מתוך פסק הדין

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים עב 002112/05

בפני: כבוד השופטת שדיאור שרה
נציג ציבור(ע) מר מחלב אליהו
נציג ציבור(מ) מר קליינר שמואל תאריך: 23/06/2008

בראל יוסף
ע"י ב"כ עו"ד ארנון יוסף
נ ג ד
רשות השידור
ע"י ב"כ עו"ד חיה ארמן

בפני בית הדין תביעת התובע את הנתבעת, רשות השידור (להלן: "הרשות") לתשלום הפרשי שכר, מענק יובל, פדיון ימי חופשה, פדיון ימי מחלה ופדיון ימי השתלמות בשכר ופיצוי בגין עוגמת נפש.

הרשות טענה כי לתובע שולם שכרו במלואו וכי פיטוריו בוצעו כדין.

תמצית העובדות

1. התובע עבד ברשות משנת 1957 בתפקידים שונים.

2. ביום 31.7.93 התובע פרש לגמלאות מעבודתו כעובד בכתב מינוי ברשות.

לאחר מכן, התובע המשיך לעבוד אך הועסק בחוזה אישי מיום פרישתו בתפקיד של ראש צוות ההקמה ומנהל של ערוץ 33 וכראש צוות ההקמה של הערוץ הלוויני החדש. התובע הועסק בחוזה אישי במשכורת כוללת המקבילה לסגן שר, כאשר חוזה העסקתו של התובע הוארך מספר פעמים עד ליום 31.10.02 (נספח ב' לכתב התביעה).

3. ביום 14.03.02 מונה התובע באופן זמני למנהל הכללי של הרשות, על פי אותו חוזה העבודה.

4. בחודש 6.02 על פי החלטת הממשלה, התובע מונה במינוי קבוע למשרת המנהל הכללי (נספח ד' לכתב התביעה). בגין תקופה זו אין הסכם בכתב בין הצדדים, והצדדים חלוקים בשאלה האם המינוי ניתן לתקופה קצובה של חמש שנים, כטענת התובע, או לאו, כטענת הרשות.

5. ביום 2.5.05 ממשלת ישראל החליטה על העברת התובע מתפקידו (נספח ו' לתצהיר התובע).

6. לאחר הגשת תביעה זו, הרשות שילמה ביום 1.8.05 לתובע פדיון עבור 64 ימי חופשה (ראה מוסכמה 12 לפרו' מיום 17.1.06) ולכן מתייתר הדיון ברכיב זה.

המחלוקות

1. האם החלטת הממשלה מיום 2.5.05 ניתקה את יחסי עובד מעביד בין התובע לרשות. ככל שלא, האם בנסיבות אלה, היתה על הרשות חובה להמשיך ולהעסיק את התובע.

2. האם היתה התחייבות של הרשות בפני התובע להמשיך ולהעסיקו עד לחודש יוני 2007.

3. האם התובע זכאי למענק יובל ופדיון ימי מחלה ואם כן, בגין איזו תקופה.

4. האם התובע זכאי על פי הסכם העבודה שלו להשתלמות בשכר והאם התובע זכאי לקבל תשלום בגין אי ניצול ימי ההשתלמות בפועל. בעניין זה, האם הרשות התחייבה בפני התובע לשלם לו את פדיון דמי ההשתלמות בעת פרישתו.

5. האם בנסיבות העניין התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש ובאיזה שיעור.

הכרעת הדין

[...]
מסגרת העסקתו של התובע

9. התובע טוען כי למרות מינויו כמנכ"ל, לא הפסיק את עבודתו בתפקיד מנהל ערוץ 33 וכראש צוות ההקמה של ערוץ המזרח התיכון, כלומר לא היה במינויו לתפקיד מנכ"ל לפגוע בהמשך העסקתו ברשות והוא המשיך להיות עובד מן המניין בחוזה. התובע לא קיבל כל הודעה על הפסקת עבודתו בתפקידיו השונים ברשות, הרשות לא קיימה לתובע כל שימוע בנוגע לתפקידיו הנותרים ולא התקיים כל הליך פיטורים מוסדר על ידי הרשות בנוגע לתובע. משכך, לטענת התובע, החלטת הממשלה על פיטוריו ממשרתו כמנכ"ל, לא סיימה את העסקתו ולא ניתקה את יחסי העבודה בינו לבין הרשות, בתפקידיו האחרים.

