יאיר טרצ'יצקי ויואב ריבק, מייסדי החטיבה הצעירה באגודת העיתונאים, פותחים בלוג חדש במטרה לחולל מחוץ לאגודה את מה שביקשו לבצע בתוכה. היום עלה לאוויר הבלוג "עיתונאים", שינסה לעורר מחדש דיון במעמדו של העיתונאי ויהיה כלי ביטוי למאבק של השניים על שינוי דמותה של אגודת העיתונאים בתל-אביב, מאבק שנמשך כבר שנתיים.
יאיר טרצ'יצקי (במרכז) ויואב ריבק (משמאל) באסיפת אגודת העיתונאים תל-אביב (צילום: "העין השביעית")
ביולי 2008 הפיץ טרצ'יצקי, אז עיתונאי "הארץ" וכיום עיתונאי עצמאי העוסק בענייני חברה, יחד עם יואב ריבק, אז עיתונאי ב"הארץ" וכיום סגן ראש מערכת החדשות ב"מעריב" ועורך מדור הדעות בעיתון, קול קורא לעיתונאים. השניים, בשיתוף עיתונאים אחרים, הודיעו על כוונתם לארגן את הדור הצעיר של העיתונאים בישראל במסגרת אגודת העיתונאים בתל-אביב. באותו חודש כינסה הקבוצה כנס ייסוד בבית סוקולוב בהשתתפות למעלה מ-300 עיתונאים צעירים ממגוון כלי תקשורת. אך ההבטחה, מסכים טרצ'יצקי, לא התממשה.
"אם היו אומרים לי אז שזה מה שנוכל לעשות בשנתיים האלה, הייתי אומר שזה כישלון", מודה טרצ'יצקי. אמנם החטיבה הפיקה כמה אירועים, בין היתר קורס בנושאי כלכלה, כמה דיונים ומסיבה עם להקת העיתונאים נאג' חמאדי, אך לא הצליחה להשתלב באגודת העיתונאים ולהשפיע על סדר יומה כפי שקיוותה. "להביא 350 עיתונאים צעירים לבית סוקולוב ולדבר איתם על התאגדות זה כבר הישג וזה נתן לאנשים אמונה", טוען טרצ'יצקי, "אבל בשורה התחתונה המהלך הזה נכשל. מקור הדאגה העיקרי שלנו היה מכיוון המו"לים והעורכים, ובסופו של דבר, לדאבוננו, המכשול היה מבית".
לדברי טרצי'צקי, מנכ"ל אגודת העיתונאים יוסי בר-מוחא סיכל את פעולת החטיבה הצעירה באופן שיטתי. ההבנה כי חברי החטיבה הצעירה, או מה שנותר ממנה, לא יוכלו להשפיע על מהלכי האגודה הבשילה לפני כמה חודשים, בעקבות הבחירות האחרונות באגודה. מועמדים מטעם החטיבה הצעירה, מספר טרצ'יצקי, נדחקו הצדה, ומי שהצליח להיבחר לוועדות השונות גילה כי יוזמות שביקש לקדם סוכלו בזו אחר זו, לעתים על-ידי אי-כינוס הוועדות לתקופה של חודשים ארוכים ברציפות. "לפעמים מהכישלון אפשר לבנות דברים אחרים", הוא אומר. "כפרפרזה על דבריו של אהוד ברק, היה שווה ללכת לבית סוקולוב ולהשקיע את כל הזמן הזה גם אם זה רק בשביל להבין שאין פרטנר".
הבלוג החדש אמור להיות אות פתיחה למהלך שיאפשר לשניים להשמיע את קולם ולארגן מחדש את קהילת העיתונאים הצעירים. "הבלוג הזה נפתח מתוך ההבנה שהגופים שבעבר איגדו את רובם המוחלט של עיתונאי ישראל הפכו כמעט ללא רלבנטיים למתרחש בענף", הם כותבים בו. "האיגוד הארצי הפסיק לפעול, אגודת העיתונאים בירושלים מתמקדת בעיקר באנשי רשות השידור, ואילו האגודה בתל-אביב מכלה את מרבית זמנה בשיפוץ בית סוקולוב ובארגון כנס אילת. ניסינו להשפיע מבפנים על המתרחש באגודת העיתונאים בתל-אביב, אבל נתקלנו בהתנגדות לא מבוטלת. איננו ממהרים להתייאש מהכוונה לשפר את האגודה, אך במקביל אנו מתכוונים לפעול גם בגזרות אחרות. הבלוג הזה הוא אחת מהן".
בבלוג יתפרסמו פוסטים פובליציסטיים על מעמד העיתונאי, לצד רשימות אישיות יותר על מאבקם של השניים על דמותה ודרכה של אגודת העיתונאים. פוסט הפתיחה מספר על דרכם מאז הצטרפותם לאגודה יחד עם קבוצה מעיתונאי "הארץ", דרך הקמת החטיבה הצעירה ועד למסקנה שאין הם יכולים להשפיע לעת עתה על דרכה של האגודה בשל אלה האוחזים במושכותיה. "כנס הייסוד של החטיבה הצעירה היווה את קו פרשת המים – משם ואילך, היחס שקיבלנו ממנכ"ל האגודה רק הלך והידרדר", הם כותבים ומבטיחים: "על ההידרדרות הזאת עוד נפרט רבות בתקופה הקרובה".
מנכ"ל אגודת העיתונאים תל-אביב, יוסי בר-מוחא (צילום: "העין השביעית")
מעבר לפוסטים השוטפים, השניים מקווים באמצעות הבלוג לארגן מחוץ למסגרת האגודה פעילויות שביקשו להפיק בתוכה, כגון הקרנת סרטים בנושאי עיתונות, קיום דיונים ומפגשים לימודיים, סיורים לעיתונאים וכדומה. "אנחנו עדיין חושבים שהאגודה צריכה להיות הגוף המוביל של העיתונאים בישראל", מדגיש טרצ'יצקי, ואומר כי אין להם כוונה להקים ישות חדשה או ארגון נפרד. לדבריו, המטרה העיקרית היא לעורר דיון וליצור קהילה, וזאת כדי לקדם את מעמד העיתונאי. "עיתונאים הם היום יחידים והם צריכים להתחיל לחשוב ואחר-כך לפעול כציבור", הוא מסביר. מהבחינה הזו, פחות חשוב אם התודעה החדשה נוצרת במסגרת האגודה או לצדה.
יוסי בר-מוחא אמר בתגובה: "כל מה שהם [ריבק וטרצ'יצקי] יזמו התקיים בבית סוקולוב". לדבריו, טרצ'יצקי וריבק מבקשים לפעול בניגוד לתקנון האגודה. "נכון שנוח להם להשליך הכול על יוסי בר-מוחא", הוא אומר, "אבל יוסי בר-מוחא כמנכ"ל אגודת העיתונאים הוא איש הביצוע של הנהלת האגודה".
בר-מוחא מודה כי יש ועדות באגודה שלא כונסו במשך חודשים ארוכים, אך אומר כי הדבר אינו נתון בידיו. "לטעון שאני טירפדתי יוזמות זה שקר", הוא מוסיף. "אלה אנשים שרק מבקרים ומכפישים ואין להם עניין בשום פעילות באגודה". בר-מוחא סירב להביע את דעתו העקרונית על מצב שבו ועדות רבות אינן מתכנסות באגודה לאורך חודשים ארוכים ברציפות. "אני עובד האגודה, אני לא מבקר את הנהלת האגודה", הסביר, "הנהלת האגודה מבקרת אותי".