דנה אינטרנשיונל (צילום: Daniel Kruczynski, רישיון cc-by sa)
בלא הוראה מהצנזור
להלן ציטוט של אדם המתייחס לעיתוני ישראל ביום שישי האחרון, אותם עיתונים שהציגו לראווה כותרות ראשיות כגון "גיבורי השייטת" ו"נלחמו כמו אריות".
"זה מלמד משהו על התקשורת הישראלית, לצערי", אומר אותו אדם. "זה מלמד שהיא נעה כל הזמן בין סקנדל לפסטיבל, בלי שום דבר באמצע. אני לא אוהב את המעבר הזה מקיצוניות לקיצוניות. צריכה להיות עיתונות עם שיקול דעת, ולא תמיד נראה לי שמופעל שיקול דעת מלא".
הדובר הוא לא אחר מאשר תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל, האיש שאחראי לפסטיבל ההצדעה ללוחמי השייטת, שהגיע לשיאו בגליונות העיתונים של יום שישי. בניהו אמר את הדברים לרינת אביגור ואורין רוזנר במסגרת כתבה שפירסמו השניים בגיליון האחרון של "במחנה", שהופיע אתמול.
בניהו וסגנו אל"מ עופר קול מגיבים בכתבה גם על הטענות כי לא שיחררו לפרסום מהר די הצורך את הסרטונים שהיו ברשותם ובהם נראתה השתלטות כוחות צה"ל על משט הספינות. "בניגוד לאגדות שעלו בתקשורת, לא עיכבנו שום סרט ולא היתה שום דילמה אם לפרסם את הסרטים או לא", אומר בניהו ומוסיף: "במגבלות של הפעולה הזאת ושל תוצאותיה, אני חושב שהדוברות היתה בסדר". קול מספר ל"במחנה" כי "בשבע וחצי בבוקר פירסמנו כבר סרטון והוצאנו הודעות כל הזמן". לא מצוין בכתבה כי סרטון זה היה כמעט חסר ערך הסברתי. כל שנראה בו היה חייל צה"ל שמודיע ברמקול לנוסעי הספינה כי עליהם לעצור את שיוטם לעזה, וסירוב מילולי של האחרונים.
"סרטון נוסף פורסם בצהריים ועוד אחד בחמש בערב [...] מישהו אמר שהסרטים שהפצנו היו בערב, ומאז כולם נצמדו לגרסה הזאת", מוסיף קול. נזכיר כי המציאות מלמדת על סדר זמנים אחר. בחדשות ערוץ 2 עלה הסרטון השני לאחר השעה ארבע, ואילו השלישי שודר לראשונה רק לקראת השעה שמונה בערב.
עוד מרואיין בכתבה הוא סמ"ר נדב בן-צור, אחראי מדור עריכה ביחידת ההסרטה. על-פי הכתבה, "בעיני בן-צור הסרטים הכי קשים לצפייה היו אלה שהגיעו ממצלמותיהם האישיות של נוסעי הספינות וממצלמות האבטחה". בן-צור מצוטט כמי שאומר: "זה היה הדבר הכי גרפי שראיתי. הכל היה בצבעים וחי, ובעצם אפשר היה להבחין מאוד בבירור במה שראינו עד אז בשחור-לבן ומאוד מרחוק, רק בנקודת הזמן הזאת קיבלנו תמונה מלאה לגמרי על מה שקרה בתוך הספינה".
התמונה המלאה לגמרי של מה שקרה בתוך הספינה נותרה ביחידת דובר צה"ל. בן-צור מדבר על עשרות רבות של שעות של חומרי גלם שהגיעו ליחידה. הציבור הרחב נחשף למיעוט זניח מכל זה. ביחידת דובר צה"ל אמרו השבוע ל"עין השביעית" כי אין ברשותם חומרים דומים לתצלומי החייל המדמם שפורסמו בעיתונות הטורקית. מעניין, אם כן, מה מופיע בכל אותם עשרות שעות של חומרי גלם.
