האם בנימין נתניהו יחויב למסור לעיתונאי רביב דרוקר מידע על שיחות טלפון שקיים עם עורך "ישראל היום" לשעבר עמוס רגב ומייסד העיתון, שלדון אדלסון? שאלה זו חזרה היום (15.5) לבית-המשפט העליון בעוד פרק של התדיינות משפטית ארוכה. על-פי דברי השופטים במהלך הדיון ניתן להעריך כי הפעם החלטתם עשויה ליטות לטובת דרוקר. במהלך הדיון ביקרו השופטים בחריפות חלק מהטיעונים שהעלו באי כוחם של רגב ואדלסון, טענו כי הם סותרים אחד את האחר והגדירו חלק מהם כ"לא רציניים".

דרוקר פנה לפני למעלה משנתיים למשרד ראש הממשלה בבקשה על-פי חוק חופש המידע לקבלת כל המועדים שבהם שוחח נתניהו טלפונית עם אדלסון ורגב בשנים 2012–2015. במשרד ראש הממשלה סירבו באופן נחרץ.

דרוקר, באמצעות עורכי-הדין יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, הגיש עתירה שהתגלגלה הלוך ושוב בין בית-המשפט המחוזי לעליון. בפעם הקודמת שהצדדים נפגשו בעליון, בפני השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן, הדיון עסק בענייני פרוצדורה ובסופו הוחלט להשיב את התיק לבית-המשפט המחוזי, שהחליט כי אין מקום להעביר לדרוקר את המידע על השיחות של נתניהו עם רגב ואדלסון. על כך ערער העיתונאי והחזיר את הדיון לבית-המשפט העליון.

הדיון הפעם, שנערך בפני השופטים ניל הנדל, אורי שהם ומני מזוז, עסק לא בפרוצדורה אלא במהות: האם זכותם של נתניהו, אדלסון ורגב לפרטיות גוברת על האינטרס הציבורי בגילוי המידע על שיחות הטלפון שלהם, או להפך.

עו"ד ברמן, בא כוחו של דרוקר, פתח את הדיון בטענה כי אחד השימושים החשובים בחוק חופש המידע הוא האפשרות לחשוף קשרים אישיים שמנהלים גורמי שלטון, וכי המקרה הנוכחי מתאים לכך במיוחד. "בלי קשר לשאלה אם מתנהל פה איזשהו קשר כשר או לא כשר, אנחנו חושבים שיש פה אינטרס ציבורי מובהק לחשוף את המידע לגבי אנשי שלטון שמקיימים קשרים הדוקים עם בעלי הון או עם גורמים מרכזיים ששולטים בנתח נכבד משוק התקשורת בישראל", אמר.

לדבריו, המידע שהמדינה תספק אם הערעור יתקבל יתרום תרומה משמעותית לדיון הציבורי הער שמתנהל בשאלת "ישראל היום" והקשרים בין העיתון לנתניהו. דיון זה, העיר, עלול להגיע גם לפלילים, אם יתברר שהפרסומים עולים לכדי שוחד, או שהעיתון מספק תעמולה אסורה.

"אנחנו לא נקבע אם העיתון זה שופר של מישהו", הבהיר השופט הנדל, והביע תמיהה כמה אינטרס ציבורי כבר יכול להיות במידע על כמות השיחות בין ראש הממשלה לבין עורך "ישראל היום" או מייסדו. "כל מה שאנחנו נדע, אני לא אומר שאין לזה ערך, נדע שראש הממשלה התקשר למשיב 3 לדוגמה [רגב], 200 פעמים ובתקופה מסוימת הוא התקשר ביומיים 30 פעם. [...] עד כמה יש אינטרס ציבורי בזה?".

"אנחנו סבורים שהאינטרס הציבורי כאן נגזר מהיקף ועיתוי השיחות", השיב עו"ד ברמן. "כשרביב דרוקר ערך את התחקיר על 'ישראל היום' אמרו לו מספר מקורות שכל יום ברבע לשתיים-עשרה, רגב, העורך דאז, נסגר בחדר שלו, יוצא ממנו ומתחיל לארגן מחדש את הכותרות. יש משמעות למשל אם המידע יראה שראש הממשלה מדבר כל יום עם עמוס רגב ברבע לשתיים-עשרה".

