"דן מרגלית כותב כאילו כבר ביררנו הכל, היה משפט, ואולמרט הורשע; כאילו היה כתב אישום ואולמרט עבד עלינו", כך אומר ל"העין השביעית" אמנון דנקנר, לשעבר עורך "מעריב", בתגובה לדברים חריפים שכתב דן מרגלית ביום חמישי האחרון בעיתון "ישראל היום" ("אהוד, שנינו יודעים: על החברים של אולמרט", 22.5).

אם השאלה הראשונה על רצח רבין או קנדי היא "איפה היית כשזה קרה", נראה כי בפרשת מעטפות אולמרט השאלה ששואלים את עצמם עיתונאים רבים היא "איפה היית לפני שזה קרה". מרגלית, מי שהיה חבר קרוב של אולמרט במשך שנים, "מסמן" במאמרו את העיתונאים שהיו, לדעתו, בצד הלא נכון – הצד של ראש הממשלה – ומצייר אותם כמי שרומו, נוצלו ונבגדו.

מרגלית סוגר כך חשבון כפול: פעם אחת עם המיליה העיתונאי שלו, דנקנר ולפיד, שלא נתנו לו כתף בקמפיין נגד אולמרט, ופעם שנייה את החשבון עם אולמרט דרכם, כשהוא מציג אותו כמי שביזה את חבריו בלי בושה:

"התבונן בהם, אהוד אולמרט, היישר אל הלב שבעיניים [...]. למשפחה החברתית הטובה שלך – לצביה וליוסי, לשולה ולטומי, לג'ני ולחנינא, למירי ולאמנון, ולאתי וליצחק, [...ש]יצאו להגן עליך בכל פרשיותיך [...] ולא העלו בדעתם שחזרת לארץ מגיחת תענוגות אחת אחרי השנייה עם מעטפה גדושת דולרים [...]. ידידים כמו יוסף (טומי) לפיד ואמנון דנקנר ניהלו עבורך מחול חרבות מילולי [...]. הם לא היו רוצים לחזור ולצפות במתקפה שניהלו בטלוויזיה נגד כל מי שהסתייג ממך [...]. בקש מחילה מהם [...], מטומי ומאמנון ומהחברים השותפים לדעתם על שניצלת אותם ללא גילוי נאות בדבר תנועת המעטפות שלך".

דנקנר, מצדו, מתנער מהניסיון של מרגלית להשיב את כבודו, כביכול, מול אולמרט: "בעולם שבו מרגלית הוא תובע, שופט ותליין, יש מקום למאמר כזה. בעולם שבו יש הליכים מסודרים, עדיין לא יודעים שיש כתב אישום, ורחוקים ממשפט, יותר טוב שמאמר כזה לא היה נכתב".

ארי שביט יצא בימים האחרונים בהאשמה נגד "חלקים מסוימים בתקשורת" שלטענתו ידעו על פרשיות אולמרט ושתקו.
"זה בדיוק אותו דבר, הוא מניח שא', אולמרט אשם, וב', שידענו שהוא אשם. לגבי ההנחה הראשונה עוד אין על מה לסמוך, ואנחנו אפילו לא קרובים לכתב אישום. אז מה הוא כבר קופץ? והיה ואולמרט יואשם, האם הוא מעלה בדעתו שהוא עשה דברים בידיעתנו? הדברים האלה לא רציניים, זה קשקוש שנכתב מתוך הפוזיציה, האובססיה והדימוי העצמי. אין לי משהו נגד מי שכותב שטויות".

הקו המערכתי של "מעריב" בתקופת היותך עורך ראשי היה תקיף כלפי הפרקליטות והמשטרה, שהצטיירו לעתים כמי שרואים צל הרים כהרים. האם לאור הגילויים האחרונים אין מקום לבחון מחדש את מה שכתבתם אז?
"לא היה קו מערכתי בנושא חקירות אולמרט, היו דברים מגוונים שכתבו אנשים שונים. בדברים שכן היתה בהם הכרעה, הקו שלי הוכיח את עצמו בכל הפרשות שנסגרו, כמו פרשת העטים, הבית בכ"ט בנובמבר או ההחלטה לסגור את תיק בנק לאומי".

יכול להיות שאתה דוגל בעיקרון של לכתוב הפוך ממה שכולם חושבים?
"לא בדיוק. יש לי קו כזה משחר נעורי: לא להיסחף אחרי היסטריה ופאניקה וציד מכשפות. למדתי מזמן שברעש גדול, בכותרות ובהדלפות קל להרשיע. זה מתחיל בגדול, אחר-כך מתכווץ, ולפעמים גם נעלם. צריך להסתכל על זה בזהירות, וזו בדרך כלל עמדה שמוכיחה את עצמה. כשאני הייתי עורך 'מעריב' מותר היה לכתוב הכל, מרגלית בעצמו ניהל קמפיין נגד אולמרט בכפולה הפותחת של מוסף סוף השבוע של העיתון. יעיד הוא שלא רק שלא נגעתי במה שהוא כתב, אלא שאפילו לא דיברתי איתו על זה. הנחתי לו לכתוב כל מה שהוא רוצה".