חשיפה עיתונאית של גיא פלג על "תיק 4000" גרמה לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לשגר למרחב המקוון פוסט אגרסיבי שהאשים אותו ואת חברת החדשות בהפצת שקרים. פלג חשף תכתובות בין אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה", לשאול אלוביץ', בעל השליטה – ובהן עדויות לתפירת כתבות חיסול נגד נפתלי בנט, יריב פוליטי של נתניהו.

נתניהו מאשים את התקשורת בהפצת שקרים – אך למעשה מפיץ שקרים משל עצמו. בפוסט הקצר שפורסם אמש (21.1) בעמוד הפייסבוק הפוליטי שלו ספרנו שלושה שקרים בוטים כאלה.

שקר מס' 1: נתניהו ומשרד התקשורת

לטענת נתניהו, בחברת החדשות "שכחו לציין שב-2013, השנה שממנה גיא פלג הביא כתבות מ'וואלה', ראש הממשלה נתניהו לא כיהן כשר התקשורת". ואולם, מי שיצפו בכתבה יגלו שפלג אומר בה במפורש שהתכתובות בוצעו ב-2013, כלומר "שנתיים לפני שנתניהו סיפק את הסחורה והורה, כך על-פי החשד, למשרד התקשורת ללכת בעבור אלוביץ' הכי רחוק שאפשר".

נתניהו אכן לא היה שר התקשורת – הוא היה ראש הממשלה. סמכות בעלת משמעות גדולה לא פחות עבור איש עסקים כאלוביץ'. למעשה, עסקת המיזוג בין בזק ו-yes, שנתניהו נחשד שאישר באופן מוטה כמתת לאלוביץ', היתה על השולחן כבר מ-2012.

זאת ועוד, התכתובות שחשף פלג מספקות הוכחה נוספת לעוצמת מערכת היחסים של נתניהו ואלוביץ', שהיתה קיימת עוד לפני כניסתו של ראש הממשלה למשרד התקשורת בנובמבר 2014. נתניהו הסתיר את מערכת היחסים הזאת, ואף על פי כן קיבל החלטות שנגעו לאלוביץ', חברו ובדיעבד גם שותפו לעסקת השוחד לכאורה.

בחוות דעת מ-2016, כשנתניהו עדיין כיהן כשר התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ציין כי נתניהו ואלוביץ' מתחזקים יחסי ידידות מזה כעשרים שנה. בשל כך אסר מנדלבליט על נתניהו להמשיך ולקבל החלטות שישפיעו על עסקיו של אלוביץ'. מעל כל החלטה שקיבל נתניהו בנוגע לאלוביץ' עד אז מרחפת עננה של ניגוד עניינים.

שקר מס' 2: "חוק 'ישראל היום'"

"אם סיקור אוהד זה שוחד", כתב נתניהו, "איך לא נחקרו 43 שרים וחברי-כנסת שקידמו עבור נוני מוזס את החוק לסגירת 'ישראל היום', שהיה מכניס לכיסו של מוזס מאות מיליונים ובתמורה קיבלו ממנו סיקור אוהד ומלטף?". הקביעה בנוגע למהות החוק היא סילוף קיצוני של המציאות. מי שיעיינו בנוסח החוק שזכה לכינוי "חוק 'ישראל היום'" ייווכחו שנכתב בו במפורש שהעיתונים שעליהם יחול – כלומר "ישראל היום" – "יוכלו להמשיך להיות מופצים בישראל".

סגירת "ישראל היום" אולי היתה מכניסה לכיסו של מוזס "מאות מיליונים", כפי שטען נתניהו – אך כאמור, גם אם החוק היה נחקק, הוא לא היה מביא לסגירת החינמון של משפחת אדלסון. ההצעה ביקשה להגביל את היכולת לפרסם עיתונים חינמיים בתפוצה רחבה: ההפצה החינמית תותר לפרק זמן של חצי שנה בלבד, ולאחר מכן יידרש המו"ל לגבות עליהם כסף. הצעת החוק עברה ב-2014 בקריאה טרומית בלבד, ומיד נבלמה בעקבות החלטתו של נתניהו לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות.

מוזס אכן בחש בהצעה, דחף אותה ועמד בקשר עם פוליטיקאים שקידמו אותה – אך הוא לא היחיד שעסק בכך. על-פי החשדות שעלו בחקירת "תיק 2000" ומחכים כעת להכרעת מנדלבליט, נתניהו הציע למוזס סיוע בקידום גרסה מרוככת של הצעת החוק. "אפשר לחוקק את זה", אמר נתניהו למוזס, "נקים ועדה מיוחדת". גם במקרה הזה, את תוכן השיחה חשף גיא פלג.

שקר מס' 3: אסור לשדר הדלפות

"ערב-ערב משדרים הדלפות בלתי חוקיות מתוך חומרי החקירה, עבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר. האם מישהו יחקור? אין סיכוי", קובל נתניהו בפני עוקביו. ראש הממשלה מנסה לשכנע את הציבור ששידור של חומר מודלף הוא מעשה פסול משום שההדלפה יכולה להיות עבירה על החוק – ואפילו עבירה חמורה למדי. במציאות, הדלפות הן מצרך יסוד של עיתונות חופשית בכל מדינה מערבית – ואין שום חוק שאוסר על עיתונאים לפרסם מידע שקיבלו ממדליפים, יהיו אשר יהיו.

חוק העונשין אוסר על עובדי ציבור (למשל, חוקרי משטרה) להדליף חומרים מתוך חקירה. במקרה של "תיק 4000", יש לזכור, החקירה הסתיימה זה מכבר – ונתניהו לא הוכיח שהחומרים הגיעו מהמשטרה. החשיפה של פלג כללה תכתובות בין שני אנשים – אלוביץ' והמנכ"ל ישועה; מתוכן הדברים עולה כי בתכתובות היה מעורב גם זאב רובינשטיין, מקורב משותף של נתניהו ואלוביץ' שלכאורה תיווך ביניהם. כל אחד מהשלושה האלה – ומעגליו הקרובים – עשויים היו להדליף את התכתובות שעמדו במרכז הכתבה.

למעשה, נסיונותיו של נתניהו לפרסם הכפשות על אשתו של נפתלי בנט התפרסמו כבר, ובחברת החדשות, אך במסגרת כתבה של עמית סגל שהוגדרה כגרסתו של אלוביץ' והוצגה ככזו שהובאה מטעמו.

* * *

הפוסט של נתניהו (צילום מסך, לחצו להגדלה)