עיתונאים מרחבי העולם ששהו על הספינה מתלוננים בימים האחרונים על כך שכלי עבודתם הוחרמו על-ידי חיילי צה"ל ולא הוחזרו להם, בניגוד למה שהובטח. איתמר אייכנר מאשר זאת הבוקר בדיווח ב"ידיעות אחרונות" שבו הוא כותב כי "ישראל עדיין מחזיקה במחשבים, במצלמות ובציוד אלקטרוני נוסף שנמצא על האונייה". על-פי דיווחו, "טרם הוחלט האם להחזיר ציוד זה". אולי יכריזו שהעיתונאים ברחו ויעבירו את הרכוש שלהם לאפוטרופוס לנכסי נפקדים.
עוד מדווח אייכנר כי "גורמים במשרד החוץ מאשרים כי במהלך הפשיטה על האונייה הוחרם סכום של כמיליון יורו במזומן". אייכנר מציין את ההערכה שכסף זה מעיד על כך "שחלק מהמשתתפים במשט היו שכירי חרב". האפשרות שמדובר בתרומה לתושבי עזה אינה עולה.
מכל מקום, גם מעט הצילומים שהצליחו למצוא את דרכם עד לעיתון הטורקי ולעמוד הפליקר של הארגון IHH לא פורסמו כנדרש בעיתונות הישראלית. כך, למשל, לא פורסם באף עיתון, למעט "הארץ", התצלום שבו נראה אחד מנוסעי הספינה מגיש טיפול רפואי לחייל הישראלי הפצוע. העיתונים בישראל העדיפו להתמקד בתצלומים שמציגים את חיילי צה"ל כקורבנות ואת נוסעי הספינה כתוקפנים.
בבלוג של אתר ה"ניו-יורק טיימס" פורסם אתמול ראיון עם הרופא הטורקי, ד"ר חסאן חוסיין אויסל, שסיפר מחוויותיו בעת השתלטות צה"ל על הספינה ועל הטיפול שהעניק באופן אישי לחייל הפצוע. לא תקראו על כך בעיתונות הישראלית, ולא משום הוראת הצנזור הצבאי. באשר לתיעוד הטיפול שהעניק, אומר ד"ר אויסל: "ביקשנו מצלמים לא לצלם במרכז הרפואי, אין לי מושג איך ומתי צולם הצילום הזה".
מבט של חאפלה בעיניים
כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מוקדשות לאישור מועצת הביטחון של האו"ם סבב נוסף של סנקציות נגד איראן. שבוע לאחר שהכותרת "העולם כולו נגדנו" הופיעה בעיתונות הישראלית, קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "מעריב" "העולם נגד איראן". לא ברור עד כמה ניתן להתנחם מכך שישראל מוצאת את עצמה מעבירה את שרביט המנודה לאויבת הגדולה מן המזרח.
ב"מעריב" מבליטים בשער את התנגדות הטורקים להטלת הסנקציות על איראן. עובדה זו מצוינת בכותרת הגג לראשית ובתצלום [AP] המתעד את רגע ההצבעה ותופס את מרבית שער העיתון, כשהנציג הטורקי מוקף בעיגול. "היד נשארה למטה", קורא כיתוב התצלום. "יש פער מפחיד בין מה שנדרש כדי לבלום את איראן לבין מה שהתקבל אתמול במועצת הביטחון", כותב נדב איל על שער "מעריב", וביתר הרחבה בכפולה הפותחת של העיתון. לדעתו מסכימים יתר הפרשנים בעיתונות.
