יאיר נהוראי זכה בניצחון חלקי בסאגה המשפטית שהוא נאלץ לנהל מזה שש שנים מול הרב אלי סדן ומכינת בני דוד בעלי. שופטי בית המשפט המחוזי אמנם דחו את מרבית טענותיו של נהוראי, אך התקבלה בקשתו כי התביעה שהגישו נגדו סדן והמכינה תופסק ולא תימחק. כמו כן זיכו אותו שופטי המחוזי בהוצאות בסך 10,000 שקלים.
בשנת 2019 הגיש הרב סדן, מייסד המכינה הקדם צבאית הדתית הראשונה, מכינת בני-דוד בהתנחלות עלי, שתי תביעות נגד עו"ד נהוראי. התביעות הוגשו יחד עם המכינה שהקים כשהתביעה הראשונה, בסך 700 אלף שקלים, התבססה על טענה לפרסום לשון הרע ואילו השנייה, בסך מיליון שקלים, טענה להפרת זכויות יוצרים.
נהוראי, בוגר הציונות הדתית שחזר בשאלה, תיעד לאורך השנים במסגרת מחקר עצמאי את הדרשות שהעביר הרב סדן במכינת בני-דוד וכן דרשות שהעבירו רבנים אחרים במכינות אחרות. נהוראי ליקט ופרסם קטעים מהדרשות, תוך מתיחת ביקורת על תוכנן, בעיקר בעמוד הפייסבוק שלו ובהמשך בספר שחיבר בשם "המהפכה השלישית – עקרונות המשנה המשיחית, החותרת להפוך את ישראל למדינה יהודית שהתורה חוקתה".
בשל פרסומיו נתבע נהוראי בין היתר בידי הרב אסף נאמבורג ומכינת עצם, וזאת בגין כתבה שפורסמה בחדשות 13 בהתבסס על חומרים שליקט והעביר לעיתונאי עמרי מניב (מאז הגיעה חדשות 13 לפשרה עם התובעים אך ההליך נגד נהוראי נמשך).
בתביעת הדיבה של הרב סדן נכללו חמישה פרסומים שבהם הובאו דבריו, לטענתו, תוך הוצאה מהקשר. בין היתר אמר הרב לתלמידיו כי פעילי שמאל לוקים ב"תסמונת של האישה הזונה" שאומרת על פי משל שלמה "גם לי גם לך לא יהיה -גזורו". לאור סירובם לקבל את תוצאות הבחירות, הסביר הרב סדן, אנשי השמאל מעדיפים את חיסולה של המדינה. בהזדמנות אחרת אמר הרב כי "הכפירה היא המחלה הנוראה של הדור [...] והמחלה היא במוח".
הרב סדן טען, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, כי במקרים הללו ואחרים הוציא נהוראי את דבריו מהקשרם המקורי, עיוות אותם והכל במטרה להזיק למכינה ולהביא לסגירתה. תביעת זכויות היוצרים, שאף היא הוגשה באמצעות עו"ד דבורין, מתבססת על עצם נטילת קטעים מהקלטות דרשות הרב במכינה והעלאתם מחדש לאחר עריכה.
נהוראי טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין שלומי זכריה (המייצג את "העין השביעית" בתביעה שהוגשה נגדה) ומיכל זיו, כי התביעות הן חלק ממסע השתקה משפטי כדי למנוע ממנו להעביר ביקורת על הישיבה וראשיה. מעבר לכך טען כי פעל על מנת לחשוף לציבור את התכנים ההרסניים שמעביר הרב סדן לתלמידיו במכינה, והוסיף וטען כי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. נהוראי הדגיש כי בפוסטים שלו ציטט את דברי הרב, סיפק רקע והקשר, והפנה את הגולשים לשיעור המלא.
במענה לתביעת זכויות היוצרים העלה נהוראי טענות דומות בדבר ניסיון להשתיקו והוסיף כי פעל כדין כשפרסם קטעים מהדרשות וכי הוא זכאי להגנת השימוש ההוגן שכן פעל למטרת מחקר והעברת ביקורת.
הרב אלי סדן בהפגנה מול משרד ראש הממשלה בירושלים בדרישה לסגור כלי תקשורת פלסטינים, 21.2.2016 (צילום: יונתן זינדל)
בקיץ האחרון נפגשו הצדדים באולמה של השופטת מירית פורר מבית-המשפט השלום בירושלים לדיון מקדים לקראת תחילת שלב שמיעת הראיות. אולם שלב הראיות מעולם לא התקיים.
בדיון נדונה בקשתם של באי-כוח התובעים לדחות את דיוני ההוכחות בשל מחלתו של הרב סדן. בעקבות בקשה זו ביקש נהוראי מבית-המשפט לדחות את התביעה לחלוטין או לחלופין להורות למכינה להמציא תצהירי עדות ראשיים חלופיים, למשל של הרב יגאל לוינשטיין, שעומד לצד הרב סדן בראש המכינה, כדי להמשיך בהליך.
"ככל שהתובע לא יוכל להעיד במועדים שנקבעו בחודש נובמבר", קבעה השופטת פורר, "[...] ישקול בית-המשפט להפסיק את התובענה מכיוון שנבצר ממנו לדון בה, גם אם התובעים יתנגדו לכך".
בהמשך להערה זו ביקשו הרב סדן ומכינת בני-דוד את מחיקת התביעות בשל מצבו הרפואי של הרב, ללא צו להוצאות. נהוראי התנגד נחרצות, וזאת באמצעות עורכי הדין זכריה ואיתן להמן, שהצטרף לייצוג בתביעת הדיבה.
נהוראי הבהיר כי ביקש לעמת את התובעים עם מסמכים וראיות שתמכו בהגנתו. , אולם בבוא העת החליטו התובעים לחזור בהם ולבקש את מחיקת ההליך בטענה להידרדרות במצבו הרפואי של הרב סדן. נהוראי תיאר זאת כ"פתח מילוט", שנטען "ללא כל גיבוי ראייתי מינימלי". ממילא, הוסיף, התובעת הנוספת, כלומר המכינה עצמה, יכולה להמשיך בתביעות לבדה.
יום אחרי הגשת עמדתו של נהוראי ביחס למחיקת התביעה, החליטה השופטת פורר לקבל את בקשת מכינת בני-דוד והרב סדן וקבעה כי אין לחייבם בהוצאות על ההליך.
"הנתבע העלה קשיים בבירור התובענות", פסקה, "אך במקום שבו טרם נשמעו גרסאות הצדדים לגופן, נקודת האיזון הינה במתן החלטה, שהגשת הליך חדש בנוגע לעניינים ולעילות התביעות, ככל שיוגש, תהא בכפוף לתשלום הוצאות בסך 36 אלף שקלים". לפי השופטת פורר, "פסיקת ההוצאות, אין מטרתה עונשית, אלא שהיא באה להציב את הנתבע במקום בו היה אלמלא מחיקת התביעות, בשלב שלאחר הגשת ראיות".
"לא ניתן להתעלם מההוצאות האדירות"
בערעור שהגיש נהוראי טען כי לא היה כל מקום לקבל את בקשת המחיקה. המכינה לא הציגה עילה מדוע אינה יכולה להמשיך בהליך ואילו הרב סדן לא הציג כל ראיה בדבר מצבו הרפואי. נהוראי דרש למחוק את התביעות נגדו ולא להסתפק במחיקתן, ובנוסף דרש להטיל על התובעים הוצאות
הרב סדן והמכינה טענו מנגד כי אין מקום לשנות דבר מהחלטת בימ"ש השלום. אי פסיקת ההוצאות, טענו, נבעה ממצבו הרפואי הקשה של הרב סדן, שאילץ אותם למחוק את התביעה. לטענתם, הם פעלו באופן אחראי, בעקבות הצעה מפורשת של בית משפט השלום.
שופטי המחוזי רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר קיבלו, באופן חלקי ביותר, את הערעור.
בקשת המחיקה, כתב השופט וינוגרד, נבעה ממחלתו הקשה של הרב סדן. "אין חולק שהמשיב הוא עד מפתח בתובענות. גם מטעם זה יש לקבוע שלא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא להפסיק את הדיון בתובענות", פסק.
לדברי השופט, "קשה להלום את טענת המערער לפיה ניתן היה להסתפק בעדים אחרים מטעם המשיבים. על פני הדברים המשיב הוא עד המפתח בתביעה; והמערער עצמו ביקש לחקור אותו לאורך ארבע ישיבות הוכחות לפחות, באופן המעיד על כך שגם לשיטתו מדובר בעד חשוב ביותר לצורך הדיון בתובענה".
הרב סדן והמכינה אמנם לא הציגו כל ראיה התומכת בטענה למחלה קשה אולם לפי השופט וינוגרד, "דומה כי ההנחה המובלעת בדברי המערער, לפיה יש להניח כי טענת המשיבים לכך שהוא לקה במחלה קשה אינה אמת, נחזית כמרחיקת לכת למדי".
יחד עם זאת, השופט וינוגרד פסק כי ראוי היה להפסיק את התביעות ולא למחוק אותן, כך שאם תוגשנה מחדש הדיון בהן יחל מהשלב שבו הופסקו.
גם ההחלטה על אי פסיקת הוצאות כלשהן לנהוראי ותחת זאת קביעה כי אם תוגשנה התביעות מחדש יחויבו התובעים בהוצאות, "מעוררת קשיים", כתב השופט, וזאת "בשל פגיעתה הלכאורית בזכות הגישה לערכאות".
לפי השופט וינוגרד, "לנוכח היקף ההתדיינות, טיב טענות הצדדים והעובדה שבית משפט קמא החליט לקבוע סכום הוצאות ממשי אך לדחותו עד להגשת תובענה חדשה, אנו סבורים שיש מקום להתערבות במובן זה שחלק מההוצאות שנקבעו יושת לאלתר וחלק יעמוד כתנאי להגשת תובענה עתידית".
לפיכך קבע כי מתוך 36 אלף השקלים של הוצאות עתידיות בהן חויבו התובעים במקרה שיגישו את התביעות מחדש, ישלמו כבר כעת 10,000 שקלים לנהוראי ואם יחליטו לחדש את ההליכים ישלמו לו עוד 26 אלף שקלים.
השופטת ליבוביץ הסכימה לפסיקת השופט וינוגרד אך השופטת בר-אשר חשבה אחרת. לדידה, ראוי היה לאשר את מחיקת התביעות משום שבפועל אין הבדל של ממש בין מחיקה לבין הפסקה. מנגד, ראוי היה לפסוק הוצאות גדולות יותר כבר כעת, כיוון שספק אם התביעות תוגשנה מחדש.
"לא ניתן להתעלם מההוצאות האדירות שקרוב לוודאי נדרש המערער להוציא לצורך הגנתו. בנסיבות אלו, שבהן חזקה כי המערער נדרש לאותן הוצאות כבדות לצורך הגנתו ובסופו של דבר המשיבים חזרו בהם מהתביעה בטרם התבררה לגופה ובטרם הוכחה, לא ניתן לקבל מצב שבו המערער ייוותר בחסרון כיס כה משמעותי", כתבה השופטת בר-אשר.
הוצאות בסך 10,000 שקלים מהוות פחות ממחצית האחוז מהסכומים שנתבע נהוראי בשתי התביעות. זהו סכום ש"אינו עומד ביחס סביר להוצאות הריאליות שקרוב לוודאי המערער נדרש להוציא", כתבה. לפיכך המליצה לחייב את התובעות לשלם לנהוראי הוצאות בסך 75 אלף שקלים.
כיוון שהשופטת בר-אשר היתה בדעת מיעוט, הוחלט לפי פסיקתו של השופט וינוגרד. נהוראי יזכה, לפיכך, בהוצאות בסך 10,000 שקלים בלבד.
42657-11-24