מבקרת ועיתונאית. כתבה את מדור ביקורת הטלוויזיה הראשון בעיתונות הישראלית. כתבה וערכה ברבעון לספרות "קשת", כתבה ביקורות תרבות ב"הארץ" במשך כשלושים שנה, ואחר-כך ב"ידיעות אחרונות" למשך שנים אחדות ראו הרחבה 

כותרת סדרת מאמרים שכתב ברל כצנלסון ושהתפרסמו בעיתון "דבר" בקיץ 1940. מקורה בדברים שנשא בפני מדריכים של "עליית הנוער" באותה שנה, והיא נעשתה סמל לקריאה נגד הקיבעון המחשבתי בחוגי השמאל ולהתנגדות לנטייה המרכסיסטית ראו הרחבה 

עיתונאי ודובר. ב-1974 החל לעבוד ב"מעריב". היה כתב בתי-המשפט בתל-אביב, כתב לענייני מפלגות, עורך מדור הספורט, עורך מוסף השבת ומ-2001 עד 2008 ממלא-מקום וסגן עורך "מעריב". הגיש תוכניות בטלוויזיה וברדיו. משמש עורך ומנחה של אירועי אקטואליה ודיונים בנושאי תיאטרון ראו הרחבה 

כתב עת. נוסד ב-1942 בשם "מלחמתנו" כ"כתב עת למדיניות, ענייני חברה וביקורת" של תנועת "ההגנה" על-ידי אליעזר ליבנה, שנמנה על שורות האקטיביסטים במפא"י ואחר כך "המשטר החדש", וערך אותו עד לסגירתו ב-1960. בשנים 1945-1946 שונה שמו מספר פעמים עד שהתקבע השם "בטרם". נוסד כירחון, מראשית שנות ה-50 הופיע כדו-שבועון ואחרי כן כרבעון

שמו הזמני של העיתון "מלחמתנו" בגיליון שיצא בשבט תש"ו. ב-1946 נקבע שמו ל"בטרם". שינויי השם נצרכו כדי להתמודד עם תקנות הצנזורה של שלטון המנדט הבריטי ראו הרחבה 

שמו הזמני של העיתון "מלחמתנו" בתקופה שבין כסלו לטבת שנת תש"ו. ב-1946 נקבע שמו ל"בטרם". שינויי השם נצרכו כדי להתמודד עם תקנות הצנזורה של שלטון המנדט הבריטי ראו הרחבה 

עיתונאי ואיש רדיו. עבד ב"דבר" במשך 30 שנה ככתב, רכז החדשות והעורך האחראי. כתב את הטורים "במטבחים הפוליטיים" ו"נ.ב". היה בעל טור ב"ג'רוזלם פוסט". במקביל לעבודתו בעיתונות המודפסת ערך תוכניות רדיו בקול-ישראל. היה יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, חבר המליאה והוועד המנהל של רשות השידור וחבר מועצת הרשות השנייה. עורך מגזיני נישה ועורך ומגיש תוכניות אקטואליה ומוזיקה בקול-ישראל. כתב בלוג בשם "נ.ב." באתר "רשימות" ראו הרחבה 

שבועון לחיילי צה"ל. החל לצאת לאור ב-1934 על ידי ארגון "ההגנה". מקום המדינה יוצא לאור על ידי צה"ל. משמש כיחידה צבאית בחיל החינוך והנוער, והאחראי עליו הוא קצין חינוך ראשי. המערכת מורכבת ברובה מחיילים בשירות חובה, ואת התפקידים הבכירים ממלאים קצינים או אזרחים עובדי צה"ל, בוגרי התקשורת האזרחית ראו הרחבה 

עיתונאי, מוזיקאי ותסריטאי. היה כתב ועורך במקומון "זמן תל-אביב", סגן עורך מוסף "סופשבוע" של "מעריב", כתב ועורך המשנה של "מוסף הארץ" ועורך המגזין "טיים-אאוט תל אביב". ב-2008 מונה לסגן המו"ל בקבוצת סיגלר תקשורת ראו הרחבה 

איש פרסום. היה חלוץ בפלוגות העבודה של בית"ר, פעיל בברית-הבריונים וחבר באצ"ל. עבד כרוכש מודעות בעיתונים "הירדן", "המשקיף" ו"חירות". בעל משרד הפרסום לאור וממקימי האיגוד הישראלי לפרסום. ספרו האוטוביוגרפי "בשולי העיתונות הלאומית" מתעד את דברי ימיה של אותה עיתונות מזווית לא-שגרתית ראו הרחבה 

עיתונאי. היה כתב ב"העיר" ומילא מגוון תפקידים במערכת "הארץ", ביניהם ראש מערכת החדשות. הכתב המדיני של "הארץ" ומ-2011 העורך הראשי של העיתון ראו הרחבה 

עיתונאי, פובליציסט ועורך. מכותבי המאמרים הראשיים בעיתון "הארץ" ועורך ומייסד כתב-העת "העין השביעית". פירסם מספר ספרים, וביניהם "לא עוצר באדום", המשרטט את דיוקנו של אריאל שרון, ו"אמת דיברתי", המשחזר את גלגולי תביעת הדיבה שניהל נגדו שרון בעקבות מאמר שכתב ראו הרחבה 

עיתונאי ודובר. היה כתב מקומי ב"מעריב", כתב משטרה וצבא ב"על המשמר", כתב ופרשן צבאי בגלי-צה"ל ומפקד התחנה בשנים 2001–2007. דובר צה"ל מ-2007. היה ראש תא הכתבים הצבאיים באגודת העיתונאים, ראש ענף קשר-לעיתונות ביחידת דובר צה"ל, דובר במשלחות שלום ישראליות שונות ויועץ תקשורת של יצחק רבין, שמעון פרס ויצחק מרדכי. חבר נשיאות מועצת העיתונות וחבר קיבוץ להבות-חביבה ראו הרחבה 

פרשייה פוליטית. בינואר 1997 חשפה כתבת ערוץ 1 איילה חסון חשד שלפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו התכוון למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את רוני בר-און בתמורה לתמיכת ש"ס בהסכם חברון, שעליו חתם נתניהו עם הפלסטינים. בתגובה תקף נתניהו את אמצעי התקשורת וטען כי "כמה מאנשי התקשורת, במיוחד בערוץ הראשון, אינם מוכנים להשלים עם החלטת הבוחר בבחירות האחרונות". בעקבות חשיפת הפרשה נחקר נתניהו במשטרה בחשד לעבירה פלילית, אולם לא הוגש נגדו כתב אישום. היתה זו הפעם הראשונה שראש ממשלה נחקר במשטרה. ראו הרחבה 

עיתונאי ועסקן. כתב במקומונים בצפון וב"הארץ", מילא תפקידים שונים במוסדות איגוד עיתונאיים, מ-2002 מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב. בכתיבתו העיתונאית עסק רבות במנגנונים הכספיים שמאחורי רבנים ו"מקובלים". פירסם ספר על תולדות משפחת הרבנים אבוחצירא ראו הרחבה