המצב שנוצר בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, המלחמה בעזה ובלבנון והסכנה להתרחבותה למלחמה אזורית, מעמידים את ירדן בפני אתגרים עצומים. מערכת יחסיה המורכבים של הממלכה ההאשמית עם המדינות השכנות, ביניהן ישראל, והחשש של הירדנים מפני ניסיון ישראלי לספח את הגדה המערבית לישראל ולבצע טרנספר המוני של תושבי הגדה לירדן מציבים איום על עצם קיומה של המדינה.
במאמר שהתפרסם במרכז אל-ג'זירה למחקרים, ד"ר חסן אל-ברארי, מרצה באוניברסיטת קטאר, מנתח את האפשרויות העומדות בפני ירדן ואת חששותיה בעקבות מלחמת ישראל בעזה.
העמדה הרשמית של ירדן מטילה את האחריות למלחמה על ממשלת נתניהו הימנית, בפעולות הקשות שנקטה נגד פלסטינים ובחסימת כל אפשרות לפתרון הסכסוך, ודורשת להפסיק את ההסלמה ולסיים את המלחמה.
דוברים בשם הממשלה הירדנית הדגישו שאין פתרון לסכסוך הפלסטיני-ישראלי זולת פתרון שתי המדינות, והזהירו מפני המשך המלחמה ותוצאותיה החמורות. שר החוץ הירדני התריע מפני טרנספר אפשרי לפלסטינים והצהיר כי ירדן תראה בכך עילה למלחמה ותתנגד לכך בכל האמצעים שברשותה.
אל-ברארי כותב כי ירדן עוקבת אחר המתרחש בגדה המערבית ומודאגת משינוי המדיניות הישראלית בגדה בעקבות פרוץ המלחמה. קיים חשש בירדן שישראל תנצל תרחיש אפשרי של מלחמה בין הארגונים הפלסטיניים השונים וקריסת הרשות הפלסטינית כדי לבצע טרנספר בכפייה לירדן. חששם של הירדנים גובר במיוחד לאור העובדה שישנם קולות ישראליים ואף אמריקאים שמדברים על הכנסתה של ירדן כגורם בעל סמכות שיטור בגדה המערבית.
תוכנית זאת, שהישראלים מתייחסים אליה כ"אופציה הירדנית", נתפסת בירדן כסכנה, שכן ירדן אינה מעוניינת בניהול הכיבוש הישראלי בגדה ובהבטחת הביטחון של ישראל.
ירדן ושירותי הביטחון שלה עוקבים מקרוב אחר הדיון הפנימי בישראל וסבורים שרעיון הטרנספר שאומץ על ידי הימין הקיצוני הישראלי אינו עוד רעיון שולי בדיון הציבורי, אלא רעיון מקובל על רבים בישראל. תרחיש כזה עלול להביא לביטול הסכמי השלום בין המדינות ולעימות אלים ירדני-ישראלי שירדן אינה חפצה בו.
מאמר נוסף שהתפרסם במרכז אל-ג'זירה למחקרים ועוסק ביחסים בין ישראל לירדן, פרי עטו של הכותב הירדני מוחמד אל-עודאת, מדגיש את ההתנגדות הירדנית למפעל ההתנחלויות. ירדן פועלת כדי ליצור לחץ בין-לאומי כדי לבלום את הפרויקט ההתנחלותי ולהיפטר מגושי ההתנחלויות שהוקמו בגדה המערבית ובבקעת הירדן. היא מדגישה כי התנחלויות אלה אינן חוקיות ואינן מוכרות על ידי הקהילה הבין-לאומית. כיום הן בולעות יותר מ-43% מאדמת הגדה המערבית, ומתגוררים בהן יותר מ-727,000 מתנחלים ישראלים.
ירדן מתנגדת גם לגושי ההתנחלויות בבקעת הירדן ודורשת לפרקן מחשש שהימין הישראלי יפעל לספח את בקעת הירדן (שאורכה 120 ק"מ, רוחבה בין 5 ל-25 ק"מ ושטחה כ-2,400 קמ"ר) למדינת ישראל. שטחה של בקעת הירדן הוא 33% מכלל שטח הגדה המערבית, והיא נחשבת לאסם התבואה של המדינה הפלסטינית העתידית. היא גם הגבול הטבעי שמחבר בין ירדן לגדה המערבית שעל שטחה אמורה לקום מדינה פלסטינית.
בשעה שירדן לוחצת בכל הפורומים הבין-לאומיים להקמת מדינה פלסטינית על אדמות הגדה המערבית (לרבות בקעת הירדן ועזה) שנכבשו ב-1967, ממשלות הימין הישראלי דוחות את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית וממשיכות במדיניות הסיפוח הזוחל וכפייתו כעובדה מוגמרת.
