מדינת ישראל ירדה 11 שלבים נוספים במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות (RSF) לשנת 2025, זאת בהשוואה למיקומה בשנת 2024, והגיעה למקום ה-112 מתוך 180 מדינות וטריטוריות. זהו המקום הנמוך ביותר אליו הגיעה ישראל מאז החל הארגון לפרסם את המדד בשנת 2002.
הארגון נעזר במומחים מקומיים לצורך הכנת המדד, ועמותת "העין השביעית" היא אחד הארגונים המסייעים ל-RSF במידע על חופש העיתונות בישראל.
"חופש העיתונות, ריבוי הקולות בתקשורת והעצמאות העריכתית הוגבלו יותר ויותר בישראל מאז תחילת המלחמה בעזה", נכתב בדו"ח לגבי המצב בישראל. לפי RSF, קרוב ל-200 עיתונאים נהרגו מתחילת המלחמה בידי כוחות צה"ל, כשבמקביל הלחץ על עיתונאים הפועלים בישראל גבר, בין היתר בשל "מסעות השפעה של חדשות כזב" וחקיקת חוקים שמדכאים את חופש הביטוי.
בסקירת מצב התקשורת בישראל בהקשר הפוליטי מזכירים בארגון את החרם של ראש הממשלה בנימין נתניהו על התקשורת בישראל, אחריו עוקבת "העין השביעית" מאז החל לפני כחמש שנים. "מאז 2021, רק עיתונאים שעובדים בערוץ 14, כלי תקשורת המסקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו באור חיובי, זכו לראיונות עם מנהיג המדינה, המאשים את התקשורת הישראלית בקשירת קשר נגדו", נכתב בדו"ח, זאת למרות שערוץ 14 כלל אינו כלי תקשורת עיתונאי אלא מכשיר תעמולה המרבה לפרסם הסתה וחדשות כזב.
התפתחות נוספת מהשנה האחרונה שמוזכרת בדו"ח היא הכרזת הממשלה על חרם נגד עיתון "הארץ", שמוגדר "אחד העיתונים הבודדים שמותח ביקורת על מדיניותו של נתניהו, כולל טבח האזרחים בעזה - נושא שמדוכא ברובו". בהקשר זה מזכירים ב-RSF כי הגישה של עיתונאים לרצועת עזה אפשרית רק בליווי כוחות צה"ל.
בסקירת ההתפתחויות בישראל בזירה החקיקתית מזכירים ב-RSF את התיקון לחוק הטרור, שמעניק סמכות לפעול נגד מי שצורך באופן קבוע "שידורים מסיתים", וכן את החוק המכונה "חוק אל-ג'זירה", שמאפשר הגבלת שידורי ערוצים זרים שנקבע כי פוגעים פגיעה ממשית בביטחון המדינה.
בהקשר הכלכלי מזכירים בארגון את יוזמת שר התקשורת שלמה קרעי להפריט ולסגור את השידור הציבורי, ואילו בהקשר החברתי נטען כי הסיקור התקשורתי בישראל נשלט בידי שיח לאומני קיצוני.
הניקוד והמיקום שקיבלה מדינת ישראל במדד חופש העיתונות של RSF בשנים 2014-2025 (מקור: RSF)
המיקום הנמוך של ישראל מציב אותה השנה מתחת למדינות כמו האיטי, גינאה ביסאו, דרום סודאן, צ'אד, לסוטו וזימבבואה.
"פלסטין", הקטגוריה שלפי RSF כוללת את האזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ואת רצועת עזה, ניצבת במקום ה-163 מתוך 180 מדינות, ירידה של 6 מקומות במדד לעומת שנת 2024. מצב חופש העיתונות בפלסטין, נכתב בדו"ח, "הרה אסון".
המיקום הנמוך נובע בעיקרו מהעובדה שרצועת עזה הפכה לאזור המסוכן ביותר לעיתונאים. כאמור, לפי בדיקת RSF, כמעט 200 עיתונאים נהרגו בעזה בידי צה"ל מאז פרוץ המלחמה, כולל 42 עיתונאים שהריגתם קשורה ככל הנראה לעבודתם העיתונאית. "לכודים במובלעת, לעיתונאים בעזה אין מקום להסתתר וחסר להם הכל, כולל אוכל ומים", נכתב.