הרשות טוענת לאחר מינוי של התובע למנכ"ל, לא נערך עימו כל הסכם העסקה חדש וזאת מאחר שבמסגרת עבודתו כמנכ"ל, היה התובע מעורב גם בענייני ערוץ 33 וערוץ המזרח התיכון כבכל תחומי פעילותה של הרשות, אך אין בכך כדי להעיד על העסקתו בשני תפקידים ובשתי משרות במקביל.

10. נבחן להלן את מסגרת העסקתו של התובע ברשות, לרבות תפקידו כמנכ"ל.

[...]

12. התובע טוען כי סיכם עם הוועד המנהל כי מינויו כמנכ"ל יהיה בנוסף למשרתו כראש פרוייקט ערוץ 33 ותנאי שכרו עבור שתי המשרות יהיו על פי החוזה המיוחד שנחתם עימו בשנת 1993 (סעיף 4 לתצהירו).

למרות זאת, התובע לא הציג בפני בית הדין כל מסמך, ראיה, או ראשית ראיה התומכת בטענתו זו ובית הדין לא התרשם כי לאחר שתוקפו של הסכם העסקה משנת 1993 הוארך עד לשנת 2002, נערך עם התובע הסכם העסקה חדש בעקבות מינויו לתפקיד מנכ"ל.

נוסף על כך, לוועד המנהל אין כל סמכות לקבוע את תנאי העסקתו של המנכ"ל וזאת על פי הכללים שגובשו על ידי נציבות שירות המדינה בעניין "מנהלים כללים ונושאי תפקידים מקבילים להם – דרכי המינוי, תנאי העסקה, סיום השירות, סייגים ומגבלות" (נספח ב' לתצהיר מר צימרמן).

13. התובע בעדותו עצמו אמר כי בכתב המינוי שניתן לו, לא אושרה העסקתו כמנכ"ל בנוסף לתפקידיו האחרים ברשות:

"ש. האם קיבלת איזה שהיא הודעה על כך שהממשלה מאשרת את העסקתך כמנכ"ל בנוסף לערוץ 33

ת. המילה "בנוסף" לא..."

(עמ' 3, ש' 24-26).

עוד טען התובע, כי הוא בעצמו האריך את העסקתו כראש פרויקט ערוץ 33 מתוקף היותו מנכ"ל:

"... אני המנכ"ל ואני מאריך לעצמי, מוריד לעצמי ומוסיף לעצמי. הודעתי לועד המנהל...

ש. איך התבצעה הארכה האחרונה עד יוני 2007

ת. ועד המנהל שאל. תנאי שרות שלי ברשות השידור זה ועד מנהל. שאלו אותי איזה חוזה אני עושה לעצמי, יש בזה טעם לפגם שאדם יעשה לעצמו חוזה. אמרתי שאני לא משנה כלום בחוזה שהיה קיים." (דגש שלי ש.ש.).

(עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 21 ואילך).

אין בידי בית הדין לקבל את טענתו של התובע כי הוא זה שהאריך לעצמו את חוזה העסקתו, במקביל בשתי המשרות, ומדבריו שלו עצמו עולה כי בכך טעם לפגם. עוד, לא היה לכך כל תיעוד בכתב.

14. התובע לא הציג בפנינו כל אישור או מסמך כי הגיש בקשה לעסוק במשרה נוספת, כפי שמתחייב.

נוסף על כך, התובע לא סיפק הסבר כיצד התאפשרה העסקתו בשתי משרות במקביל וניסה לטעון כי אין המדובר בשתי משרות אלא בשני תפקידים:

"ש. כמי שעבד עשרות שנים ברשות השידור, ידוע לך שמי שמועסק בשתי משרות צריך לקבל אישור מיוחד בנושא.

