פוליטיקה
הצהרה פומבית שנשא אתמול יצחק הרצוג מפוגגת חרושת של שמועות ותחזיות שנפוצו בשבועות ובחודשים האחרונים בעמודי החדשות ובטוריהם של פרשנים פוליטיים. הרצוג, יו"ר האופוזיציה, התייצב אתמול בוועידה של מפלגת העבודה והבהיר כי אין בכוונתו להצטרף לממשלת אחדות לאומית.
"אני מתנגד לזחילה לממשלת נתניהו", מצוטט הרצוג בכותרת הראשית של "הארץ" (יהונתן ליס). "את בנימין נתניהו צריך להחליף. צריך לשלוח אותו ה-ב-י-ת-ה", מצוטט הרצוג בדיווחם של רותם אליזרע ואיתמר אייכנר, הזוכה להפניה בולטת בראש עמוד השער של "ידיעות אחרונות".
"אם יש מישהו שהיה עסוק בזמן שאמרתי זאת בפעם הקודמת, או שמקשיב לפרשנים שנותנים בי סימנים וכל פעם טועים בי מחדש, או מי שהעדיף לא להקשיב – אני אומר שוב שלא אכנס", הוא מצוטט בשני העיתונים.
ב"ישראל היום", העיתון שבו יום יכול להיות לילה ושחור יכול להיות לבן – אם זה במקרה משרת את נתניהו – מוצאים לנכון מתי טוכפלד ושלמה צזנה להבהיר כי "על אף הצהרותיו והביקורת נגד נתניהו, ציינו בכירים במפלגה כי הרצוג לא הודיע רשמית שהוא שולל כניסה לממשלה".
אל מול הדיווחים ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ", שלפיהם הרצוג מתח ביקורת חריפה על האופן שבו ניסה נתניהו להכשיל את הסכם הגרעין עם איראן (כולל התייחסות מפורשת ל"שלטון נתניהו הכושל שנכשל למנוע את ההסכם הרע הזה"), כתבי "ישראל היום" יודעים לציין כי הרצוג דווקא הגן על החלטתו "להתייצב לצד נתניהו בזירה הבינלאומית נגד ההסכם עם איראן". והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
מאגפים מימין
לצד הכותרת של "ידיעות אחרונות" על הרצוג, המבליטה דברי ביקורת על נתניהו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, בעיתון של משפחת מוזס מקפידים גם היום לעשות את מה ש"ישראל היום" כנראה לעולם לא יעשה, ומאגפים את ראש הממשלה מימין.
בכל העיתונים מדווחים היום על פענוח רצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע שאירע לפני כשלושה שבועות סמוך להתנחלות שבות-רחל. רק ב"ידיעות אחרונות" מצאו לנכון להדגיש בכותרת הראשית כי אחד החשודים, אחמד נג'אר, ישב בכלא הישראלי בגין כמה מעשי רצח ושוחרר במסגרת עסקת שליט. כזכור, מי שהוביל את העסקה היה ראש הממשלה נתניהו, שעשה זאת לקול עידודה הנמרץ של העיתונות – ובראשה "ידיעות אחרונות".
בידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות" מזכיר היום יוסי יהושוע כי "אחמד נג'אר אינו המחבל הראשון ששוחרר בעסקת שליט וחזר לעסוק בטרור. מחבלים ששוחררו בעסקה היו שותפים גם ברצח סגן-ניצב ברוך מזרחי, שנורה מהמארב בדרכו לחגוג את ליל הסדר באפריל 2014, וברצח דני גנון ליד דולב לפני מספר שבועות. אחד ממשוחררי עסקת שליט היה מעורב גם בחטיפתם של שלושת הנערים אשתקד".
"הם יהיו שוב בכלא, הם ישוחררו שוב, והם ירצחו שוב", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת יפעת ארליך, ששוחחה עם אמו של הנרצח, שרה רוזנפלד, והביאה מפיה את הציטוט הזה. "אני אומרת את זה גם למנהיגים שלנו. אין טעם לחזור שוב ושוב על אותן הטעויות", אומרת לה האם.
לילך שובל ואפרת פורשר מ"ישראל היום" שוחחו עם האב, אליעזר, אך הביאו מפיו רק תשבחות לכוחות הביטחון, לצד בקשה להחמרה בעונשיהם של רוצחי בנו. הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, כותב כך: "כל ההיסטרים מעסקת שליט, ולבסוף ביבי וברק שנכנעו, חייבים תשובה מוסרית למשפחת רוזנפלד שבנה נרצח בידי מחבל משוחרר". דבריו מתפרסמים כמובן בחשבון הטוויטר האישי שלו, ולא בעיתון שבו הוא ממלא משבצת מרכזית.
