טרור
"שני פיגועים ביממה: 4 פצועים מירי בגדה, חיילת נדקרה במחסום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הארבעה נפגעו אמש מירי מרכב חולף, מצבו של אחד מהם קשה; בבוקר נפצעה קשה חיילת מדקירת מחבלת במחסום ליד בית-לחם", נכתב בכותרת המשנה. הפיגועים מגיעים גם לכותרות הראשיות של שאר העיתונים. "4 פצועים בפיגוע ירי לעבר רכב בבנימין", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", המעוצבת דרמטית על פני חצי השער. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "גל טרור".
הכותרת השמנה של "ידיעות אחרונות" מזכירה את הידיעות על "גל אלימות" שמגיעות תדיר לטבלואידים בימי הקיץ שחוני החדשות ומוצצות מן האצבע התפרצות פשיעה, אבל במקרה הזה נדמה שיש לה הצדקה. בשנים האחרונות אנו קוראים שוב ושוב על התקפות טרור שאין קשר ביניהן, עד שכבר הומצאו מונחים שיתארו זאת. אבל כמו שדודו טופז צחק בזמנו על האבסורד המילולי הגלום בשם "מלחמת שלום [הגליל]", כך קשה לקבל מונח כמו "טרור בודדים". גם אם אכן אין קשר ישיר בין המפגעים ואין רשת טרור מוסדרת מאחוריהם, הציבור הישראלי הפנים את התובנות הללו וצריך לדרוש מן התקשורת הסברים חודרים ומקיפים יותר לטרור האקראי. "צירופי מקרים" כבר אינם יכולים לשמש הסבר.
על הרקע הזה מעניין לקרוא את מאמרו של מתי שטיינברג היום ב"הארץ", המציע הסבר חתרני להתגברות הטרור.
מונופול הגז
הטרור פוגע באופן ישיר באנשים שנופלים לו קורבן ובחברות שהוא הופך למטרה, אך הוא גורם גם לנזקים עקיפים. אחד המוכרים שבהם הוא האופן שבו הוא מדיח מסדר היום נושאים אחרים. בעבר כתבתי כאן כי העיתונות הישראלית מתרשלת בתפקידה ומועלת באמון שנותן בה הציבור כשהיא מזניחה באופן עקבי את הסיקור של שגרת הטרור בישראל (אגב, אין זה משנה אם מדובר בציבור "ימני" או "שמאלי"; מה שעבור אחד הוא שגרת טרור, עבור האחר הוא שגרת כיבוש; ההזנחה התקשורתית אינה מבדילה בין מתנחלים לערבים). הצד השני של המטבע הוא ההתמקדות במעשי טרור ספציפיים, כאלה שיש בהם פוטנציאל סנסציה או מאפיינים שעונים על ההגדרה הטבלואידית ל"תופעה" ("גל טרור"). היום מצליחים הטרוריסטים להזיז אחורה את הדיון הציבורי במונופול הגז – שעלה לקדמת הבמה ביומיים האחרונים אחרי שהושתק והוסה קודם לכן.
"נתניהו לא הצליח לגייס רוב ודחה את ההצבעה על קידום מתווה הגז", נכתב בכותרת על שער "הארץ" (מתחת לקפל). "פלונטר הגז" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", שמנצל את ההזדמנות – מה אתם יודעים – להחמיא דווקא לליברמן, חבר-כנסת באופוזיציה שהקשר שלו למתווה הגז נולד שלשום ("המנצח הגדול: ליברמן, שאילץ את רה"מ לדחות את ההצבעה למועד אחר ולפרסם לפני כן את המתווה המלא"). ב"ישראל היום" ממשיכים במסורת החדשה שלהם בטיפול במונופול: את ההתעלמות מחליף סיקור מוטה, כנהוג בחינמון. היום – מה אתם יודעים – הכותרת על השער מציגה את עמדת ראש הממשלה ("מתווה הגז יוצג לציבור, כולם יוכלו לדון ולשפוט"), וכוללת עמדות מגוונות: בעד מתווה הפשרה ונגד המתנגדים לו.
מבין המאמרים המתפרסמים היום בנושא מומלץ לקרוא את זה של אורי טל-טנא ב"כלכליסט": "בשיח על שוק הגז ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצג כמי שמקדם מתווה לפיתוח מהיר של מאגרי הגז; נובל ודלק כמעוניינות בפיתוח המהיר; והמתנגדים למתווה כגורם המעכב. אלא שבמציאות, אם המתווה שתציע הממשלה יקל מדי עם השותפויות, יהיה כדאי להן לפתח את תמר ורק בהמשך את לווייתן. תמריץ לזירוז הפיתוח של לווייתן הוא בגדר חובה. מכניזם פגום, שבו לנובל ולדלק לא כדאי לפתח את לווייתן, יגרור דחייה", הוא כותב. "בעיצוב המכניזם חשוב לראות את החששות של השחקנים. לנובל יש חשש שלאחר שתמר ולווייתן כבר יפיקו גז, הצורך ביכולותיה יפחת, והממשלה תשנה שוב את הכללים לרעתה כשבידיה כבר לא ייוותרו קלפי מיקוח. לכן בקשתה לקבוע כללים ברורים לעתיד לגיטימית".
החדשות עצמן בנושא מונופול הגז ומתווה הפשרה עימו – כבר מיושנות. היום הציג שר האנרגיה יובל שטייניץ את המתווה במסיבת עיתונאים (מתווה פשרה עם אותן חברות שלפני שנתיים טען שניסו להלך עליו אימים ולחסל אותו). כרגיל, אבי בר-אלי מגיש סיכום בהיר, מנומק ולא מתלהם של ההתפתחות האחרונה (היום באתר, מחר בעיתון).
השקרים של שטרסלר
במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר של נחמיה שטרסלר תחת הכותרת "לפעמים גם האמת היא אופציה". באתר האינטרנט של העיתון המאמר מקודם בווריאציות שונות של הקביעה בדבר "השקרים של 'החברתיים'". אבל האמת היא שהכותרת מתאימה הרבה יותר לתוכן המאמר עצמו, וכיוון ששטרסלר אינו מהסס להשתמש במלה "שקרים", מן הצדק לוותר על הנימוס ולהדביקה לו עצמו.
אין לדעת מי מזין את שטרסלר במסרים – היחצנים של יצחק תשובה, של נובל-אנרג'י, פקידים אמריקאים, לשכת ראש הממשלה, יובל שטייניץ וכולי וכולי – שני דברים בטוחים: 1. עמדותיהם של מי שהוא מכנה "חברתיים" אינן מדובררות לעיתונאים על-ידי גופים עוצמתיים. 2. שטרסלר לא טרח להתעמק בסוגיית הגז, והמאמר המנוקב והרעוע שלו עושה עוול לא רק לציבור הדומם, אלא גם למי שתומכים במתווה של נובל ונתניהו.
שר התקשורת משה כחלון ונשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין מעניקים את פרס התקשורת הכלכלית לעיתונאי "הארץ" נחמיה שטרסלר בטקס פרסי האגודה לזכות הציבור לדעת, 20.2.11 (צילום: גידי אבינערי)
לא צריך להיות פרופסור לגז, די לעקוב אחרי העיתונים הכלכליים כדי למצוא פרכות גסות במאמר. שטרסלר טוען למשל כי זה שקר לטעון שהממשלה נכנעה לחברות הגז – אבל האמת היא שהמתווה המוצע מגלם ויתורים רבים לחברות לעומת המתווה הקודם. אפשר לקרוא לזה "כניעה", "התקפלות", "שיפור לאחור" – אבל המהות תישאר בעינה. שטרסלר טוען שזה שקר כי "המתווה מנציח את המונופול". אבל אפילו הוא יודע שהמאגרים שהמונופול יוכרח למכור הם חלק קטן מכמות הגז הכללית וכי גם הם יישארו כבולים למונופול, שמצדו יזכה להגנות שונות ויחזיק בכ-90% מעתודות הגז של ישראל.
שטרסלר כותב ש"אם תשובה ונובל-אנרג'י ייצאו גז במחיר נמוך מ-5.4 דולרים, הם ייאלצו להוריד את המחיר גם בארץ", ומגדיר זאת "נקודת מפתח חשובה, כי המחיר האלטרנטיבי (ליצוא) הוא המחיר המקומי הנכון, וזו מדיניות הרבה יותר נבונה מפיקוח מחירים, שבסוף פועל לטובת היצרן ולרעת הצרכן". אבל בר-אלי כבר חשף ב"דה-מרקר" כי גם מגבלה זו "תרוכך". שטרסלר כותב ש"הסכומים האדירים, בסך מיליארדי דולרים, שהושקעו בתמר [...] עדיין לא כוסו". אבל גיא רולניק הציע לאחרונה ניתוח מפורט שלפיו ההשקעה תכוסה השנה והתשואה הצפויה היא פנומנלית. גם אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", שכותב באופן עקבי הפוך מכל מה שכותב רולניק ב"דה-מרקר", כתב לאחרונה שהמונופול ייהנה מתשואה "בקצה העליון".
המשך המאמר רצוף גם הוא פרכות, כשמול הררי הטענות וההוכחות שכבר נשפכו בעיתונות הכלכלית בדיון על מונופול הגז, מה שיש לשטרסלר להציע הוא סגנון צעקני ושטחי שעוטף הרבה אוויר (אגב, בעבר כתב שטרסלר שמכירת כריש ותנין חייבת להיות "בתוך שנה לכל היותר", אחרת "אסור לחתום על המתווה". היום הוא לא כותב על כך דבר, על אף שמהמאמר אפשר להבין שהמתווה לפניו). הגם שהוא מוגדר עיתונאי כלכלי, שטרסלר אינו משתמש בכל הדברים האלה שנקראים "נתונים", "מספרים" וכיוצא באלה דברים משעממים. הוא מנופף באצבע – על גבי המסך או מעל גבי דפי "הארץ" – ולמרבה האירוניה, מאשים את כולם סביבו בפופוליזם. למרבה האימה, הוא מקבל במה בולטת במדור הדעות של "הארץ" ובמהדורת החדשות של ערוץ 2.