במקביל, נטען בדו"ח, בגדה המערבית סובלים עיתונאים מהפרת זכויותיהם בידי הרשות הפלסטינית וכוחות צה"ל גם יחד. מאז ה-7.10.23, העיתונאים בגדה סובלים מהתנכלויות ותקיפות מצד מתנחלים וחיילים. לפי הדו"ח, כוחות הביטחון מבצעים גלי מעצרים של עיתונאים אך מנגד אין כל ענישה על מי שפוגע בהם.
ב-RSF מציינים גורם נוסף שדרדר את מקומה של פלסטין במדד: המצב הכלכלי הקשה. "יותר מ-80% מאוכלוסיית עזה – כולל מאות עיתונאים – עקורים וחיים באוהלים וכמעט ללא כל סיוע הומניטרי", נכתב.
הידרדרות חופש העיתונות בישראל בשנה החולפת אינה מנותקת מהמגמה העולמית הכללית, אם כי הנסיבות שונות.
לראשנה מאז החל RSF לפרסם את הדו"חות השנתיים, מוגדר מצב חופש העיתונות העולמי כ"קשה". במחצית מהמדינות והטריטוריות שנכללות בדו"ח מצב חופש העיתונות בכי רע.
בארגון מייחסים זאת בעיקר להקשר הכלכלי: הבעלות על כלי התקשורת בעולם נעשית ריכוזית יותר, הלחצים מצד מפרסמים ומממנים גוברים והסיוע הציבורי מקוצץ. לפי הדו"ח, ב-160 מתוך 180 מדינות שנכללות בדו"ח היכולת של כלי תקשורת להגיע למצב כלכלי יציב הוא "קשה" עד "בלתי אפשרי".
בנוסף, כלי תקשורת נסגרים בשל מצוקה כלכלית בשליש ממדינות העולם, כולל ארה"ב, שירדה שני מקומות במדד למקום ה-57, בין היתר בשל התנאים הכלכליים שהחריפו. בארגון מציינים כי בשנה החולפת התפשטו "מדבריות החדשות" ברחבי ארה"ב, עם אזורים שלמים שלא נהנים מתקשורת מקומית עצמאית. למעלה מ-60 אחוזים מהעיתונאים שנסקרו באריזונה, פלורידה, נבדה ופנסילבניה העידו כי "קשה להתפרנס כעיתונאי". כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ החריפה את המצב עם קיצוצים במימון ממשלתי לשידורים בינלאומיים.
ב-RSF מתריעים עוד מפני השליטה הגוברת של ענקיות האינטרנט גוגל, אפל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט בהפצת מידע ברחבי העולם. "פלטפורמות אלה, שברובן לא מפוקחות, שואבות נתח הולך וגדל מהכנסות הפרסום שבדרך כלל היו תומכות בעיתונות", נכתב בדו"ח. בנוסף, ב-46 מדינות ברחבי העולם הבעלות על התקשורת "ריכוזית מאוד" ובחלק מהמקרים נמצאת בשליטה מלאה של המדינה.
כך למשל ברוסיה, שהגיעה השנה למקום ה-171. תחת שלטון ולדימיר פוטין התקשורת ברוסיה נשלטת בידי המדינה או אוליגרכים המקורבים לקרמלין. הונגריה תחת שלטון אורבן נותרה במקום גבוה יחסית במדד (68), אך מצוין כי הממשלה משתיקה כלי תקשורת ביקורתיים בין היתר באמצעות חלוקה לא הוגנת של משאבי פרסום.
ריכוז הבעלות בתקשורת בולט גם במדינות שהגיעו למקומות בראש הרשימה כמו אוסטרליה (29), קנדה (21) וצ'כיה (10). "הריכוזיות הגוברת מגבילה את הגיוון העריכתי", נטען בדו"ח, "מגדילה את הסיכון לצנזורה עצמית ומעלה חששות כבדים לגבי היכולת של מערכות החדשות לפעול באופן עצמאי מהאינטרסים הכלכליים והפוליטיים של בעלי המניות".
בראש המדד עומדת, כמו בשנה שעבר, נורבגיה, כשאחריה אסטוניה, הולנד, שבדיה, פינלנד ודנמרק. בתחתית הרשימה איראן, סוריה, סין, קוריאה הצפונית ובמקום האחרון אריתיראה.