ת. מי שמועסק בשתי משרות צריך לקבל אישור מיוחד מהמנכ"ל. במקרה הזה, המנכ"ל לא היה צריך לתת אישור כיוון שלא מדובר בשתי משרות אלא בשני תפקידים...".

(עמ' 9, ש' 16-19).

לטעמנו, אין הבדל ממשי במהות במקרה זה בין שני המושגים ואין בידינו לקבל טענה זו של התובע.

כמו כן, התובע הודה כי לא פנה לממונה על השכר (עמ' 10, ש' 6-7) וכן אישר כי לא יידע בדבר את ממשלת ישראל שהינה הגורם הממנה (עמ' 10, ש' 10-11). או למעשה כל גורם אחר בכתב.

15. לאור האמור לעיל, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי ביצע את תפקידו כמנכ"ל במקביל לתפקידיו האחרים ברשות, וכי היה זכאי להמשך העסקה בתפקידיו האחרים עם הפסקת העסקתו ועל פי החלטת הממשלה כמנכ"ל לטעמו של בית הדין. החלטת ממשלה התייחסה למכלול העסקתו ברשות והפסקתה.

16. התובע בחקירתו אמר כי משרתו כמנהל ערוץ 33 היתה עבודה בהיקף של משרה מלאה (עמ' 2, ש' 10-11). לגבי היקף משרתו כמנכ"ל, אמר התובע כי היקפה לא הוגדר (עמ' 3, ש' 6-21).

אין זה סביר בעיני בית הדין כי התובע עבד בשתי משרות בהיקף גדול ממשרה מלאה ובתפקידים בעלי אחריות המחייבים התמסרות לתפקיד ובמקביל ובמשך כל התקופה, לא ביקש התובע כל תוספת למשכורתו. בכך יש לתמוך בגרסת הנתבעת.

17. הרשות הציגה בפנינו הודעה על הפסקת עבודה שניתנה לתובע ולפיו עבודתו בתפקיד ראש פרוייקט ערוץ 33 הופסקה מיום 1.6.02 מאחר ומיום 2.6.02 יועסק בתפקיד מנכ"ל הרשות בהתאם להחלטת הממשלה (נספח א' לתצהיר מר צימרמן).

הפסקת עבודתו של התובע בתפקיד ראש פרוייקט ערוץ 33 צויינה גם במכתבו של מר צימרמן לגב' שולה שמש, מנהלת מחלקת שכר בנתבעת (נפסח ה' לתצהיר מר צימרמן).

בכך יש לסתור לחלוטין את גרסתו.

[...]

23. לאור האמור, מאחר קבענו כי החלטת הממשלה שעניינה העברת התובע מתפקידו כמנכ"ל התקבלה בסמכות וכדין, מאחר ולא מצאנו כי הליך פיטוריו של התובע היה פגום ומאחר וקבענו כי התובע במסגרת העסקתו כמנכ"ל ולא עסק בשני תפקידים או משרות שונות ומאחר התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי נחתם עימו חוזה העסקה חדש ולא הציג בפנינו כי פנה אל הרשות בעניין זה במשך השנים, התובע לא הרים את הנטל כי המשיך להיות מועסק כמנהל ערוץ 33 במקביל לתפקידו כמנכ"ל וגרסתו זו נסתרה ואין לקבל את טענתו בעניין זה וקובעים אנו כי לאחר מינויו של התובע למנכ"ל, לא עסק במקביל בכל תפקיד אחר ברשות וכי החלטת הממשלה להעבירו מתפקידו התקבלה כדין לגבי מכלול העסקתו ברשות.

האם היה על הרשות להמשיך ולהעסיקו את התובע עד לחודש יוני 2007?

[...]

27. התובע בעניין זה אמר בעדותו כי חוזה העסקה הישן שלו, הוארך לחמש שנים:

"ש. איך התבצעה הארכה האחרונה עד ליוני 2007

ת. ועד מנהל שאל. תנאי שירות שלי ברשות השידור זה ועד מנהל. שאלו אותי איזה חוזה אני עושה לעצמי, יש בזה טעם לפגם שאדם יעשה לעצמו חוזה. אמרתי שאני לא משנה כלום בחוזה הקיים.