"האם לא מדובר בהסקת מסקנות באוויר?", הקשה השופט הנדל. "יכול להיות שיש אנשים שמדברים כל יום בשעה מסוימת, מה אפשר לעשות עם זה? תראה שביום שיש משבר הוא לא התקשר בשמונה וחצי אלא בשמונה, ולא דיברו רבע שעה אלא חמש דקות. כאשר מדברים על אינטרס ציבורי, צריך לקבל מידע ולא סוג של רכילות".

"אנחנו לא סבורים שמדובר ברכילות", השיב עו"ד ברמן, וטען כי יש להבדיל בין היחס של מערכת המשפט למידע לבין היחס של התקשורת למידע. פרסום מידע בתקשורת, הסביר, מאפשר לכל אחד להסיק את מסקנותיו בלי שיהיה צורך לקבוע באופן משפטי מה המסקנה הנכונה.

בהמשך הדיון, בתשובה לשאלת השופט שהם על משמעות העובדה כי אדלסון ורגב הם חבריו של נתניהו, השיב עו"ד ברמן כי "לעובדה שמדובר בחבריו של ראש הממשלה יש משמעות מינימלית, אם בכלל". לדבריו, "אנו שומעים הרבה לאחרונה על חברים של ראש הממשלה שנתנו כך וכך. אי-אפשר להסתתר מאחורי כל חברות נטענת כמגן. העובדה שראש הממשלה מדבר עם עורכי עיתון שאנחנו סבורים כי הוא מכתיב להם את הקו של העיתון, זה שמדובר בחברים שלו לא יכול לחסן אותו מפני חשיפה לציבור. העובדה שראש הממשלה מקבל מתנות מחברים גם לא יכולה לחסן".

בהמשך הדיון פנו השופטים לעו"ד רועי שויקה, בא כוחם של הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה ושל ראש הממשלה נתניהו עצמו. בתשובה לשאלת השופט מזוז הסביר עו"ד שויקה כי המדינה אינה טוענת כי בשיחות בין נתניהו לאדלסון ורגב אין עניין ציבורי, אלא שהזכות לפרטיות גוברת על העניין במקרה הזה.

מזוז: "לפעמים השאלה אם מישהו חבר של איש ציבור היא כשלעצמה האינטרס הציבורי. לצורכי ניגוד עניינים, אם קיבל מתנה או שוחד. יש אינטרס ציבורי ללא קשר לתוכן השיחות"

"האם אין אינטרס ציבורי לדעת מי החברים של ראש הממשלה או של כל איש ציבור?", תהה השופט מזוז. "לפעמים השאלה אם מישהו חבר של איש ציבור היא כשלעצמה האינטרס הציבורי. לדעת לצורכי ניגוד עניינים, לדעת אם הוא קיבל מתנה או שוחד, לדעת אם הוא פסול לטפל בעניינו, בהנחה שהוא חבר שלו חשוב לדעת הרבה פעמים אם אדם מסוים שיש לו איזשהו מעמד ציבורי, בין אם זה בעל הון או בעל עיתון [הוא חבר של ראש הממשלה]. יש אינטרס ציבורי ללא קשר לתוכן השיחות. באמת יהיה מעניין לדעת אם הוא ממשיך לקיים שיחות עם רגב כאדם פרטי, ואז זה לא צריך לעניין אף אחד, אבל כשרגב עורך עיתון משמעותי ואדלסון הוא הבעלים או בעל השליטה במהות, או אם זה היה מנכ"ל בזק או הוט או מנכ"ל דלק חיפושי-נפט או כל גורם שכל החלטה של ראש ממשלה יכולה להשפיע על עסקיו וההפך, האם אין אינטרס לדעת על מערכת קשרים אלה?".

עו"ד שויקה השיב כי במקרה הזה, אם יש אינטרס ציבורי הרי שהפגיעה בפרטיות היא חמורה, שכן לראש הממשלה ממילא אין כמעט בדל של פרטיות בחייו. חשיפת מידע על שיחות טלפון שקיים עם חבריו תמנע ממנו גם את המרחב המצומצם של פרטיות שנותר לו.

