בית-הדין לאתיקה של מועצת-העיתונות מצא שבעבירות של האזנת סתר ושיבוש מהלכי משפט, שבהן הורשע עופר נמרודי, מו"ל "מעריב" ועורכו הראשי בעבר, יש משום קלון למקצוע העיתונות -- זאת משום ש"כל עוד ייחשב [נמרודי] בעיני הציבור וכחלק מקהילת העיתונות, מי שעבר עבירה פלילית שיש עמה קלון... ידבק הקלון בעיתונות ובעיתונאים ולא יוסיף הימנו עד אשר אלה יוקיעוהו".
הדיון התקיים ב-20 בפברואר על בסיס פסק-הדין הפלילי שניתן על-ידי שופט השלום יוסף אור בראשית יולי אשתקד, ושבהתאם לו גזר אור על נמרודי 18 חודשי מאסר, מהם 8 בפועל ו-10 על-תנאי למשך שלוש שנים. הדיון נערך שלא בפני נמרודי, לאחר שבקשתו לדחות את הדיון עד לאחר צאתו מן הכלא נדחתה. אב בית-הדין היה עו"ד משה קפלנסקי ועמו ישבו עמנואל הלפרין ומשה אישון.
בית-הדין קבע כי בעבירות האזנת הסתר שבהן הורשע נמרודי יש משום עבירה על סעיף 20 לתקנון האתיקה של מועצת-העיתונות, שבו נאמר, בין היתר, כי "לא ישתמשו עיתון ועיתונאי לשם השגת מידע באמצעים פסולים שיש בהם קלון למקצוע העיתונות ובכלל זה... האזנת סתר שלא כדין". עבירות האזנת סתר שלא כדין, שבגינן הורשע נמרודי, מובילות למסקנה שאות קלון טבוע בהן ובמבצעיהן, קבעו חברי בית-הדין.
"תפקיד העיתונות בעיצוב דעת הקהל ושמירה עליו מחייבים כי תוקפד דרך השגת המידע ואין די בכך שעיתונאי מספק פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות", מציין בית-הדין, "אלא שהמידע יושג בדרכים הוגנות וכשרות באופן שתימנע תחרות בלתי הוגנת בין העיתונאים ויישמר אמון הציבור במקורות המידע העיתונאי ודרך השגתו".
עוד קבע בית-הדין כי "הקלון שזרה וזרע הנילון (נמרודי) בעיתונות ובמחנה העיתונאים מקבל משנה חומרה נוכח עמדתו ותפקידו בשדה העיתונות, לאחר שהפר הוראות תקנות 3 ו-16 לתקנון האתיקה, הקובעות כי 'עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות...' וכי 'לא יעשו עיתון ועיתונאי שימוש לרעה במעמדם, בתפקידם או בכוחם...' בהתאמה". "הלכה מושרשת היא שככל שהעובר את העבירה נושא משרה רמה יותר שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות נרחבות, כך גוברת הציפייה הימנו על הקפדה של טוהר המידות והתנהגות הולמת".
חברי בית-הדין מאמצים ארבע נקודות לחומרת העבירה שהזכיר השופט יוסף אור בפסק-דינו בפרשה:
1. "מקופלת בכל אישום כמעט מסכת של האזנות סתר למשך תקופות זמן ארוכות ורצופות שחלקן אף היו במשך למעלה משנה. כך שריבוין של העבירות, שיטתיות ורצף הביצוע הינה נסיבה שראויה להתחשבות בפני החומרא".
2. "בחלק גדול מן המקרים כאן [בהליך הפלילי] מדובר בבתים פרטיים שהואזנו תוך פגיעה בפרטיות יושביהם -- ואילו המקרים שפורטו, עניינם רובם, האזנה לעסקים ומשרדים".
3. "הנאשם בעת ביצוע העבירות היה מו"ל ועורך עיתון שמעשיו הנ"ל כוונו כלפי בכירים בעולם העיתונות, אנשים ועסקים הקשורים אליהם, כך שבנוסף לפגיעה בפרטיות נפגע גם הדימוי העיתונאי".
4. "כריכתה של עבירת השיבוש [של מהלכי משפט] עם עבירת ההאזנה..."
בית-הדין נזף בנמרודי ופסק ש"אינו ראוי להיכלל בקרב קהילת העיתונות שבה פגע ועליה השליך ברגל רמה מלוא חופניים של חרפה וקלון".
▪ ▪ ▪
מהעיתון "מעריב" נמסר כי העיתון מעולם לא הואשם בהאזנת סתר וכי לא הוגש נגדו כתב-אישום בפרשה המדוברת. כמו כן לא הוזמן העיתון לדיון כלשהו, ואף לא קיבל הודעה כלשהי על קיום הדיון או את פסק-הדין, לאחר שניתן. "ברור הדבר", מסכמת תגובת העיתון, "שלפי כל מבחן שהוא, לא יכול היה בית-הדין לאתיקה של מועצת-העיתונות... לקבוע דבר כלשהו בכל הנוגע ל'מעריב'. למיטב הבנתנו, פסק-הדין של בית-הדין לאתיקה של מועצת-העיתונות אכן אינו מתייחס כלל ועיקר ל'מעריב'... ואינו מטיל על 'מעריב' חיוב כלשהו".
עופר נמרודי הגיב אף הוא לפסק-הדין באומרו, בין היתר: "המדובר במסמך מגמתי, תפור ומוכן מראש, שהוכן בהשראת כלי תקשורת מתחרים ועוינים לי ול'מעריב' ובהשפעת מפרסמיהם". "פסק-הדין מייחס לי ול'מעריב' פרסום מידע עיתונאי בדרכים שאינן הוגנות וכשרות; למרות שאין האשמות כאלה, או אפילו דומות להן, בכתב-האישום שהוגש נגדי וגם לא בפסק-הדין של בית-משפט השלום".
נמרודי מוסיף כי "מדהים הדבר שבית-הדין עמד בכל תוקף על כך שישיבתו בענייני תתקיים בהעדרי, בעת שאני מרצה עונש מאסר, ומבלי ליתן לי הזדמנות נאותה להופיע בפניו ולהשמיע את טענותי ולהביא את ראיותי". נמרודי כופר בסמכותו של בית-הדין לדון בעניינו, בחלותו של תקנון האתיקה עליו (היות ואינו ממלא תפקיד עיתונאי), וטוען כי בית-הדין חרג מסמכותו כפי שזו מוגדרת בתקנון מועצת-העיתונות. הוא מסכם באומרו, "כל מה שנעשה בענייני על-ידי מועצת-העיתונות אינו ראוי להתייחסות נוספת מעבר לקביעה החד-משמעית שהוא נעשה ללא סמכות והוא חסר כל ערך, תוקף או משמעות, בין מבחינה משפטית, בין מבחינה מוסרית ובין מכל בחינה אחרת".
גיליון 19, מרץ 1999