אזרח שהפיץ תיאוריות קשר שקריות על ח"כ בני גנץ, יו"ר מפלגת כחול-לבן, יפצה אותו ב-80 אלף שקלים. בפסק הדין שם בית המשפט את הדגש על חומרת התופעה של הפצת תיאוריות קשר, אך מנגד החליט שלא לחייב את ארונוב במלוא סכום הפיצוי שמאפשר החוק כיוון שהיה רק חלק ב"מכונת הרעל" ולאו דווקא אחד ממוביליה.

גנץ, כמו כל מי שנתפס כיריב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ספג בשנים האחרונות מבול של השמצות וגידופים, כולל תיאוריות קשר שקריות בדבר קשריו לכאורה עם אויבי ישראל במטרה לגרוף כסף לעצמו ו/או להפיל מהשלטון את נתניהו. כעת החליט להילחם במגדפים.

לפני קרוב לשנתיים הגיש גנץ סדרה של תביעות דיבה בסך של כמיליון שקלים נגד תומכי נתניהו שהפיצו נגדו קונספירציות שקריות. אחת מהן הוגשה נגד גבי ארונוב, בגין פרסום אחד, בפייסבוק, שנפתח במילים:

"מזימת הבגידה הגדולה: האמריקאים, גנץ, היועמשית והרצי. אלה הקושרים. המזימה של הקושרים הייתה לאפשר אירוע חטיפה המוני כדי להפיל את נתניהו ולהכריז על הקמת מדינה פלסטינית. נשמע הזוי? אולי, אבל זו הייתה התוכנית והיא כמעט קרתה".

בהמשך נטען כך: "גנץ ואייזנקוט היו המשת"פים של האמריקאים שנשתלו בכוונה בקבינט המלחמה והם היו אלה שהיו אמורים לספק את הסחורה לאמריקאים ולדאוג שביבי לא יסטה מעסקת החטופים (מטרה עיקרית) ולא יישאב למיטוט חמאס (מטרה משנית). זו הסיבה מדוע הצמד חמד הזה תמיד התנגד לכל מה שיקדם את המלחמה בחמאס: התנגדו לכניסה קרקעית, התנגדו לגירוש עזתים מצפון הרצועה, התנגדו לכניסה לדרום הרצועה, לרפיח, לציר ההברחות. הם התנגדו גם לכניסה ללבנון. אלה הכל יוזמות פרטיות של נתניהו שעמד מול הרצי ומול האמריקאים ומול גנץ.

"כתוצאה מכך, האמריקאים הורו לגנץ לפרוש במטרה להפוך את נתניהו לשברירי יותר, לקחת ממנו את לגיטימציה של 'השמאל' ולהשאיר אותו לבד בקרב בתקווה שהוא יתקפל ויבין שאין בררה".

"הפרסומים כוללים אמירות חמורות וקשות, כולן שקריות וכוזבות, שאין בהן אמת ונכללת בהן עלילה נגד התובע, ואין ולא יכול להיות ספק, כי מטרת הנתבעת לפגוע במוניטין של התובע, במעמדו ובשמו הטוב, ולהשמיצו", נטען בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד ערן מרינברג.

ארונוב טען להגנתו, באמצעות עו"ד מרי אביב, כי "מדובר על הבעת דעה מובהקת הנסמכת על נתונים פומביים, חלקם ממקורות עיתונאים ופרסומים גלויים, ובחלקם מתוך ספקולציות ציבוריות לגיטימיות".

לדבריו, "לא נטען כלפי התובע [גנץ] טענה עובדתית קונקרטית, אלא, השערות וביקורת המתייחסות להתנהלות כללית של גורמים בממשל, לרבות התובע, ביקורת והבעת דעה שהינם תגובה לפרסומים מתוקשרים השונים בהקשר להתנהלותו ופועלו של התובע".

העלילה שפרסם ארונוב מהדהדת את תיאוריית הקונספירציה "בוגדים מבפנים", שנפוצה כבר ביום הטבח ב-7.10.23, על-ידי קונספירטורים ותומכי נתניהו ברשתות החברתיות, ובהמשך על-ידי כלי תקשורת המזוהים עם תומכי ראש הממשלה. הפצת העלילה השקרית מספקת לא רק צורך נפשי בהתמודדות עם המחדל הביטחוני הגדול בתולדות המדינה, אלא גם מסייעת לגלגל את האחריות על המחדל מנתניהו והלאה.

תחקירים וכתבות עיתונאיות חשפו כיצד נתניהו עבד בפועל בקידום הקונספירציה, בעצמו ועל-ידי דובריו ובנו יאיר, ויחד עם חברי כנסת כטלי גוטליב ואלמוג כהן, וכיצד סירב להיענות לתחינת צמרת הצבא להכחיש את עלילת הדם הפוגעת בתפקוד הצבא.

לא שיח ציבורי לגיטימי

השופטת מיה רויזמן-אלדור דחתה את טענות ארונוב וקיבלה את התביעה.

ראשית קבעה כי "לא יכול להיות ספק, כי פרסום המייחס לאדם בגידה בשעת מלחמה יתפרש בעיני כל קורא סביר ואף קרוב לסביר כפרסום לשון הרע על אותו אדם".

בהמשך שללה מארונוב את כל ההגנות הכלולות בחוק איסור לשון הרע. על אף שארונוב נסוג בסיכומיו מטענת אמת הפרסום, החליטה השופטת רויזמן-אלדור להתייחס לכך וזאת בשל חומרת הפרסום וכן "על רקע התפשטותה של מגמה בציבור, מכל גווני הקשת והמגזרים, להשתמש ברשתות החברתיות על מנת להפיץ תיאוריות קונספירציה כוזבות, תוך הסתתרות מאחורי המקלדות והמסכים".

השופטת רויזמן-אלדור ציטטה בפסק הדין מדברי נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, שבתיק וקנין נגד קיבוץ ניר דוד הזהיר מפני התופעה. בהמשך לדברי השופט עמית ניתחה שופטת השלום את הטענות העובדתיות הקלושות של ארונוב וקבעה כי "אף במנותק מהודאת הנתבע בעדותו כי בפרסום שביצע נשען על ספקולציות בלבד, ואף במנותק מכך שזנח כל יומרה לבסס את הדברים החמורים שייחס לתובע במסגרת הפרסום, ממילא לא היה בטיעונים שכן העלה, בנפרד או במצטבר, כדי לבסס ולוּ בקצת את הטענות שייחס לתובע".

השופטת רויזמן-אלדור דחתה גם את טענת הבעת הדעה בתום לב שהעלה ארונוב. לפי פסק הדין, "בחינת האופן בו נוסחו האמירות לעיל בתוך המסגרת של הפרסום בכללותו ובנסיבותיו, מוליכה אל המסקנה שיש בפרסום ייחוס התנהלות קונקרטית מהקשות ביותר שניתן להעלות על הכתב למושאי אותו פרסום, המנוסחת כקביעת טענות עובדתיות קונקרטיות ולא כהבעת דעה אישית".

השופטת רויזמן-אלדור אף קובעת כי "הצגתה כעובדה של תיאורית קשר ובגידה ששמו של התובע מעורב בה, ללא כל ביסוס, אינה חלק מן השיח הציבורי הלגיטימי ויש להוקיעה מכל וכל".

עם זאת, בבואה לקבוע את גובה הפיצוי הראוי החליטה השופטת רויזמן-אלדור שלא לחייב את ארונוב בפיצוי בגובה המקסימלי שמאפשר החוק. השופטת מצדיקה זאת בין היתר בכך שארונוב היה רק אחד משורה של אזרחים שפרסם השמצות ותיאוריות קשר שקריות נגד גנץ.

"נראה למצער על פני הדברים, כי הנתבע איננו האחראי היחיד ואולי אף לא העיקרי לנזק שנגרם לשמו הטוב של התובע כתוצאה מפרסומים מכפישים ולא אמיתיים במסגרת אותה 'מכונת רעל' שלטענת התובע מופעלת נגדו", כתבה השופטת.

לפי פסק הדין, "על רקע הטענה לקיומה ולהפעלתה של 'מכונת רעל' כביכול, יש לטעמי מקום להתייחס לתפקידו או לתרומתו של הנתבע לאותה 'מכונת רעל' נטענת וקיימת ממילא. בהקשר זה קיימת חשיבות לשאלה האם הנתבע היה היוזם המקורי של הפרסום, או שמא רק נגרר בשטף פרסומים שיזמו וביצעו אחרים".

ארונוב אמנם לא טען כי העתיק את הפרסום מאחרים, ואף הוכח כי אחרים העתיקו את הפרסום ממנו, אך לפי השופטת "יש לזכור כי עסקינן בפרסום אחד בלבד".

עוד מצאה לנכון השופטת להתחשב בין היתר בכך שארונוב מחק את הפרסום ואינו עומד עוד על תוכנו.

"מעבר לכך שביחס לפרסום כלפי נבחר ציבור החשוף מטיבו לדיון ולביקורת ציבורית רבה יותר ניטה לנקוט משנה זהירות בקביעת גובה הפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, דומני כי בכל מקרה נכון יהיה לשמור את מיצוי תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק למצבים בהם הפיצוי נועד לגלם לצד פיצוי הרתעתי או עונשי ראוי גם פיצוי תרופתי מלא", כתבה השופטת.

"כך למשל במצבים בהם ייקבע שהמפרסם בעל תפקיד ראשי או מרכזי במסגרת הסחף של 'מכונת הרעל' הנטענת ואינו רק אחד מני רבים במסגרת אותה מכונה, אף אם מרכזי לפרסום קונקרטי".

על כן החליטה השופטת לחייב את ארונוב לפצות את גנץ ב-80 אלף שקלים, לא כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים נוספים.

2425-02-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 436KB)