השבוע, בלילה שבין רביעי לחמישי לאחר שהתאכזבתי מהפסדה של נבחרת אנגליה לארגנטינה, זכיתי לבשורה. אני מתקשה להגדירה. האם זו בשורה משמחת? מכבדת? מפחידה? האם עליי להיות מודאג?
ידידים שלחו לי ידיעה שפורסמה בערוץ 7 באנגלית, שתרגמה פרסום רשמי של משרד המודיעין של ממשלת איראן בו מופיע גם שמי: רשימה שהרשויות באיראן מגדירות את המופיעים בה כ"גורמים עוינים" ומציינות כי העברת מידע, תמונות או סרטונים אליהם עלולה להוביל להעמדה לדין, ובמקרים מסוימים אף לעונשי מאסר בהתאם לחוק האיראני.
הרשימה כוללת שמות של מתנגדי משטר ואנשי אופוזיציה איראניים, כמו בנו של השא רזה פאלאווי ולוחמת זכויות האדם וכלת פרס נובל שירין אבאדי. ברשימה נזכרים גם כמה ישראלים ובהם החוקר ד"ר רז צימט, הפרשן הימני ד"ר אדי כהן, איש התקשורת הימני עמית סגל, ה"מסבירנים" יוסף חדאד ואמילי שריידר - וגם אני הקטן.
מאז שהתחלתי לפעול כעיתונאי וסופר לפני 52 שנים, ידעתי שמדובר במקצוע שיש בו סיכונים ושאם נעשה כהלכה, הוא מרגיז לא מעט אנשים. סוחרי נשק ואנשי עסקים שכרו בלשים כדי לעקוב אחרי וכנראה גם לנסות ולצותת לטלפון שלי. בעקבות מאמר שלי על איש מודיעין בריטי שסרח, בלשים ממשטרת לונדון הגיעו לישראל לחיקור דין וגבו ממני עדות בנסיון לחשוף את מקורותיי. סירבתי.
בעקבות פרסומיי הוגשו נגדי תביעות דיבה שלשמחתי זכיתי בכולן. בין השאר ב-2007, באמצעות עורך הדין העבריין רונאל פישר, תבע אותי איש העסקים המוזר וסוחר הנשק ארקדי גאיידמק. זו היתה תביעת הדיבה הגדולה ביותר שהוגשה אי פעם בישראל נגד עיתונאי – 30 מיליון שקל. היא הסתיימה בכך שגאיידמק משך אותה ונאלץ לשלם ל"הארץ" חלק מדמי האגרה.
גורמי ביטחון בישראל העבירו לי לא פעם מסרים לפיהם באיראן ואצל חיזבאללה וחמאס קוראים את כתבותיי, וביקשו ממני להיות עירני ומודע לכך.
כתבתי בעבר כיצד ב-23 בנובמבר 2022 קיבלתי בווטסאפ את ההודעה הבאה: "הרשה נא לי להציג עצמי. שמי הוא אוליבר טראנרט, ואני ראש מכון החשיבה במרכז ללימודי ביטחון באוניברסיטת ETH בציריך. לעונג הוא לי להזמין אותך ל'דיאלוג האסטרטגי ציריך', שיתקיים ב-14 בינואר".
אני מקבל תדיר הזמנות לכנסים בינלאומיים בנוגע לנושאים שעליהם אני כותב זה עשרות שנים, אבל מה שעורר את חשדי היה ההסבר לשליחת ההודעה במסרון. מקובל שהזמנות כאלה נשלחות באימייל. המזמין הסביר לי כי שלח לי הזמנה בדוא"ל, אך לא עניתי עליה. מיהרתי לבדוק את האימייל שלי, כולל דואר הזבל, ולא ראיתי שנשלחה הזמנה כזו.
בדיקה העלתה כי אכן יש אוניברסיטה כזאת, והיא אף נחשבת לטובה, וגם המכון קיים, ובראשו באמת עומד ד"ר טראנרט ותמונתו זהה לתמונת הדיוקן שלו בהודעת הווטסאפ. אבל החשד לא התפוגג. שאלתי את עצמי מדוע הודעת הווטסאפ הגיעה ממספר טלפון במדינת פנסילבניה, שבארצות הברית.
התקשרתי, אך לא היתה תשובה. כתבתי לשולח ושאלתי מדוע יש לו, לראש מכון שוויצרי, מספר טלפון אמריקאי. הוא השיב בכתב כי שהה זמן מה כחוקר אורח בארצות הברית ובשובו המשיך להחזיק במספר אמריקאי. שני סימנים מוזרים אלה הגבירו את חשדותיי, והגעתי למסקנה כי ככל הנראה מדובר בניסיון הונאה של פצחן או גרוע מכך - גורם עוין.
החלטתי לנתק מגע מד"ר טראנרט. הוא המשיך לשלוח לי בווטסאפ הזמנות לכינוס, מה שהגביר את חשדותיי. כדי לשכנעני בכנות כוונותיו הוא אף צירף רשימת מוזמנים, שכללה את ראשי הביון השוויצרי ושרים מהאיחוד האירופי.
בינתיים התברר לי שאותו "ד"ר טראנרט" הזמין לכינוס בשווייץ גם את פרופסור איתמר רבינוביץ, שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון, את ד"ר אורי גולדברג מאוניברסיטת רייכמן ואת שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון.
הודעתי לשירות הביטחון הכללי, נפגשתי עם נציג מטעמו ומסרתי את כל הפרטים שידעתי. התבקשתי שלא לפרסמם כדי שלא לפגוע בחקירה. כעבור כחצי שנה, במאי 2023, פירסם השב"כ הודעה לפיה הוא חשף פעילות של המודיעין האיראני, משמרות המהפכה וכוח אל-קודס שכוונה נגד אנשי אקדמיה ישראלים, בכירים לשעבר במערכת הביטחון - ונגדי.
השיטה פעלה כך: הביון האיראני גנב זהויות של אנשים אמיתיים, כמו אותו ד"ר טראנרט, ובאמצעותן ניסה לפתות את המוזמנים להגיע למקום מפגש. לא ברור כיצד והיכן חשבו האיראנים לחטוף אותנו, אבל אפשר לשער שאולי היו מארגנים לנו סיור למדינה סמוכה ושם מבצעים את הפעולה.
גניבת זהויות, או שימוש בזהויות בדויות, היא רק אחת משורה של שיטות שאיראן מפעילה כדי לרגל נגד ישראל ולחטוף ישראלים ואף להתנקש בחייהם. רוב הפעילות מתקיימת בסייבר, אבל בעשור וחצי האחרון היו גם ניסיונות ברחבי העולם להתנקש בחיי דיפלומטים או נציגים רשמיים אחרים של ישראל, וזאת בנוסף למאמצים הבלתי פוסקים של המודיעין האיראני בשנים האחרונות לגייס מאות סוכנים, מכל שכבות הציבור בישראל.
העובדה שהמודיעין האיראני מתעניין בי ושמאמריי מעוררים את זעמו, מעידה כי אני עושה את עבודתי נאמנה. בעקבות הפרק החדש, שאפשר לכנותו "המודיעין האיראני ואני", התקשרו אלי מכרים וידידים מקהילת המודיעין ובלצון כתבו לי כי מעתה אני זכאי לאבטחה לכל חיי. בתגובה כתבתי להם כי אני אשקול לבקש אבטחה צמודה גם לבני משפחתי.