מתוך פסק הדין
בית משפט השלום בתל- אביב- יפו
ת"א 20174/94
לפני: כב' השופטת ש' דותן
תאריך: 20/6/1995
בעניין: שמעון אמסלם
ע"י ב"כ עו"ד התובע
נ ג ד
1. יוסף קליין
2. רשת שוקן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הנתבעים
פסק דין
השופטת ש. דותן
התובע הינו שחקן כדורסל מקצועי ומשחק בקבוצת "הפועל" חיפה. בשנים 1987-1994 שיחק בקבוצת הפועל ת"א ואף שימש "קפטן" הקבוצה. כן צורף כשחקן מן המניין בנבחרת הלאומית. בשנות משחקו בשורות הפועל ת"א ומנימוקים שלא הובהרו החלו אוהדי מקבי ת"א שהינה יריבה מושבעת של קבוצת הפועל להקניט את התובע על ידי שירה בקול רם של השיר "אמסלם ההומו".
קריאה זו המלווה במנגינה לוותה את התובע במשחקי קבוצתו נגד מכבי ת"א ויתכן שגם נגד קבוצות אחרות. מן העדויות שהובאו בפני התרשמתי שהקריאות לעבר התובע חרגו ממסגרת של קללות וגידופים סתמיים המתייחסים לאירוע מסוים במגרש, וליוו את התובע במשחקים רבים. סוד גלוי הוא כי חלק מאוהדי הספורט נוהגים לשיר, לקלל ולצעוק במהלך המשחקים החשובים בעיניהם על מנת לעודד את קבוצתם מחד גיסא ולהפריע לקבוצה השניה.
[...]
ענינה של התביעה שבפני הינה כתבה אשר פורסמה במדור הספורט של עיתון "העיר" מיום 11.2.94 (ת/3 עמ' 110-111). הכתבה עוסקת באולימפיאדת ההומוסקסואלים העומדת להיערך בקיץ בניו יורק. בראש הכתבה מופיע צילום של גרג לוגאניס בעל מדליית זהב בקפיצה למים שהינו הומוסקסואל. בקצה הצילום מופיעה גם תמונה של הטניסאית הנודעת מרטינה נברטילובה שהיתה לסבית מוצהרת ובצד שמאל של הצילום בכותרת הראשית של הכתבה נכתב "אמסלם לא לבד".
בכותרות המשנה צוינו פרטים אינפורמטיבים המתייחסים לזהות המשתתפים בתחרויות וסוג התחרויות בהן יתחרו. סבורה אני, כי לא יכול להיות כל ספק בדבר שהמסקנה המתבקשת מכותרת זו הינה שאמסלם אף הוא משתייך לקהילה העורכת את המשחקים האולימפיים המתוארים. יצויין כי הכתבה הינה כתבה רצינית המפרטת את ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים של קהיליית ההומוסקסואלים והלסביות וכוללת פרטים אינפורמטיביים ביחס לאירוע הצפוי. וכשם שאיש אינו מטיל ספק בעובדה שהדמויות המצולמות בכותרת שייכות לנושא הכתבה, מתעורר הרושם שגם אמסלם שייך בדרך זו או אחרת לאירוע הנ"ל.
לאחר פירסומה של הכתבה הפכו התובע ובני משפחתו למטרה לפניות אשר חלקן הביעו זעזוע על הפרסום המביש וחלקן האחר כללו דברי נאצה, עלבונות וקללות עד אשר רעייתו של התובע נאלצה לנתק את הטלפון ושני בני הזוג יחד עם בתם הקטנה נאלצו לעזוב את העיר באותו סוף שבוע. מיד לאחר פרסום הכתבה פנה התובע באמצעות ב"כ לנתבעים עורך עיתון העיר ולמו"ל של העיתון בדרישה לפרסם התנצלות באותו מקום ובאותן אותיות.
בעקבות פניה זו פורסמה בגליון העיר ביום 18.2.94 (שבוע לאחר מכן) "הצהרה" (לא התנצלות חלילה). מעיון חטוף בהצהרה ובכתבה נראה לעין כל שאין כל דמיון בין גודל הכותרת בכתבה הראשונה והמסר הברור שהיא נושאת להבהרה, המודפסת באותיות קטנות ואינה מדגישה את הטעון הדגשה, דהיינו את ההתנצלות בפני שמעון אמסלם. בתחילת ההבהרה יוצא מר אביב לביא, עורך מדור הספורט, ידי חובה בכך שהוא מציין מפורשת שאיש אינו חושב ששמעון אמסלם הוא הומוסקסואל, וממשיך ואומר שאיש לא התכוון לפגוע בתובע אך עיקר ההבהרה יוחדה לחוסר הפתיחות של החברה הישראלית, וכך "מתנצל" מר אביב:
"יובהר שוב, הדבר האחרון, שספורט "העיר" התכוון לעשות זה לפגוע באמסלם לכן ומכיוון שבמציאות קרה מה שקרה, לא נותר לנו אלא להתנצל בפניו על הפגיעה אבל בעניננו מה שמדאיג לא פחות מהפגיעה הישירה באמסלם הוא סולם הערכים הרווח בציבור, שגרם לתגובה שתוארה כאן".
