כלי התקשורת הישראליים, למעט מקרים חריגים ובדרך-כלל מוגבלים בזמן, אינם נוהגים בשנים האחרונות להחזיק כתבים ברצועת עזה. בעתות רגיעה תורמת הנורמה הזאת להדחקת המתרחש באוטונומיה העוינת, שכמעט אינה זוכה לסיקור כלשהו; בעתות מלחמה, לנוכח הצורך הבוער במידע ועדכונים, הנוהג הזה גובה קורבן מקצועי: בהעדר עיניים ואוזניים בשטח, התלות במידע שמפרסמים גורמים בעלי עניין גוברת.

בעיתונות הישראלית, למרות הקושי הברור לאמת מידע הקשור לנעשה ברצועת עזה, מעדיפים שוב ושוב למסור לציבור מידע צה"לי כעובדה המייצגת ידע אישי בדוק של הכתב או של מערכת החדשות

כמה ימים אל תוך מבצע "צוק איתן", הדיווחים שמפרסמים כלי התקשורת הישראליים על התפתחות הלחימה ברצועת עזה נדמים ככאלה המבוססים ברובם על מידע שמפיץ דובר צה"ל. מעצם טבעו, הגוף המופקד על דברור הצבא הישראלי חשוף למידע רב על הנעשה בשטחי הלחימה, ועל כן לא מפתיע שכלי התקשורת המקומיים, כמו אלו הבינלאומיים, עושים שימוש במידע הזה.

מה שמבדיל בין העיתונאים הישראלים לעיתונאים הזרים הוא המסגור שהם מעניקים למידע: כללי הדיווח של סוכנויות ידיעות דוגמת רויטרס ו-AP מנחים את הכתבים להביא מידע ראשוני בשם הגורם שהפיץ אותו, ולא כעובדה מוחלטת. במקרה של המתקפה הנוכחית ברצועת עזה, חשיבותו של הערך הזה עולה: דובר צה"ל הוא גוף לא שקוף ובעל אמינות לקויה, וכמובן – מדובר בגוף המייצג באופן רשמי את אחד משני הצדדים הפעילים בהתכתשות צבאית הנמצאת בעיצומה. רק לפני כמה ימים טענו בדובר צה"ל שהשמועות על היציאה למבצע "צוק איתן" שקריות – טענה מביכה שהתבררה בעצמה ככוזבת שעות אחדות לאחר הפרחתה.

אף על פי כן, בעיתונות הישראלית, למרות הקושי הברור לאמת מידע הקשור לנעשה ברצועת עזה, מעדיפים שוב ושוב למסור לציבור מידע צה"לי כעובדה המייצגת ידע אישי בדוק של הכתב או של מערכת החדשות. כך קרה גם אתמול (10.7.14), עם הודעה שבישרה על התנקשות מוצלחת במבוקש פלסטיני בשם איימן סיאם, המוגדר במערכת הביטחון הישראלית כבעל תפקיד מרכזי במערך הרקטות של חמאס.

בסביבות השעה 14:30 החלו להתפרסם באתרי החדשות דיווחים שהודיעו לקוראים כי האיש חוסל בתקיפת חיל האוויר, במבצע שבו לקח חלק גם השב"כ. הדיווחים על ההתנקשות המוצלחת בסיאם הובאו כעובדה, מפי הכתבים, ועל פי רוב לא הוסבר לקוראים על מה הם מתבססים – בדומה לאופן שבו פורסמו אינספור פרטי מידע אחרים על הלחימה ברצועה בימים האחרונים: מי תקף, מה הותקף, מי מת, מה היה תפקידו, כיצד בדיוק הוזהרו החפים מפשע ועד כמה הם באמת היו חפים מפשע.

