מוות
בלב שער "ידיעות אחרונות", צהוב על גבי שחור, מסתתרת שורה אחת, צרה למדי: "88 הרוגים בחודש אוקטובר - המחיר".
קוראי העיתון מופנים ל"מוסף לשבת". בשער המוסף (עורך: אביב הברון) משובצים תצלומיהם של 33 ישראלים שנהרגו בחודש שהסתיים אתמול. למרבה הזוועה, פחות מחצי מכלל ההרוגים. בעמודי הפנים מופיעה כפולה עם פרטי כל 88 ההרוגים, כולל השבעה מאתמול, ששמם טרם הותר לפרסום עד רדת הגיליון לדפוס.
המראה מזעזע, כי הוא מספק לרגע זווית ראייה שחורגת במעט מההווה. לא השבעה שנהרגו אתמול, לא הארבעה מההיתקלות, לא השמונה מהאסון ולא השניים מהטיל. אלא כל אלה יחד ועוד רבים אחרים. חודש קטלני שבו נהרגו 88, חיילים ואזרחים.
זהו מידע עובדתי פשוט, מתבקש שהתקשורת תציג אותו באופן קבוע. כמה נהרגו אתמול, כמה נהרגו השבוע, כמה נהרגו החודש. כמה נהרגו השנה. מה הנסיבות, מה המגמה. נתונים בסיסיים.
המתנגדים חוששים מדה-מורליזציה. במלחמת לבנון הראשונה התעצב ראש הממשלה מנחם בגין כשראה מדי יום את השלט שהניפו מתנגדי הממשלה מול משרדו, שלט ועליו מספר מתעדכן תדיר של מספר החיילים ההרוגים. ראש הממשלה הנוכחי לא יישבר ממספר המתים. רצף הספרות היחיד שמאיים עליו הוא 67104-01-20, מספר התיק בהליך שמכונה רשמית "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". אבל לא כל הישראלים חזקים כמו נתניהו.
כך שעל המתים הישראלים אסור לכתוב יותר מדי, זה עשוי להוביל לדה-מורליזציה של העם. על המתים העזתים אסור לכתוב כמעט בכלל כבר מתחילת המלחמה, בין היתר מאותה סיבה. הנה כך שוקעת התקשורת הישראלית בבועה הולכת וגדלה של בערות מרצון. התוצאה לא תהיה חברה חזקה שמנצחת מלחמות ומשגשגת בעיתות שלום אלא חברה שבנויה על ריק, ועלולה להתרסק לתוך עצמה בבת אחת.
ב"הארץ" מספק עמוס הראל מעט הקשר למספר הגבוה של הרוגי אוקטובר 2024. "הדוברים הרשמיים מתמקדים בסדרה המרשימה של הצלחות מבצעיות", הוא כותב, "אבל חודש אוקטובר שהסתיים אתמול היה גם הקשה ביותר מאז אוקטובר הקודם, שבו החלה המלחמה". אם כן, החודש האחרון, שנה אחרי, הוא גם הקטלני ביותר מאז חודש האסון. אבל גם בעיתון השמאל שמוחרם על ידי חלקים גדולים מהציבור (ומהשבוע גם על ידי משרדי ממשלה), העובדה מסתתרת בעומק טור פרשנות.
"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" אינו "הארץ" ועל כן מיד לאחר כפולת העמודים המפכחת עם תצלומיהם ושמותיהם של 88 הרוגי אוקטובר 2024, מתפרסם מאמר מאת תא"ל (במיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת "הביטחוניסטים" הימנית-ביביסטית.
אביבי מבהיר כי יש הצדקה למחיר הכבד. "דווקא בעת הזו, נוכח השחיקה הרבה בשורות הלוחמים במערכה כבדת הימים והדמים שבה אנו נתונים, ראוי להתעלות מעל הקשיים ולהביט בתמונה האסטרטגית הכוללת במבט מקיף", הוא כותב.
הקוראים לומדים ממאמרו עד כמה מצבנו הגיאו-אסטרטגי השתפר לאחרונה. "ביום שאחרי ייחתמו הסכמי שלום, הכלכלה תפרח, תיפתח עלייה המונית, כמו גם 'בייבי בום' מהסוג האופייני לתקופה המסיימת מלחמה", מבטיח אביבי. הוא רק לא כותב מתי היום הזה יגיע.