לא עלה בידי לקבל תשובה ברורה מן העד לביא מדוע בחר העיתון בכותרת "הבהרה" ומדוע לא יוחדה ההתנצלות לענינו של הנפגע באופן ברור וחד משמעי באותיות קידוש לבנה דוגמת הכותרת הפוגעת. יתר על כן אם סבר הכותב הליברלי שיש להטיף מוסר לחברה הישראלית על חוסר פתיחותה ועוד כהנה וכהנה הטפות יכול היה לייחד למטרה זו כתבה נפרדת ללא כל קשר לענינו של התובע אשר אינו הומוסקסואל ואינו רואה עצמו כנושא הנס של קהיליית ההומוסקסואלים בישראל. ומה שיותר תמוה בעיני כיצד סבור עיתונאי, בעל השקפות מתקדמות דוגמת מר לביא, ניתן לקדם את ענינם של ההומוסקסואלים על ידי בחירת כותרת "היתולית" כביכול כאשר נושא הכתבה אמור להביא לידיעת הקוראים קיומו של מפעל רציני של משחקים אולימפיים מיוחדים.
לאחר שנכזבה תוחלתו של התובע להתנצלות הולמת הוגשה התביעה שבפני. לאחר הגשת התביעה החליט מר לביא להמשיך ולבוא חשבון עם התובע והוסיף לו את התואר "פרח", כמובן, ללא קשר למוצאו וללא שמץ התנשאות (ת/7). בכתב התביעה שבפני טוען התובע כי מכותרת הכתבה משתמע בבירור כי התובע הינו הומוסקסואל וכי אינו בודד במערכה היות וקיימים ספורטאים מפורסמים רבים נוספים שאף הם הומוסקסואלים כמותו.
מאחר ולתובע אין כל נטיות הומוסקסואליות נטען כי העובדה המשתמעת מן הכותרת הנ"ל הינה שקר גס אשר יש בו כדי להשפיל את התובע ולעשותו למטרה לבוז וללעג מצד הציבור בכלל ואוהדי הספורט בפרט. הנתבעים מצידם בחרו באופן מעורר תמיהה להמשיך במלחמתם בתובע ובמקום להתנצל כראוי על העוול שנגרם לו ולהציע פיצוי סביר במידת הצורך העדיפו להגיש כתב הגנה מקומם בתוכנו ובו נטען בין היתר כי דבר לא נכתב על התובע ושמו המלא אפילו לא הוזכר, וכן נטען כי מדובר בפרסום מוגן על פי סעיפיו השונים של חוק לשון הרע כן נטען על ידי הנתבעים כי התנהגות התובע ומעשיו הם שגרמו לפרסום ועל כן יש לפוטרם מאחריות בהסתמך על סעיפים 65 ו- 68 לפקודת הנזיקין.
גם ניהול המשפט אשר כלל חקירות ארוכות ומבישות של התובע ורעייתו היווה המשך בלתי מכובד לגישה השחצנית והמתנשאת אותה אימצו הנתבעים בכתבה נשוא הדיון ובכתבות ההמשך.
[...]
הוכח בדברי הנתבעים עצמם כי הנזק נשוא התביעה נגרם על ידי הכתבה ו"בהבהרה" מציין מר לביא מפורשות את התגובות אותן גררה הכתבה הן בפניות אליו והן בדברי נאצה וקללות שנשלחו לעבר התובע ורעייתו.
[...]
התובע שבפני הינו שחקן כדורסל מקצועני אשר הפרסום הינו חלק מהוויתו. מדובר באדם צעיר אשר בנה לעצמו קריירה של כדורסלן מצליח וקריירה זו אכן עשויה ברבות הימים לפתוח בפניו את עולם הפרסום או פעילות אחרת הקשורה ביחסי ציבור ועל כן יש לראות בחומרה את הפגיעה בשמו הטוב. יתרה מזאת התובע ורעיתו העידו על העלבונות שהיו מנת חלקם בעקבות הכתבה ואת עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך ועל כן גם אם העסקתו כשחקן כדורסל לא נפגעה, עדין אין לזלזל בחומרת הפגיעה הנפשית שנגרמה לתובע.
[...]
לא אוכל לסיים פסק דין זה מבלי להתייחס לשאלה הערכית האם כינויו של אדם כהומוסקסואל הינו עלבון המצדיק פיצוי. מקובלת עלי ההשקפה לפי החברה סובלנית ופתוחה יש להתיחס לנטייתו המינית של אדם כשם שמתיחסים לצבע שערו. וכשם שלא יעלה על הדעת לראות עלבון בציון העובדה ששערו של אדם שחור או בלונדיני אין ליחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית.
אולם לצערנו, טרם הגענו למידה כזו של פתיחות וסובלנות ובמציאות כיום המלה "הומו" מהווה עלבון לפחות בעיני חלק נכבד מן הציבור. הנתבעים אף הם מודעים לעובדה זו והדבר אף מוצא את ביטויו בהטפת המוסר "בהבהרה". יתרה מזאת גם כותב הכתבה עשה שימוש בכותרת שיש בה משום "מהתלה" לא משום שרצה לקשור כתרים לראשו של התובע. יתרה מזאת התובע כאמור, אינו הומוסקסואל ואין כל סיבה להכתירו בתואר לא לו ואין כל הצדקה לגרור אותו בעל כרחו למאבק שאין הוא רוצה לקחת בו חלק. על כן, על כל הצער שבדבר לא נותר לי אלא לקבוע שהאמירה לפי התובע משתייך לקהילת ההומוסקסואלים הינה בגדר עלבון וככזו יש להתיחס אליה.
לאור כל הנסיבות אשר פורטו על ידי לעיל אני סבורה שסכום הפיצוי אשר יהלום את חומרת הפרסום והפגיעה הינו 150,000 ש"ח סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט בשעור 15% מסכום פסה"ד בצירוף מע"מ סכום זה יהיה צמוד וישא ריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל.