חוקרי "תיק 2000", תיק שיחות השוחד של נוני מוזס ובנימין נתניהו, זוכרים את המאורע הזה כמקרה יחיד במינו. לא בתיק, בכל הקריירה שלהם. זה קרה ב-1 בפברואר 2018, שנה וחודש אחרי שהפרשה נחשפה לציבור. מוזס, המו"ל אכול החשאיות של "ידיעות אחרונות" כבר נגרר בעל כורחו אל מחוץ לצללים, אך עדיין נטה להם חיבה. בחקירה שאליה התייצב באותו יום ישבו מולו החוקרים סער שפירא ועידן אדירם.

הם שוחחו על ארי הרו, בכיר בלשכת נתניהו והמתווך הראשי בשיחות השוחד, שבשלב הזה כבר היה עד מדינה. בלעדיו, החוקרים לא היו מחזיקים בידיהם את הראיות החשובות ביותר בתיק: הקלטה של שתיים מתוך שש שיחות סודיות שבהן דנו מוזס ונתניהו באפשרות שראש הממשלה יסייע בהחלשת המתחרה הישיר של "ידיעות אחרונות", החינמון הביביסטי "ישראל היום". מוזס, בתמורה, הבטיח לנצל את אימפריית העיתונות שלו כדי לדאוג שנתניהו יישאר בשלטון כמה זמן שרק ירצה.

מוזס סיפר לחוקרים על השיחות וחילופי המסרונים עם הרו, שבהם תיאם את המגעים עם נתניהו. החוקר אדירם התעניין: "הטלפון הנייד שלך, שהוא סגור אצלי בחדר, אם אתה פותח אותו ומקיש – איך הוא נקרא אצלך, ארי, באנשי הקשר?".

"הוא לא באנשי הקשר", הפתיע מוזס. "אין לי אותו".

"אז איך הסמסים שמורים? צילומי מסך?", תהה החוקר.

"הם שמורים כמו שהם שמורים", התחמק מוזס, אבל אחרי כמה שברי משפטים ציין שבחקירות קודמות, עם חוקרים אחרים, הוא סיפר שיש לו עוד טלפון סלולרי, ייעודי, עבור התכתבויות עם הרו. לשם הזהירות אמר מוזס שהוא מעריך שהשיח עם עד המדינה תפס 95% מהפעילות במכשיר זה. מוזס הסביר שהוא לא קנה את הטלפון בעצמו, ושמדי פעם אנשים אחרים ממשרדו לקחו את המכשיר והשתמשו בו. הוא לא נקב בשמותיהם, והחוקרים לא שאלו.

"למה צריך טלפון נפרד עם כל מה שקשור לתרשומת בינך לבין ארי?", תהה אדירם.

"אין סיבה", השיב מוזס. אחר-כך הסביר שהוא "בן אדם מאוד דיסקרטי". גם בתשובה לשאלות נוספות של החוקרים לא סיפק תשובה ממשית, והם לא התעקשו. מוזס הצהיר כי בתקופה הרלבנטית לחקירה הוא הסתובב כשעליו שני טלפונים סלולריים.

רפ"ק סער שפירא, מחוקרי "תיק 1000" ו"תיק 2000", אתמול בפתח עדותו במשפט המו"לים (צילום: איתמר ב"ז)

החוקרים המשיכו הלאה. הם דיברו עם מוזס על הנסיונות לשקם את היחסים עם נתניהו. על הבקשה של ראש הממשלה לשתול ב"ידיעות אחרונות" עיתונאים שישרתו אותו (בחקירה הזאת נקב המו"ל בשמות אבי רצון ואמנון לורד, שהתווספו לצמד מקימי "אם תרצו" רונן שובל וארז תדמור), ועל הנסיונות של מוזס לשכנע את ראש הממשלה להתראיין. "יש משהו שמציק לי קצת", העיר בשלב מסוים החוקר אדירם. "הטלפון ששימש אותך, איפה הוא נמצא?".

"אני צריך לחפש אותו, אני חושב שאני אוכל להמציא לכם", השיב מוזס.

"בוא, בוא ניקח את האוטו שלי עכשיו, ניסע, נביא את הטלפון", אמר אדירם. מוזס התייעץ עם עורכת-דינו, נוית נגב, והיא שוחחה עם מפקד היחידה כורש ברנור, ולבסוף הוחלט להיעתר לבקשה. אבל למוזס היו כמה תנאים חריגים. אדירם הזכיר זאת בקצרה מוקדם יותר השבוע, כשהעיד על כך במשפט המו"לים. אבל היה זה החוקר השני והוותיק יותר, סער שפירא, שנחשף לסיטואציה במלואה. אתמול (28.2) הגיע לבית-המשפט המחוזי בירושלים וסיפר על כך.

אחרי שסוכמו התנאים, סיפר שפירא במסגרת חקירתו הראשית, הוא ואדירם נסעו עם מוזס לווילה שלו בסביון. עוד שני שוטרים חיכו להם שם, אבל רק שפירא התלווה אל מוזס למקום שבו נשמר המכשיר. "זה היה לכאורה 'טלפון מבצעי'", שיחזר שפירא. "החברים שלי חיכו בחוץ, ואני באופן מאוד-מאוד לא שגרתי עליתי לבדי איתו כדי שייתן לי את הטלפון מהכספת שלו".

"הוא היה חרד מאוד לפרטיותו, וגם לאיפה שהטלפון נמצא – ובהמשך הבנתי למה", הוסיף שפירא. "זה היה מבחינתו מאוד-מאוד רגיש. הוא ביקש שלא נראה מאיפה הוא מוציא את המכשיר, שלא נהיה בקשר עין. זו בקשה שנתקלתי בה לראשונה בקריירה שלי. זה לא מובן מאליו ולא פשוט לעמוד בתנאי כזה.

"בהתחלה לא היה ברור איך נוכל לספק את הרצון שלו לפרטיות, אמרנו שאנחנו לא יכולים שהתהליך יתבצע בלי שנהיה נוכחים במקום. לבסוף מצאנו פתרון יצירתי שהניח את דעתם של שני הצדדים: עליתי איתו לבד, נכנסתי, עמדתי בפתח חדר השינה, ואני זוכר שלא הצצתי לתוך הכספת – לא הסתכלתי איך הוא פותח, מאיפה הוא מוציא, ואיזה עוד תכנים יש בכספת. זה היה מבחינתו בסדר גמור, לשביעות רצונו, ואף אחד מחברי לא נכח – הליך חריג ביותר".

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)

בחקירה הנגדית, סנגורו של נתניהו ניסה לאתגר את התיאור שלפיו הכל נעשה בהסכמה ומתוך התחשבות במוזס. הסנגור, עו"ד עמית חדד, ציין שבמקביל למשא-ומתן עם מוזס המשטרה פנתה לבית-המשפט והוציאה צווי חיפוש – מהלך שלכאורה ייתר את הצורך בקבלת הסכמה מהחשוד. חדד גם הציג לשפירא מזכר שחיבר סמוך למועד החקירה, שבו ציין החוקר שאמר למוזס שאם לא יספק לחוקרים את הטלפון – הדבר יעלה חשד ל"שיבוש הליכי חקירה ומשפט והעלמת ראיות".

עו"ד חדד הצביע על כך שהאמירה הזאת לא מופיעה בתמליל החקירה, ותהה מדוע. "יכול להיות שזרקתי לו את זה ביציאה לאיזה שירותים או משהו", שיער שפירא. עו"ד חדד התרעם: "יכול להיות שאמרת לו את זה בשירותים?!". שפירא השיב שאינו זוכר את הרגע המדויק שבו נאמרו הדברים.

עו"ד חדד טען שמדובר בהתנהלות פסולה, אפילו בלתי חוקית. הסנגור של נתניהו טען שחשוד שמשתף פעולה באופן זה עם החוקרים צריך להביע "הסכמה מודעת" – החוקרים צריכים להבהיר לו שהוא לא מחויב למסור את הראיות שבידיו, ושאם יסרב לא יאונה לו כל רע. שפירא השיב שלא היה צורך בכך, כי מוזס התייעץ בהמשך עם עורכת-דינו – וההסדר החריג גובש בהתייעצות איתה.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

אם היו צווים, שאל הסנגור, מדוע היה צורך בהסכמה? "בסיפור הזה היה חיוני לקבל את ההסכמה שלו, משום שבלי שיתוף הפעולה אני לא יודע אם היינו מצליחים למצוא את המכשיר", השיב שפירא. וגם אם היו יודעים היכן מוזס שומר את הטלפון ה"מבצעי" שלו, הוסיף, יש עוד היבטים שצריך להתחשב בהם. "היינו הולכים בכוח ופורצים כספת של בעלים של עיתון? חשבנו שיש חשיבות עליונה לקבל את שיתוף הפעולה שלו, ולא ללכת עם הראש בקיר. במצב כזה אתה רוצה לאיין התנגדות של בן אדם".

