"מנגנוני 'השוק' כשלו בנוגע לתיפקוד העיתונות כשומרת הסף של התודעה הציבורית בישראל", כותבת היום (24.11) יו"ר העיתון הכלכלי "גלובס", אלונה בר-און. לדבריה, העיתונות "לא רק שהיא לא הגנה מספיק על התודעה – אלא שבמקרים רבים היא עצמה הרעילה אותה". בר-און פרסמה את הדברים בדף הפייסבוק שלה.

בר-און, בת למשפחת עיתונות ומי שהיתה חשופה במהלך השנים לאחורי הקלעים של התנהלות משפחת פישמן בבעלותה על "גלובס", מתייחסת לפרשיות השחיתות העיתונאית "תיק 2000" ו"תיק 4000", במסגרתן עומדים לדין באשמת שוחד מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון "נוני" מוזס ובעל השליטה לשעבר ב"וואלה" שאול אלוביץ' (יחד עם אשתו איריס), וכותבת כי לא מדובר בהתנהלות יוצאת דופן בעיתונות הישראלית.

אלו "לא רק 'וואלה' ו'ידיעות אחרונות'", כותבת בר-און, "אלא גם ניסיון הרכישה התמוה של 'גלובס' [בידי האוליגרך דוד דוידוביץ' שיוצג בישראל ע"י ניר חפץ; ש.ט], וזה גם נוחי דנקנר ו'מעריב', וזה גם פישמן ו'גלובס' ושבמרבית האירועים האלה – העיתונות שיתפה פעולה או שתקה או דיברה מעט מדי. וחוץ מהמקרים האלה יש גם תוכן שיווקי מוסווה מהעין בעורמה ומערכות יחסים בעייתיות עם מפרסמים, פרסומאים, יח"צ ומקורות ועוד ועוד".

אלונה בר-און, יו"ר "גלובס" (צילום: איתמר ב"ז)

קוראי "העין השביעית" מכירים היטב את ההתנהלות הפושעת שמתארת בר-און. במאות סקירות, כתבות ומאמרים תיארנו כאן כיצד מו"לים כמו מוזס, פישמן ודנקנר השחיתו את כלי התקשורת שבשליטתם והזנו את המערכת העיתונאית. התחקירים "לשרת ולרצות" של שלמה מן ו"לבקשת נוחי" של אורן פרסיקו (ותחקיר "תיק מעריב" של אבנר הופשטיין ב"מבט שני") תיארו את "מעריב" בתקופת בעל השליטה נוחי דנקנר והעורך ניר חפץ.

התחקיר "רוח גלובס" של אורן פרסיקו וגיא מרגלית תיאר את הנעשה ב"גלובס" בתקופת המו"ל פישמן והעורכים הבכירים חגי גולן ואלי ציפורי. על הנעשה ב"ידיעות אחרונות" נכתב אינספור פעמים כאן ב"עין השביעית". לאחרונה פירסם איתמר ב"ז את כתבת "השיטה", בה קיבץ דוגמאות לאופן בו פעלה קבוצת התקשורת החזקה בישראל, וסמוך לחשיפת "תיק 2000" פרסמנו אוסף עדויות בעניין תחת הכותרת "ידיעות אחרונות - שוברים שתיקה".

דנקנר ופישמן איבדו את נכסיהם ואת כלי התקשורת שבשליטתם ומוזס עומד כעת לדין, אולם השיטה המושחתת עודנה כאן וכלי התקשורת המשפיעים בישראל נמצאים בשליטת טייקונים עתירי אינטרסים: "ישראל היום" של משפחת אדלסון, קשת 12 בשליטת הבעלים של תאגיד קוקה קולה ישראל ותאגיד דלק החבר במונופול הגז ורשת 13 בשליטת הבעלים של תאגיד כלל. גם "ידיעות אחרונות" פועל עדיין תחת המו"ל והעורך האחראי החשוד בשוחד, מוזס.

בר-און קוראת לייסד גוף רגולציה עצמית על העיתונות, בדומה למועצת העיתונות, על מנת לקטוע את שגרת ההשחתה בתקשורת הישראלית, אך הדברים שפרסמה מכוונים את הזרקור גם אל מי שמאפשרים את ההשחתה בפועל, במעשה ובשתיקה: העיתונאים עצמם.

*  *  *

הפוסט המלא שפרסמה יו"ר "גלובס" אלונה בר-און

איך ניר חפץ כמעט רכש את "גלובס" עבור אוליגרך רוסי ומה האחריות של העיתונות?

