עו"ד יאיר נהוראי ערער על החלטת בית-המשפט לאשר למכינת עלי ולעומד בראשה הרב אלי סדן למשוך את התביעות שהגישו נגדו ללא פסיקת הוצאות.
נהוראי דורש להפוך את ההחלטה ולקבוע כי התביעות נדחו, ולא נמחקו, תוך הטלת הוצאות משמעותיות. לדבריו, הותרת המצב על כנו תוביל לאפקט מצנן על פעילים שכמותו.
"בהיעדר דחייה של שתי התביעות, לא תהיה כל הרתעה כנגד תביעות השתקה כאמור בעתיד, וגורמים חזקים נוספים ימשיכו לעשות שימוש לרעה בהליכים משפטיים על מנת להשתיק יריבים פוליטיים או גורמים המבקשים לחשוף לציבור הרחב נושאים המצויים בטבור השיח החברתי-פוליטי בישראל", נטען בערעור שהגיש נהוראי.
"תסמונת של האישה הזונה"
בשנת 2019 הגיש הרב סדן, מייסד המכינה הקדם צבאית הדתית הראשונה, מכינת בני-דוד בהתנחלות עלי, שתי תביעות נגד עו"ד נהוראי. התביעות הוגשו יחד עם המכינה שהקים כשהתביעה הראשונה, בסך 700 אלף שקלים, התבססה על טענה לפרסום לשון הרע ואילו השנייה, בסך מיליון שקלים, טענה להפרת זכויות יוצרים.
נהוראי, בוגר הציונות הדתית שחזר בשאלה, תיעד לאורך השנים במסגרת מחקר עצמאי את הדרשות שהעביר הרב סדן במכינת בני-דוד וכן דרשות שהעבירו רבנים אחרים במכינות אחרות. נהוראי ליקט ופרסם קטעים מהדרשות, תוך מתיחת ביקורת על תוכנם, בעיקר בעמוד הפייסבוק שלו ובהמשך בספר שחיבר בשם "המהפכה השלישית – עקרונות המשנה המשיחית, החותרת להפוך את ישראל למדינה יהודית שהתורה חוקתה".
בשל פרסומיו נתבע נהוראי בין היתר בידי הרב אסף נאמבורג ומכינת עצם, וזאת בגין כתבה שפורסמה בחדשות 13 בהתבסס על חומרים שליקט והעביר לעיתונאי עמרי מניב (מאז הגיעה חדשות 13 לפשרה עם התובעים אך ההליך נגד נהוראי נמשך).
בתביעת הדיבה של הרב סדן נכללו חמישה פרסומים שבהם הובאו דבריו, לטענתו, תוך הוצאה מהקשר. בין היתר אמר הרב לתלמידיו כי פעילי שמאל לוקים ב"תסמונת של האישה הזונה" שאומרת על פי משל שלמה "גם לי גם לך לא יהיה -גזורו". לאור סירובם לקבל את תוצאות הבחירות, הסביר הרב סדן, אנשי השמאל מעדיפים את חיסולה של המדינה. בהזדמנות אחרת אמר הרב כי "הכפירה היא המחלה הנוראה של הדור [...] והמחלה היא במוח".
הרב סדן טען, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, כי במקרים הללו ואחרים הוציא נהוראי את דבריו מהקשרם המקורי, עיוות אותם והכל במטרה להזיק למכינה ולהביא לסגירתה. תביעת זכויות היוצרים, שאף היא הוגשה באמצעות עו"ד דבורין, מתבססת על עצם נטילת קטעים מהקלטות דרשות הרב במכינה והעלאתם מחדש לאחר עריכה.
נהוראי טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין שלומי זכריה ומיכל זיו, כי התביעות הן חלק ממסע השתקה משפטי כדי למנוע ממנו להעביר ביקורת על הישיבה וראשיה. מעבר לכך טען כי פעל על מנת לחשוף לציבור את התכנים ההרסניים שמעביר הרב סדן לתלמידיו במכינה, והוסיף וטען כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. נהוראי הדגיש כי בפוסטים שלו ציטט את דברי הרב, סיפק רקע והקשר, והפנה את הגולשים לשיעור המלא.