סנגורו של ראש הממשלה ניסה כיוון אחר. "התיק הזה הוא פיקציה מההתחלה ועד הסוף, ודאי ללקוח שלי, וגם לנוני מוזס", אמר. הוא הזכיר את היחס לניר חפץ ושלמה פילבר, שני חשודים שהפכו לעדי מדינה, כדוגמה לכוחניות חסרת גבולות של המשטרה, לכאורה. לאחר מכן חזר למוזס, שקיבל יחס נוח בהרבה. "יש אדם שחשוד בשוחד, מאיפה מגיעה הרגישות הזאת? למה נוהגים בנוני מוזס בכזאת רגישות, יותר מכל אדם אחר בתיק הזה?". הקביעה מרחיקת הלכת הזאת מתעלמת כמובן מהרגישות המופלגת שבה נהגו החוקרים בלקוח של עו"ד חדד, הנאשם נתניהו, ובבני משפחתו.

שפירא, שהיה חוקר מן המניין בתיק, לא אישר את ההיגד שהציג לו הסנגור, ומסר שפעל לפי הנחיות שקיבל מהדרגים שמעליו, שניתנו תוך התייעצות עם נציגי פרקליטות המדינה.

עו"ד חדד הציע הסבר אפשרי ליחס המיוחד שקיבל מוזס: הצורך של צמרת המשטרה, ובייחוד המפכ"ל דאז רוני אלשיך, בסיקור אוהד. "אולי זה קרה כי אלשיך עשה ראיונות ב'ידיעות אחרונות', ותִכנן להוציא ספר בהוצאת 'ידיעות'?", הציע הסנגור.

"כל סברה כזאת היא מדמיונך הקודח, ואין לה קשר למציאות", השיב שפירא.

דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" ואחד מבעליה, אישר מוקדם יותר החודש בעדותו שאלשיך אכן רצה להוציא ספר בהוצאה של מוזס, ואף מסר לו את כתב היד והתייעץ איתו לגביו. לבסוף, הספר ראה אור בהוצאה אחות: "תכלת" מבית רשת חנויות הספרים סטימצקי, שגם היא נמצאת בבעלות חלקית של מוזס ואיכנולד.

הריצ'רץ' של כורש

רפ"ק סער שפירא, כיום גמלאי, שירת במשטרה קרוב לשלושים שנה. את רוב הקריירה שלו העביר בתפקידי חקירות. ב-2017 הגיע ליחידה הארצית לחקירות הונאה, שם צורף לצוות שחקר את "תיק 2000" ו"תיק 1000", תיק טובות ההנאה.

הסיפור על השגת הטלפון המבצעי של מוזס היה המקרה היחיד בעדותו שבו סיפק תיאור מקיף של אחד ממהלכי החקירה. על חלק הארי של השאלות הוא השיב בתשובות שנעו בין "אינני זוכר" ל"אני לא זוכר כרגע", בתוספת אמירה קבועה שלפיה מעולם לא פעל על דעת עצמו אלא בהתאם להנחיות שקיבל ממפקדיו, כורש ברנור ומומי משולם. התחושה שהשתררה באולם היא ששפירא מילא תפקיד שולי בחקירת תיקי נתניהו, ושאירועיה חלפו על פניו בלי להותיר עליו רושם מיוחד.

כורש ברנור, אפריל 2018 (צילום: יונתן זינדל)

בפועל, שפירא היה מעורב עמוקות בחקירה, ובין היתר חקר כמה עדים וחשודים בעלי פרופיל ציבורי גבוה: מגיש "חוק 'ישראל היום'" איתן כבל, שנחקר כחשוד (התיק נגדו נסגר לבסוף בלי אישומים); שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני וראש סיעתה מאיר שטרית, שהיו מעורבים במהלכים לקידום החוק; זאב אלקין, שהיה יו"ר הקואליציה מטעם מפלגתו של נתניהו, הליכוד; עד המדינה ארי הרו; עו"ד דוד שמרון, מקורבו ובן משפחתו של נתניהו; ופרח לרנר, היועצת הפוליטית של נתניהו לשעבר, שהודחה מתפקידה בעקבות פרשה פלילית אחרת.

עו"ד חדד הזכיר את הנחקרים בזה אחר זה, אבל לא הצליח לגרום לעד לשתף פעולה. בניסיון לערער את החזית הבצורה של שפירא, הסנגור ניסה לטעון שהגישה שלו אבסורדית. כששפירא חקר את אלקין על האתגר הפוליטי שעמו התמודד נתניהו לנוכח "חוק 'ישראל היום'", חבר-הכנסת הממולח תיאר את המצב שאליו נקלע באמצעות מטאפורה בוטה. "הייתי צריך לשכנע אותו שכדאי להיאנס באלגנטיות ולא בברוטליות", אמר אלקין על נתניהו בחקירה שהתקיימה ב-2018.

