העיתונאית הילה רגב, שנתבעה בידי עמית סגל אחרי שטענה כי רשלנותו המקצועית הובילה לחשיפת מקור, עומדת על כך שסגל הוא עיתונאי רשלן ואף מספקת דוגמאות.
לטענתה, את העובדה שסגל מרבה לפרסם מידע שגוי ניתן להסביר אך ורק בשתי דרכים: רשלנות, או פרסום בכוונה תחילה של מידע כוזב במסווה של עיתונות וזאת במטרה לשרת אינטרס פוליטי זר.
בחודש מרץ האחרון פרסם עמית סגל דיווח בחדשות 12 תחת הכותרת "הבדיקה החשאית של השב"כ נגד המשטרה ובן גביר". לפי הפרסום של סגל, במשך חודשים ניהל השב"כ הליך נגד המשטרה והשר לביטחון לאומי בן גביר בחשד ל"חתירה תחת סדרי השלטון במדינה", זאת בשל החשש שגורמים מארגון הטרור כהנא-חי, שבן-גביר הורשע בעבר בתמיכה בו, חדרו למשטרה.
ברקע הדברים עמדה מחלוקת חריפה בין רה"מ הנאשם בפלילים בנימין נתניהו לבין ראש השב"כ רונן בר. נתניהו ביקש להדיח את בר, והלה הציג את השבחים הרבים שחלק נתניהו לעבודת השב"כ במהלך כהונתו של בר וטען כי הסיבה האמיתית להדחה היא החקירה הפלילית-ביטחונית של הקשרים בין קטאר לבין אנשי לשכתו של נתניהו - וחשף כי נתניהו ביקש ממנו להשתמש בשב"כ לצרכים פוליטיים ואישיים.
כמה שבועות לאחר הפרסום בחדשות 12, פרסם סגל פוסט בחשבון הפייסבוק שלו שבו סיפק סיכום ביניים לפרשה שחשף קודם לכן וקבל על כך שהמקור שלו נעצר. רגב כתבה בתגובה לפוסט: "בנאדם, שרפת מקור פנימי בשב"כ במהדורת החדשות הכי נצפית במדינה כי לא מחקת מספר סידורי. ברשלנות, בזחיחות. שרפת מקור שעכשיו הולך לשבת בכלא בגלל שאתה עצלן ורשלן. זה הופך אותך, יותר מהכל, לעיתונאי גרוע מאוד".
רגב כיוונה לכך שסגל הציג בדיווח שלו את המסמך המסווג עצמו, ובכך תרם כביכול לחשיפת המקור (סגל עצמו, שעומת עם הדברים בשידור מאוחר יותר, התחמק מתשובה).
ניר דבורי ב"פגוש את העיתונות", 19.4.25 (צילום מסך)
למחרת פרסמה רגב תגובה נוספת לפוסט נפרד בפייסבוק של סגל, שבה הוסיפה: "אתה סתם מתבאס כי יודע שאין שם בוגדים שידליפו לך ואז תוכל לשרוף אותם בשידור כי אתה עצלן ויהיר".
"דברי הנתבעת בפרסומים הראשון והשני הינם שקר גס, בוטה ומופרך מעיקרו", טוען סגל בתביעה שהגיש, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין. "בניגוד מוחלט לנטען, המסמך הרלוונטי פורסם על ידי התובע לאחר שקיבל את אישורו המפורש של המקור לעשות כן, ובידיעתו המלאה של המקור כי המספר הסידורי מופיע בו. על כן הטענה כי התובע פעל ברשלנות, בזחיחות או בעצלות, או כי גרם נזק כלשהו למקור – היא עלילה זדונית וחסרת כל בסיס עובדתי".
רגב טוענת להגנתה, באמצעות עורכי הדין יודן קוריצקי וקמילה אביגייל מיכמן, כי התביעה של סגל היא "תביעת השתקה קלאסית" שיש לדחות על הסף. לגופן של טענות סגל היא משיבה כי הפרסום שלה חוסה תחת הגנות אמת בפרסום ותום הלב.
בכתב ההגנה מפנה רגב לטור דעה מאת שוקי טאוסיג שפורסם באתר "העין השביעית" שבו נטען כי "עמית סגל וחדשות 12 גילו אדישות לגורל המקור העיתונאי באופן בו טיפלו במסמך המסווג שהודלף להם".
רגב טוענת כי היא "נחרדה מרשלנותו של התובע במקרה זה ויום למחרת פרסום כתבת העין השביעית, הגיבה לרשומה שפרסם התובע בפייסבוק, באותו עניין, בה ניסה להטיל את האשם על מעצרו של המקור העיתונאי שנחשף בשל רשלנותו דווקא על היועצת המשפטית לממשלה (כמובן)".
לפי רגב, שתי התגובות שלה הן בסך הכל "הבעת דעה לגיטימית, מבוססת ומנומקת על התנהלותו הציבורית והמקצועית של התובע, בקשר לעניין ציבורי מובהק". לדבריה, "תביעה זו באה לעולם משום שהתובע לא אהב את הדברים [...] והוא עושה שימוש בתביעה זו על מנת להרתיע מגיבים עתידיים ממתיחת ביקורת לגיטימית עליו".
כאמור, לצד זאת טוענת רגב כי הפרסומים שלה חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום".
"זמן קצר ביותר לאחר פרסומו של התובע, באורח 'פלאי' ממש, נעצר איש השב"כ ששימש המקור העיתונאי לפרסום", נכתב בכתב ההגנה. "סמיכות הזמנים שבין פרסום התובע אשר כאמור, הכיל את מספרו הסידורי של המסמך וכן ציטוטים מלאים מתוכו, לבין מעצר המקור, מניחה יסוד סביר ביותר להנחה, כי אלמלא היה התובע מפרסם את המסמך באופן הרשלני שפרסם, לא היה מתגלה המקור".
רגב טוענת כי גם האמירה שלה לפיה סגל הוא "עיתונאי רשלן" מבוססת על "עובדות מוצקות". בין היתר היא מפנה לציטוט שגוי של סגל מדברים שכביכול כתבה נשיאת העליון דאז השופטת אסתר חיות; לציטוט שגוי של מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר בלינקן; ולפרסום סרטון בן עשור כאילו הוא עדכני.
"די בדוגמאות אלה כדי להוכיח שהתובע נוהג להפיץ דרך קבע מידע מוטעה באופן שיטתי, תוך שימוש בחשיפה הרבה לה הוא זוכה ברשתות החברתיות", טוענת רגב.
לדבריה, ישנן רק שתי אפשרויות להתנהלות זו: "שהתובע עושה זאת ברשלנות, והשניה, שהתובע עושה זאת בכוונה תחילה מתוך ניסיון לבצע הנדסת תודעה בשירותם של גורמים פוליטיים במעטה של עיתונות לכאורה. ככל שהאפשרות הראשונה נכונה, והתובע מפרסם לציבור מידע מוטעה ברשלנות, הרי שטענת הדיבה כלפי הנתבעת בשל הכינוי 'רשלן' מתייתרת מאליה.
"ככל שהאפשרות השנייה היא הנכונה, והתובע מפיץ לציבור מידע מוטעה, מסולף או לא מדויק מתוך אג'נדה מסויימת, הרי שהנתבעת עוד חסכה בלשונה עת כינתה את התובע רשלן".
38664-05-25