במענה לתביעת זכויות היוצרים העלה נהוראי טענות דומות בדבר ניסיון להשתיקו והוסיף כי פעל כדין כשפרסם קטעים מהדרשות וכי הוא זכאי להגנת השימוש ההוגן שכן פעל למטרת מחקר והעברת ביקורת.
הרב אלי סדן בהפגנה מול משרד ראש הממשלה בירושלים בדרישה לסגור כלי תקשורת פלסטינים, 21.2.2016 (צילום: יונתן זינדל)
בקיץ האחרון נפגשו הצדדים באולמה של השופטת מירית פורר מבית-המשפט השלום בירושלים לדיון מקדים לקראת תחילת שלב שמיעת הראיות. אולם שלב הראיות מעולם לא התקיים.
בדיון נדונה בקשתם של באי-כוח התובעים לדחות את דיוני ההוכחות בשל מחלתו של הרב סדן. בעקבות בקשה זו ביקש נהוראי מבית-המשפט לדחות את התביעה לחלוטין או לחלופין להורות למכינה להמציא תצהירי עדות ראשיים חלופיים, למשל של הרב יגאל לוינשטיין, שעומד לצד הרב סדן בראש המכינה, כדי להמשיך בהליך.
"ככל שהתובע לא יוכל להעיד במועדים שנקבעו בחודש נובמבר", קבעה השופטת פורר "[...] ישקול בית-המשפט להפסיק את התובענה מכיוון שנבצר ממנו לדון בה, גם אם התובעים יתנגדו לכך".
בהמשך להערה זו ביקשו הרב סדן ומכינת בני-דוד את מחיקת התביעות בשל מצבו הרפואי של הרב, ללא צו להוצאות. נהוראי התנגד נחרצות, וזאת באמצעות עורכי הדין זכריה ואיתן להמן, שהצטרף לייצוג בתביעת הדיבה. בחמש השנים שבהן התנהלו התביעות, טען, הצליח להשיג מסמכים וראיות שתמכו בהגנתו.
בין היתר הזכיר תצהיר המחזק את טענתו כי המכינה והרב סדן דרשו לקיים אירועים של מועצת המכינות הקדם-צבאיות בהפרדה מגדרית; מכתב של היועץ המשפטי למשרד הביטחון שתיאר את דברי הרב לוינשטיין ביחס לשירות נשים בצבא "התבטאויות קשות ומדאיגות" אשר אינן "עולות בקנה אחד עם ערכי צה"ל"; חוות דעת של המשנה ליועמ"ש שכתבה ביחס להתבטאויות של הרב לוינשטיין כי אלו "דברים מכאיבים הפוצעים ומפוררים את הרקמה העדינה והשבירה בלאו הכי של הלכידות הישראלית בהקשר הצה"לי".
נהוראי הבהיר כי ביקש לעמת את התובעים עם ראיות אלה, ואחרות, אולם בבוא העת החליטו התובעים לחזור בהם ולבקש את מחיקת ההליך בטענה להידרדרות במצבו הרפואי של הרב סדן. נהוראי תיאר זאת כ"פתח מילוט", שנטען "ללא כל גיבוי ראייתי מינימלי". ממילא, הוסיף, התובעת הנוספת, כלומר המכינה עצמה, יכולה להמשיך בתביעות לבדה.
נהוראי טען כי התגוננותו מפני תביעות המכינה והרב סדן כללו למעלה מ-650 שעות עבודה של באי-כוחו במהלך חמש השנים שבהם התקיים ההליך, שלא לדבר על אגרות, שליחויות, גישור וכדומה.
במקביל הגיש נהוראי בקשה לפסילת השופטת פורר. בין היתר טען כי התברר לו שלבן זוגה של השופטת פורר, עו"ד דוד פורר, שיתוף פעולה ארוך שנים עם ערוץ 14, וכי גם בא-כוחם של התובעים, עו"ד דבורין, מתארח באופן קבוע בערוץ.
"ערוץ 14 מרבה לארח את התובעים בתוכניותיו השונות, ומציג אותם כ'גיבורים' ומייצגי 'היהדות", טען נהוראי. בין היתר אירח אראל סג"ל את הרב לוינשטיין כדי לאפשר לו להשיב על הביקורות נגד המכינה ובהזדמנות אחרת אירח סג"ל את עו"ד דבורין לדיון על המכינה.
