יעקב ברדוגו, נועם פתחי ויותם זמרי, כמו גם תחנות הרדיו שמשדרות את התוכנית של פתחי וזמרי, מערערים על פסק הדין שחייב אותם לפצות את העיתונאי רביב דרוקר.

לפני כחודשיים חייב בית משפט השלום את המערערים לפצות את דרוקר ב-150 אלף שקלים בשל פרסום לשון הרע על אודותיו כשהטעו והציגו מצג שווא מעוות לגבי תוכן טור דעה שפרסם דרוקר.

בטור, שפורסם ב"הארץ" ביוני 2021, כתב דרוקר "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אלי הקלטות שהיו יכולות להביך את בני גנץ". לפי דרוקר, המקור אסר עליו לפרסם את תוכן ההקלטות ללא אישור, ולמרות הפצרותיו של דרוקר עמד בסירובו. דרוקר דחק בעיתונאים להתנהל באופן מקצועי ולפרסם תחקירים על פוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, ללא משוא פנים.

ברדוגו, פתחי וזמרי התייחסו לטור בתוכניות הרדיו שהגישו אך לפי קביעת בית משפט השלום לא תיארו את מה שדרוקר באמת כתב בטורו אלא "טענו, בין במפורש ובין במשתמע, שדרוקר כתב דברים שלא כתב".

לפי פסק הדין של השופט יאיר דלוגין, ברדוגו, פתחי וזמרי יצרו בפרסומים שלהם "מצג לא נכון ולפיו מלשון המאמר עולה כביכול במפורש כי דרוקר פעל ממניעים פוליטיים ואף בצורה עבריינית, בעוד האמת היא שלשון המאמר עצמו כאמור חף מכל התנסחות מאיימת כלפי גנץ ולשון המאמר כולו אף מטיף בצורה ברורה לכל העיתונאים, דווקא לא לפעול בצורה פוליטית ולפרסם גם ידיעות שפוגעות במחנה הפוליטי אליו הם משתייכים".

ברדוגו, כך נקבע, פעל בכוונה לפגוע בדרוקר, ולכן הוא חויב באופן אישי ב-50 אלף שקלים. גל"צ, התחנה שבה התבטא, חויבה בפיצוי 50 אלף שקלים נוספים. פתחי וזמרי, לצד תחנות הרדיו "גלי ישראל" ורדיו דרום שבהן שודרה תוכניתם, חויבו לפצות את דרוקר ב-50 אלף שקלים נוספים.

את דרוקר ייצגו עורכי-הדין אורי אדלשטיין ויונתן ברמן, את ברדוגו ייצגו עורכי-הדין צבי גלמן וארז פרסי ואילו פתחי, זמרי ושתי התחנות שבהן משודרת תוכניתם ייצגו עורכי-הדין שלומי וינברג וניצן גורן. כעת הגישו הנתבעים ערעורים.

לא אפשרי או בלתי סביר

כעת הגישו ברדוגו, פתחי, זמרי ותחנות הרדיו שמשדרות את התוכנית של פתחי וזמרי, ערעורים (גלי-צה"ל, שבה שידר ברדוגו, לא מערערת).

ברדוגו טוען בין היתר כי פסק הדין של השלום "יוצר הלכה למעשה מצב (משפטי) ונטל חדש (ושגוי) ולפיו על מנת שפרסום ייחשב כהבעת הגנת דעה ישנה מעתה חובה על מביע הדעה, קודם כל להקריא או לפרסם את היצירה/מאמר עצמם ורק לאחר מכן להתייחס ולהביע את דעתו לגביהם".

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל)

לדברי ברדוגו, "מדובר כמובן בטעות משפטית אינהרנטית. לא זו בלבד כי אין חובה כזו על פי הדין, קיימות נסיבות רבות בהן הדבר כלל לא אפשרי או בלתי סביר, כמו במקרה שלפנינו שבו במסגרת תוכנית אקטואליה ברדיו הוקצבו מספר דקות בודדות לדיון בעניין".

עוד טוען ברדוגו כי גם לפני ההתייחסות שלו למאמר של דרוקר "הועלו טענות רבות, שונות כאלה ואחרות על ידי הציבור כי מאחורי המאמר קיים מסר שרצה מר דרוקר להעביר לשר הביטחון דאז מר בני גנץ" [ההדגשה כאן ולהלן במקור, א"פ]. ברדוגו טוען כי טענותיו בדבר המסר הסמוי של דרוקר במאמר לא היו "סקופ או המצאה" אלא "חזרה על דעה רווחת בציבור באותה העת".

עורך על

פתחי, זמרי ותחנות הרדיו "גלי ישראל" ורדיו דרום טוענים כי פסק הדין מציג את דברי שני השדרנים "באופן שאינו מתיישב עם הקשרם המקורי - חילופי דברים של שני פובליציסטים במסגרת שיח רדיופוני". לטענתם, הדברים שאמרו הם "פרשנות הגיונית וסבירה" למאמר של דרוקר, גם אם הוא "לא כתב את הדברים במאמרו באופן מפורש".

לטענתם, ממילא מאזיני התוכנית של פתחי וזמרי ששמעו את דבריהם בעניין המאמר של דרוקר יודעים שמדובר "בהבעת דעה ופרשנות, ולא בתיאור עובדתי".

עוד טוענים המערערים כי שופט השלום "הפך עצמו ל'עורך על'" של התוכנית שלהם כשקבע כי "לא היה נדרש יותר מדקה על השעון, אם לא פחות מכך, כדי לתאר בצורה נכונה ומלאה את תמצית דבריו של דרוקר הרלבנטיים לדעה שרצו הנתבעים להביע".

53-04-25
8250-04-25