ירושלים, 8.7.15 (צילום: יונתן זינדל)
בהמשך קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" נדפסת ידיעה בולטת המוקדשת למסר מהאיחוד-הלאומי, הסמן הימני בממשלת נתניהו. במרכזה עומדת טענתם של ארגוני מתנחלים שלפיה נתניהו החיל הקפאת בנייה לא-רשמית מעבר לקו הירוק, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הבטחותיו.
"חברי האגף הימני של הבית-היהודי מאיימים 'לנקוט סנקציות' נגד הקואליציה אם לא תחודש הבנייה ביו"ש", מדווחים איתמר אייכנר ועופר פטרסבורג בכותרת המשנה של הידיעה.
"נבחרה ממשלה שקיבלה מנדט ברור מהעם ליישם מדיניות לאומית וימנית מובהקת. לממשלה נבחרת אסור למעול באמון הציבור, ואם היא חלילה עושה זאת, היא מאבדת את זכות קיומה", מצטטים הכתבים מתוך הודעת האיחוד-הלאומי. מסר דומה מביאים אייכנר ופטרסבורג מפי יו"ר מועצת-יש"ע, אבי רואה, שהשתתף אתמול בכינוס שנערך בהתנחלות בית-אל במחאה על החלטת בג"ץ להרוס את הבניינים שזכו לכינוי "בתי דריינוף", שנבנו על קרקע פלסטינית.
התשובה של "ישראל היום", גם היום, מהוססת ומבולבלת. כנס האיחוד-הלאומי זוכה לידיעת טור צד קצרצרה התופסת פחות מ-100 מלה. ההתייחסות הישירה של השר אריאל לנתניהו מוחבאת בתוככיה, ללא שמו של ראש הממשלה. הסנקציות אינן מוזכרות. כמחצית מהידיעה מוקדשת לתגובה מטעם הליכוד; רבע מהידיעה מוקדש להפצה חוזרת של המסר שלפיו "ראש הממשלה ימשיך לקדם את מפעל ההתיישבות בתבונה ובאחריות, אל מול מציאות בינלאומית מורכבת".
על אירוע המחאה בבית-אל כלל לא מדווחים הבוקר בחינמון. במקום זה מתפרסם במדור הדעות מאמר מאת אמילי עמרוסי, היוצאת נגד החלטת בג"ץ ונגד "המדינה", שלדבריה הבטיחה להסדיר את הבנייה ביישוב אך הכזיבה. שמו של מי שהבטיח לעשות זאת מטעם המדינה, בנימין נתניהו, נפקד.
היסטריה
כפיצוי על הזנחת מאבקי המתנחלים מגישים הבוקר עורכי "ישראל היום" לקוראיהם עוד כותרת ראשית מגוחכת העוסקת בגרעין האיראני. מתברר שבעמ' 142 של ההסכם עם איראן נכתב שהמעצמות יסייעו לאיראנים לאמץ נורמות בטיחות במתקני הגרעין, ובכלל זה ללמוד כיצד להתגונן מפני חבלה מכוונת. "לקרוא ולא להאמין, המעצמות יסייעו לאיראן 'להגן על מתקני הגרעין מחבלה'", זועק עמוד השער, הצבוע שוב בצהוב חזק ומרתיע.
ב"ישראל היום" לא מצפים מהקוראים לצלול אל בין השורות ולפצח את משמעות הדבר בכוחות עצמם. הכתב, שלמה צזנה, מציין כי ההתחייבות הזאת של המעצמות כלפי איראן תקשה על נסיונות חבלה במתקנים – נסיונות ש"יוחסו לגופי ביון זרים ובעיקר למוסד הישראלי" – ומגלמת בחובה גם "שיבוש אפשרי של תקיפת מתקני הגרעין" באופן ש"יהפוך את האופציה הצבאית נגד איראן למסוכנת עוד יותר".
הכותרת הראשית של "ישראל היום", היום
רק עיתון שמסר לקוראיו, באופן שקרי, כי האיראנים מסרבים להחיל פיקוח על אתרי הגרעין שלהם – וזאת בעיצומו של משא-ומתן שנועד להסדיר את תנאיו של הפיקוח הזה – יכול להתרגש מפריט מידע טריוויאלי כמו זה, שתופס הבוקר כמעט את כל שטחו של שער החינמון.
משמעותו של ההסכם שנחתם החודש בווינה היא שהמעצמות מכירות בתוכנית הגרעין האזרחית של איראן, ומכפיפות אותה לפיקוח חיצוני שיכלול, בין היתר, סדנאות ואימונים שיועברו לעובדים האיראנים שיאבטחו את המתקנים. אם לשלמה צזנה יש מידע שלפיו חרף הפיקוח ההדוק צפויים האיראנים להשתמש במתקניהם האזרחיים לצרכים צבאיים, כפי שעשו בעבר, יתכבד ויחלוק אותו עם קוראיו.
הגז
כל העיתונים מדווחים כי היום אחר הצהריים יתפרסם דו"ח מבקר המדינה על הטיפול הממשלתי במשק הגז הטבעי של ישראל. ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט", שני העיתונים העוסקים בסוגיה באופן העקבי ביותר בחודשים האחרונים, לא מחמיצים גם היום הזדמנות להמשיך להציף מידע וניתוחים בלעדיים על הטנגו המוזר של מונופול הגז והממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: אלכס קולומויסקי)
"נתניהו מסיר את המגבלות על מונופול הגז כדי לקדם עסקה בין תמר לחברה אירופית", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "נתניהו נסוג מרוב התנאים שנקבעו רק לפני שנתיים לייצוא גז מישראל", מוסבר בכותרת המשנה לכתבתו של אבי בר-אלי. "כל השינויים שמציע מתווה הגז נועדו להוציא לפועל עסקה לייצוא רבע מהגז שבמאגר תמר לידי שותפות ספרדית-איטלקית הפועלת במצרים, ומשם לאירופה", נכתב בהמשך.
ב"כלכליסט" ממשיכים גם היום להתמקד בנושא מחיר הגז. בטור פרשנות ארוך ומפורט מסביר כתב האנרגיה ליאור גוטמן כיצד התקבע המחיר הנוכחי, הנחשב גבוה, באופן שבעיתון ממתגים כ"חטא הקדמון של משק הגז". גוטמן מזכיר כי החוזה בין שותפות תמר לחברת החשמל, שממנו נגזרו המחירים המוצעים במתווה, התקבל בתקופה שבה מחירי הגז בעולם היו גבוהים באופן יחסי ולאחר שהופסקה הזרמת הגז ממצרים לישראל – מצב שאיפשר לחברות המפעילות את קידוח תמר לנצל את כוחן המונופוליסטי. נוסף לכך הוצמד המחיר למדד המחירים האמריקאי, באופן שגוטמן מכנה "שיטה מוזרה" ונטולת "הסבר הגיוני".
כיצד ישפיע הדבר על הצרכן? גוטמן מסביר: "חברת החשמל רוכשת קרוב ל-60% מכמות הגז בארץ. מתווה הגז הממשלתי יקבע את מחיר הגז ביחס לממוצע המחירים במשק, שישקלל את המחיר שמשלמת חברת החשמל. מאחר וזה עולה כל שנה בממוצע, גם הממוצע במשק עולה".
בטור נלווה מפריך דורון פסקין כמה טענות שהשמיע שר האנרגיה יובל שטייניץ בנוגע למשק הגז במצרים. בטור מקדים לדו"ח המבקר מתחכם שאול אמסטרדמסקי לאמברגו וכותב על "כל מה שלא תמצאו בדו"ח מבקר המדינה על ניהול משק הגז". בין היתר כותב אמסטרדמסקי כי המבקר לא יטיל אחריות אישית על ראש הממשלה, וגם לא יסביר כיצד נוצר מונופול הגז, ובראשו השותפות בין יצחק תשובה לחברת נובל-אנרג'י האמריקאית. המבקר, לדברי אמסטרדמסקי, לא יעסוק גם ב"חטא הקדמון שקיבע את המחיר הגבוה".
"דו"ח מבקר המדינה על הגז מזכיר במשהו את הדו"ח המיוחד שפירסם על המחדלים הממשלתיים בתחום המאבק במחירי הדיור, משום שבשני התחומים מדובר בכשל רב-מערכתי בסוגיה כלכלית קריטית למשק", כותב אמסטרדמסקי.
תעמולה
מאמרו של האל"מ ב"ישראל היום", היום (לחצו להגדלה)
ב"ישראל היום" מתפרסם היום פרק נוסף בשיתוף הפעולה של החינמון עם צבא ההגנה לישראל, מעין הרחבה של מנעד חומרי התעמולה הממשלתית המתפרסמים בעיתון זה.