ש. איפה ראית שהיה לך חוזה לחמש שנים כאשר אמרת שאתה משאיר את החוזה כפי שהוא לחמש שנים.

ת. לא היה חוזה. אותו חוזה הודענו שהוא חוזה חדש."

(עמ' 6, ש' 1-14).

בהמשך, התובע מסר גרסה אחרת:

"ת. החוזה של שנת 93 הוארך"

ובהמשך:

"אמרתי שאני מאריך את החוזה הקודם לחמש שנים... לא נעשה חוזה אחר לא למנכ"ל ולא לאחר, אותו חוזה שהיה קיים המשיך להיות."

גרסתו של התובע בעניין זה לא היתה אחידה שכן בהתחלה אמר שהחוזה שביקש מהוועד המנהל לאשר לו היה חוזה הזהה לחוזה שניתן לו בשנת 93, ואחר מכן הציג גרסה לפיה אמר שהחוזה שהאריך היה החוזה שקיים לפני מינויו למנכ"ל.

בנוסף, אין אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה הוא סיכם עם הרשות את המשך תנאי העסקתו וזאת מן הטעם כי אין המנכ"ל יכול לקבוע את תנאי העסקתו, ועל כך מסכים גם התובע (ר' עדותו לעיל).

[...]

האם התובע זכאי לפדיון ימי השתלמות בשכר

25. התובע טוען כי על הרשות לשלם לו פדיון 85 ימי השתלמות בשכר מאחר ומר עמרם עמר התחייב בשמה של הרשות בפני התובע כי ימי ההשתלמות בשכר אשר עמדו לזכותו בשנת 1993, יישמרו לו והוא יוכל לנצלם עם סיום עבודתו (נספח ד' לתצהיר התובע).

הרשות מסרבת לשלם לו ימים אלו מאחר והיא טוענת כי תנאי העסקתו של התובע כמנכ"ל באמצעות חוזה אישי בשכר כולל המקביל לסגן שר, אינם מזכים אותו בתשלום פדיון ימי ההשתלמות בשכר.

[...]

32. הזכאות והקריטריונים לתשלום ימי השתלמות בשכר מעוגנים בהסכמים ובהסדרים קיבוציים ולפיכך, גם אם ניתנה לתובע הבטחת מר עמרם עמר לתשלום פדיון ימי השתלמות בשכר, בית הדין לא התרשם כי נותן ההבטחה, מר עמר עמרם, היה מוסמך לתיתה והוא אינו יכול לקיימה.

לדעת בית הדין ההבטחה שניתנה לתובע ניתנה שלא בסמכות ולא הבשילה לכדי הבטחה שלטונית הניתנת למימוש. נוסף על כך, התובע לא הצביע על כל חיקוק, נוהל או פרוצדורה לפיה ניתן לקבל פדיון ימי השתלמות בשכר בשירות המדינה ואף לא הביא את מר עמרם עמר לעדות, דבר שיש בו לפעול לרעתו. מאחר ומצאנו כי נותן הבטחה לא היה בעל סמכות לתיתה, ומכל מקום לא הוכחה סמכותו, הנטל על התובע ומשמצאנו שהיא מנוגדת להסכמים ולתקשי"ר, לא מצאנו כל צידוק חוקי לתיתה.

לא מתקיימים תנאי הפסיקה לפיה יש להותיר את ההבטחה. לפיכך, יש לקבל את טענת הנתבע שאין לפדות ימים אלו על פי ההוראות וכי ההבטחה נתנה בחריגה ושלא בסמכות.

אשר על כן, תביעתו של התובע לתשלום פדיון ימי ההשתלמות בשכר, נדחית.

פדיון ימי מחלה

33. התובע טוען כי על הרשות לשלם לו את פדיון ימי המחלה שהוא זכאי להם, לטענתו על פי סעיף 15 לחוזה העסקתו וכן על פי הנוהג הקיים ברשות לשלם פדיון ימי מחלה.