כשהגיעה שעתו של עו"ד אמיר שרגא לטעון בשם רגב ואדלסון, פנה אליו השופט מזוז ואמר: "אתם טענתם דברים שלכאורה הם דבר והיפוכו. חיסיון עיתונאי ושיחות פרטיות הם שני דברים שלא מתיישבים אחד עם השני. טענתם גם בשם המדינה על פגיעה בתפקוד התקין, אני לא יודע מי מינה אתכם לדבר בשם התפקוד התקין של המדינה ועל איזה בסיס".

עו"ד שרגא טען כי רגב ואדלסון מבססים את עמדתם קודם כל על חוק הגנת הפרטיות, שאוסר על מסירת מידע מגוף ציבורי אם יש בכך פגיעה בפרטיות. "כלומר לשיטתכם לא צריך בכלל לעשות איזון ברגע שיש פגיעה בפרטיות, קלה כחמורה", תהה השופט שהם. "נכון", השיב עו"ד שרגא, והוסיף כי כך המצב בכל מקרה שהמידע הוא מידע פרטי כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות.

עו"ד אמיר שרגא, היום בבית-המשפט (צילום: אורן פרסיקו)

"זה נראה מרחיק לכת", אמר השופט שהם. "זו בכל הכבוד טענה מאוד בעייתית", החרה החזיק אחריו השופט מזוז, והוסיף כי הסעיפים הרלבנטיים בחוק הגנת הפרטיות מתייחסים לאזרח שמוסר מידע לרשות, למשל לצורך דו"ח שנתי של מס הכנסה. "זו לא הסיטואציה שלנו כאן, ואם אתם מתחילים כאן זה נראה על פניו לא כל-כך טוב".

גם השופט הנדל מתח ביקורת על הגישה של רגב ואדלסון. "אם טענה מנצחת יותר מדי, זה דווקא מגלה חולשה", אמר. "לפי מה שאדוני אומר אי-אפשר להגיש בקשה למידע מהמדינה. אפשר לטעון את זה, אבל לא נראה לי שאפשר לקבל את זה".

עו"ד שרגא נשאל על-ידי השופט מזוז האם, גם בהינתן שכל השיחות בין נתניהו לרגב ואלדסון אכן היו פרטיות ("רק מתעניינים בשלום בת הזוג והנכדים, ומזג האוויר ורכילות על פוטין וטראמפ", כפי שהגדיר זאת) – האם גם אז אין עניין לדעת על כך, למשל כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יידע לקבוע אם ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים במקרה ששוב תעלה הצעת חוק שתפגע בעיתון "ישראל היום"? "יכול מאוד להיות", השיב עו"ד שרגא, "אבל צריך לשאול את היועץ המשפטי לממשלה".

השופט הנדל העלה בפני עו"ד שרגא את הטענה כי לפרסום היקף השיחות יכול להיות ערך בשני רבדים. האחד נוגע לטענת נתניהו, רגב ואדלסון כי הם חברים ותו לא. היקף השיחות ומועדיהן עשוי לערער קביעה זו. הרובד השני נוגע ליחס שיש לתת לעיתון "ישראל היום". "מבחינה ציבורית", אמר, "לשאלה האם המשיבים 3 ו-4 [רגב ואדלסון] מדברים עם ראש הממשלה פעם בחודש, ארבע פעמים בחודש או שלושים פעם בחודש, יש לזה משמעות מבחינת הציבור, איך להתייחס לעיתון הזה. יכול להיות שהעיתון לגמרי אובייקטיבי ולא נוטה בשום פנים לכיוון ראש הממשלה, אבל לציבור יש אינטרס לדעת".

"אני חושב שהשאלה כמה פעמים אדם משוחח עם חברו באופן פרטי, זה באופן הכי מובהק שבעולם עניין פרטי שלו", השיב עו"ד שרגא. "מר אדלסון לא רוצה שהחברים שלו יידעו כמה פעמים הוא מדבר עם החבר שלו, נתניהו, בדיוק כפי שאני לא רוצה שכך יהיה עם חברי". בהמשך הוסיף כי לדעתו אין כל עניין ציבורי בשאלה כמה פעמים דיבר נתניהו עם אדלסון, אלא אך ורק פגיעה בפרטיות.

השופטים סיימו את הדיון בהודעה כי פסק הדין יישלח לצדדים.

עע"מ 7678/16