הפעם מופנה המדור לבני נוער העומדים בפני גיוס לחטיבת גבעתי. מפקד החטיבה, אל"מ ירון פינקלמן, הולך בעקבותיו של קצין המודיעין הראשי: טורו נפתח במשפט המסתיים בסימן קריאה, ונסגר בשני משפטים כאלה. לקישוט מוגש תצלום מטעם דובר צה"ל ורשימה של פרטי טריוויה על החטיבה. "בעקבות 'צוק איתן' הפכה חטיבת גבעתי לחטיבה המצול"שת ביותר במבצע – לחייליה הוענקו 13 צל"שים", נכתב שם. גם פינקלמן, בטורו, מזכיר את "מפקדי ולוחמי החטיבה", ש"הסתערו ראשונים אל תוך עזה על מנת למגר את איומי האויב".
באף חלק של שיתוף הפעולה לא מוזכר כמה מחיילי החטיבה נהרגו באותו מבצע, ולא מוזכר גם הנוהל השנוי במחלוקת שהפעילה ברפיח, המתיר לחבריו של חייל שנחטף לסכל את החטיפה באמצעים המעמידים אותו בסכנת חיים מוחשית – נוהל שלפי פרופ' אסא כשר אכן הוביל להמתת חייל אחד לפחות בקיץ שעבר.
נקמת הארכיון
"ביום חמישי בלילה, אחרי אירועי שרלרואה, השרה מירי רגב תקפה את אוהדי בית"ר על התנהגותם ('בריוני ספורט שהכתימו מדינה שלמה'), אבל במהלך סוף-השבוע היא כבר נשמעה אחרת (פוסט בפייסבוק שהגדיר אותם כ'חברי אוהדי בית"ר'), והשיא היה ראיון בגל"צ אתמול בבוקר, שבו טענה כי היא בכלל לא מכירה את ארגון לה-פמיליה", כותב נדב צנציפר במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
שרת התרבות והספורט, מירי רגב, משחקת כדורגל. ירושלים, 30.6.15 (צילום: הדס פרוש)
"אני לא מכירה את לה-פמיליה", מצטט צנציפר מדבריה של רגב, ומוסיף גזיר עיתון מתוך מוסף מיוחד שראה אור לפני שנה לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל. גזיר העיתון מוכיח, לפי "ידיעות אחרונות", כי השרה רגב מכירה גם מכירה את לה-פמיליה, שהרי אחרת כיצד היתה מרשה לעצמה להתפאר בכך שהיא משתדלת ללכת למשחקים של בית"ר ו"נהנית לשבת עם הפמיליה ולהסתובב בין האוהדים" (בגרסה המקוונת של הכתבה מופיע הארגון בשמו המלא).
בהנחה שבמונח "פמיליה" לא התכוונה רגב לבני משפחתה, ואף שהדבר לא נכתב ב"ידיעות אחרונות" במישרין, נראה שגזיר העיתון מוכיח כי השרה מסרה כזבים למראייניה.
עושים לביתם
בשבועות האחרונים נכתב כאן כמה פעמים על מיזמי התוכן השיווקי של בנק הפועלים והעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". כפי שמזכיר אייטם קצרצר שהתפרסם אמש במדור הרכילות העסקית של "גלובס", פרסום סמוי מטעם הבנק אינו נחלתם הבלעדית של שני הטבלואידים. גם כתבי ועורכי "גלובס" משתפים פעולה עם הבנק של שרי אריסון, העומד מאחורי "סדרת כתבות משותפות" של שני הגופים, העיתונאי והבנקאי.
ענייני תקשורת
נתניהו יאסדר. כל עיתוני הכלכלה מדווחים על החלטת ממשלה שהתקבלה אתמול, ולפיה הקמת תאגיד השידורים הציבורי תידחה לכל הפחות עד סוף חודש מרץ הבא, אך האגרה תבוטל כבר כעת. חרף הדחייה, מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר", הגוף החדש שיחליף את רשות השידור "יוקם כבר עתה באופן מזורז", וזאת "מבלי שתמונה מועצה ציבורית שתפקח על פעילות ההקמה ותגבש כללים לפעילות השידור הציבורי".
מנכ"ל רשות השידור, יונה ויזנטל (צילום: אורן פרסיקו)
לפי הדיווחים, המנכ"ל הזמני של רשות השידור, יונה ויזנטל, צפוי להודיע בשל כך על התפטרותו. בידיעה המתפרסמת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" משוחח רז שכניק עם אדם המזוהה כאחד ממקורביו של ויזנטל ברשות השידור. "התיקונים לחוק משנים לחלוטין את המשימה שיונה הגיע למענה לרשות השידור, לספק שידור ציבורי איכותי ומקצועי בתקופת הפירוק", מצוטט האיש.