"למרות מסע יחסי-הציבור שערכה הילרי קלינטון להחלטת מועצת הביטחון, המטילה סנקציות כלשהן על איראן, אין בתוכנן נגיסה של ממש במשטר האייתוללות", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". מרגלית מכנה את ההחלטה אתמול "מעט מדי, מאוחר מדי, אטי מדי". הכותרת הראשית של "ישראל היום" נוסחה ברוח דומה: "יש סנקציות; ישראל: צעד טוב, אבל לא מספיק". ב"הארץ" מוסיף יוסי מלמן כי "למרות ביטויים של שביעות רצון מצד הממשל האמריקאי על ההישג, סבב העיצומים החדש הוא בעיקר חסר שיניים, ויישומו קשה מאוד".
על-פי איל ב"מעריב", את הקרדיט יש לתת לנשיא ברק אובמה, ולא לישראל ומנהיגיה. "אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו יתקשו מאוד להיישיר מבט אל המצלמות ולומר, בלי למצמץ, כי המהלכים נגד טהרן הם תולדה של מדיניותם הנבונה ומרחיקת הראות", כהגדרתו. הכותרת הראשית של "הארץ", השאובה ממאמר פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, ממסגרת את החלטת האו"ם באופן דומה: "הישג לנשיא אובמה: האו"ם אישר סבב עיצומים רביעי נגד איראן".
"ידיעות אחרונות" מתייחס להטלת הסנקציות על איראן רק בכפולה הרביעית של העיתון (רונן ברגמן כותב כי השפעתן תהיה מוגבלת משום ש"המשטר [האיראני] ייסוג מהמירוץ לנשק גרעיני אך ורק אם יחוש שעצם קיומו מוטל על כף המאזניים").
הכותרת הראשית בעיתון ("הנה זה בא") והכפולה הפותחת שלו מוקדשות לגביע העולם בכדורגל, שייפתח מחר בדרום-אפריקה. עמיר פלג מדווח בעמ' 2 על קבלת הפנים שהתיירים בשדה התעופה זוכים לה, על דיווחי עיתונות הספורט המקומית ועל הנעשה ברחובות יוהנסבורג. באשר לתיירי הספורט מישראל מציין פלג כי "היו שם כמה חבורות עם מבט של חאפלה בעיניים". נקווה שחורשי רעתנו לא יודעים לזהות ישראלים על-פי מבט החאפלה.
עוד קצת על עזה
"אני חושב שמכונת יחסי-הציבור הישראלית כמעט לא קיימת, אבל זו כבר לא שאלה של איך לעבוד כדי לשפר את התדמית של ישראל, אלא אם היא בכלל יכולה לנהל יחסי-ציבור", אומר אלן רוסברידג'ר, עורך ה"גרדיאן", בראיון לקרן צוריאל-הררי המתפרסם הבוקר במוסף "כלכליסט". הוא מגדיר את מה שמתרחש בימים אלה בישראל כ"מצב של תודעת מצור".
אם כבר מדברים על מצור, על-פי סקר שנערך עבור "ישראל היום" בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת במדינת ישראל, 73% מתנגדים להסרת המצור מרצועת עזה (בסקר נעשה שימוש במלה "סגר") ו-91% בעד עצירת המשטים הבאים שינסו להגיע לרצועה.
"מהיום ישראל מתירה להכניס זרעי כוסברה לעזה", קוראת כותרת בראש שער "הארץ", מעל ידיעה מאת עמירה הס. "ביום שני השבוע נכנסו לראשונה זה שלוש שנים ריבה, חלבה ומכשירי גילוח", כותבת הס, ומציינת כי "ב-25 במאי הוכנסה מרווה – מה שיכול לאשר טענת דוברים ישראלים שההקלות במצור על עזה אינן קשורות ביירוט המשט לעזה".
דברים שעוד יקרו
"רבבות נאספו אמש בגני-התערוכה בתל-אביב לכבוד המופע ההיסטורי של הפיקסיז בישראל", קורא הכיתוב לאיור היומי במדור המופיע בעמוד האחורי במוסף "גלריה" של "הארץ" [יזהר שקדי]. המדור נקרא "דברים שלא קרו", ובדרך כלל מתאר מצבים היפותטיים בהשתתפות ידוענים מדרגה שנייה. הבוקר, באופן חריג, המדור מתייחס לאירוע שלאי-התקיימותו קיום ממשי גם במציאות שמחוץ למדור.