"האור בקצה המלחמה", נכתב בכותרת כתבה נרחבת מאת רון בן-ישי בהמשך המוסף של "ידיעות אחרונות". הכתב הצבאי הוותיק מפרט את הישגי צה"ל בכל אחת מזירות המלחמה. המסקנה: "רוב המטרות הושגו".
"כמה מטרות חשובות עדיין לא הושגו", מודה בן-ישי: "101 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס; ישראל לא מוטטה את השלטון האזרחי של חמאס, והוא עדיין פועל בחלקים מהרצועה על ידי 'בוסים' מקומיים מפני שלא נמצא לו תחליף הולם (בעיקר כי הדרג המדיני קבע תנאים לא מציאותיים למה שמכונה 'היום שאחרי'); ותושבי הצפון שפונו טרם שבו לבתיהם. אבל ישראל מגיעה בימים אלה עם קלפים חזקים לשלב הדיפלומטי שאמור להביא אותנו לסיום המלחמה, וזו סיבה לתקווה".
עזה
"חמאס ולבנון זה לא אותו דבר", אומר שר האוצר (ושר במשרד הביטחון) בצלאל סמוטריץ', בראיון לריקי ממן ועמיאל ירחי ב"מקור ראשון". "בלבנון בסוף המלחמה תיגמר בהסדר, כי לבנון היא מדינה ריבונית", מסביר השר. "אנחנו לא הולכים לכבוש את לבנון ולהישאר שם לנצח כמו בעזה. בעזה לא יהיה שלטון חמאס. בלבנון יהיה הסדר".
כך, על דרך השלילה ובאופן עקיף, בין שתי הצהרות לפיהן בלבנון יהיה הסדר, מבהיר אחד השרים המשפיעים בממשלה (שלפי סקרי המנדטים מאז תחילת המלחמה, משקלו הפוליטי אפסי), כי ישראל תישאר ברצועת עזה לנצח.
"סמוטריץ' הוא הדוחף העיקרי מתוך הממשלה לגירוש מאות אלפי תושבים פלסטינים מצפון הרצועה", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "מטרת העל שלו היא החזרת שלטון הכיבוש הישראלי לשם, והקמה מחדש של ההתנחלויות, לפחות באזור הצפוני".
השאלה הבאה בראיון של ממן וירחי עם סמוטריץ' מתעלמת מההערה המובלעת של השר על כך שישראל תישאר בעזה לנצח, ומוקדשת דווקא ללבנון. רק בהמשך חוזרים המראיינים אל החזית הדרומית ושואלים: "מה צריך לקרות בעזה?". השר סמוטריץ' טוען כי יש להשמיד את חמאס, ולא רק במובן הצבאי, מה שמעלה באופן טבעי את סוגיית הניהול האזרחי של תושבי הרצועה. "כל הליכת האימים הזאת לגבי ממשל צבאי - זו לא דרמה", מבקש השר להרגיע. "צה"ל יישאר ברצועת עזה הרבה מאוד שנים. לא בשביל הסיוע ההומניטרי אלא בשביל הביטחון, וזה מוסכם על כולם".
פתאום, אחרי שהשר הבטיח שנישאר בעזה לנצח, "הרבה מאוד שנים" באמת נשמע מרגיע.
ספין
"ביהמ"ש ידון בפרסום פרשת המסמכים המסווגים בלשכת רה"מ", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה מאת איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". לצד הכותרת הזו מופיעה כותרת לידיעה נוספת של אייכנר: "דובר בלשכת רה"מ שנכשל בבדיקת סיווג ביטחוני נחשף לתכנים רגישים".
זהו תעלול נפוץ של כלי תקשורת המבקשים לאתגר איסורי הפרסום: הצמדת שתי ידיעות זו לזו כדי שהקוראים יבצעו - על אחריותם! - את הקישור בין השתיים. במקרה הזה, ב"ידיעות אחרונות" לא לוקחים סיכון שמישהו לא יבין את הרמז ואת הידיעה על הדובר בלשכת נתניהו פותחים במילים "כשברקע הפרשה שמסעירה את לשכת ראש הממשלה בימים האחרונים (ראו ידיעה נפרדת)".
