בחודש שעבר נמסר במוסד כי ראש אגף קיסריה יסיים את תפקידו. קיסריה נחשב במשך עשרות שנים לגוף המבצעי המוביל בארגון.
בעקבות זאת, החל גל של השערות, שמועות וקביעות נחרצות באשר לנסיבות ההודעה. גורמים המכירים מקרוב את המוסד הסבירו כי ראש האגף ביקש לסיים את תפקידו. אחרים טוענים כי זו מכבסת מילים וכי ראש המוסד רומן גופמן בעצם הדיח אותו בפועל. אם כי יש אפשרות שראש האגף הבין שגופמן אינו מרוצה מתפקידו והחליט לעזוב מרצונו.
המודח/פורש/מתפוטר כיהן בתפקידו כשנה וחצי. ראשי אגפים משמשים בתפקידם לפחות שלוש שנים אך לרוב ארבע, והיו כאלה שכהונתם הוארכה לחמש שנים ואף יותר.
וידוי אישי: כמי שמסקר את הארגון וקהילת המודיעין במשך עשרות שנים, אני יכול להעיד שהמידע על המוסד הוא במשורה. העיתונאים שמסקרים את הארגון, בוודאי כותב שורות אלה, יודעים באמת מעט מאוד.
אנשי המוסד אינם מדברים, בוודאי לא עם עיתונאים. בין אם זה בשל נאמנותם לארגון ושבועתם לשמור על סודיות, ובין אם זה מפחד פן יתפסו בהדלפות ויוענשו קשות, עד כדי הדחה. כך לפחות נהג ראש המוסד מאיר דגן, שלא היסס להעניש את מי שנתפסו, כולל סגנו.
בשנים האחרונות אמנם הותר מעט הרסן ושני ראשי המוסד הקודמים, יוסי כהן ודדי ברנע, היו פתוחים יותר ותדרכו לעיתים רחוקות באופן ישיר מספר עיתונאים, או שהעבירו את מסריהם דרך יועצת התקשורת שלהם, שלאחרונה המוסד ומשרד המשפטים דחו את פניית עמותת "הצלחה" לפרסם את שמה, אף שהיא דמות מוכרת.
העיתונאים שמסקרים את הארגון נאלצים להיות ניזונים בעיקר ממידע שמגיע מהמוסד למעגלים שניים ושלישיים כמו שרים, פקידי ממשלה ובעיקר אנשי מוסד לשעבר.
אגף קיסריה אחראי במרוצת שנות קיומו לאלפי מבצעים ופעולות של חדירות למדינות אויב, הפעלת סוכנים, השגת תיעודים למבצעים אלה, שימוש בטכנולוגיות ואמצעים מיוחדים. במשך שנים קיסריה גם גייסה והכשירה לוחמים "כחול לבן" כדי שיפעלו בכיסוי עמוק במדינות אויב. הנוהג הופסק כמעט לחלוטין בתקופת ראש המוסד הקודם דדי ברנע, שהעדיף לגייס זרים ולא ישראלים.
קיסריה גם השאילה את אנשיה כדי לסייע לאגפים מבצעיים אחרים בפעולות שנדרשו בהן כישורים מקצועיים ייחודיים שיש ללוחמי קיסריה. רק כדי לסבר את האוזן, כשיחידת "צלצל" (ראש המוסד יוסי כהן פירק אותה ב-2018) שהייתה אחראית על ניטור, איתור וסיכול של העברות כספים מאיראן או ארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס, נדרשה למבצע מעקב וחדירה לאובייקט, היא נעזרה לשם כך בלוחמי קיסריה.
בקיסריה גם פועלת יחידת "כידון", שנחשבת לחוד החנית של המוסד. זו יחידה שהיתה מעורבת בעבר במבצעי התנקשות נגד טרוריסטים פלסטינים, מדעני גרעין איראניים וחבלות במתקני גרעין איראניים. בשל ניסיונם המבצעי העשיר, כמה ממפקדי כידון התקדמו והיו לראשי מפקדי קיסריה, אך גם היה גם אחד לפחות שסרח, מצא עצמו מנודה וסולק בבושת פנים מהארגון.
ראש האגף שנמצא כעת בעין ההתעניינות החל את דרכו המקצועית במערכת הביטחון, ומשם עבר לאגף קיסריה במוסד. בלשון ציורית, אפשר לתאר אותו כמי שפילס את דרכו מתחתית רצפת הייצור של האגף. הוא היה לוחם, מפקד צוות ומנהל.
מי שהכירו אותו מתארים לוחם נועז, עשוי ללא חת, רב עלילות, שהשתתף במבצעים רבים, מסוכנים ונועזים מאחורי קווי האויב. אין מי שיחלוק על יכולתו ותרומתו המבצעית. הם מדברים על אדם לבבי ונעים, אך חלק מהם גם סבורים כי לא יזם מספיק ולקה ביכולותיו כמנהל.