בדיווח המתפרסם ב"גלובס" מתעכב לי-אור אברבך על מסמך שחיבר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" (ויו"ר ועד עמותת "העין השביעית"), שבו "הזכיר כי אופן מינויו של אלדד קובלנץ כמנכ"ל הזמני [של תאגיד השידורים הציבורי] לא היה על-פי האופן שבו אמור להתמנות מנכ"ל קבוע לרשות", שכן הגורם שמינה אותו היה ועדת האיתור, ולא המועצה שתוקם. "המבנה התאגידי ושרשרת הפעלת הסמכויות בו מתהפכים על ראשם, כך שמפוקח וכפוף הופך לשליט יחיד כל-יכול, בלא שומר, מבקר או מרסן", מצטט אברבך מתוך המכתב.
"נתניהו שוב מניף את חרב הזמניות מעל ראשה של התקשורת", קוראת כותרתו של טור פרשנות מאת נתי טוקר. "הפוליטיקאים אוהבים להחזיק את גופי התקשורת תלויים בין שמים לארץ, ולכבול את ידיו של המנהל", מוסבר בכותרת המשנה. "כך גוף השידור החדש – שהיה אמור להיות עצמאי ובריא – הולך בדרכה של רשות השידור הישנה, לנוחיותם של ראש הממשלה נתניהו ויועצו בתחום התקשורת, אופיר אקוניס".
ב"ישראל היום" לא מזלזלים כך באקוניס. בידיעה הקצרה שמתפרסמת בחינמון מתייחסים אליו זאב קליין ועדנה אדטו כאל השר הממונה על רשות השידור והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, אף שבפועל אין בידיו סמכות כזאת.
בנימין נתניהו ויצחק הרצוג ב"פגוש את העיתונות", ערוץ 2, 14.3.15 (צילום מסך)
פושים. עוד ב"דה-מרקר": כתבה מאת טוקר העוסקת בכלי הטכנולוגי שזכה לכינוי "פוש", כלומר "התראות ישירות למסך הסמרטפון", כפי שמוסבר בכותרת המשנה. "החלום הטכנולוגי שלנו הוא מערכת אוטומטית שמוציאה בפוש כל ידיעה שעולה לאתר – אך זהו חלום בלהות שיבריח את הקוראים", כותב ירון כהן-צמח בטור נלווה.
רדיו אזורי. ידיעה קצרצרה ובלתי חתומה המתפרסמת ב"כלכליסט" מוקדשת להחלטתם של חברי ועדת השרים לענייני חקיקה לקדם הצעת חוק שתכשיר שלוש תחנות רדיו אזוריות שהוקמו בניגוד לחוק. "הממשלה הכשירה פיצול תחנות הרדיו", נכתב בכותרת המטעה (הצעת החוק עדיין צריכה לעבור בכנסת).
בדיווח הנרחב שמתפרסם ב"דה-מרקר" (נתי טוקר וצבי זרחיה) מובלטת מעורבותו הפעילה של דוד בן-בסט בקידום ההצעה, שעליה חתומה חברת-הכנסת הטרייה נאוה בוקר מהליכוד. את תפקידו של בן-בסט מתארים כתבי "דה-מרקר" כ"יו"ר פורום תחנות הרדיו האזוריות והרוח החיה מאחורי המאבק", וכ"לשעבר חבר מרכז הליכוד וכיום מקורב לאישים פוליטיים בכירים, ומי שמראיין באופן תדיר פוליטיקאים בתוכניות הרדיו שלו".
בן-בסט הוא גם המנכ"ל והבעלים של שלוש תחנות רדיו אזוריות: שתיים מוכרות, רדיו לב-המדינה ורדיוס, ואחת פחות מוכרת, פרוויה, שהוקמה בניגוד לחוק ועשויה להיסגר אם יוזמת החקיקה לא תבשיל.
מועלים בתפקידם. אתמול התייחס כאן אורן פרסיקו לכותרת "הוד מועלתה", שאותה הצמידו עורכי "ידיעות אחרונות" לדיווח על תיעוד של בני משפחת המלוכה האנגלית מצדיעים במועל יד לפני למעלה מ-80 שנה, שפורסם ב"סאן" והיכה גלים. מידיעה המתפרסמת היום במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" עולה כי הכתב והעורך אלי לאון סבור ש"הוד מועלותה" (כך במקור) הוא התרגום הישיר של "Their Royal Heilnesses", ולא הברקה מקומית של עורך חדשות מתחרה.