פיזור הכנסת ופתיחתה הרשמית של מערכת הבחירות לכנסת ה-26, שיתקיימו בסוף אוקטובר, סימנו גם את הצטרפותה של ישראל לטרנד עולמי: סלופגנדה. שימוש בתכני בינה מלאכותית ויראליים, רעילים ומרושלים - בעולמות הפוליטיקה, התעמולה והיחסים הבינלאומיים.
את עיקר הרעש חולל בשבוע האחרון סרטון שפרסם נתניהו כחלק מקמפיין הליכוד. בסרטון נראה גדי אייזנקוט רץ בזרועות פתוחות בשדה פרחים לעבר צעיר, אך ברגע האחרון חולף על פניו ומחבק את מנסור עבאס, העומד מאחוריו. הסרטון עורר גל של גינויים וזעם, לאחר שרבים מהצופים ראו בדמות הצעיר רמז לגל אייזנקוט ז"ל, בנו של אייזנקוט שנפל במלחמה.
הליכוד מיהר לפרסם גרסה מתוקנת, שבה הוחלף הצעיר בצעירה. בינתיים, כחול לבן של בני גנץ השיבה בסרטון משלה, שבו נראה נתניהו מוותר על חיבוק ללוחם ומחבק במקומו את יצחק גולדקנופף. הסערה כבר הייתה בעיצומה, וכל אחד מהצדדים כנראה קיבל בדיוק את סבב הכותרות והמעורבות שביקש לעורר בקרב מצביעיו.
סרטון החיבוק של אייזנקוט הוא רק אחד הביטויים הבולטים בגל מתגבר של סלופ פוליטי ישראלי מסוג חדש. חשבונות הליכוד ויועציו משתפים כמעט מדי יום סרטון שבו נראים אייזנקוט, לפיד ובנט משחקים שש-בש, מדליקים נרות או מתחבקים עם מנסור עבאס, אחמד טיבי או דמות אחרת מהפוליטיקה הערבית. בסרטון נוסף נראו עיתונאים בולטים מתוודים כי הם חולים ב"רל"בת", ונתניהו הוצג כרופא שירפא אותם.
בשבוע שבו חל תשעה באב פרסמה מפלגת הציונות-הדתית סרטון שבו הוצגו חברי הדמוקרטים באופן נלעג ומבזה, כשהם מוקפים בדגלי פלסטין, סמלים קומוניסטיים, חזירים, דגלי גאווה ושטרות של דולרים.
צילום מסך מתוך סרטון סלופ של מפלגת הציונות-הדתית, בו נראה חבר מפלגת הדמוקרטים גלעד קריב מוקף בחזירים ודגלי פלסטין
גם מן העבר השני לא חסרות דוגמאות. בסרטונים שהופצו נגד הקואליציה נראו מילואימניקים נושאים על כתפיהם את נתניהו וגולדקנופף. במהלך הקמפיין שלו בפריימריז של הדמוקרטים יצר נאור נרקיס סדרת סרטונים שבהם הוא הורס מוסדות חרדיים עם בולדוזר ומפזר אבקת "חילון" על ריכוזי חרדים.
הגל הזה עוד בראשיתו, וסביר להניח שכמות הסרטונים, רעילותם ותפוצתם רק ילכו ויגדלו. רובם ככולם גרוטסקיים, ארסיים וחסרי עכבות. סלופ כחול-לבן.
עוד מוקדם לדעת כיצד תשפיע התעמולה הסינתטית והוויראלית הזאת על עמדות הציבור ועל תוצאות הבחירות. אבל כבר עכשיו נראה שהיא מתחילה לתפוס את מקומה של התעמולה הפוליטית המסורתית - ויש לכך מחירים והשלכות.
