"אל תכניסו את העיתונים של קבוצת דואן לבתיכם", קרא ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, לחברי מפלגתו. "התקשורת איבדה את האמינות שלה במדינה הזאת. אני אומר לכם להתחיל את המסע שלכם נגדה ולא להניח לתקשורת שמוסרת מידע כוזב להיכנס אל תוך בתיכם. אני לגמרי ברור בעניין הזה".
"העניין הזה" הוא הפרסומים בקבוצת העיתונים של איל התקשורת וטייקון העסקים הטורקי איידין דואן, שדיווחו על הקשר כביכול שבין ראש הממשלה ובין המגדלור, אגודת צדקה טורקית שפועלת בגרמניה.
על-פי כתב האישום וההרשעה שהתקבלה בבית-המשפט הגרמני, עסקה האגודה באיסוף כספים למען נזקקים ובהם פליטים, אזרחים טורקים עניים ופלסטינים, אבל הסתבר כי חלק מן הכספים, בהיקף של כמה עשרות מיליוני דולרים, זרמו בניגוד לחוק לקניית נכסי דלא ניידי, וחמור מכך, כסף עבר גם אל ערוץ 7 הטורקי שבבעלות ידיד קרוב של ארדואן. מכאן, רמזו העיתונים של דואן, קצרה הדרך אל כיסו של ארדואן עצמו. בית-המשפט לא מצא אמנם הוכחה לקשר עם ארדואן, אבל הפרסומים בעיתונים עשו את שלהם.
לכאורה, פרשת שחיתות "רגילה" שנחשפת על-ידי עיתונות חופשית ואמיצה, אבל הסיפור מעט יותר מפותל. דואן מחזיק בשמונה עיתונים ובשתי תחנות טלוויזיה. עיתוניו נהנים מכ-60% מנתח הפרסום במדינה, אבל הוא גם מחזיק בחברת אספקת הדלק הגדולה במדינה, בפרויקטים תיירותיים, במניות בבנקים, בחברות ביטוח ובתעשיית המוזיקה. ההערכה היא שמחזור עסקיו מגיע לכ-2.5 מיליארד דולר בשנה.
מימין: ראש ממשלת טורקיה ארדואן, ואיל ההון והמדיה הטורקי דואן
אם יש משהו שמתקרב להגדרה של מונופול תקשורת, זוהי האימפריה של דואן. לפני כמה שנים הסביר לי עורך אחד העיתונים החשובים בטורקיה כי לשום עיתון אין כמעט סיכוי להתקיים במדינה ללא שיתוף פעולה עם דואן. "הוא מחזיק ברשת ההפצה הגדולה במדינה, ומי שרוצה גם למכור לקהל את גליונות עיתונו, מוטב שלא יסתבך עם דואן". מעבר להונו הרב ולשליטתו בפרויקטים כלכליים בטורקיה, דואן הוא מתנגד חריף של ממשלת השלטון הדתית ולמעשה של כל תנועה דתית שפועלת במדינה הזאת או שביקשה בעבר להגיע בה לשלטון.
זה גם מסלול ההתנגשות שעליו הוא נע מול ארדואן. ארדואן, מצדו, התכונן לעימות. ידיד של ראש הממשלה, אהמת צ'אליק, שעומד בראש חברת האחזקות הענקית שנושאת את שמו, התמודד בסוף השנה שעברה על רכישת קבוצת התקשורת סבאה-אי.טי.וי, שמחזיקה בחמישה עיתונים, שמונה מגזינים ותחנת טלוויזיה. קבוצת התקשורת הזאת היתה בבעלות דינג' בילגין, אשר הפסיד את השליטה בה לממשלה משום שלא הצליח להחזיר חובות.
משהחליטה הממשלה להעמיד את החברה למכירה, הבינו המתמודדים כי אין להם סיכוי מול חברת צ'אליק, משום שמנכ"ל הקבוצה הוא בראט אלבאיראק, חתנו של ארדואן. המועמדים פרשו וצ'אליק זכה ב"מכרז". אלא שצ'אליק נדרש להפקיד 1.1 מיליארד דולר בקופת האוצר, ושום בנק לא הסכים להלוות לו את הסכום העצום הזה. שלושה ימים לפני פקיעת מועד התשלום נחלצו לעזרתו שני בנקים טורקיים בבעלות הממשלה, שהנהלתם מורכבת בין היתר ממינויים פוליטיים שאותם מאשרת הממשלה. כל אחד משני הבנקים הסכים להלוות לצ'אליק 375 מיליון דולר, והיתרה הגיעה מחברת השקעות בקטאר שארדואן עצמו השתדל אצלה דרך שליט קטאר.
המאמץ השתלם לשני הצדדים: צ'אליק הצליח לכונן לעצמו אימפריה תקשורתית, וראש הממשלה זכה בהשפעה שאליה חתר בענף התקשורת והציב אתגר רציני מול כלי התקשורת של דואן. בכך לא מסתיימת התחרות. דואן מבקש להקים בתי-זיקוק לנפט בעיר ג'יהאן, והוא מתמודד על רכישת חברות ממשלתיות שעומדות להיות מופרטות, כמו חברת חלוקת החשמל באיסטנבול והלוטו הלאומי. בינתיים סירבה הממשלה להעניק לדואן את הרישיון לבתי-הזיקוק, בעוד שחברת צ'אליק, זו שאותה מנהל חתנו של ארדואן, זכתה ברישיון כזה.
ארדואן טוען כי הסירוב להעניק את הרשיונות לדואן הוא הסיבה למסע ההכפשות שמנהלת נגדו אימפריית התקשורת של דואן. דואן משיב שאין שום קשר וכי קבלת הרשיונות היא זכותו על-פי חוק, ואם תסרב הממשלה, יפנה לבית-המשפט.
והיכן בכל אלה עומדים העיתונאים שצריכים לדווח על ההתרחשויות?
"כבר עמדנו בסיטואציה הזאת לפני כשבע שנים, כאשר פרץ משבר הבנקים הגדול במדינה", אומר עיתונאי ברשת העיתונים של דואן. "ידענו על המצב הנורא שבו מצויים הבנקים שהלוו המון כסף ללא בטחונות, אבל לא יכולנו לדווח, שהרי גם הבנקים של הבוס שלנו היו מעורבים בכך. גם לא יכולנו לדווח על בנקים אחרים, שכן הם היו בבעלות ידידיו של הבוס שלנו. גם היום אנחנו נדרשים לדווח על-פי האינטרסים של הבעלים, אחרת לא רק שנמצא את עצמנו מחוץ לעיתון, לא יקבלו אותנו לעבודה גם בשום עיתון אחר".
כי כאשר בעיתונות הטורקית שולטים כמה ברונים בודדים, גם אם הם יריבים, הם אינם רוצים להעסיק מישהו שחשף פרשיות אצל המתחרה. כך, בין ראש הממשלה לברוני התקשורת, בין הצבא לחופש הדת, מתקיים לו בצמצום חופש הביטוי בטורקיה.