עו"ד חדד הקריא לשפירא את הציטוט. "אני זוכר שהוא אמר את זה", אישר העד, אבל מיד שב והתבצר: "מעבר לזה לא ידעתי, לא זכרתי".

המיטב שהסנגור הצליח לחלץ משפירא לגבי חקירותיהם של הגורמים הפוליטיים הוא שאכן, חלק ניכר מהם העידו שנתניהו ביקש לסכל את "חוק 'ישראל היום'", ואם נדמה היה שראש הממשלה דווקא מסייע לקידום הצעת החוק – זה היה רק כדי להבטיח שמוזס ובעלי בריתו בכנסת יחוסו עליו ויעשו באלגנטיות את מה שהיו יכולים לעשות בברוטליות.

עד המדינה ארי הרו בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2023 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

לנוכח תשובותיו של שפירא, שלושת השופטים ניסו להאיץ בעו"ד חדד לקצר את החקירה הנגדית. השופט עודד שחם אף העיר בשלב מסוים שמניין תשובות ה"לא זוכר" של העד כבר הגיע ל"מספר דו-ספרתי נמוך". חדד הבטיח שהוא לא יפסיק עד שיגיע לפחות למאה.

ובכל זאת, הסנגור הצליח לרשום גם הישג קטן – בין היתר בזכות אי הבקיאות של העד בפרטי החקירות שערך. עו"ד חדד ציין שבחקירות של מוזס והרו נאמר להם שהמגעים הטלפוניים שלהם החלו בתחילת 2014. שני החשודים שללו את התיאור הזה, אך החוקרים – בהם שפירא – לא הרפו.

בשלב מסוים, ציין חדד, נכנס לחדר החקירות של הרו כורש ברנור, ראש יאח"ה, והצטרף ללחץ. "סיפור אחד, דוגמה, רבאק... אני רוצה דוגמה, 'התקשרתי, שאלתי אותו על כתבה, דיברנו', תן לי דוגמה אחת. שנה שלמה של שיחות יש לכם", הטיח ברנור בהרו, ואז הוסיף: "פתחת לי את הריצ'רץ'".

עו"ד חדד התעכב על הדימוי הזה: "מה זה אומר שהוא פתח לו את הריצ'רץ', ריבונו של עולם? איזה ריצ'רץ' פתח ארי הרו לכורש? אצלי בחליפה יש רק ריצ'רץ' אחד. בוא ותסביר לי איזה ריצ'רץ'".

"אני לא צריך להסביר מה כורש אמר, שכורש יסביר לך", השיב העד.

"אבל אתה נמצא שם! אתה שומע את זה!", הרעים עו"ד חדד.

"מר חדד, זה לא משרת אותנו", עצר אותו השופט שחם, אבל במקרה הזה הסנגור לא היה זקוק לשיתוף הפעולה של העד כדי להעביר את הנקודה. הוא הציג מזכר משטרתי שממנו עולה שבעצם לא התקיימו מגעים טלפוניים בין מוזס להרו במחצית הראשונה של 2014. מתברר שבגלל טעות טכנית חל שיבוש בתיארוך של 44 שיחות שהופיעו ברישומי החוקרים – אך זה התגלה רק בהמשך.

השילוב בין הטעות הטכנית והלחץ שהופעל על ארי הרו, ציין הסנגור, גרם לעד המדינה "להיזכר" במגעים שקיים עם מוזס בתקופה שבה כלל לא היו בקשר – הוכחה לכך שיש עדי מדינה ש"מוכנים לשנות את הגרסה שלהם מקצה לקצה ולספר על דברים שלא היו ולא נבראו. מזל שנוני לא היה כזה".

הדיונים יתחדשו ביום שלישי הקרוב, אז יעלה להעיד צחי הנגבי, שמכהן כיום כראש המטה לביטחון לאומי. הנגבי כיהן כשר במשרד התקשורת בשלהי תקופת "תיק 4000", אחרי שנתניהו נאלץ לוותר על חלק מסמכויותיו כשר התקשורת לנוכח קשריו האישיים עם שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בקבוצת בזק דאז וכיום נאשמים מס' 2 ו-3 במשפט המו"לים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 862KB)