לוחות זמנים וקווים אדומים
את גיבורינו עזבנו ביום שישי האחרון על שער "ידיעות אחרונות" כאשר כל אחד מהם מצמיד שפופרת טלפון לאוזנו. פיו של האחד, נשיא ארה"ב ברק אובמה, מעט פתוח. האחר, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נראה מקשיב. הבוקר ממשיך "ידיעות אחרונות" ומדווח, על סמך פרסום של ה"וול-סטריט ג'ורנל", מה אמר אובמה לנתניהו.
"אובמה לנתניהו: אל תתקפו באיראן" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר מדווחים בעמ' 4 כי "בימים האחרונים פועל הממשל האמריקאי בדחיפות בכמה חזיתות כדי למנוע תקיפה ישראלית באיראן". בין החזיתות – שר ההגנה האמריקאי ליאון פנטה, שביקש לקבל מישראל בטחונות שלא תתקוף וביקור צפוי של הרמטכ"ל האמריקאי גנרל מרטין דמפסי בישראל, שצפוי לנסות "להפעיל לחץ על גורמים בטחוניים".
על-פי הדיווח, ישראל "מתחמקת בשיטתיות מתשובות ברורות לגבי התקיפה" וארה"ב פועלת מתוך הנחת עבודה שנתניהו אכן מתכנן לתקוף. אגב, בידיעה מאת אזולאי ואייכנר לא נכתב כי אובמה אמר לנתניהו לא לתקוף באיראן, אלא ש"הזהיר אותו מההשלכות החמורות שיהיו לתקיפה".
ב"הארץ" מוקדשת הכותרת הראשית לרמטכ"ל ארה"ב, ש"יבוא לתאם עמדות לגבי איראן". ברק רביד מדווח בעמ' 2 כי "הביקור הוא חלק מניסיון אמריקאי לתאם מהלכים עם ישראל בעניין איראן, ולברר עם ההנהגה הישראלית את כוונותיה בכל הנוגע לתקיפה אפשרית של מתקניה הגרעיניים".
"במוקד הוויכוח בין ירושלים לוושינגטון עומדות שאלות של לוחות זמנים וקווים אדומים", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות נלווה. "[...] האם ברק ונתניהו מתכוונים באמת לתקוף לבד, או שכל המהלך הישראלי הממושך נועד רק לדרבן את המערב לפעולה נחרצת יותר? זו שאלת מיליון הדולר, שנדונה לסירוגין לאורך כשלוש שנים. נדמה שגם כעת אין לממשל בוושינגטון תשובה משכנעת עבורה". גם לעיתונאים בישראל.
בעמ' 7 של "ישראל היום" מופיעה הכותרת "רה"מ מאוכזב: ארה"ב לא לוחצת מספיק". שלמה צזנה מדווח כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מרוצה מהתנהלותו של הממשל האמריקאי בנושא הסנקציות נגד איראן ומבקש להחמיר את הסנקציות נגד הבנק הכללי של טהרן ונגד שוק הנפט האיראני". דיווח על הפרסום ב"וול-סטריט ג'ורנל", ולפיו בארה"ב גובר החשש מתקיפה ישראלית באיראן, מופיע בידיעה נפרדת בעמ' 9, שכותרתה "אובמה איים על חמינאי: סגירת המיצרים – קו אדום שיגרור תגובה חריפה".
כל העיתונים מדווחים בדרגה משתנה של פירוט על פרסום של כתב-העת "פוריין פוליסי", ולפיו סוכני מוסד התחזו לאנשי ה-CIA והשתמשו בדרכונים אמריקאיים ללא אישור כדי לגייס פעילי טרור פקיסטני לביצוע פיגועים וחיסולים בשטח איראן.
ב"ישראל היום" דיווח קצרצר מאת יוני הרש על הפרסום הסנסציוני הזה, הכולל את המשפט "חשוב לציין כי מחבר המאמר הוא מארק פרי, מומחה למודיעין שבמשך שנים שימש יועצו הלא רשמי של יאסר ערפאת". בסיום הידיעה מצוין כי "גורם ישראל הגדיר אתמול את הדיווח 'קשקוש מוחלט'".
גם ב"הארץ", שם מופיע דיווח ארוך ומפורט יותר על הפרסום ב"פוריין פוליסי", תיבה תחת הכותרת "גורם ממלכתי: הדיווח הוא קשקוש מוחלט". אמיר אורן מדווח כי שוחח עם "גורם ממלכתי בכיר", "המעורה היטב בפעילות קהילת המודיעין בכלל והמוסד בפרט", וזה אמר לו כי "אילו היה שמץ של אמת בטענות שהובאו [בדיווח], היה ראש המוסד בשנים האמורות, מאיר דגן, מוכרז אישיות בלתי רצויה בארה"ב ו'רגלו לא היתה דורכת שוב בוושינגטון'". בגרסה מקוונת של ידיעה זו הגדיר אורן את פרי כ"תומך מוצהר בעניין הערבי".