צילום מסך מתוך סרטון סלופ של נאור נרקיס, שהתמודד בפריימריז של מפלגת הדמוקרטים, בו הוא נראה הורס עם בולדוזר מוסדות חרדיים
את המונח "סלופגנדה", הלחם של AI slop - כינוי לתוכן בינה מלאכותית ירוד והמוני - ושל פרופגנדה, טבעו החוקרים מיכאל קלינצביץ', מארק אלפנו ואמיר אברהימי פארד במאמר שפרסמו ב-2025. המונח מתאר תעמולה המנצלת תוכן גנרטיבי זול והמוני כדי להשפיע על אמונות, רגשות ותשומת לב ולהשיג מטרות פוליטיות באמצעות פלטפורמות דיגיטליות המונעות בידי אלגוריתמים.
לפי קלינצביץ' ועמיתיו, סלופגנדה נבדלת מתעמולה מסורתית בשלושה ממדים מרכזיים: כמות הייצור, רוחב ההתאמה לקהלים ומהירות ההפצה. בינה מלאכותית מאפשרת לייצר כמויות אדירות של תוכן במהירות ובעלות נמוכה, להתאים מסרים לקהלים ולנסיבות שונות ולהפיץ אותם בקצב שהתעמולה המסורתית לא הייתה מסוגלת להתקרב אליו.
צילום מסך מתוך סרטון סלופ של נתניהו, בו נראים ראשי מפלגות אופוזיציה יהודים משחקים שש בש עם ראשי מפלגות ערבים
התעמולה הסינתטית החדשה גם אינה חייבת לזייף את המציאות או לגרום לאנשים להאמין שאירוע מסוים אכן התרחש. איש אינו אמור לחשוב שאייזנקוט באמת רץ בשדה פרחים כדי לחבק את מנסור עבאס. המטרה היא לייצר אסוציאציה: אייזנקוט עם עבאס, נתניהו עם גולדקנופף, הדמוקרטים עם דגלי פלסטין וחזירים. כשהחיבור הזה חוזר שוב ושוב, הוא עשוי להתקבע גם אצל מי שיודע היטב שהסרטון מזויף.
לכן סלופגנדה נשענת פחות על אמינות ויותר על רגש, עניין, כמות ומהירות. היא מגיבה בזמן אמת לאירועים ומציפה את קהלי היעד בתכנים ויראליים ולוכדי תשומת לב, שאפשר להתאים לעמדותיהם ולסדר היום האקטואלי.
הצפת השיח הפוליטי הישראלי בסרטונים כאלה דוחקת במהירות עובדות, עמדות וטיעונים, הופכת את המרחב הציבורי למשחק של לעג, זעם ובוז ומעמיקה את השסע החברתי והפוליטי החמור שכבר קיים כאן.
בתוך רצף בלתי פוסק של סרטונים ויראליים, המגיבים לסדר היום הרגעי ומייצרים את הכותרת הבאה, קשה מאוד להעלות לדיון סוגיות עקרוניות או לדבר על המציאות עצמה. השיטה גם מעניקה יתרון למי שמוכן להיות קיצוני, וולגרי ומצחיק יותר. מול סרטון פרובוקטיבי, ארסי ומגוחך, תשובה עניינית של פוליטיקאי מעונב נראית חלשה - ובוודאי זוכה לפחות תשומת לב.
אם מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים יתקבע כשפת התעמולה המרכזית של מערכת הבחירות, השיח הפוליטי הישראלי יהפוך בהדרגה מוויכוח דמוקרטי פומבי בין רעיונות ואידיאולוגיות לתחרות בין מכונות תוכן ויראלי, שמנסות להשתלט על סדר היום הציבורי ולקבע דימויים ונרטיבים כוזבים.
במציאות כזאת, היכולת של הבוחרים להבין עבור מי - ובעיקר עבור מה - הם מצביעים נעשית קשה עד כמעט בלתי אפשרית. ההשלכות על המציאות הפוליטית הישראלית עלולות להיות הרסניות: מהטעיית בוחרים ודיכוי הצבעה ועד להחרפת הקיטוב ולהסלמת העימות בין המחנות.
מצחיק זה בטח לא יהיה.
עידן רינג הוא מרצה וחוקר תקשורת. סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי