יומני הלשכה של שר התקשורת חושפים את האופן בו שלמה קרעי, חבר הכנסת מהליכוד, ממלא את התפקיד המיניסטריאלי: הוא ממעט לעסוק בענייני המשרד ומעדיף להקדיש את זמנו לעסקנות מפלגתית וקידום עצמי, ריצוי הבוס ושימון "מכונת הרעל" שהוא מפעיל.
בתוך חצי שנה פגש קרעי מאות חברי ליכוד, הופיע ב-89 ראיונות תקשורתיים (ראיון כל יום וחצי), ופגש דמויות מפתח במערך התעמולה של הליכוד ונתניהו. פגישות הקשורות לתחומי הפעילות של המשרד, קשה יותר למצוא ביומן.
יומן שר התקשורת לרבעון הראשון והשני של 2025 התפרסם לאחרונה במענה לבקשת חופש מידע שהגיש עו"ד אלעד מן מעמותת "הצלחה". קרעי, נזכיר, מסרב עדיין לפרסם את יומני הרבעון השני והשלישי של 2024. ביולי הגישה "הצלחה" עתירה בדרישה לקבל את היומנים לידיה.
מהיומנים שנחשפו כעת עולה ששר התקשורת שלמה קרעי לא פגש אפילו פעם אחת בחצי שנה הראשונה של 2025 את יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חבר מפלגתו דוד ביטן.
ועדת הכלכלה היא המקום בו מקודמות יוזמות חקיקה בתחום התקשורת, ושר תקשורת המעוניין בכך נדרש לנהל מערכת יחסים מקצועית עם יו"ר הוועדה. אלא שקרעי, "השר המגדף", בחר לנהל את מערכת היחסים שלו עם ביטן לא בפגישות עבודה אלא באוסף מתקפות מילוליות ברשתות החברתיות.
היומן חושף גם שבתקופה של חצי שנה קרעי קיים רק ארבע פגישות בנושא "חוק התקשורת", "רפורמת" הדגל שלו שהוא מנסה לקדם מאז 2023 - ללא כל הצלחה ותוך שהוא מקומם עליו את כל השחקנים בשוק (למעט ערוץ 14).
על-פי היומן, קרעי לא רק מיעט לעסוק ב"רפורמה" אלא גם עשה הכל הפוך: במאי 2025 הציג קרעי את תזכיר החוק מחדש, אולם מאז הוא תקוע בצנרת החקיקה מאחר שלא עבר את תהליכי האסדרה הבסיסיים. כך, באופן סמלי, הפגישה שהוקדשה לרפורמה במאי עסקה ב"דוברות" ואילו הפגישה בסוף יוני לפגישה עם רשות האסדרה.
השר מטעם ערוץ 14
קרעי מקיים מעט מאוד פגישות מקצועיות הנוגעות לתחום משרדו, מעטות כל-כך שניתן לרוב למנות אותן מדי שבוע על כף יד אחת בלבד. מול המיעוט הבולט של עשייה מיניסטריאלית ומקצועית, עיקר זמנו של השר מוקדש לעסקנות ליכודית, להופעות בתקשורת הימין לגווניה ולענייני דת (מ"פרשת שבוע" ל"הילולות").
כלי התקשורת המועדף על קרעי הוא ערוץ 14, שבתוך חצי שנה אירח את השר לא פחות מ-24 פעמים, פעם בשבוע בממוצע. במקביל, מאז כניסתו לתפקיד, קרעי פועל בצורה גלויה ובוטה להענקת הטבות שונות לערוץ 14.
הערוץ, שבבעלות בן האוליגרך יצחק מירילשוילי, משדר דרך קבע תעמולה ממשלתית והסתה. העובדה ששר התקשורת פחות או יותר עבר לגור בערוץ טלוויזיה שגם משמש כפלטפורמת תעמולה של הממשלה, וזאת בזמן שהוא מסדר לו הקלות בשווי מיליוני שקלים, נראית נורמלית והגיונית בישראל של 2025.
כך, בתקופת כהונת קרעי הוארכה הגדרת ערוץ 14 כ"ערוץ זעיר", המסירה מעליו את רוב החובות הרגולטוריות שחלות על הערוצים המתחרים, ועם פרוץ המלחמה הכריז קרעי על מחיקת חובות שערוץ 14 צבר עת סירב לשלם על ההפצה במערך השידורים הממשלתי ("עידן פלוס"), וקבע שבשל מצב החירום הערוץ פטור גם מתשלום וגם מהאיסור למכור במקביל את תכניו לפלטפורמות אחרות (איסור המוטל על המתחרים). כשהוברר שלקרעי אין שום סמכות לקבוע זאת, ניסה לקבע את ההטבה בחוק.
שלמה קרעי בערוץ 14 (צילומי מסך)
קרעי גם עמד מאחורי שורת הצעות חוק פרטיות שנועדו לפגוע בערוצי הטלוויזיה המתחרים, אם באמצעות סגירה של תאגיד השידור הציבורי ואם באמצעות השתלטות פוליטית על שוק הפרסום ומדידת הרייטינג. כאמור, כל זה נעשה מהמקפצה, כשקרעי תוקף ללא הרף את התקשורת ומסית נגדה.
ערוץ טלוויזיה ימני-ביביסטי נוסף אליו הרבה קרעי להתראיין הוא ערוץ i24news, שבבעלות המיליארדר היהודי-צרפתי פטריק דרהי, בעל השליטה בחברת הכבלים "הוט". קרעי התארח בערוץ 14 פעמים. בתקופת כהונתו של קרעי שינתה הממשלה את החוק, כך שלראשונה התאפשר לערוץ, שפעל עד אז בשפות זרות, להתחיל לשדר בעברית.
עוד ראיון טלוויזיוני העניק קרעי לערוץ TOV ("טוב אקטואליה יהודית"), שבבעלות הפעיל האנטי-חילוני ישראל זעירא. בין תכניו ניתן למצוא קריאות לרצח עם ותיאוריות קשר בנוגע לטבח 7 באוקטובר והמחאה נגד ההפיכה המשטרית.
בסיכומו של דבר העניק קרעי בתוך חצי שנה 42 ראיונות טלוויזיוניים, כאשר 93% מהם הוענקו לכלי תקשורת המזוהים עם הימין הביביסטי. החריגים הם ראיון אחד בערוץ 13, ושני ראיונות בערוץ הכנסת.
קרעי לא הזניח גם את הרדיו: 37 ראיונות רדיופוניים קיים קרעי בחצי שנה האחרונה, רובן לתחנות הרדיו האיזוריות המיועדות לציבור החרדי. 15 ראיונות ל"רדיו קול חי" שבבעלות מירילשוילי (ערוץ 14), ו-13 ראיונות "קול ברמה" שבבעלות מקורבו, איש העסקים צבי עמאר.
במקביל סידר קרעי הטבת עתק לאותן תחנות, כשבחסות המלחמה הודיע על הרחבת טווח השידורים שלהן - ללא מכרז ובניגוד להמלצת גורמי המקצוע והביטחון.
צבי עמר, איש העסקים והבעלים של רדיו קול-ברמה (מימין), משוחח עם ח"כ שלמה קרעי, צילום מסך משידור "ההילולא" של ישיבת כסא-רחמים
קרעי, שהדיר רגליו מהערוץ הציבורי, מיעט גם להופיע בתחנות הרדיו הציבוריות: פעם אחת ברשת כאן ב' ופעמיים בגלי-צה"ל (שהוא מוביל מהלך גם לסגירתה). חמש ראיונות נוספים העניק קרעי לרדיו צפון, והופיע גם בפרינג' של התקשורת הביביסטית: בפודקאסטים של גדי טאוב, של עורך אתר "ליכודניק" אריק זיו, ושל פאנליסט ערוץ 14 אבי שושן. באופן מעניין, בתחנת הרדיו הביביסטית "גלי ישראל" הופיע קרעי רק פעם אחת, כנראה הד לעימות שהתגלע בינו לבין צביקה שלום, הבעלים של התחנה ושל רדיו דרום.
לכך יש להוסיף עוד ראיונות לבימות חרדיות וחרד"ליות: אתר ערוץ 7, עיתון "בשבע", עיתון כפר חב"ד, אתר "המחדש" ואתר "זירת החדשות".
לנתוני הראיונות יש להוסיף גם פגישות אישיות עם עיתונאים. גם אלו נערכו באופן כמעט בלעדי עם נציגים של כלי תקשורת מהימין והימין הקיצוני.
בין השמות ניתן להזכיר את יהודה שלזינגר (ערוץ 14, "ישראל היום"), עקיבא וייס ("מקור ראשון"), אברהם בלוך ("מעריב"), ניצן כהן ("ישראל היום"), יענקלה פרידמן ("קול חי"), עמנואל שילה (עורך "בשבע"), איתמר סגל (עורך "עולם קטן"), ואמציה סמקאי (ערוץ 10). שני כלי התקשורת האחרונים, שייכים גם הם למירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (ושל רדיו קול חי).
שמן במכונה
אסטרטגיית הראיונות של שר התקשורת משתלבת היטב עם כלל פעילותו, המוכוונת לעסקנות פוליטית פנים-ליכודניקית. ניתוח יומנו של השר קרעי מעלה שמדובר בשר שדלתו פתוחה לרווחה עבור מי שמשתייך למערך התעמולה הביביסטי, זה שזוכה לעיתים לכינוי "מכונת הרעל". במציאות של שלטון נתניהו הנוכחי אירועים כאלה עוברים בגרון, אולם במציאות שפויה מעט יותר מפגשים של שר תקשורת עם דמויות כאלה אמורים היו לחולל סערה.
ב-31 במרץ פגש קרעי את דורון אמנו, שהעיתונאי בן כספית הצביע עליו כחבר בצוותים האוספים חומרי השחרה על הפצ"רית ובני משפחתה (הסרטונים צריכים להיות קצרים ומפחידים, הודגש, כדי שיבטיחו את הסיקור בערוץ 14). ב-12 במאי נפגש קרעי עם בוריס אפליצ'וק, מי שעמד במשך חודשים מול ביתה של התובעת בתיקי נתניהו, ליאת בן-ארי, כדי להלך עליה אימים. ב-9 בינואר נפגש קרעי לשעה וחצי עם עו"ד כנרת בראשי, ממייסדי "האולפן הפתוח", מיזם יוטיוב המוקדש לקידום קונספירציית "תפירת התיקים".
ב-9 בינואר פגש קרעי את שלמה פילבר ("מומו", הוא מכונה ביומן), עד המדינה שהעיד במשטרה על עסקת השוחד של נתניהו, חזר בו כשהגיע לדוכן העדים וקיבל חוזה כסוקר של ערוץ 14, שסקריו מציגים דרך קבע תוצאות ייחודיות בהן נתניהו תמיד מנצח.
רה"מ בנימין נתניהו עם שר התקשורת שלמה קרעי. מימין: שר המשטרה איתמר בן-גביר. משמאל: שר המשפטים יריב לוין; מליאת הכנסת, 24.1.24 (צילום: יונתן זינדל)
ביומן של השר קרעי אין אזכורים רבים למפגשים עם ח"כים מהליכוד או שרים. יתכן שהדבר נובע מהעובדה שהשר, המכהן במקביל כחבר כנסת, מרבה יחסית לשהות במליאת הכנסת ובישיבות ועדת שרים לענייני חקיקה, מקומות בהם ניתן להיפגש ולשוחח עם שרים וחברי כנסת גם ללא פגישה פורמלית ביומן. מעניין לציין שלוש פגישות עם גלעד ארדן שניתן למצוא ביומן, ושתיים עם שר המשפטים יריב לוין.
ביומן עצמו ניתן למצוא שלוש פגישות שקיים השר עם רה"מ נתניהו. פגישה אחת התקיימה ב-26 בינואר, השנייה ב-6 במרץ, והשלישית התקיימה ב-28 במאי. העובדה שנכח בה יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת, ח"כ אופיר כץ, מהווה כנראה עדות לנושא הדיון – האפשרות להקים ועדת תקשורת בכנסת על מנת לעקוף את יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן.
נתניהו נאשם בפלילים, בראש ובראשונה בשל ניסיונות התערבות מושחתים בתחום התקשורת. בשל כתב האישום נגדו, נתניהו מחויב להסדר ניגוד עניינים האוסר עליו להתערב בכל מה שקשור לעבודת משרד התקשורת. נו, אז חייב.