"האמנים לא באים? לא צריך", מכריזה כותרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות", ולא צריך להיות בעל ניסיון רב בקריאת טבלואידים ישראליים, או סתם עורך עיתון זר הרואה כי החברה הישראלית מתכנסת אל תוך "תודעת מצור", כדי לדעת ששום דבר טוב לא ייצא מקריאת הידיעה המלאה. בכפולה המרכזית של העיתון מדווח רז שכניק, תחת הכותרת "ריטה במקום קוסטלו", כי שרת התרבות של ממשלת ישראל, לימור לבנת, "לא תיתן לזה [לביטולי הופעות של אמנים מחו"ל] להשבית את השמחה". על-פי הדיווח, לבנת "מנסה לארגן לנו מופע ענקי של מיטב אמני ישראל, ועוד בחינם".
כפולת העמודים חגיגית למראה. מופיעים בה תצלומיהם של "הכוכבים המחרימים" (אלביס קוסטלו, הפיקסיז וקרלוס סנטנה), ומתחת להם, בממדים גדולים בהרבה, תצלומיהם של "הכוכבים שלנו" (אייל גולן, שרית חדד, קרן פלס, שלמה ארצי ודנה אינטרנשיונל). "המופע הפטריוטי", כפי שהוא מכונה בידיעה, צפוי להיערך בפארק הירקון או בכיכר רבין בתל-אביב. עוד עולה מהידיעה כי אף אמן מכל אלה המוזכרים עדיין לא נתן את הסכמתו להעניק הופעה בהתנדבות למען המדינה, ולמעשה, לרובם טרם פנו.
הזמרת דנה אינטרנשיונל, שכמה מהופעותיה בעולם בוטלו בימים האחרונים, מספקת טור הנלווה לידיעה ובו היא כותבת: "אהבתי את הרעיון של משרד התרבות ואת היוזמה שיכולה להיות נקודת אור בימים כאלה [...] מי שלא רוצה – שלא יבוא. יש לנו את עצמנו, ואנחנו יכולים לשמוח כאן, ביחד".
אינטרנשיונל מוסיפה כי "לדעתי לא צריך לערבב אמנות ופוליטיקה: התפקיד שלנו הוא לבדר, ואסור לנו להתערב בעניינים פוליטיים. ויש עוד משהו: אנחנו צריכים לזכור שהחיילים הם של כולנו ושהצבא הוא מעל לכל ויכוח".
נגינה סלקטיבית
קונצרט נוסף העתיד להתקיים בקרוב תופס הבוקר את שער המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה בשער מבטיחה: "בעוד פחות מחודש תוצב מערכת הגברה ענקית על גבול עזה. נגני התזמורת הפילהרמונית יגיעו בהרכב מלא, שלמה ארצי יצטרף למספר שירים, ומאחוריהם יתייצבו 10,000 צופים. לכולם מטרה אחת: להגיע לאוזניו של גלעד שליט".
דני ספקטור, הכותב על היוזמה המקורית של התזמורת, מראיין בין היתר את חזי בוצר, מפיק האירוע. "ננסה שחלק מהצלילים אולי יגיעו למקום שבו מסתירים את גלעד, בתקווה שהוא ישמע את המוזיקה שאנחנו מנגנים לכבודו, שיידע שאנחנו ממתינים לחזרתו", אומר בוצר ומבהיר כי הוא לא מעוניין להנעים את זמנם של כל תושבי הרצועה. "הצלילים שלנו יופנו לגלעד, לא חלילה להנייה. לא מגיע לו לשמוע את המוזיקה שלנו".
הדיווח ב"24 שעות" הוא קונטרה קטנה למסע הבלתי נפסק של "מעריב" לקדם את "צעדת הענק שמתכננת משפחת שליט". גם הבוקר מוקדש חלק משער "מעריב" לקידום הצעדה. "כולם רוצים לצעוד", נכתב שם על רקע תצלום של צעירים ממודיעין ה"מתכוננים למסע". "מאז שנחשפה ב'מעריב' צעדת הענק שמתכננת משפחת שליט", נכתב בכותרת המשנה על השער, "בקשות השתתפות פשוט לא מפסיקות לזרום".
כן, הן "פשוט לא מפסיקות לזרום". כך מנוסחת כותרת לידיעה חדשותית בשער העיתון. כמו קריאת התלהבות של עקרת בית משועממת בזמן שיחה טלפונית עם בת דודתה. כל עמ' 10 בעיתון מוקדש לצעדה המתוכננת. תחת הכותרת "מחאה סוחפת" מדווחים ארבעה כתבים [אלי לוי, אורי בינדר, מיכל שפירא ונתיב נחמני] כי "התוכנית ליציאה למסע ההזדהות שנחשפה ב'מעריב' מעוררת בציבור עניין רב ונכונות עצומה בכל הארץ להצטרף אליו". על-פי הדיווח, הצעדה תיערך תריסר ימים. כמו אתמול, גם היום מצורפת לדיווח החדשותי תיבה ובה תגובות לאירוע מאתר nrgמעריב. "כל הכבוד לפעילים. זה מבצע לא פשוט. יישר כוח", כותב אדם המכנה עצמו "קרייתי גאה". "למשפחת שליט היקרה, ההפגנות רק הזיקו והעלו את מחיר השחרור של גלעד. המצור אינו קשור לגלעד", כותב אדם החותם בשם "דוד".
המחאה הסוחפת לא מצליחה לסחוף בינתיים את העיתונים האחרים, שמתעלמים מהאירוע.
מה פוליטי בעיניך?
הידיעה שסיפק אתמול כתב רשת ב' יואב קרקובסקי, שלפיה העיתונאי יאיר לפיד השתתף בכנס ונשא נאום בעל אופי פוליטי, זוכה לידיעות המשך רבות ומגוונות בכל העיתונים, למעט העיתון שבו מועסק לפיד, "ידיעות אחרונות".
בכל העיתונים מדווח על כך שמועצת הרשות השנייה תדון בסוגיה וצפויה לדרוש מלפיד להבהיר אם הוא מתכוון לרוץ לכנסת. בכמה מהעיתונים מצוטטת התגובה שהעביר לפיד לרשת ב' ולפיה מדובר בנאום ישן שהוא נושא זה שנים ולא במסע פוליטי חדש. ב"מעריב" מופיע הסיקור הבולט ביותר של ההתפתחות האחרונה בקריירה הפוליטית של לפיד. הפניה לסיקור מופיעה בראש השער, לצד לוגו העיתון, וכפולת העמודים השלישית כולה מוקדשת לנושא.
יואב בן-דרור, ממארגני הכנס שבו דיבר לפיד, אומר למיה בנגל ואריק בנדר כך: "אנחנו אזרחים מוטרדים עם הרבה חברים מוטרדים, והזמנו את לפיד כי היה לנו מעניין לשמוע אותו. הכנס היה פתוח ולא היה צריך להקליט בהיחבא. ראיה לכך היא שלא בדקנו בכליהם של הנכנסים לאולם".
בטור פרשנות נלווה כותבת מיה בנגל כי "אם ייכנס לפיד לבצה הפוליטית, תהיה זו זריקת אדרנלין מסעירה ומטלטלת למערכת מקובעת ועייפה [...] מפלגה חדשה בראשות העיתונאי המוביל מאיימת כמעט על כל המפלגות הקיימות כיום, למעט מפלגות הקיצון מימין ומשמאל".
קטיגור, לא סניגור
יובל יועז פירסם בגליון "גלובס" שחולק אתמול למנויים טור ובו הוא מתריע מפני תפיסת העולם של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בכל הנוגע לתפקיד התקשורת בחברה דמוקרטית. בדומה לעמדה שהציג באתר זה עוזי בנזימן, יועז מסתמך על דברים שאמר וינשטיין בכנס שנערך בשבוע שעבר באילת, ובהם הזהיר מפני "עיתונאות מופקרת" והכריז כי יקדם חקיקה להגבלתה.
"המאבק בהדלפות הוא אכן מאבק חשוב", כותב יועז, "ואולם צריך לזכור כי קיומן של הדלפות באופן כללי, לאו דווקא בהקשר של חקירות מתנהלות, אינו רק אינטרס פרטי של עיתונאים או של כלי תקשורת. זהו צינור החמצן של תקשורת חופשית".
על-פי יועז, "הצעתו של וינשטיין, לאסור על עיתונאי לפרסם מידע מודלף שהגיע אליו, מטילה את האיסור הפלילי על הגורם הלא נכון. עיתונאים עוד עלולים למצוא עצמם מואשמים בפלילים רק בשל העובדה שהצטיינו בעבודתם, קיבלו מידע מודלף, ראשוני ובלעדי, ופירסמו אותו".
לבסוף כותב יועז ביחס לווינשטיין כי "עוד לפני שנבחר לתפקיד, נשמעו תהיות בדבר יכולתו של מי שבילה בתפקיד סניגור פרטי במשך עשרות שנים להחליף דיסקט ולהתאים עצמו לסוג החשיבה הנדרש ממי שעומד בראש התביעה הכללית, ראש וראשון לתובעים בשורות המדינה. קטיגור, ולא סניגור. העדפה בוטה של האינטרסים הצרים של החשודים על פני אלה של חופש העיתונות [...] מחדדת מחדש את השאלה סביב וינשטיין וסדר העדיפויות שהביא עימו לתפקיד".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך סיפק אתמול את הכותרת הראשית ל"גלובס" ודיווח כי חברת נובל-אנרג'י טוענת כי ערוץ 10 שידר תחקיר על החברה כדי לקדם את עסקיו של יוסי מימן, בעל השליטה בערוץ. לטענת חברת נובל-אנרג'י, השותפה של איש העסקים ואיל האנרגיה החדש יצחק תשובה, תחקיר ששודר בערוץ 10 ועסק בתוכנית החברה להקמת מתקן קליטת הגז באזור חוף דור כלל אי-דיוקים רבים ונעדר גילוי נאות באשר לקשריו של מימן לערוץ. ערוץ 10 דחה בתגובה את הטענות וטען (באופן לא רשמי) כי "מימן אינו מעורב כלל בהתרחשויות בערוץ, ועל כן לא ניתן גילוי נאות".
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי ועדת שפניץ לאישור מינויים בשירות הציבורי תקבע כי אמנון נדב לא יוכל להמשיך לכהן כיושב-ראש מועצת הרשות השנייה.
אליאב אללוף מדווח ב"גלובס" כי חיילי שייטת 13 ולוחמיה קיבלו הוראה לסגור את חשבונות הפייסבוק שלהם.
"הגיע הזמן להכניס את 'מהדורת השבט' של אתר לאטמה כתוכנית סאטירה קבועה בערוץ הראשון", כותב דרור אידר ב"ישראל היום".
עופר מתן מראיין בעיתון "העיר" את צבי רייך לרגל זכייתו בפרס מטעם הארגון ICA על פרסום המחקר המצטיין בתחום העיתונות השנה, מחקר בנושא התערבות אנשי יחסי-ציבור ודוברים באייטמים חדשותיים בישראל. "כששואלים למה ירד העניין של הציבור בעיתונות בשנים האחרונות, אחת הסיבות העיקריות זה היח"צ", אומר רייך.