית כמוהו כמעשה טירוף [...] כאמור, צה"ל ערוך להדוף את התקפת האויב [...] אנו בוטחים בכל לב בכוחו של צה"ל להכריע את האויב. נצחונו של צבא ההגנה לישראל בו הערובה לחיים ולשלום".

ראש הממשלה מנחם בגין נושא דברים במליאת הכנסת בירושלים, בעת הדיון על מלחמת לבנון, 29.6.1982 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

על מלחמת לבנון הראשונה (5 ביוני 1982) פרסמה הממשלה הודעה יבשה ובה ארבעה סעיפים קצרים המשרטטים את מטרת המבצע, שמו ("מלחמת שלום הגליל"), הצהרה על כוונתה להימנע מלתקוף את הצבא הסורי ועל שאיפתה לחתום על חוזה שלום עם לבנון.

את הנאום שנשא ראש הממשלה מנחם בגין בכנסת כעבור שלושה ימים הוא פתח במלים האלה:

"דובר צה"ל פרסם אתמול את המספרים: יש לנו ‎25 הרוגים, ‎7 נעדרים, ‎96 פצועים. אולי בעמים אחרים יאמרו אנשים כי אלה אבדות לא גדולות. אנו לא נאמר זאת. בשבילנו אלה אבדות קשות, מכאיבות ביותר. כל אדם בשבילנו הוא עולם ומלואו, וכל משפחה עומדת בפני עצמה בסבלה ולבנו אתה. ניתן כבוד לחיילי ישראל הגיבורים והקדושים, אשר מסרו נפשם בשליחות האומה".

ההשוואה מדברת בעד עצמה: ראשי הממשלה של העבר דיברו בשם הממשלה, האומה, המדינה ולפעמים גם בשם ההיסטוריה של עם ישראל. נתניהו מדבר בשם עצמו. כשהוא במצב רוח נדיב במיוחד הוא זורק עצמות לעמיתיו ולפקודיו.