ראוי לציין כי בסוף השבוע פורסם שגופמן תמך בהצעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם פעולה מסוכנת נגד איראן ימים ספורים לפני הבחירות. מטרתו של נתניהו ברורה זה שבועות, לפני הבחירות וכעת ביתר שאת לאחריהן. הוא רוצה לחרחר מלחמה עם איראן. למרבה המזל, ככל הנראה הרמטכ"ל אייל זמיר ובכירים בצה"ל, כמו גם הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית, מנעו מנתניהו בסיוע גופמן לממש את זממם.
מי שיחליף את ראש קיסריה הוא בכיר אחר מהארגון, שהחל את דרכו באגפים מבצעיים אחרים: צומת (שאחראי על גיוס והפעלת סוכנים) ונביעות (מעקבים וחדירות). הוא עבר לקיסריה והתקדם בה עד לדרגת סגן ראש האגף. במסגרת זו הוא הגיע כמה פעמים ללשכת ראש הממשלה, כשהציג תוכניות למבצעים. שם פגש את גופמן שהיה המזכיר הצבאי של נתניהו.
גופמן מונה לתפקידו למרות חוסר הניסיון המשווע ולמרות הנסיבות השנויות במחלוקת של עברו הצבאי (פרשת אורי אלמקייס). הוא היה זקוק למעין מנטור שינחה אותו בהלכות הארגון. הוא ביקש מהסגן לעבור ללשכתו ולשמש ראש לשכתו. בעבר תפקיד זה נשמר למי שהיה בדרגות נמוכות יותר, אך באופן חריג גופמן ביקש מסגן ראש האגף לשמש בתפקיד.
כעת לאחר כמה חודשי עבודת משותפת החליט לקדמו, אולם הוא יכנס לתפקידו רק כאשר תקום ממשלה חדשה. כמו אלופים בצה"ל וניצבים במשטרה, גם מינויים של ראשי אגפים במוסד ובשב"כ טעונים אישור רשמי של הממשלה; או כאשר מכהנת ממשלת מעבר כמו זו של נתניהו - אישור של היועצת המשפטית לממשלה.
הראש היוצא יהיה ראש האגף הרביעי שפורש/מודח/מפטר מאז נכנס גופמן לתפקידו, לפני חצי שנה. קדמו לו סגנו א', שמונה בידי ברנע בהסכמת גופמן, ק' שהיתה ראשת אגף המודיעין וי' שהיה ראש האגף לאיראן. מדובר בהחלפת כחמישית מצמרת הארגון, רש"א (ראשי אגפים ויחידות).
הדבר מעיד על הנחישות של גופמן לזעזע וגם לעצב את המוסד, לפי תפיסתו האסטרטגית. זה אינו מהלך תקדימי. גם כמה מקודמיו עשו זאת. בכל הקשור לקיסריה, עולה הרושם שהוא רוצה להחזיר לאגף את התפקיד המרכזי שהיה לו. זה יכול אולי להסביר את הסכמתו למבצע הסודי שלא התממש באיראן.
ברנע, שגדל ופעל בעיקר בצומת, ביצע שינויים מבניים שהעניקו מעמד מרכזי לאגף שבו צמח, על חשבון קיסריה שאיבד ממעמדו. עקב כך לוחמים ובעיקר כמה מפקדים פרשו או עברו לאגפים אחרים.
למהלכיו של גופמן יש מחיר. החלפתם או פרישתם של בכירים בעלי ניסיון יכולות לפגוע ביכולות המבצעיות של הארגון, אותן יכולות בדיוק שגופמן רוצה לחדש ולשפר. כיום עומדים בראשות הארגון שלושה אנשים בעלי ניסיון מוגבל בפעילות מודיעינית בכלל והיכרות עם המוסד, תרבותו הארגונית ומסורותיו בפרט.
השלושה הם גופמן, סגנו א' שעבד במוסד כעשר שנים אך הגיע מהאגף המבצעי בשב"כ, וראש המטה שהיה אלוף בצה"ל והגיע לארגון לפני כשנתיים.
גופמן, בהיותו אואטסיידר וכאמור חסר ניסיון מודיעיני, הוא חידתי. קשה עדיין, גם לאנשי הארגון ובוודאי לשעברים לפענח אותו ואת כוונותיו. יש מי שרואים בו עוד תואם דוד זיני, ראש השב"כ שכל יום שחולף חושף את היותו בובה על חוט בשירות נתניהו ושרה, וכמי שרוצה לערער את הדמוקרטיה. מצד שני, מי שהתוודעו לגופמן מבחינים שהוא נבון, שקול ומתוחכם מזיני שמצטייר כאדם לא חכם, בלשון המעטה.
ידרש עוד זמן כדי להחליט אם גופמן יפעל ויישפט כראש ארגון בין ממלכתי, לא פוליטי, חסר פניות, או כעוד מלחך פינכה של מי שמינה אותו. הוא ניצב בפרשת דרכים ותקופת החסד שלו הולכת ומסתיימת. הוא יכול להיות מעין מאיר דגן או יצחק חופי, שהיו אנשי צבא, שהפכו את המוסד לארגון ממלכתי, משפיע ורב עוצמה. אך הוא גם עלול להפוך לחיקוי של דני יתום, שנאלץ לפרוש לאחר פחות משנתיים בשל שורה של כישלונות וחוסר הבנה ב-DNA של המוסד.