סרטון קידום מכירות שהופק עבור אתר "הארץ" מעורר מחלוקת ומבוכה בקרב כמה מעיתונאיו הבולטים. בסרטון, אחד משניים שהופצו עד כה, מוצגים בחור ובחורה בעת שהם מקיימים יחסי מין בתנוחות שונות, תוך שהזכר מותח ביקורת על הביצועים ומתלונן על שחיקה. "כחוויית משתמש כוללת יש קצת תחושה של been there done that", הוא מסביר בין היתר לצופים תוך כדי מעשה. השורה התחתונה, על-פי מחלקת הדיגיטל של העיתון: "החיים לא מעניינים כמו האתר של 'הארץ'".

הסרטון, שעורר לעג בקרב עמיתים למקצוע, גולשים ופרסומאים, עורר תגובות מסתייגות גם בקרב עיתונאים ב"הארץ", שחלקו אותן עם חבריהם ברשתות החברתיות. "למען הסר ספק, ובתשובה לכל המגדפים בפרטי: ידי לא היתה בדבר. אפילו לא אצבע", הבהירה לחבריה בפייסבוק ראש מערכת החדשות של "הארץ", נעה לנדאו.

"אני כל-כך ספיצ'לס שאין לי מה להגיד. ואין לי שום אחריות על 'הארץ' ווט-סו-אבר", כתבה בטוויטר הבלוגרית טל שניידר, המפעילה בלוג באתר "הארץ". יהונתן זילבר, הכותב ב"הארץ" על תרבות רשת, הסיר גם הוא אחריות: "אני לא אחראי על זה", כתב. כתב השטחים חיים לוינסון כתב: "חמש שנים אני גאה בכל רגע שאני עובד ב'הארץ'. עד היום".

מבקרת האמנות גליה יהב הוסיפה: "גם לו היו שם שני בחורים או שתי בחורות או שלישייה רב-גזעית, אין לי איך להגן על הפרסומת הזאת". צפי סער, עורכת ב"גלריה" ובעלת טור בנושאי מגדר, הסתפקה בתגובה בת מלה אחת: "מתביישת". כתבת החינוך ירדן סקופ השיבה לה: "תשלחי מכתב לעורך/מו"ל. ככה עשו לא מעט".

גורם ביומון גבה המצח שנקלע למשבר זהות סיפר ל"העין השביעית" כי נוסף למכתבים ששלחו אנשי "הארץ" מטעם עצמם, מתארגנת קבוצה של עובדים בעיתון לקראת פרסום התנערות קולקטיבית מהקמפיין.

"זה משהו חדש שראוי להתייחסות"

קובלנותיהם של עיתונאי "הארץ" נענו באפולוגטיות פוסטמודרנית, שלפיה כל-פרסום-הוא-פרסום-טוב, גם אם הוא, כמתברר, לא טוב. "זה בסך-הכל סרטון. הוא אפילו לא מקודם בשום מקום – ועדיין אנשים מדברים עליו", הסביר ליאור קודנר, ראש חטיבת הדיגיטל, בנוגע לסרטון המשגל.

קודנר, האחראי על הפקת הקמפיין, העלה השערה שלפיה מקורן של רבות מהתגובות השליליות הוא טאבו על ייצוגים של מין בתקשורת, ותיבל בטענה שלפיה התימה המרכזית של הסרטון שבמחלוקת מהדהדת מחקרים סוציולוגיים בעלי ממצאים יוצאי דופן. לדבריו, כמה מחקרים שפורסמו בתקופה האחרונה העלו כי "30% מהאמריקאים בודקים מיילים בזמן סקס. זה משהו חדש שראוי להתייחסות".

המפעיל האנונימי של ערוץ היוטיוב של "הארץ", שבו פורסמו הסרטונים, ביקש לגונן על הקמפיין מפני הטענות בנוגע לשוביניזם גברי וסקסיזם, והסביר כי סרטון המשגל נועד לערער מוסכמות ולהדגים היפוך תפקידים. "בבדיחות דלוחות מהאייטיז הבחורה מעדיפה לחשוב על שופינג או על צבע הטפט כשהיא עושה סקס. הגבר תמיד נחשב זה ש'בעניין'", כתב המפעיל לאחד המטקבקים.

"אם המונולוג היה של אשה", הסביר, "הרי היינו נופלים בדיוק לקלישאה הזאת. מה הביג דיל שאשה לא מרוכזת בסקס? גם כאן היה חשוב לערער על המוסכמות: אפילו הגבר, ההוא ש'רק סקס יש לו בראש' לפי המוסכמות המקובלות, נמשך יותר לאתר של 'הארץ'".

בתגובה אחרת נחשפו רובד או שניים מתפיסת המציאות של מקדמי הקמפיין. "הסרטונים מורכבים משתי שכבות – שכבה אירונית ושכבה אמיתית", הסביר המפעיל. "בשכבה האירונית, הרי ברור שהחיים קודמים לצריכת תוכן אינטרנטי, ולכן אנחנו צוחקים.

"בשכבה האמיתית, בואו נודה רגע על האמת: בכמה רגעים בחיים שלנו אנחנו מעדיפים לגלוש או לגלול מאשר להיות נוכחים באמת? האם זוהי אינה תחושה שכולנו חווים אותה ולא ששים להודות בה? כדי להעביר את שתי השכבות היה צורך בשימוש בשני מצבים שנחשבים לשיא של חוויית החיים: אהבת ילדים ואהבת בשרים".

אפשר שעיתונאי "הארץ" איבדו את חוש ההומור שלהם, ייתכן שציבור הקוראים אינו יותר מעדר מוסת ופוריטני, ואולי הבעיה היא העדרו של דיון אינטליגנטי על ייצוגים של מין בתרבות הפופולרית של האמריקאים משנות ה-80 ועד ימינו. מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון של "הארץ", העדיף לוותר על ההתפלספויות ובפנייה לחבריו סיכם זאת כך: "מה שיש לי להגיד למי שהגה את הפרסומת הזאת ל'הארץ' זה fuck off".