"עצם ההליך המשפטי הוא-הוא המהווה את ההשתקה"
יום לאחר שהגיש את בקשתו לפסול אותה דחתה השופטת פורר את הבקשה, והפנתה להחלטה קודמת בבקשה של נהוראי לפסול אותה ולדחיית הערעור שהגיש נהוראי על ההחלטה ההיא.
"אפילו אניח כי קרוב משפחה מדרגה ראשונה של שופט הוא בעל זיהוי פוליטי, הדבר אינו יוצר, מניה וביה, עניין אישי ממשי של אותו קרוב בכל הליך הנוגע לעמדה פוליטית זו", כתבה נשיאת העליון דאז, השופטת אסתר חיות, כשדחתה את הערעור של נהוראי על אי-פסילת השופטת פורר.
במקביל, יום אחרי הגשת עמדתו של נהוראי ביחס למחיקת התביעה, החליטה השופטת פורר לקבל את בקשת מכינת בני-דוד והרב סדן וקבעה כי אין לחייבם בהוצאות על ההליך.
"הנתבע העלה קשיים בבירור התובענות", פסקה, "אך במקום שבו טרם נשמעו גרסאות הצדדים לגופן, נקודת האיזון הינה במתן החלטה, שהגשת הליך חדש בנוגע לעניינים ולעילות התביעות, ככל שיוגש, תהא בכפוף לתשלום הוצאות בסך 36 אלף שקלים". לפי השופטת פורר, "פסיקת ההוצאות, אין מטרתה עונשית, אלא שהיא באה להציב את הנתבע במקום בו היה אלמלא מחיקת התביעות, בשלב שלאחר הגשת ראיות".
"לא תצהיר, לא חוות דעת רפואית, לא מסמך רפואי. כלום. התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת בית המשפט קמא, אם כן, לא קיימת"
"מעבר למחדל הראייתי בהגשת בקשה המחיקה", טוען כעת נהוראי בערעור שהגיש, "לא הייתה כל ראשית טענה או עילה למחיקת התובענות מטעמה של המשיבה 1 [מכינת בני-דוד] ,אשר עמדה בחוד החנית של ההליכים נגד המערער. המשיבה אף כלל לא ניסתה להבהיר מדוע היא אינה יכולה או אינה מעוניינת להמשיך בהליכים".
נהוראי מערער גם ביחס לצידוק למחיקת התביעה של הרב סדן, כלומר מצבו הרפואי הנטען. "לא הוצגה כל ראשית ראיה בעניין", כותבים באי-כוחו של נהוראי, "לא תצהיר, לא חוות דעת רפואית, לא מסמך רפואי. כלום. התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת בית המשפט קמא, אם כן, לא קיימת".
נהוראי חוזר על טענתו כי התביעות שהוגשו נגדו הן תביעות השתקה ומתריע מפני השלכות ההחלטה לאשר את מחיקתן בלא הוצאות.
"עצם ההליך המשפטי הוא-הוא המהווה את ההשתקה", מסביר נהוראי. "ההליך וההוצאות הנגררות אליו, אמורות להרתיע את המערער, להפחידו ולהתישו, עד שיחדל מפעילותו 'מרצונו' או בשל הידיעה כי 'שוט' ההליך המשפטי עשוי להתחדש בעתיד. משמושגת מטרת ההשתקה של נתבע ספציפי או של גורמים המצויים עמו בקשר, תביעות השתקה רבות ננטשות או מסתיימות בקול ענות חלושה. את הנזק שנגרם לחופש הביטוי בנסיבות אלה, בהקשר הרחב, קשה לתקן".
לדברי נהוראי, "במובן הרחב, התנהלות המשיבים ואי השתת הוצאות עליהם יובילו להרחבת מעגלי תביעות השתקה. [...] הותרת הפסיקה על כנה רק תעודד את הישנותן של תביעות השתקה אלה, תאפשר את גרירתן על פני שנים ארוכות, כאשר זאת מטרתה העיקרית של תביעת ההשתקה: להתיש, להרתיע, ולהשתיק".
טרם הוגשה תשובה לערעור.
42657-11-24