נולד ב-9 ביוני 1967, בישראל. למד בבית-הספר היסודי ברקלי-האוס בלונדון ובבית-הספר התיכון רוטברג ברמת-השרון. שירת בצה"ל בחיל המודיעין. בוגר לימודי תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.
החל לעבוד בעיתון "דבר" כעורך חדשות חוץ בדסק הלילה. בשנים 1992–1998 עבד במקומון "העיר", שם היה עורך מדור התרבות ומבקר טלוויזיה. טור ביקורת הטלוויזיה שכתב היה דעתני וזכה לפופולריות. ביוני 1999 החל לעבוד כמבקר הטלוויזיה של "הארץ".
ב-2003 החלו מאמריו להתפרסם בעמוד המאמרים של "הארץ", והוא החל לכתוב ב"מוסף הארץ" מדור לנושאי תקשורת בשם "מחובר". בשנים 2004–2006 ערך את "מוסף הארץ", ובפברואר 2006 עזב את "הארץ". באותה שנה החל לכתוב טור במוסף "סופשבוע" ב"מעריב".
במסגרת עבודתו העיתונאית עסק רבות בביקורת תרבות בכלל וטלוויזיה בפרט, ובהוויה הישראלית. העיד על עצמו כי "ההשפעה העיתונאית החזקה היחידה שאני מרגיש היא של דורון רוזנבלום. הוא הראה את הדרך, הוא פתח את השער להתבוננות אנתרופולוגית ומשועשעת בישראליות. אבל גם הכתיבה העיתונאית של טום וולף (בעיקר משנות השישים והשבעים) השפיעה עלי". העיד על עצמו כי כמבקר טלוויזיה ב"הארץ" כתב מספר מלים קבוע בכל טור (טור חד-נושאי: 457 מלה. טור דו-נושאי: 434 מלה. טור תלת-נושאי: 410 מלה).
על השאלה מדוע להתייחס לטלוויזיה, שהיא לרוב שטוחה ורדודה, בביקורתיות וברצינות, ענה: "טלוויזיה לא רק משקפת עם. בתהליך של היזון חוזר, היא מעצבת אותו ומחזקת את נטיותיו. כשטלוויזיה מעצבת עם רדוד ושטוח, זה עניין רציני שראוי להתייחסות ביקורתית ורצינית".
על השאלה "מהו הקו העקבי והברור בכל מאמרי הביקורת שלך?" ענה: "אני סבור שלטלוויזיה משקל רב בעיצוב התודעה של צופיה האדוקים, מינקות. בתחום זה חוותה החברה הישראלית מהפכה אדירה [...] טלוויזיה היא כיום תרבות הפנאי, התרבות הפוליטית ותרבות הבידור העיקרית. ככלל, היא מחזקת את הנטייה לאזרחות סבילה, להערצה עיוורת ולחיפוש הסחת דעת. אני מנסה בביקורות לשרטט את ההשלכות של עובדות אלה ולנתח את דרכי פעולתן".
לבד מכתיבה עיתונאית עסק גם בכתיבת קומיקס, כתיבה תסריטאית וכתיבת פרוזה. כתב תסריטים ל"אקטוס טרגיקוס", לקומיקס של משה זר-אביב ב"סטיות של פינגווינים", את הקומיקס "המורה חוה", תסריטים לפרקים בסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" ואת "ספיבק", רומן שפורסם בהוצאת כתר.
לצד הכתיבה עסק גם במוזיקה, כמלחין, כותב ומבצע בשולי תעשיית המוזיקה ואף מחוצה לה. בגיל 12 הקים יחד עם הסולן והגיטריסט רם אוריון את הצמד הדה-בושס (על שמה של מבקרת הטלוויזיה הידועה). יחד הקליטו עשרות שירים שמעולם לא יצאו לאור. הצמד הופיע פעם אחת ויחידה, ביוני 1988, בשם גו-גו-גו, כלהקת חימום לנושאי-המגבעת בתיאטרון פרגוד בירושלים. אחד משיריהם זכה לגרסת כיסוי באלבומה של להקת הפה-והטלפיים. ב-1996 כתב והלחין את אלבום הצמד פסיכופט-צעיר, שהקים יחד עם הסופר אסף גברון. האלבום, שבו הוא גם שר ומנגן בגיטרות ובקלידים, יצא ב-1997. ב-2001 הקים יחד עם רם אוריון את נוודי-האוכף, להקת קאנטרי נסיונית עם מסרים שמאליים רדיקליים. הרכב זה הופיע פעם אחת בלבד, ב-2006, בקוזה-נוסטרה בתל-אביב, בהופעה לכבוד צאת ספרו של אסף גברון "תנין פיגוע".
לימד קורס בביקורת טלוויזיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב ובחוג לתקשורת במכללה למינהל.
נשוי ואב לשלושה.
פרסומים
"ספיבק". הוצאת כתר, 2004
רוגל אלפר ב"העין השביעית"
"המשנה של אלפר", "העין השביעית" גיליון 49, מאיה אלמוזנינו, 1.3.04
"מצופפים שורות", העין השביעית" גיליון 62, נוקית קנטי, 1.5.06
קישורים
שאלות תשובות באתר "הארץ": רוגל אלפר על שידורי הטלוויזיה בישראל