"באה לנקות" היא הכותרת של ראיון היח"צ עם שולי נזר, סמנכ"לית בכירה במשרד להגנת הסביבה, שפורסם בערב החג ב"דה-מרקר". אולם כשקוראים את הכתבה נדמה שאפשר היה בנקל לשנות את הכותרת ל"באה ללכלך". "ללכלך" על מי, אתם שואלים? כאן התשובה פשוטה: על הציבור, עלינו.

נזר היא ראש אשכול תעשיות במשרד להגנת הסביבה והממונה על אגף איכות אוויר ושינוי אקלים, אגף תעשיות ורישוי עסקים, אגף חומרים מסוכנים, אגף שפכי תעשייה, דלקים וזיהום קרקעות, אגף תחבורה ועוד ועוד. כך שמטרת העיתון ברורה: לקיים ראיון עומק עם אחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתחום הגנת הסביבה בישראל, לברר איתה פרטים וכיוונים בנוגע לסוגיות בוערות בשטח.

אבל קשה לקבוע מה היתה מטרת הראיון מכיוונו של המשרד להגנת הסביבה או מכיוונה של נזר עצמה. מה בדיוק הם מבקשים להכשיר או "להלבין" בכתבת היח"צ הזאת. האם המשרד רצה להאדיר את עצמו, או שמא את התעשייה עליה הוא אמור לפקח? התחושה היא כי המשרד להגנת הסביבה סובל משפל חסר תקדים באמון הציבור, אך גם תשלובת בתי-הזיקוק במפרץ חיפה עומדת בימים אלה בעין הסערה, גם שותפויות הגז שבבעלותן אסדת לווייתן המוקמת בימים אלה כעשרה קילומטרים מחוף דור, או חברת כימיקלים-לישראל המבקשת לכרות פוספט בשדה-בריר בנגב.

תהא אשר תהא הכוונה התדמיתית מאחורי הראיון, מה שברור למי שקורא את הכתוב – שחור על גבי לבן, אבל גם מבעד לשורות – הוא כי מדובר בעליית מדרגה בניתוק של המשרד מהציבור, או אולי אפילו במאבק של המשרד בציבור.

בפתיח הכתבה מצוטטת נזר כמי שאומרת ש"הציבור תופס אותנו כמחבקי עצים ומגיני פרחים, אבל זה לא נכון". לא זו בלבד שהאמירה הזאת שגויה מיסודה, היא גם יהירה. נזר יודעת שכבר מזמן הציבור לא חושב שתפקידו של המשרד להגנת הסביבה הוא רק לעסוק בשטחים פתוחים ובעצים ובפרחים. כלל וכלל לא. הציבור דווקא יודע שהמשרד עוסק בנושאים הרי גורל של תעשייה מזהמת וחומרים מסוכנים ורעילים, בצורך באוויר ראוי לנשימה, מים ראויים לשתייה וקרקע שניתן לגדל בה מזון.

נזר גם יודעת שבדיוק בנושאים האלה יש לציבור לא פעם מחלוקת עם מדיניות המשרד ועם אנשיו. "מחבקי עצים" הוא כינוי ידוע (גם אם מיושן) לירוקים קיצוניים, שלא לומר פנאטיים, ואילו הציבור דווקא חושב שהמשרד להגנת הסביבה לא כזה ירוק. להפך, הוא תופס את המשרד כיותר מדי פרו-תעשייתי. כך שהאמירה הזו של נזר היא לא סתם טעות אלא הטעיה מרגיזה.

הציבור דווקא חושב שהמשרד להגנת הסביבה לא כזה ירוק. להפך, הוא תופס את המשרד כיותר מדי פרו-תעשייתי. כך שהאמירה של נזר היא לא סתם טעות אלא הטעיה מרגיזה

גם בסיפא של הראיון נזר מזלזלת בציבור: "חוות הדעת שלנו נבדקות במיקרוסקופ, גם באקדמיה וגם בעיתונות. לצערי הציבור תמים והרבה פעמים מעוותים את חוות הדעת שלנו ועושים בהן שימוש לא לגיטימי, אז אנחנו חייבים לדייק בנתונים". הציבור תמים? ממש לא. במקום זה היתה צריכה נזר להודות: הציבור רואה את הדברים אחרת, מערער על הקביעות החד-משמעיות של המשרד בנושאים כבדי משקל, חוזר ובודק אותן ואף מוצא אותן לעתים שגויות ומניפולטיביות. תמימות מזמן כבר אין כאן.

בראיון מעלה הכתבת, יעל דראל, כמה שאלות הכרחיות ונוקבות, אך משום מה מסתפקת בתשובות מתחמקות ולא מבוססות מבלי לתהות עליהן או לנצל את המנדט שניתן לה להגיע לחקר האמת ולשורש הבעיה. כך לדוגמה כאשר היא שואלת על הזיהום מהמפעלים ועל האכיפה הדלה של המשרד, התשובות שהיא מקבלת הן שיש קושי לאסוף ראיות, שאין תקציב וכוח אדם, ולכן עיקר האכיפה היא כלכלית, קרי עיצומים כספיים, ולא פלילית. וגם כאן נזר מפנה את האצבע המאשימה לציבור, ש"לא קולט שאנחנו צריכים להגיע למפעל ולהבין יותר טוב מבעל המפעל את המערכת שלו".

נושאי הסביבה הם רבים ומורכבים, וכך גם המאבקים הסביבתיים בישראל, ובטח שאי-אפשר להתייחס לכולם בהרחבה בראיון אחד, גם אם הוא מקיף וארוך. אולם תמוה כיצד המראיינת מאפשרת לנציגת המשרד להשחיל "על הדרך" קביעות בנוגע למאבקים סביבתיים ארוכים ומבוססים, כגון המאבק נגד הזיהום ממפעלי קבוצת בז"ן במפרץ חיפה, הכרייה בשדה-בריר או המאבק על מיקום אסדת לווייתן, וזאת מבלי להתווכח על דבר, שלא לדבר על קבלת תגובה כלשהי מציבור המוחים או ממומחים לעניין.

המראיינת מאפשרת לנציגת המשרד להשחיל קביעות בנוגע למאבקים סביבתיים ארוכים ומבוססים וזאת מבלי להתווכח על דבר, שלא לדבר על קבלת תגובה כלשהי מציבור המוחים או ממומחים לעניין

כך נזר טוענת ש"איכות האוויר בחיפה לא שונה מאיכות הסביבה במטרופולינים אחרים, מלבד האזור שסמוך בכמה עשרות מטרים לגדר בתי-הזיקוק, לא הייתי מדברת בכזה ביטחון ללא עובדות", ומפנה את האש לזיהום מהתחבורה. אני לא רוצה להתווכח עם עובדות, ולא מקל ראש כלל וכלל בזיהום תחבורתי, אבל כאשר המשרד להגנת הסביבה פשוט לא מודד את כל המזהמים במפרץ חיפה, ולא מודד את הזיהום על גדר המפעלים, אי-אפשר להיות כל-כך בטוחים שאין זיהום. שלא לדבר על כך שהמשרד נמצא כבר כמה שנים בהליכי אכיפה מול בז"ן בגין פליטות מזהמים חריגות והפרת החוק, אז איך כל אלה נעלמו מהראיון?

גם במקרה של מכרה הפוספט בשדה-בריר אין אזכור כלל לכך שמשרד ממשלתי נוסף, משרד הבריאות, מתנגד לכרייה וטוען שהיא תוביל לתחלואת יתר בעיר ערד ובסביבתה. ואין אף מלה על דו"חות המומחים השונים, מהארץ ומחו"ל, שחולקים על הקביעה של המשרד שלא יהיה זיהום עודף כתוצאה מהכרייה.

או במקרה של אסדות הגז, כשנזר ממשיכה את הקו של משרד האנרגיה, שעיקרו החלפת הפחם בגז ה"ירוק" מבלי להתייחס אפילו בהערת אגב לנושא יעדי האנרגיה המתחדשת של המדינה, שנקברים תחת מהפכת הגז הטבעי. בזמן שנזר מלינה על הציבור היא שוכחת לציין שהמשרד שהיא מכהנת בו כסמנכ"לית דחה את בקשת היתר הפליטה הראשונה שהגישו היזמים לאסדת לווייתן. מדוע? משום שהיזמים הציגו בבקשה 1,403 רכיבי ציוד בעלי פוטנציאל דליפה של חומרים אורגנים לא-נדיפים, וביניהם חומרים מסרטנים כמו בנזן. בפועל היו 8,992 רכיבים.

זאת ועוד, במכתב הדחייה של הבקשה הראשונה להיתר הפליטה כתב המשרד שיש לו "תהיות קשות לגבי אמינות כלל הנתונים בבקשה להיתר הפליטה", והוסיף כי "למותר לציין כי אמינות הנתונים מהווה תנאי בסיסי להפעלת סמכות הממונה במתן היתר פליטה לפי החוק והתקנות, ובהיעדר ודאות לגבי מהימנות הנתונים לא ניתן לתת היתר פליטה".

בנושאים מורכבים ורוויי אינטרסים מנוגדים כמו אלה שעוסק בהם המשרד להגנת הסביבה סביר שיהיו מחלוקות ואי-הסכמות. אבל תפקידו של משרד ממשלתי הוא לשמור על האינטרס הציבורי, ובכלל זה גם לא לזלזל בציבור

לא המראיינת ולא המרואיינת מזכירים את העובדה שאסדת הגז תמר, שרוב האחזקות בה הם של אותם הבעלים, פולטת מזהמים רבים כבר שנים ועד עתה טרם קיבלה היתר פליטה מהמשרד. דרך אגב, הטיוטה של ההיתר, שפורסמה זה עתה, מראה שהזיהום מהאסדה אסטרונומי, ומורה להפחית את הפליטות לאוויר בכ-98%, צעד חשוב והכרחי – שמעיבה עליו ההיכרות עם יכולות הפיקוח והאכיפה הלקויות של המשרד. ובל נתבלבל, ברגע שהאסדות עובדות – קשה לראות תרחיש שבו יבוא משרד ממשלתי ויעצור את פעילותן, גם אם הזיהום שייצרו יחרוג בהרבה מ"היתר הפליטה" שלהן.

בנושאים מורכבים ורוויי אינטרסים מנוגדים כמו אלה שעוסק בהם המשרד להגנת הסביבה סביר שיהיו מחלוקות ואי-הסכמות. אבל תפקידו של משרד ממשלתי הוא לשמור על האינטרס הציבורי, ובכלל זה גם לא לזלזל בציבור. בסיכום הראיון, בהקשר למאבק הגדול נגד מיקום אסדת לווייתן, מצוטטת נזר כאומרת: "תארו לכם שנזגזג. נאבד את אמון הציבור – והמחיר יהיה שנמשיך לשרוף פחם". יש לי חדשות בשביל גב' נזר ובשביל המשרד להגנת הסביבה בכלל: הציבור כבר מזמן לא מאמין לכם. אחרי הראיון הזה, עוד פחות.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)