הקורא נשלח איפוא למלאכת ההרכבה. בידיעה על "הפרשה שמסעירה את לשכת נתניהו" נכתב כי "מתחילת הלחימה נאספו אלפי מסמכים ברצועת עזה, חלקם ברמת סיווג גבוהה". עוד נכתב כי בחודש שעבר חשף כתב העיתון רונן ברגמן כי "צה"ל פתח בחקירה במהלך הלחימה בנוגע למסמכים שהודלפו באופן מגמתי לתקשורת הזרה".
במקביל, בידיעה על הדובר בלשכת נתניהו שנכשל בסיווג הביטחוני נכתב כי אותו דובר "התלווה לנתניהו במהלך המלחמה בביקורים במתקנים ביטחוניים רגישים". הייתכן שהדובר המדובר הוא שהדליף באופן מגמתי מסמכים מסווגים לתקשורת הזרה? שכל אחד יסיק את מסקנותיו.
רגע, זה לא הכל. לפי הידיעה על הדובר, הוא הועסק בתחילת המלחמה בלשכת מנכ"ל המשרד יוסי שלי אך בהמשך הועבר לבקשת ראש הסגל צחי ברוורמן לעבוד בלשכת רה"מ. ב"ידיעות אחרונות" מציינים - רמז, רמז - כי לשכת נתניהו היא "אחד המקומות הרגישים במדינה - שעוסק בעניינים ביטחוניים".
מי שברשותו חיבור אינטרנטי תקין, יכול לקרוא דברים מפורשים מאלה. מי שברשותו יותר מעיתון מודפס אחד, יכול לאסוף רמזים נוספים.
ב"ישראל היום" מזכירים דיווחים לפיהם "יועציו של ראש הממשלה ערכו התייעצות עם עורך הדין עמית חדד בנושא". הכוונה לפרסום של עיתונאי כאן מיכאל שמש, לפיו ראש הסגל צחי ברוורמן ויועצו יונתן אוריך הגיעו למשרדו של עו"ד חדד להתייעצות. התמונה, אם כן, מתחילה להתבהר.
ב"הארץ" עושים לקוראים חיים מעט קלים יותר. עמוס הראל מקבץ יחדיו לטקסט אחד את כלל הרמזים המותרים בפרסום: "אתמול התפרסמה שורה ארוכה של שברי ידיעות, שהקוראים יצטרכו בשלב זה לחבר ביניהן בכוחות עצמם", הוא כותב. "דובר בלשכת ראש הממשלה לא עבר את בדיקת הסיווג הביטחוני של שב"כ, אבל המשיך להיחשף למידע חסוי, כולל תמלילים מישיבות קבינט; פרקליטות המדינה בודקת פרשת הדלפת מסמכי מודיעין על מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, לשני עיתונים זרים, ה'בילד' הגרמני ו'ג'ואיש כרוניקל' הבריטי; שניים מאנשי לשכת ראש הממשלה התייעצו שלשום עם עורכי דין במשרדו של עמית חדד, סנגורו של נתניהו".
באף אחד מהידיעות לא נכתב מה בדיוק הודלף ל"בילד" ול"ג'ואיש כרוניקל" ולמי היה האינטרס לעשות זאת, אבל מדובר במידע גלוי שפורסם מזמן. ברגמן, עם תחילת החקירה הצה"לית על מקור ההדלפה לפני כחודשיים, כתב על כך בהרחבה.
"בשני הפרסומים נטען לחשיפה של מסמכים פנימיים וסודיים ביותר של חמאס, כביכול היישר מקולמוסו או מחשבו של יחיא סינוואר", כתב ברגמן. "בשני המקרים משקפים הלך רוחו, הוראותיו והאסטרטגיה של מנהיג הארגון בדיוק את הדברים שנתניהו טען בנאום ובראיונות שנתן בשבוע שעבר, ולפיהם סינוואר מנסה לזרוע פילוג בציבור הישראל, הוא אינו מעוניין באמת בעסקה ומתכנן להבריח חטופים דרך המנהרות תחת ציר פילדלפי למצרים ומשם לאיראן".