החשש הירדני מסיפוח הגדה חושף את התלות של הממלכה בארצות-הברית. שורשי הברית בין ירדן לארצות-הברית נעוצים בתקופת הקמתה של הממלכה בחסות האימפריה הבריטית.
מאז היווסדה של הממלכה ההאשמית היה ברור שאין בכוחה להתקיים בלי פטרון חזק. עד שנות החמישים היו אלה הבריטים שהעניקו תמיכה דיפלומטית וכלכלית לממלכה, אך עם ביטולו הרשמי של חוזה ההגנה האנגלו-ירדני ב-1957 ביקשה ירדן לגייס את תמיכתה של ארצות-הברית, שהיה לה אינטרס לבסס אחיזה באזור. האמריקאים התחילו להעניק לירדן סיוע כלכלי ובהמשך גם צבאי מתוך הבנה ששמירה על יציבותה הכלכלית והפוליטית של ירדן היא אינטרס עליון של ארצות-הברית.
היחסים ההדוקים בין ישראל לארצות-הברית ידועים לכל, ואירועי השנה האחרונה המחישו את התמיכה הבלתי-מתפשרת של ארצות-הברית בישראל, שהיא הגשר של ארצות-הברית ושל המערב לאזור כולו. אולם העובדה שירדן וישראל נמצאות באותה ברית עם ארצות-הברית והמערב אינה פותרת את המחלוקות שהולכות ומתגברות ביניהן למרות הסכם השלום בין שתי המדינות.
האינטרס העליון של ירדן מתנגש עם התוכניות של ממשלת הימין הקיצוני בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהתקררות היחסים בין שתי המדינות, שאף הגיעו לנתק לא-מוצהר בתקופה האחרונה. ירדן מבינה שתוכניות הימין הישראלי בפלסטין מאיימות על האינטרסים העליונים שלה ועל ביטחונה הלאומי.
בחירתו של נשיא אמריקאי בלתי-צפוי כמו דונלד טראמפ מבשרת אי-יציבות מסוימת עבור ירדן. קריאתו של טראמפ במהלך מערכת הבחירות להרחיב את שטח מדינת ישראל משום שהיא "נקודה קטנטנה בהשוואה לשטחי היבשה הענקיים במזרח התיכון", צריכה להדאיג לא רק את הפלסטינים אלא גם את ירדן, כי על פניו נראה שמדובר בשטחי הגדה המערבית. גישה אמריקאית החורגת באופן קיצוני מהמדיניות המוצהרת של ארצות-הברית לגבי מעמדם של השטחים הכבושים עלולה לשנות את מאזן הכוחות ואף לגרום לרעידת אדמה שתסכן את יציבות הממלכה.
חששות הירדנים משינוי הרוחות בבית הלבן מתחזקות במיוחד לאור התוכניות הישראליות להפוך את ירדן למולדת לפלסטינים במקום פלסטין ההיסטורית. ירדן מתנגדת לחתירה של ישראל לבצע טרנספר של תושבי הגדה המערבית הפלסטינים המונים כ-3.5 מיליון איש, למערב עיראק או לירדן, וכן מתנגדת לעידוד עקירתם מרצון למדינות המערב.
הצהרות על טרנספר לתושבי הגדה המערבית מצטרפות להצהרות ישראליות לאחר אירועי ה-7 באוקטובר על רצון לבצע טרנספר של תושבי רצועת עזה המונים כ-2 מיליון ו-200 אלף פלסטינים.
ירדן מעריכה כי הטענות האמריקאיות שלפיהן ארצות-הברית אינה מעוניינת להרחיב את היקף המלחמה אינן אמיתיות ורציניות, זאת כחלק מהתמיכה שלה באינטרסים הישראלים באזור. פרשנים רבים סבורים כי ישראל מעוניינת להרחיב את מעגל המלחמה באזור ולכפות מציאות חדשה על ידי שינוי המפות בגדה המערבית, בעזה ובדרום לבנון, ולנסות להיפטר מפרויקט הגרעין האיראני. כך תצליח ישראל להשיג את כל מטרותיה ותתבסס כמעצמה ראשית באזור.
ירדן סבורה אם כן כי ארצות-הברית רוצה להגשים מטרה זו ולהרחיב את היקף המלחמה באופן מבוקר שיביא להתבססות ההשפעה הישראלית באזור, אך מבלי להיגרר לעימותים נרחבים באזור, העלולים להסיח את דעתה של ארצות-הברית מהסכסוך שלה עם רוסיה סביב המלחמה באוקראינה ומהסכסוך עם סין.
ירדן מאמינה שהמפסידות הגדולות ביותר מהרחבת היקף המלחמה הן מדינות ערב. איראן מבקשת להרחיב את המלחמה בצורה מוגבלת באזור באמצעות שלוחותיה והרחק מאדמותיה. כל זאת על חשבון מדינות ערב, ביטחונן ויציבותן והאינטרסים של העניין הפלסטיני. מלחמה רחבה תגרום נזק עצום לסוגיה הפלסטינית, וכל ההישגים הפוליטיים והאהדה הבין-לאומית שזכה לה העם הפלסטיני בעקבות המלחמה הברוטלית של ישראל בעזה ילכו לאיבוד.
אל-ברארי מסביר כי הכלים של ירדן להתמודדות מול ישראל מוגבלים בשל שני גורמים עיקריים: הגורם הראשון קשור לבדידותה של ירדן בעקבות התמוטטות המשטרים הערביים. ההתרסקות של סוריה והפיכתה של עיראק למרכז ל"ארגונים שיעיים" שחלקם עוינים את ירדן, פגעו בעומק האסטרטגי של המדינה.
יתר על כן, ציר המדינות הערביות המתונות כבר אינו מלוכד, במיוחד לאחר תחילתו של גל הנורמליזציה האחרון והעובדה שמספר לא-מבוטל של מדינות מתונות אלו רואות באיראן, ולא בישראל, מקור לאיום.
הגורם השני קשור ליחסים האסטרטגיים של ירדן עם ארצות-הברית. ירדן עדיין תלויה מבחינה כלכלית ומבחינה צבאית בארצות-הברית, שעדיין דבקה מילולית בפתרון שתי המדינות.
בפני ירדן עומדות שלוש אפשרויות להגן על האינטרסים החיוניים שלה: ראשית, להזהיר את ארצות-הברית כי יישום תוכנית שתפגע בביטחונה הלאומי של ירדן, שמביאה מרכיב של יציבות לאזור, תשנה את מאזן הכוחות ותפגע ביכולת של ארצות-הברית לשמור על האינטרסים שלה.
שנית, ירדן יכולה להשתמש בהסכם השלום עם ישראל, שקובע שאין לבצע העברה בכפייה של אוכלוסייה לירדן, כדי להפעיל לחץ על ישראל לגנוז תוכניות לטרנספר. האפשרות האחרונה היא להתחיל בהכנות צבאיות כדי שירדן תוכל להגן על האינטרסים שלה בעת הצורך.
המצב הפנימי בירדן משפיע גם הוא על מדיניות החוץ שלה. אל-עודאת סבור כי הפרלמנט שנבחר לאחרונה, שהתנועה האסלאמית הצליחה לכבוש 23% ממושביו, יהיה קשוח יותר בעמדותיו כלפי התוכניות של ישראל. הוא מעריך כי הפרלמנט החדש ישחק תפקיד חשוב בעיצוב מדיניות חוץ תקיפה כלפי ישראל בין היתר על ידי שיבוש ההסכמים הכלכליים שיזמה ממשלת ירדן לפני אירועי אוקטובר.
התמיכה של הפרלמנט הירדני בנושא הפלסטיני תעזור לראשי המדינה לעמוד בפני כל הלחצים החיצוניים והפנימיים שיופעלו בהקשר לסוגיה הפלסטינית, במיוחד כשטראמפ יגיע לבית הלבן.
לסיכום, אל-עודאת מציין כי המאבק הרך בין בעלות בריתה השונות של ארצות-הברית על הגאוגרפיה והדמוגרפיה של ישראל-פלסטין יישאר בעינו. בעוד ישראל תמשיך להתחמק מהפתרון של שתי מדינות ולנסות לבלוע את השטחים הכבושים, ירדן דבקה בהקמת מדינה פלסטינית, והיא תשתמש בכל האמצעים שלרשותה לשם השגת מטרה זו, שהיא בעיניה המפתח לסיום הסכסוך באזור.
אל-ברארי מוסיף כי מאז פרוץ המלחמה, ירדן מנסה לאזן בין ההכרח להתמודד עם המשך המלחמה לבין ההתחייבויות המוטלות עליה מתוקף יחסיה הבין-לאומיים. בהתאם לכך, עמדתה של ירדן הוגבלה תחילה לתחום הדיפלומטי, במיוחד עם ארצות-הברית ועם מדינות ערב ומצרים בפרט, הדואגות למציאת פתרון שיוביל לסיום המלחמה.
במקביל, ירדן פועלת להקל את הסבל האנושי של הפלסטינים על ידי שליחת סיוע הומניטרי לעזה. לבסוף, פעלה ירדן להגברת הביטחון בגבולותיה עם ישראל והעלתה את רמת הכוננות כדי להתמודד עם כל סכנה שתיפתח מכיוון זה.
ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק - מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת