תביעת הדיבה שהגיש עיתונאי חדשות 13 רביב דרוקר נגד פרשן גלי-צה"ל יעקב ברדוגו היא "תביעת השתקה מובהקת שמאחוריה שיקולים זרים אידיאולוגיים ופוליטיים, ושתכליתה להלך אימים על אנשי תקשורת, ובינם מר ברדוגו, להשתיקם ולהרתיעם מלהעביר ביקורת על התובע ולחוות דעתם על פרסומיו, ככל הנראה מטעמים אידיאולוגיים, פוליטיים, המעורבבים עם שנאה יוקדת שמקורה בגזענות מובהקת מצדו של דרוקר", כך טוען הנתבע ברדוגו בכתב הגנה מטעמו.

בחודש יוני האחרון, תחת הכותרת "עיתונאים, הגיע הזמן לחזור להיות אידיוטים שימושיים", פרסם דרוקר טור ב"הארץ" שבו כתב כי "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אלי הקלטות שהיו יכולות להביך את בני גנץ". לפי דרוקר, המקור אסר עליו לפרסם את תוכן הקלטות ללא אישור, ולמרות הפצרותיו של דרוקר עמד בסירובו.

כמה שבועות לאחר מכן, בתוכנית הרדיו "וילנסקי את ברדוגו" מה-19.7 התייחס ברדוגו למאמר של דרוקר. לדבריו, דרוקר ביצע "הקש בגג" לשר גנץ, כלומר אותת לו כי "באמתחתו נמצאים הקלטות, שבמקרה הטוב מבחינתו של בני גנץ יביכו אותו עד מאוד ובמקרה הגג, הקשה מבחינתו יחסלו את הקריירה הפוליטית שלו".

למחרת, ב-20.7.21, שב ונדרש ברדוגו לדרוקר בתוכנית "חמש בערב עם אמיר בר שלום ויעקב ברדוגו" בגל"צ, וזאת במסגרת ראיון שערך עם עיתונאי חדשות 12 עמית סגל (שהסתייג מדברי הפרשן). ברדוגו טען פעם נוספת כי לדרוקר יש "אחיזה בגרון" של שר הביטחון גנץ, ועוד טען בין היתר כי במאמרו ב"הארץ" כתב דרוקר ש"ברגע האמת אני אוציא" את החומרים שברשותו.

לפני כחודשיים תבע דרוקר את ברדוגו, ועיתונאים נוספים שהדהדו מסר דומה, ודרש פיצוי בסך מיליון שקלים (חצי מיליון מברדוגו וחצי מהנתבעים האחרים).

"הפרסומים הדיבתיים החמורים", נטען בכתב התביעה שהוגש באמצעות עורכי-הדין אורי אדלשטיין ויונתן ברמן, "הם שקר מוחלט, והנתבעים ידעו זאת. הפרסום כולו נשען על המאמר שפרסם דרוקר, ומתייחס אליו כמקור העובדתי, כביכול, והיחיד, לדברים שנאמרו ופורסמו, בעוד שקריאת המאמר מלמדת שלא רק שהמאמר אינו מהווה בסיס עובדתי לדברי הדיבה שפורסמו, אלא שבמאמר למעשה נכתב ההפך הגמור מכך, ופרסומי הדיבה שקריים לגמרי. דומה כי הנתבעים פעלו מתוך הנחה, שיש בה כנראה מידה רבה של אמת, שמאזיניהם לא יטרחו לקרוא בעצמם את המאמר, וניצלו זאת כדי לסלף בצורה מוחלטת את שנאמר בו, ולהפיץ את שקריהם הדיבתיים".

ברדוגו טוען בכתב הגנתו, שהוגש באמצעות עורכי-הדין צבי גלמן וארז פרסי, כי יש לסלק את התביעה על הסף משלל סיבות, והן בשל היותה תביעת השתקה. ברדוגו מדגיש בהקשר זה את סכום התביעה הגבוה.

את הטענה ל"עמדותיו הגזעניות" של דרוקר מבסס ברדוגו על סעיף בכתב התביעה שבו נטען כי "הנתבעים פעלו מתוך הנחה שיש בה כנראה מידה רבה של אמת שמאזיניהם לא יטרחו לקרוא בעצמם את המאמר". לפי כתב ההגנה, אלה "טענות בוטות קשות גזעניות ומתנשאות שמאפיינות את האיש".

לגופן של הטענות בכתב התביעה, ברדוגו טוען כי לא ייחס לדרוקר "ביצוע עבירה פלילית של סחיטה באיומים" אלא שזו "פרשנות של התובע במקרה הטוב" ו"ניסיון להטעות חלילה במקרה הרע". ברדוגו טוען כי בסך הכל הביע דעה, וזאת על סמך שיחות עם מקורבים לח"כ גנץ.

"לא ברור כלל, כיצד הפנייה והתייחסות לדברים שכתב ופרסם דרוקר וזמינים לכל דורש, יכולה להתפרש כ'פרסום לשון הרע' שהרי מה שכתב דרוקר כתוב", נטען בכתב ההגנה. "כל אדם יכול לקרוא את המאמר ולהבין בעצמו מה המשמעות של הדברים הכתובים. חלקם אולי יבינו את הדברים כפי שהבין אותם מר ברדוגו וחלקם אחרת. אין בין זאת ובין 'פרסום לשון הרע' כל קשר".

לחלופין טוען ברדוגו כי עומדות לו הגנות תום הלב ואמת בפרסום, הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

יתר הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה.

14190-10-21