המסמך שעליו דווח ב"ג'ואיש כרוניקל" כנראה היה פברוק מוחלט. העיתון התנער מהכתב ומחק את הדיווחים. המסמך שעליו דווח ב"בילד", הוסיף ברגמן, לא היה כלל מסמך שכתב סינוואר או שנלקח ממחשבו אלא "הצעה של גורם בדרג ביניים בחמאס". "חשוב יותר", הדגיש ברגמן, "החלק העיקרי שהעיתון מצטט כביכול מאותו מסמך, שלפיו חמאס אינו מעוניין בעסקה - כלל לא נאמר בו".
בנאום שנשא נתניהו ימים אחדים לפני הפרסומים הללו, הזכיר ברגמן, ראש הממשלה התייחס בין היתר לפתק כתוב ערבית שנמצא בעזה: "הנה מסמך הנחיות שנמצא במנהרה של בכירי החמאס על ידי חיילינו. חיילינו מצאו את זה. אגב, זה, אה… בתקשורת אמרו שזה סינוואר, אני לא יכול להתחייב שזה סינוואר, אבל אני מתחייב שזה בכירי חמאס".
"בתקשורת", זה עמית סגל מחדשות 12, שכבר בחודש ינואר דיווח על הפתק ובו תמצית מטרימה של הטענות שיופיעו אחר כך בהדלפות המגמתיות לתקשורת הזרה. סגל אמנם לא אמר במפורש שהפתק שהציג נכתב בידי סינוואר אבל כל צופה שלא היה מרוכז כולו בדבריו נותר עם הרושם שסינוואר הוא שכתב את הפתק ושהוא מי שמעוניין, למען האינטרסים שלו, לעודד בישראל מחאה להחזרת החטופים.
"הפתק שממנו הקריא נתניהו אכן לא שייך לסינוואר, כפי שפורסם כבר לפני כמה חודשים", כתב ברגמן כבר לפני כחודשיים. "בישראל מכירים היטב את כתב היד של מנהיג החמאס ויודעים לזהות מה הוא כתב ומה לא. בכך צדק נתניהו, אבל לא ממש דייק כשטען שמדובר על בכיר חמאס אחר. האמת היא שאין לישראל מושג מי כתב את הפתק".
נתניהו ידע טוב מאוד כי הפתק לא נכתב על ידי סינוואר, וגם לא על ידי אף אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס. אבל הוא השתמש בספין של סגל מחודש ינואר כדי לבסס ולאשש את המסרים שביקש להעביר באותה עת.
גם הפרסומים ב"ג'ואיש כרוניקל" וב"בילד" הודהדו בידי נתניהו, כולל בישיבת הממשלה. סגל נאחז אף הוא ב"בילד" כדי לאשש את הפרסום שלו על הפתק ממנהרת סינוואר. אולם בהמשך, כאמור, התברר כי גם הפרסום ב"בילד" היה מטעה. בשלב זה הספין נכנס לסחרור, התחילה חקירה לאיתור המדליף, וכעת נראה שכל העסק מאיים להתפוצץ לנתניהו בפרצוף.
הפתרון, כמובן, הוא לייצר ספין חדש.
"עוד לפני פרסומה, נתניהו מנסה להשתלט על הנרטיב של 'הפרשייה הביטחונית החדשה'", כותב עמוס הראל ב"הארץ". "מה שמתרחש כאן הוא נגזרת של הקרב על הטלת האחריות במלחמה - למחדל 7 באוקטובר (שנתניהו מגלגל באופן מלא על הכפופים לו) ולאי השגת הסכם לשחרור יתר החטופים".
בהמשך מוסיף הראל: "בהנחה שמתנהלת חקירה בפרשה, לב העניין טמון בשאלה עד לאיזה דרג יגיעו החשדות והנחקרים. האם מי שהדליף מידע פעל מטעם עצמו, או שעבד לפי דירקטיבה מגבוה? האם יהיה לו אינטרס לטעון כי רק מילא הוראות של בכירים ממנו, ועד לאיזו סמכות? האם יוכל להוכיח את גרסתו?
"[...] המתיחות בין ראש הממשלה למערכת המשפט ולחלק מראשי זרועות הביטחון היא כבר עניין מובנה בשנים האחרונות, לנוכח החקירות הפליליות ובעקבותיהן גם המלחמה. עכשיו עומד להתווסף לה פרק נוסף, כשמאזן ההרתעה השברירי בין הצדדים עשוי להתלקח מחדש להתנגשות של ממש".
עדות נתניהו
"כל הסימנים מראים: רה"מ ינסה לחמוק מעדותו", נכתב בכותרת בתחתית שער "הארץ". גידי וייץ מדווח על המהלכים של נתניהו לדחות את העדות בהליך הפלילי נגדו, שאמורה להתחיל בעוד חודש ויום בדיוק. לאחרונה בוטלה לפחות פגישה אחת שנתניהו אמור היה לקיים עם סנגוריו, כותב וייץ.
אדם המוגדר "אחד מאנשיו של ראש הממשלה" מצוטט בידיעה כך: "העדות לא יכולה להתקיים בתחילת דצמבר, משתי סיבות - ניהול המלחמה לא מאפשר לו להתכונן לעדות, ונוכחות קבועה בבית המשפט המחוזי בירושלים בעת הזאת מסכנת את חייו ואת חיי כל הנוכחים באולם". את הטענה האחרונה וייץ מפריך בזריזות, כשהוא מזכיר את הדיווח של אביעד גליקמן ולפיו שב"כ קבע כי האולם התת-קרקעי בהיכל בית-המשפט המחוזי בת"א עונה על הצרכים הביטחוניים של עדות נתניהו.
ב"בשבע" כותב אבישי גרינצייג בעד דחיית עדות נתניהו. "המדינה לא תקרוס אם נתניהו יקבל את בקשת הדחייה המבוקשת על ידו. זו בקשה בסיסית ביותר. כפי שנאשם או סנגור ואפילו תובע מקבל דחייה כי הוא נקרא לשירות מילואים, אז לכל הפחות הוא הדין לראש ממשלה שאחראי על כל ניהול המלחמה", הוא כותב. "[...] האינטרס הציבורי הוא לתת לראש הממשלה להיות פנוי לניהול המדינה, ועם כל הכבוד להליך הפלילי נגדו - יש דברים חשובים יותר ודחופים יותר בעולם כרגע".
כל זאת "כרגע". ומה לאחר מכן? "ברור שאי אפשר לתת לנתניהו דחייה בלתי מוגבלת בזמן או דחייה ארוכה מדי", כותב גרינצייג ומבהיר: "נתניהו צריך להבהיר בצורה הברורה ביותר שאין לו כוונה למרוח את תחילת עדותו עד אין קץ, ושההבהרה הזאת תהיה משכנעת (לא רק את המשוכנעים). זה קריטי לאמון הציבור".
כשמילים שיוצאות מהפה של נתניהו יוכלו לשכנע את הלא משוכנעים, כבר לא יהיה צורך לא בראש ממשלה ולא במערכת משפט. המשיח ידאג לכל.
לויאליות
אמנון לורד, אגב ממש כמו נתניהו, אינו שבע רצון משר הביטחון יואב גלנט. "גלנט נהיה שר ביטחון בזכות ניצחון הליכוד בראשות נתניהו בבחירות", כותב לורד. "אפשר היה לצפות ללויאליות ולתפקוד שר הביטחון כאיש צוות, אך כידוע המצב הפוך זה שנה וחצי לפחות".
"המועמד כרגע להחלפתו הוא שר החוץ ישראל כץ", מעדכן ב"הארץ" יוסי ורטר על מצבו התעסוקתי של גלנט. "שר הביטחון המיועד לשעבר, גדעון סער, כבר לא. מה קרה מאז אותו יום שבו התבשרנו על מסיבת עיתונאים מתוכננת שבה נתניהו יפטר את גלנט וימנה את סער? מניסיון העבר זה קשור למשפחה. שרה, יאיר. קן הצרעות בין קיסריה למיאמי. אולי החשדנות הישנה הרימה ראשה".
מה יהא עם כן על סער? והאם גם לכך יש קשר למשפחה? בעוד ורטר מתנסח בהסתייגויות ורמיזות, ב"מעריב" פורסמה אתמול כותרת ישירה: "נתניהו שקל למנות את סער לשר החוץ - בני המשפחה התנגדו".
געגועים לשחיתות של פעם
בחודש פברואר האחרון פרסם היחצן ממי פאר ב"מעריב" טור דעה תחת הכותרת "מצביעי גנץ ממרכז-ימין תתעשתו - אביגדור ליברמן זה אתם". "בגלל הניסיון, עמוד השדרה, הפרגמטיות, הכריזמה וכושר המנהיגות - אביגדור ליברמן הוא האיש שחייב וראוי להחליף את נתניהו", נכתב בכותרת המשנה.
בחודש מאי האחרון פרסם פאר טור דעה ב-ynet תחת הכותרת "בנט, סער, יוסי כהן: התאחדו מאחורי אביגדור ליברמן". "אביגדור ליברמן הוא האיש הנכון בעת הזו לכהן כראש ממשלת ישראל", קבע במשפט הפתיחה.
בחודש יולי האחרון פרסם פאר טור דעה באתר "וואלה" תחת הכותרת "לנתניהו יש ארבעה יורשים אפשריים. רק אחד מהם מתאים באמת". אתם מוזמנים לנחש מי.
אחרי הטור ב"וואלה" הזכיר אבי בר-אלי ב"דה מרקר" כי פאר היה בעבר יועצו של ליברמן, פרט שפאר מציין גם בטוריו. אכן, פאר יעץ לליברמן בארבע מערכות בחירות בשנים האחרונות. ב-2021 אף השתתף יו"ר ישראל-ביתנו באירוע סגור ללקוחות משרד פאר-לוין.
הבוקר שב פאר ל"מעריב" של אלי עזור, שבו ממילא נהנה ליברמן מיד מלטפת זה שנים ארוכות. כותרת הטור הנוכחי: "ליברמן הוא היורש של בגין ושרון".
ליברמן עצמו מתואר בטור החנופה הנוכחי, בין היתר, כ"מבוגר אחראי". זה התואר שבו ליברמן מעדיף שיכנו אותו, כך נראה. הראשון שהתעקש להדביק לו "מבוגר אחראי" כבר לפני עשור היה בכיר כתבי "מעריב" בן כספית.
ביום שאחרי נתניהו והתקשורת הביביסטית, אם אי פעם יגיע, זה מה שמחכה לנו - חזרה לימי הון-שלטון-עיתון של פעם: איל תקשורת עם אינטרסים חוצי משק מעניק סיקור מלטף לשר בכיר, אולי אפילו לראש הממשלה עצמו, שבכוחו להעניק לו הטבות במיליארדים. היו זמנים.
יהדות
השר סמוטריץ' נשאל ב"מקור ראשון" על דברים שאמר לעיתון רק לפני כמה שבועות השר יצחק גולדקנופף: "אני לא מייצג את מי שלא לומד תורה, הוא מיוצג על ידי סמוטריץ', אני מייצג רק לומדי תורה".
סמוטריץ', באופן טבעי, זועם. "הדברים האלה הם בושה וחרפה", הוא אומר למראייניו, "חוצפה שאין כדוגמתה. אני אומר לגולדקנופף, של נעליך מעל רגליך כשאתה נכנס לבתי המדרש של הציונות הדתית. אנחנו יכולים לתת פייט לכל בית מדרש במגזר החרדי".
ביום טוב הם גם יכולים לנצח.
כלכלה
בשער "גלובס" מתנוסס צילום של שטר דולר אחד. "ההיסטוריה מלמדת: איך ישפיעו הבחירות בארה"ב על השווקים?", נכתב בכותרת הגיליון. בכותרת המשנה ניתנת התשובה: "היסטורית, לא בטוח שזה כל כך משנה".
נתנאל אריאל כותב על הלקחים ההיסטוריים מהבחירות בארה"ב ומצטט שלל מומחים אמריקאים. ג'ו אמאטו, נשיא ומנהל ההשקעות הראשי בחברת נויברגר ברמן, מצוטט כאומר: "ההיסטוריה מצביעה על כך שלאחר שהתוצאה מתבהרת, צפויה תגובה חיובית מצד השוק, ללא תלות בזהות הנשיא החדש".
נוין מלוואל, מנהלת השקעות בחברת המדדים פידלטי, מצוטטת כאומרת: "מבחינה היסטורית, לא היה קשר חזק בין תוצאות הבחירות לביצועי השווקים משם והלאה, ולכן אנחנו לא משנים את הפוזיציות שלנו על סמך תוצאות הבחירות בלבד". בחברת אדוארד ג'ונס גורסים כי "למרות הפיתוי לקשור בין תוצאות הבחירות לשווקים, המניות הציגו ביצועים טובים תחת נשיאים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד".
אבל ההבדל בין האריס לטראמפ הוא לא רק הבדל בין מדיניות פסיקאלית מרחיבה או מצמצמת (למעשה, גם התוכנית הכלכלית של טראמפ צפויה להגדיל את הגירעון בטריליונים). ההבדל המרכזי הוא בריסוק מוסדות המדינה האמריקאים. האריס לא מעוניינת לעשות זאת, טראמפ כן. ותתפלאו, יש לכך השפעה על הכלכלה.
"הורדות דירוג אשראי משדרות מסר בעייתי לעולם, למשקיעים", אומרים כתבי "מקור ראשון" לשר האוצר סמוטריץ' המעניק להם ראיון. "מודי'ס הביעו חוסר אמון ביכולת של הממשלה לקדם שינויים ולהעביר תקציב".
"זה פוליטיקה", משיב השר. "עם כל הכבוד, כלכלנים בלונדון לא ייתנו ציונים לממשלה. הרי מודי'ס עובדת ככה לאורך כל השנתיים האחרונות – נותנים ציונים לרפורמה המשפטית, נותנים ציונים לפוליטיקה. מודי'ס היא חברת דירוג כלכלית – שתתעסק בווקטורים כלכליים".
ב"גלובס" מתפרסמת כתבה רחבת היקף מאת גלי וינרב על התיאוריה הכלכלית שזיכתה את מפתחיה השנה בפרס נובל לכלכלה. "המקור לשגשוג הוא במוסדות חברתיים חזקים ובפיזור של כוח", כפי שהתיאוריה מנוסחת בכותרת המשנה לכתבה. לפי וינרב, "מוסדות הם למשל חוקי החוזים במדינה, בתי משפט שאוכפים את החוזים הללו, השירות הציבורי, גורמים כמו הממונה על ההגבלים העסקיים או מכון התקנים. התקשורת היא מוסד. שלטון מקומי הוא מוסד. כל אלה, אם הם פועלים נכון, יוצרים מרחב כלכלי שגורמים מבפנים ומבחוץ רוצים לפעול בו".
בניגוד לפרסום החדשותי של "גלובס" על הענקת הפרס, שמוסגר באופן שמצניע את ההקשר הישראלי, הפעם כבר הכותרת מפנה את תשומת לבו של הקורא למתרחש כאן ועכשיו. וינרב משוחחת בין היתר עם ד"ר יניי שפיצר ופרופ' איתי אטר, על עבודתם של זוכי הנובל דרון אג'מולו, סיימון ג'ונסון וג'יימס רובינסון, ועל הלקח הישראלי שניתן לגזור ממסקנותיהם.
"בתחילת 2023 הובילו שפיצר ואטר קבוצה של כלכלנים שניסחה מכתב לממשלה, המתריע בפני ההשלכות הכלכליות של הרפורמה המשפטית. מחקריהם של אג'מולו, רובינסון וג'ונסון הובאו בו כבסיס לטענות", היא כותבת. לדברי שפיצר, "המכתב נתקל בתימהון מבחינת יוזמי הרפורמה, נתניהו, סמוטריץ' ולוין. הם לא הבינו מאיפה זה בא להם, מה הקשר בין מוסדות פוליטיים לבין צמיחה כלכלית, ואת זה היינו צריכים להסביר, באמצעות התיאוריה של אג'מולו וקבוצתו שהיא קונצנזוס בעולם הכלכלי היום".
"האם אי אפשר לומר כי פירוק האליטות הישנות הוא פירוק של מוסדות נצלניים?", תוהה וינרב. פרופ' עומר מואב משיב לה: "זה בדיוק הפופוליזם. בכל העולם, וגם בישראל, הרטוריקה היום היא פופוליסטית לפי הספר. במקום למשול במדינה ולנהל את הכלכלה לרווחת הציבור, שלטון פופוליסטי עוסק בגזל ומאשים את האליטות, כאילו בשם 'העם האמיתי'. הפופוליזם רואה משחק סכום אפס - אם נילחם באליטות הן יקבלו פחות ואנחנו נקבל יותר. אבל ההייטקיסט לא מרוויח על חשבון אף אחד, ובג"ץ שמגן על הציבור הוא לא על חשבון הציבור אלא להיפך".
בין כותרת לידיעה
"הערכה בישראל: מועצת הביטחון עשויה לכפות בקרוב הפסקת אש בצפון", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". בגוף הידיעה, מאת חגי סגל, נכתב כבר בפיסקה הראשונה כי "הן הדרג המדיני והן הדרג הצבאי הבכיר סבורים שכבר בשלו התנאים [להפסקת אש בצפון]".
אם גם הדרג המדיני וגם הדרג הצבאי הבכיר חושבים שהגיעה העת להפסקת אש בחזית הלבנונית, על מי בדיוק תכפה זאת מועצת הביטחון? אולי על קהל הקוראים והכותבים של "מקור ראשון".
בשולי החדשות
זיו מאור, המועמד של שר התקשורת שלמה קרעי לתפקיד מנכ"ל המשרד, מפרסם טור ב"בשבע" תחת הכותרת "לגרש את החושך הפמיניסטי". הנושא, אגב, הוא גיוס חרדים.
מאמר המערכת של "המבשר" מוקדש למעבר לשון חורף. מערכת היומון החרדי מעודדת את קוראיו להתחיל את ההכנות לשבת כבר ברביעי כדי לקבל אותה בנחת. "זה יתכן וזה אפשרי", הם מעודדים.
בעמוד 4 של "ישראל היום" מצוטט דיווח מה"ניו יורק טיימס" ולפיו איראן צפויה לתקוף בישראל בשבוע הבא, אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב.
בעקבות ההסתה הרצחנית בהלוויה של שובאל בן-נתן פונה אברי גלעד באמצעות טורו ב"ישראל היום" אל "אחיי מגודלי הפאות" ומציע להם לשלוט בעצמם. "בצה"ל אין טובחים, יש טבחים", הוא טוען, "ואם תמשיכו ככה, שם תמצאו את עצמכם משרתים".
יהודה שרוני מקדיש חלק מטורו ב"מעריב" לקידום מבצעי חודש נובמבר של תאגידים מסחריים. הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון פותח את החטיבה הזו בטור עם מבצע שעורכת חברת שטראוס. בהקשר זה מזכיר שרוני כי שטראוס "נקנסה השבוע על ידי רשות התחרות בסכום המטורף של 111 מיליארד שקל". אכן סכום מטורף, ובמקרה הזה גם לא נכון. הקנס של רשות התחרות עמד על 111 מיליון שקלים. שעות אחרי פרסום הטור באתר האינטרנט של "מעריב", הטעות טרם תוקנה.
ענייני תקשורת
"בעקבות התבטאות מו"ל הארץ: משרדי הממשלה יפסיקו לפרסם בעיתון", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות". עמוס שוקן, כך נמסר בכותרת המשנה, כינה מחבלים פלסטינים "לוחמי חופש". הידיעה, מאת רן בוקר, נפתחת במילים "מכה כלכלית קשה ל'הארץ': רוב מוחלט של משרדי הממשלה הודיעו אמש כי יפסיקו לפרסם בעיתון".
"חמאס אינם לוחמי חופש", נכתב בכותרת ב"הארץ", ציטוט מפי שוקן שהחליט להבהיר את דבריו. במדור הדעות של העיתון מכנה רוית הכט את הטרוריסטים "רוצחים שפלים. חלאות אדם".