בבלוג חדש של העיתונאי דימי ריידר ניתנת זכות התגובה למארק פרי, מחבר התחקיר שפורסם ב"פוריין פוליסי". לפי פרי, התחקיר שפירסם "נכון כמו השמש העולה".
לגבי הגדרתו כ"תומך מוצהר בעניין הערבי", אומר פרי: "אם הבנתי נכון, עיתונאי ישראלי הניח שכתבתי ופירסמתי את התחקיר בגלל שאני 'תומך מוצהר בעניין הערבי'. זוהי הכפשה מעליבה – מהסוג שאני עצמי לא הייתי מטיח בעיתונאים כאן בוושינגטון שכותבים על ישראל. אני תומך בעניין האמריקאי. ומה זה בכלל 'העניין הערבי'? לפתח יחסים טובים עם ארצות-הברית? לבנות חברות יציבות ודמוקרטיות? לחנך את ילדיהם ולשמור על שלום עם השכנים שלהם? אם זה העניין הערבי, אז כן, אני תומך בו".
סטטיסטיקה
יורי ילון מדווח ב"ישראל היום" כי בשטחים שבשליטת ישראל מעבר לקו הירוק מתגוררים כ-722 אלף יהודים. "הגידול המשמעותי ביותר באוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון", מציין ילון, "הוא ביישובי גב ההר וביישובים שמעבר לחומת ההפרדה".
איצק סבן מדווח ב"ישראל היום" כי ב-67% ממקרי הרצח שאירעו בשנת 2011 מעורבת האוכלוסייה הערבית, אף ששיעורה עומד על 20% מסך האוכלוסייה בישראל".
תחת הכותרת "להפסיק לספור" כותב סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" על הצורך להתנתק מהגדרות עדתיות, וזאת בעקבות ההתבטאות של שלמה מעוז על האליטה האשכנזית השולטת בבנק לאומי ובמוקדי כוח אחרים במדינה. פלוצקר פותח את רשימתו בפירוט הרכבו של העשירון הנמוך ביותר של משפחות השכירים בישראל, על סמך נתוני הלמ"ס: "47% ערבים, 35% יהודים ילידי ישראל, 10.6% אשכנזים, 7.4% מזרחים". פלוצקר מפרט גם את הרכב העשירון התשיעי, השני מהסוף, שאינו שונה בהרבה (הוא אינו מפרט את הרכב העשירון העליון, ואת זה של המאיון העליון).
"גם לי אין מושג כמה מחברי וחברותי לעבודה ב'ידיעות אחרונות' הם 'מזרחים' וכמה 'אשכנזים'", מסכם פלוצקר. "לא התעניינתי, וגם הם לא התעניינו. בקרב העיתונאים הצעירים אין בכלל טעם לשאול. הם עצמם לא יודעים. הם ילדי הקוקטייל העדתי. הגיע הזמן להפסיק לספור. אחרי 64 שנות עצמאות, באמת הגיע הזמן".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" רשימה פובליציסטית נוספת מאת פלוצקר בעקבות ההתבטאות של מעוז. פלוצקר חוזר על העמדה שהביע יום לאחר ההתבטאות ופיטוריו של מעוז, וקובע כי "לנוכח ההשתלחות הפוגענית של מעוז, להנהלת אקסלנס-נשואה לא נותרה ברירה אלא לשלוח לו מכתב פיטורים". מנכ"ל בית-ההשקעות, דוד ברוך, אמר לפלוצקר כך: "לא מדובר בדעות ובעמדות שמעוז מחזיק בהן, מדובר בערכים המנוגדים בתכלית הניגוד לקוד האתי שלנו".
גם ב"מעריב" שני מאמרי דעה מאת כותב אחד, הראשון במדור הדעות של העיתון והשני במוסף הכלכלי, בעקבות ההתבטאות של מעוז. ביתר דיוק, שני מאמרי דעה מאת אותה כותבת, לילך סיגן.
במדור הדעות כותבת סיגן על האפליה הקיימת בכל מקום בחברה הישראלית, בלי קשר למוצא עדתי. סיגן מסכמת במשפט: "מבחינתנו 'הגזענות היא דבר נורא', אף על פי שתכל'ס, נורא תלוי את מי מפלים". במדור הדעות החדש יחסית במוסף "עסקים" של העיתון כותבת סיגן על המחיר הנלווה לחופש הביטוי: "אם שלמה מעוז היה בוחר לבוא לעבודה במכנסיים קצרים וכפכפים, אף שקוד הלבוש במגזר הפיננסי הוא חליפה ועניבה, לא היינו מתפלאים אם אקסלנס לא היתה רוצה אותו. זה עובד באותה הדרך גם כשמישהו בוחר לבטא את עצמו באופן שמנוגד לקודים של המוסד שמעסיק אותו".