הרשות טוענת כי לתובע לא מגיע פדיון ימי מחלה מאחר והזכאות לכך קמה לעובד בעל כתב מינוי או לעובד שזכויותיו לגמלאות בוטחו בפנסיה תקציבית ולפיכך, עובד שפרש לגמלאות והוחזר לעבודה על פי חוזה אישי או בדירוג דרגה על פי תנאי מנכ"ל משרד ממשלתי, כמו במקרה דנן, אינו זכאי לפדיון ימי מחלה עם סיום עבודתו.

[...]

36. יש לקבל בעניין זה את טענת הרשות. התובע לא הצביע על כל מקור חוקי המקנה לו פדיון ימי מחלה שלא נוצלו, לשון ההסכם מתייחסת לתשלום בגין ימי מחלה המנוצלים בפועל עקב מחלה, אין בחוזה כל אמירה או עיגון לפדיונם.

37. עוד טען התובע כי קיים נוהג ברשות לאפשר פדיון ימי מחלה.

כידוע, נוהג יש להוכיח. על הטוען לנוהג להוכיח טענתו זו באופן ברור וחד משמעי ועל התובע להוכיחו באמצעות השוואה לעובדים מסוגו. התובע לא עמד בכך, ולא הביא כל ראיה להוכחת טענתו זו.

משלא הרים התובע את נטל הראיה המוטל עליו בעניין זה, דין תביעתו להידחות.

זאת ועוד, לא ניתן לטעון נוהג שעה שיש מסמך כתוב ובהסכם שבפננו אין זכות לפדיון.

האם התובע זכאי למענק יובל

38. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מענק יובל בגין התקופה שלפני מינויו למנכ"ל שכן לטענתו, זכאותו נגזרת בין היתר מהחוזרים של נציבות שירות המדינה ולפיהם מענק יובל חל גם על גמלאים. תימוכין לטענת התובע נמצאים במכתבו של מר צימרמן מיום 13.7.03 (נספח י' לתצהיר המשלים של התובע) בו נכתב כי התובע זכאי למענק יובל שלא שולם בטעות וכן במכתבו של מר עמרם, סמנכ"ל כ"א ומנהל דאז (נספח ו' לתצהיר המשלים של התובע).

הרשות טוענת כי התובע אינו זכאי לקבל מענק יובל מאחר והממונה על השכר קבע כי בשל העובדה שהחוזה של התובע הוא צמוד לחוזה סגן שר, אין הוא זכאי לקבל מענק זה.

[...]

42. בית הדין סבור כי על פי הוראות התקשי"ר וחוזרי הנציבות והוראותיה שנסקרו לעיל אכן נפלה טעות במכתבה של גב' עופרה ברטוב, התייחסותה לא עשתה את האבחנה בין התקופות ומסגרות ההעסקה השונות של התובע בתקופות שונות.

יש לקבל את חוות הדעת של ד"ר עפרוני, והאבחנה שנעשתה בה מקובלת עלינו ובין היתר לנוכח המעוגן בתקשי"ר ובחוזרי נש"ם. יתר על כן, הנתבעת, ובצדק, סברה כי טעתה שעה לא בצעה תשלום זה לתובע ואף עשתה כדי לתקן וציינה זאת במכתביה. בנסיבות אלו אין מקום להשית עליה הלנה.

48. בעניין זה איפא בלבד, מתקבלת תביעתו של התובע וקובעים אנו כי על הנתבעת לשלם לתובע את מענק היובל בגין השנים 1994-2002, סך 198,870 ₪.

ברור כי מענק יובל היא זכות מתמשכת על כל המשתמע וכך שומה על הנתבעת לפעול.

49. בשאלת הפיצוי בעד עוגמת הנפש, לא מצאנו כי זו הוכחה, יתר על כן מצאנו כי התהליכים היו מוסדרים ונעשו תוך היוועצות בדרגים המתאימים. עוד מצאנו כי התובע היה מצוי בכל הקשור לרשות ולכן לא הופתע. לפיכך, תביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

50. סוף דבר,

כל תביעתו של התובע על כל מרכיביה נדחית, פרט לזכאותו למענק היובל כאמור בסעיף 48 לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 198,870 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.05 (הפסקת עבודתו כמנכ"ל) ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות אלו של קביעתנו כל צד ישא בהוצאותיו.

לקריאת פסק הדין המלא