ה"רשימה" היא סוגה עיתונאית מפוקפקת. אחרי הכל, במה טוב השיר ה־59 של השנה מזה שדורג מיד אחריו? מה טעם יידע צרכן התקשורת לדרג את ידועניו על־פי חוש האופנה שלהם? אך בעוד שמרבית האינוונטרים הללו מסוּוגים ללא כל קושי כטריוויה בידורית שחטאה מסתכם בסתמיותה, ישנן רשימות שמכוונות גבוה; "רשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בישראל" של "דה מרקר", למשל, המכריזה שהיא "ממפה את יחסי הכוחות" בקרב אלה ש"מרכזים בידיהם כוח עצום".

איך מתבצע המיפוי? ובכן, אלגוריתם הדירוג המדויק שמור במערכת, אך הרשימה מעידה על עצמה שהיא "צופה פני עתיד. האנשים המדורגים בה אינם אלה שהשפיעו בשנה החולפת, אלא אלה שלהערכת כתבי המגזין ועורכיו ישפיעו השפעה מהותית בשנה הקרובה". מפתיע, לכן, לגלות שבראש הרשימה ניצב אריאל שרון, שעל־פי מאמר הפרשנות הנלווה נבחר למקום הנכבד בשל ביצוע תוכנית ההתנתקות – מהלך שגם בעת יציאת הגיליון כבר התייחסו אליו בעיתון כאל "עובדה קיימת". מפתיע עוד יותר בהתחשב בעובדה שבשנה שעברה נפקד שמו של שרון מהרשימה כליל. רשימה שצופה את פני העתיד לא נדרשת, כמובן, לחזות אותו, אבל נראה שבמקרה זה דווקא בחרו ב"דה מרקר" להשקיף על העבר. שרון לא עבר בתוך 12 חודשים מעמדה של אפס השפעה על המשק לחזית העשייה. סביר יותר להניח שבעיתון רצו לשבח אותו על מה שנתפס שם כצעד מבורך.

התחושה ש"רשימת המאה" היא תעודת השליש של "דה מרקר" מתחדדת כשנבחן מיקומו של בנימין נתניהו. האיש הושלך ממרום פסגת הרשימה ב־2004 (מקום בו "היה מדורג כנראה שוב, בפעם השלישית ברציפות... אלמלא בחר לעשות את מה שנזהר ממנו עד לאותו יום: לתת לפוליטיקאי שבו להרוס לשר האוצר שבו את העבודה") היישר אל תחתית החבית — המקום ה־100. אין עוררין על כך שבהתפטרותו גירש נתניהו את עצמו מצמתי ההשפעה, אך מדוע נשמר לו המיקום (המשפיל) בתחתית הרשימה ולא הוגלה אחר כבוד אל מחוצה לה? ואם ההתנתקות, ש"את תוצאותיה עדיין קשה לחזות", היא מהלך שקונה לבעליו בשעה אחת את עמדת ההשפעה החזקה במשק, איך זה שנתניהו, ש"ביצע שורה של רפורמות מבניות ארוכות טווח, שתוצאותיהן יורגשו לאורך שנים", כפי שמסביר גיא רולניק בטורו, נאלץ להסתפק במקום שכל חשיבותו בעלבון שהוא נושא לבעליו?

אלא שנתניהו הכזיב וב"דה מרקר" לא מתכוונים לעבור על כך בשתיקה. בפנקסם הם עורכים רשימה ובה הם מאווררים את תחושות הנקמנות וההתפעלות מביצועיהם של הפוליטיקאים, מרוממים את האחד ומשפילים את האחר. בתווך מדורגים עשרות אנשי ממון ושררה, שרק מי שמצוי בזירת העסקים יידע להעריך, אל נכון, את מיקומם. ההדיוטות יכולים רק לשפוט מהאופן שבו דורגו אישי ציבור ולגלות מידה בריאה של ספקנות.

יאיר לוי הוא סטודנט לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב

גיליון 59, נובמבר 2005