מדד הפטריוטיות
הכפולה השלישית ב"מעריב" מוקדשת למזג האוויר, ובעצם למדינת ישראל, הקטנה-גדולה. בימין הכפולה רצף תמונות שצולמו ברחבי הארץ, מכרמי יקבי רמת-הגולן, שכוסו אתמול בשלג, ועד לנופשים המשתזפים בשמש על חוף הים באילת.
הכפולה החמישית ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת למזג האוויר. בראשה מתפרסם תצלום [אפי שריר] של שלושה ילדים היושבים על צריח טנק סמוך ליישוב עין-זיוון ברמת-הגולן. מכל עבר סביבם שלג, אך הם, משום מה, מעדיפים לשבת על צריח טנק. זו בחירה מוזרה של הילדים. הטנק בוודאי נמצא שם, תהא הסיבה אשר תהא, בכל ימי השנה. השלג מגיע לביקור לעתים נדירות. בכל זאת, במקום לשחק בשלג, הילדים מתיישבים על צריח הטנק. לך תבין.
עיקר וטפל
עמוד שלם מוקדש ב"ידיעות אחרונות" לשביתה הצפויה מחר ברשויות המקומיות. תלם יהב מדווח בהרחבה יחסית על הסיבות לשביתה – הנחות מפליגות בארנונה שמשרד הפנים וחברי-הכנסת מבקשים להעניק למגזרים שונים ועלולות לדלדל עוד יותר את הקופה הציבורית. בצד העמוד ידיעה קצרה מאת יהב וצביקה ברוט ולפיה ראשי השלטון המקומי דנו אתמול בתוכניות השביתה "במהלך בילוי מפנק באילת, על חשבונכם כמובן".
ב"הארץ" היחס הפוך. "הרשויות המקומיות קורסות, ראשי הערים חוגגים באילת", לשון כותרת בשער העיתון, לצד תצלום גדול של שני ראשי מועצה מבלים במתחם "סתלבט על המים" באילת. רויטל חובל מדווחת בהרחבה יתרה על הבילוי של ראשי השלטון המקומי באילת, ורק לקראת סיום רשימתה מזכירה בקצרה את הסיבות לשביתה הצפויה מחר.
ענייני תקשורת
בשער "הארץ" ובעמודי החדשות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מתפרסמת מודעה מטעם איש העסקים משה בובליל, בעקבות הסדר פשרה שאליו הגיע עם ערוץ 10. בקדימון לתוכנית "המקור" פורסמו בעבר האשמות שקריות נגד בובליל, בובליל הגיש תביעה, ולאחרונה הוסכם על התנצלות בפניו. ההתנצלות הוקראה בשבוע שעבר על-ידי מיקי רוזנטל במהלך שידור "המקור". בובליל מפרסם הבוקר בשלושת העיתונים מודעה הכוללת את נוסח פסק הדין שמאשר את הסדר הפשרה ואת נוסח ההבהרה וההתנצלות שהוקרא בשידור.
מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי היום אמורה ועדת השרים לענייני חקיקה לדון בהצעה להמיר את חובות ערוץ 10 בהפקות תוכן מסוגה עילית.
נעם בן-זאב מדווח ב"הארץ" כי עורכי תוכניות בקול-המוזיקה תלו ביום חמישי האחרון על לוחות המודעות בתחנה גילוי דעת שמאשים את רשות השידור בניסיון לחסל אותה. לפי העורכים, מינויו של אריה יאס, החסר כל רקע מוזיקלי, למנהל התחנה הוא "סטירת לחי מצלצלת לכל אחד מאיתנו, ביזוי ורמיסה של ערכי המקצועיות והיושרה וצעד מכוון בדרך לסגירת קול-המוזיקה". הנה הנוסח המלא.
הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת לשני מאמרים, בעד ונגד יאיר לפיד. בן כספית חושב שיש ללפיד "הפוטנציאל להיות מה שהוא מתכנן להיות. יש בו האומץ וגם הכישרון, הוא הקריב את הקורבן האישי שלו והוא יודע שהאלקטורט הישראלי פתוח להצעות ורעיונות הרבה יותר ממה שנדמה לנו אחרי עיון בסקרים". לדעתו, "כרגע אין לנו תקווה אחרת". שי גולדן, לעומת זאת, מחזיק בדעה כי בלפיד בולטת "השרלטנות הריקה ואמנות אמירת הכלום".
ב"הארץ" מדווח [שירות 'הארץ'] על הצעת חוק חדשה בפרלמנט של דרום-אפריקה ולפיה יוטלו עונשים כבדים על חזאים במדינה, קנסות כבדים של עד כ-5 מיליון שקל ועד עשר שנות מאסר, אם יודיעו על סופות חזקות בלי לקבל לכך אישור מוקדם משירות החיזוי המקומי.
במוסף "המגזין" של "מעריב" כותבת כרמית ספיר-ויץ על עיתון "במחנה", בשל האפשרות שייסגר מחוסר תקציב. באתר זה כתב על העיתון רפי מן, לשעבר כתב "במחנה".
לאחר הפוגה של למעלה משבועיים, שב להופיע מדור התיקונים של "מעריב".