קשה לדמיין מתקפה חלולה יותר על המתנגדים למתווה הגז מזו שהציג היום שטרסלר ב"הארץ". למעשה, אם שטרסלר לא היה קיים, ואם אכן היה דבר כזה "החברתיים", הם היו צריכים להמציא אותו. או למכור מהר את חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד לערוץ 2.
המשרתים
אל מול הפטפוט הכללי של שטרסלר בדבר "חברתיים", כאילו יש קשר סמוי בין אבי בר-אלי, שלי יחימוביץ', משה גפני, יוסי לנגוצקי ואורלי בר-לב (לדוגמה), מעניין לבחון מי הם העיתונאים הלוחמים בעד האינטרסים של חברות הגז. ביניהם אפשר למנות את יהודה שרוני ובן כספית מ"מעריב", ששירתו את נוחי דנקנר ב"מעריב"; את "ידיעות אחרונות" (סבר פלוצקר) , המשרת באופן עקבי את אביגדור ליברמן, את הבנקים ואת הטייקון התורן; ואת "ישראל היום", המשרת באופן עקבי את נתניהו.
אתם רואים כאן איזשהו דפוס?
פינת הטוקבק
גולש מעיר על סדרי העדיפוות של "ישראל היום" (צילום מסך)
הצד השני של המטבע
"אם מחאת הסרדינים תצליח – החלשים יפסידו", נכתב בכותרת הראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "בזמן שאלפי הורים ותלמידים מוחים על הצפיפות בכיתות, ראשי רשויות ואנשי חינוך בפריפריה מתקוממים", נכתב בכותרת המשנה. "זאת מחאה של עשירים, הם אומרים. חשוב לצמצם את מספר התלמידים בכיתה, אבל כמו תמיד זה יבוא על חשבוננו, ועל חשבון הבעיה הכי קשה של מערכת החינוך – הפערים בין החזקים לחלשים".
עסקים
"מגה מאבדת שליטה: מבקשת הסדר חובות, ספקים עוצרים סחורה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מגה מבקשת פריסת חוב של עד 10 שנים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". כותרת המשנה מפרטת: "1.3 מיליארד שקל חובות לספקים, הפסד שנתי של 435 מיליון שקל, 5,700 עובדים ו-10% נתח שוק. קמעונאית המזון השנייה בגודלה פנתה לבית-המשפט במטרה להגיע להסדר נושים. בענף מעריכים כי לא תוכל להימנע מהקפאת הליכים. חלק מספקי מגה עצרו העברת סחורה עד לדיון בבית-המשפט מחר".
"זרעי הפורענות של מגה נטמנו לפני חמש שנים בעסקת בעלי עניין. תחת שינוי מבני נארז מהלך שאיפשר לחברה לחלק דיבידנד של 800 מיליון שקל, אף שלא עמדה בהגדרות", כותב גולן פרידנפלד ב"כלכליסט". "הסכום, שהגיע ברובו לבעלי השליטה דודי ויסמן ושרגא בירן, גבוה מכל ההפסדים שצברה מגה בשנים החולפות".
ענייני תקשורת
צילום מסך. "יוזמה אוסטרלית חדשה מציעה דרך שנויה במחלוקת להילחם בפורנו-נקמה", נכתב בידיעונת קצרצרה בשער האחורי של מוסף "גלריה". הדרך: אפליקציה שתאפשר פרסום תמונות עירום "באופן אנונימי ובלי שאפשר יהיה לשמור אותן או אפילו לתעד אותן בצילום מסך". הנה דוגמה לאופן שבו הרגל השימוש משכיח את המשמעות המילולית של מינוח: איזו אפקליציה תוכל למנוע ממאן דהו לשלוף מצלמה ולצלם את המסך?
לפעמים לא צריך אפילו 140 תווים. אטילה שומפלבי, הכתב הבכיר של אתר ynet, מקבוצת "ידיעות אחרונות", מסכם היטב את העומק, המקצוענות והרצינות של חלק גדול מהתקשורת המרכזית בטיפולה בסוגיית מונופול הגז.
אטילה שומפלבי על סיקור הגז
השראה. ב"הארץ" מתפרסם היום מאמר של בועז כהן ("מירי רגב לא המציאה שום דבר"), שתכניו נראים כלקוחים בהשאלה ממאמר של רפי מן שהתפרסם כאן בשבוע שעבר.