נולדה ב-1933 בגדרה, נכדתם של הביל"ויים לאה וצבי הורוביץ, ממקימי המושבה. כשהיתה בת שש עקרה משפחתה לרמת-גן ומשם לתל-אביב. למדה בבית-הספר היסודי רמת-גן ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה. ב-1951 התגייסה לחיל הרפואה ושירתה כחובשת מרפאה. ב-1953 החלה ללמוד ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956 נישאה לטייס אל-על ועברה להתגורר עימו בלונדון, שם השלימה את התואר הראשון באוניברסיטת אוקספורד וסיימה תואר שני בספרות אנגלית. במסגרת התואר כתבה עבודת תיזה על וירג'יניה וולף. בעת שהותה בלונדון שלחה טורים וביקורות למוסף "הארץ". כמו כן התפרסם ב"הארץ" ראיון שערכה עם ליאונרד וולף, בעלה של וירג'יניה.

ב-1959 התגרשה, חזרה ארצה והחלה לעבוד ברבעון לספרות "קשת" בעריכתו אהרון אמיר, שאותו הכירה בתקופת שירותה הצבאי. בתחילה היתה מזכירת המערכת, ואחר-כך החלה לכתוב מאמרי ביקורת בנושאי ספרות ואמנות. לימים התראיין אמיר לעיתון "העיר" ואמר שעקב דלות תקציב כתבו השניים את כל תוכן העיתון בעצמם, בשמות בדויים.

ב-1960 החלה לעבוד כמזכירת המוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", בעריכתו של בנימין תמוז. גרשום שוקן, מו"ל הארץ, הטיל עליה באותו זמן לכתוב טור על ארכיטקטורה, דיור (עיצוב פנים) ואופנה, בשל "סגנון לבושה האלגנטי". ב-1961, בעודה עובדת זוטרה, החליטה להיכנס למשרדו של שוקן ותבעה ממנו לאפשר לה לכתוב ביקורות תרבות. שוקן התרשם מתעוזתה, והיא החלה לכתוב מדריך תרבות בשם "לאן ללכת", שפורסם במוסף "הארץ" וכלל המלצות ורשמים שנכתבו ברוח קלילה. עם מעברו של בועז עברון מ"הארץ" ל"ידיעות אחרונות", מילאה את מקומו בכתיבת מדור ביקורת הרדיו. כמו כן החליפה את חיים גמזו, מבקר התיאטרון של העיתון, בכתיבת ביקורות כאשר יצא לחופשה.

עם תחילת שידורי הטלוויזיה החלה לצרף למדור שכתבה ביקורות על השידורים. עם השנים שינה המדור את אופיו והיה למדור ביקורת תרבות שכלל גם ביקורות רדיו, ספרים וקולנוע. לבסוף עסק המדור, שפורסם בימי שישי, בביקורת טלוויזיה בלבד, ולמעשה היה מדור ביקורת הטלוויזיה הראשון בעיתונות הישראלית, ובושס היתה העיתונאית הראשונה שעסקה בביקורת טלוויזיה באופן קבוע ומתמשך. המדור התייחד לא רק במושא הכתיבה, אלא גם בסגנונה, שנחשב לחד ונשכני והקים לה אויבים רבים, ביניהם יהונתן גפן, שעליו כתבה ביקורת שלילית אחרי שהתראיין בתוכניתו של דן שילון (לימים נטען כי השיר "גברת לוין" שכתב גפן נכתב על בושס, אולם גפן הכחיש זאת בספרו "חומר טוב"); דן בן-אמוץ ואמנון דנקנר, שאף כתבו עליה דברים חריפים בטוריהם העיתונאיים. "מדור הביקורת של הדה בושס התאפיין בכתיבה בהירה ותמציתית, ישר ולעניין, והקרין שפע של ביטחון עצמי ושכנוע פנימי בצדקתה של הכותבת", כתב על הטור הסוציולוג עוז אלמוג ("פרידה משרוליק", 2004, עמ' 198).

בראשית שנות התשעים חלו הפסקות בפרסום מדורה ב"הארץ", ואחרי שלושים שנה של כתיבת ביקורות בעיתון פוטרה על-ידי העורך חנוך מרמרי. זמן-מה לאחר מכן החלה לכתוב ביקורות טלוויזיה בעיתון "ידיעות אחרונות", שהתפרסמו בעמודי החדשות. ב-1996 פוטרה על-ידי אילון שלו כשנכנס לתפקיד העורך הראשי. את מקומה תפס יובל נתן. אחר-כך כתבה במשך תשעה חודשים טור לעיתון "אנשים".

ב-1981 התפרסם ספר סיפורים קצרים פרי עטה, "ההר השלישי: סיפורים". שנים אחר-כך אמרה: "לו הייתי יודעת שספרי יתקבלו בשל התוכן שלהם, ולא כצאן לטבח, בשר חי להשתלחות נגדית בי, הייתי כותבת יותר מספר אחד".

פרסומים

"ההר השלישי : סיפורים", ספריית פועלים, 1981