mako, דף הבית, כותרת ראשית

ynet, דף הבית, כותרת ראשית

אתר "ישראל היום", כותרת ראשית

"מעריב אונליין", דף הבית, כותרת ראשית

"נענע10", דף הבית, כותרת ראשית

במקרה של סיאם, העיתונאים הישראלים חסכו מקוראיהם את זהות המקור, אף שלנוכח זהותו ראוי להתייחס למידע המובא מטעמו כאל מידע מוטה, או לכל הפחות כזה הדורש אימות מעוד מקור אחד לפחות. זהותו של אותו מקור מידע התבררה כעבור שעתיים, לאחר שבדובר צה"ל אישרו טענות פלסטיניות שגרסו כי המחוסל עודו בחיים: גם הפעם מי שמסר את המידע שפירסמו הכתבים בשם עצמם היתה זרוע הדוברות של הצבא הישראלי.

הכתבים הצבאיים סיפקו עוד חיזוק לדימוי המתבקש שלהם כבובות גרב צה"ליות, המוסרות תעמולת מלחמה בכסות של חדשות

כמה מכלי התקשורת ניצלו את הודעת התיקון של דובר צה"ל כדי לפרסם ידיעות שליגלגו על הטעות שבוצעה בגוף הדוברותי. "צה"ל טען 'חיסלנו בכיר בחמאס' – וחזר בו", הודיעה כותרתה של ידיעה שהתפרסמה באתר ynet. "החיסול שלא היה", גיחכה ידיעה אחרת, מאת אור הלר ואלון בן-דוד, כתבי ערוץ 10. "אחרי בדיקה בישראל מאשרים: איימן סיאם לא נפגע. המחוסל על האופנוע לא היה סיאם", צייץ בן-דוד בחשבון הטוויטר שלו. את הבדיקה שהיה אמור לעשות בעצמו עשה עבורו בדיעבד המקור שלו ומושא סיקורו.

איש תקשורת אנונימי שהתראיין לאתר "וואלה" לאחר שהתברר כי מדובר בברווז עיתונאי המחיש עד כמה עמוקה התלות הזאת, ועד כמה רעועים המסננים שמציבה התקשורת הישראלית בפני דובר צה"ל. "לא מדובר בתקלה של כלי התקשורת, אלא בפישול אדיר של חטיבת דובר צה"ל שהטעתה את מערכות התקשורת הטובות והמקצועיות בישראל", אמר האיש, כאילו אין זה מתפקידם של כלי התקשורת לבדוק את מהימנות המידע המתקבל אצלם כדי להימנע מטעויות או הטעיות שביצעו מקורותיהם.

אין עיתונאי שלא טועה, אלא שבמקרה המסוים הזה הטעות לא היתה מחויבת המציאות. אם העיתונאים הישראלים היו מאמצים את העקרונות שלפיהם מדווחים עמיתיהם הזרים ומייחסים את המידע הראשוני לגורם שמסר אותו – הם היו יכולים לרחוץ בשקט בניקיון כפיהם; הטעות, במקרה כזה, לא היתה שלהם. במקום זה, הכתבים הצבאיים סיפקו עוד חיזוק לדימוי המתבקש שלהם כבובות גרב צה"ליות, המוסרות תעמולת מלחמה בכסות של חדשות.

המקרה הנקודתי של הדיווח השגוי על חיסול סיאם, שתוקן בתוך זמן קצר, אינו חשוב כשלעצמו. הערך של המקרה הוא בהצצה הנוספת שהוא סיפק אל תוך מערכת העיכול הייחודית של חדר החדשות הישראלי: מה שנכנס כהודעה דוברותית מטעם הצבא הישראלי מחליק פנימה ויוצא מהצד השני כמעט באותה צורה, רק עם חותמת הכשר עיתונאית. אם כך מאשררים הכתבים הצבאיים את העובדות שבוקעות מפיהם, כל שנותר הוא התהייה הבלתי נמנעת: איך אפשר להאמין להם?

* * *

כך דיווחה התקשורת הישראלית על הודעת דובר צה"ל כי חיסלה את ראש מערך הרקטות של חמאס