מעטים זוכרים כיצד ב-2016 אוליגרך רוסי בשם דוד דוידוביץ' ונציגו ניר חפץ רכשו למעשה את עיתון "גלובס". דוידוביץ', שאינו אזרח ישראלי, נחשב למזוהה עם רומן אברמוביץ' ופוטין. ניר חפץ כידוע, נחשב למזוהה עם נתניהו. עד היום השאלה מי נתן את ההוראה ובשם מי הם רכשו את "גלובס" לא התבררה.

הרכישה התבצעה דרך מכרז למכירת "גלובס", שנערך ע"י כונסי הנכסים של הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן, מטעם בנק לאומי ובנק הפועלים במסגרת בית המשפט לפירוקים בתל אביב.

משהבנו מה קורה, משפחתי ואני יצאנו למאבק בדוידוביץ' ועורכי דינו, בבנק לאומי ובנק הפועלים וכונסי הנכסים מטעמם ובפישמן ונציגיו, וזאת כדי להציל את "גלובס", עיתון עצמאי במדינת ישראל שאבי ז"ל בנה. באירוע תקדימי הצלחנו לבטל את המכרז ולנצח את כונסי הנכסים של הבנקים, את האוליגרך דוידוביץ' ואת ניר חפץ, וזאת גם בבית המשפט המחוזי וגם בעליון.

בזמן המאבק נחלנו אכזבות קשות ממערכת הבנקאות, המערכת המשפטית ומכונסי הנכסים. ולצערי גם מהעיתונות. ציפיתי שבקרב כל כך מובהק נזכה לגיבוי מלא מצד העיתונות. הרי באותו זמן, כולם כבר ידעו היטב מי זה ניר חפץ וכולם כבר ידעו היטב מה עושה נתניהו בשוק התקשורת בישראל, אך העיתונות המרכזית, כתובה ומשודרת, כמעט ולא עסקה בזה (למעט ה"מרקר" ובעיקר גיא רולניק ואיתן אבריאל שהבינו מה קורה בזמן אמת). אפילו בתוך "גלובס" הנושא הזה זכה לאפס כיסוי עיתונאי ותמיכה חלקית בלבד של העובדים.

בין היתר, פניתי אישית באותם ימים למועצת העיתונות וביקשתי שיגישו מכתב תמיכה לבית המשפט המחוזי. נעניתי בשלילה, כאשר התשובה היתה: "אנחנו הרי לא יכולים להתערב בכל מקרה כזה". "אבל איזה עוד מקרים כאלה יש לכם?" שאלתי, ומכתב תמיכה לא קיבלתי.

ולמה אני מספרת את כל זה עכשיו? כדי להזכיר שזה לא רק "וואלה" ו"ידיעות אחרונות", אלא גם ניסיון הרכישה התמוה של "גלובס" שכמעט קרה ושאת סיפורו הבאתי כאן, וזה גם נוחי דנקנר ו"מעריב", וזה גם פישמן ו"גלובס" ושבמרבית האירועים האלה – העיתונות שיתפה פעולה או שתקה או דיברה מעט מדי. וחוץ מהמקרים האלה יש גם תוכן שיווקי מוסווה מהעין בעורמה ומערכות יחסים בעייתיות עם מפרסמים, פרסומאים, יח"צ ומקורות ועוד ועוד.

זה הזמן להבין שמנגנוני "השוק" כשלו בנוגע לתיפקוד העיתונות כשומרת הסף של התודעה הציבורית בישראל. שלא רק שהיא לא הגנה מספיק על התודעה – אלא שבמקרים רבים היא עצמה הרעילה אותה.

העיתונות בישראל לא תתוקן מאליה רק בגלל שהוגשו אישומים פליליים כלפי מוזס ואלוביץ' ושנתניהו לא יהיה ראש הממשלה. היא תתוקן אם אנחנו, העיתונים והעיתונאים, נצליח להוביל מהלך אמיתי של בניית גוף של ביקורת ורגולציה עצמית. בדומה למה שאנחנו יודעים יפה מאד לדרוש מאחרים, כמו הפרקליטות וכמו חברות עיסקיות.

בעיניי, בלי גוף ביקורת כזה שיוביל תהליך של ניקיון ושקיפות, העיתונות בישראל לא רק שלא תשתקם מהאירועים שקרו לה אלא גם תיוותר חשופה למהלך של רגולציה חיצונית בעתיד. אז, זה באמת יהיה מאוחר מדי.

בהזדמנות הזו אני רוצה גם לומר תודה לתא העיתונאיות ששלחו תוך כדי ההליך מכתב תמיכה בי לבית המשפט, על דעת עצמן ומבלי לבקש דבר. עד היום לא הודיתי לכן. תודה.

ולכל מי שעוסק בתחום ורוצה להצטרף למהלך של בניית גוף ביקורת ורגולציה עצמית שישמור על הציבור ועל העיתונות בישראל מעצמה – אשמח לשמוע מכם.