שר התקשורת שלמה קרעי סימן את הערוצים 12 ו-13 במטרה לפגוע בהם, להעניק יתרונות לא הוגנים לפלטפורמות הוט ויס וכך לסכל אפשרות של תחרות בשוק השידורים. כך טוענות חברות קשת ורשת, המפעילות את הערוצים, בהתייחסות רשמית ראשונה (וחלקית) לחוק התקשורת (שידורים) שקרעי מעוניין לחוקק.
חוק קרעי מתכוון לשנות את הרגולציה על התקשורת המשודרת בישראל: להחליף את הגופים המפקחים (הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הכבלים והלוויין) ברשות תקשורת חדשה; לבטל את שיטת הרישיונות ולהחליפה בשיטה של רישום; להלאים את מדידת הרייטינג ועוד. הערוצים 12 ו-13 יהיו מהגופים המרכזיים שיושפעו מהחוק.
בערוצים מצטרפים לביקורת הנפוצה ביותר על החוק, לפיה הרכב רשות התקשורת החדשה, אופיה ודרכי מינוייה, הופכים אותה לגוף פוליטי: "שידורי החדשות והאקטואליה בישראל יישלטו על ידי שר התקשורת, לצד נתוני הרייטינג והשלט הביתי", אך מדגישים בעיקר את הפגיעה הכלכלית בהם מול ההטבות למתחרים, ובעיקר חברות הכבלים והלוויין והרשתות החברתיות.
תחום ערוצי הברודקאסט בישראל נשלט בידי ערוץ 12, ולצידו הערוצים 13, 11 (תאגיד השידור) ו-14. ערוץ 14 הוא הערוץ היחיד שאינו מתנגד לחוק, המיטיב עימו במספר דרכים (הערוצים הנוספים המפוקחים כיום ע"י הרגולטור - 9, 14 והלא טי.וי, הצטרפו להתנגדות שהגישה ועדת המדרוג. עיתונאי ערוץ i24news הגישו התנגדות באמצעות ארגון העיתונאים והעיתונאיות).
גופים נוספים שיושפעו מהחוק אך לא פרסמו בפומבי התנגדות, הן פלטפורמות השידור: חברת הכבלים הוט וחברת הלוויין יס הנהנות מהטבות רבות בחוק, כמו גם חברות הסלולר פרטנר וסלקום שבבעלותן גופי טלוויזיה מקוונים (שצפויים להיות מוחרגים מחובת רישום בשל הרף הגבוה שמציב החוק). ל"העין השביעית" נודע כי חברת יס הגישה התנגדות שלא פורסמה (דיווח על תוכנה יפורסם בנפרד). הערוצים 12 ו-13 ממקדים את הקובלנה שלהם נגד החוק באפלייה שהוא יוצר לטענתם לטובת הוט ויס.
אולפני i24news, בבעלות חברת הוט (צילום: אורן פרסיקו)
אם יעבור חוק קרעי, תוסר מעל הוט ויס המגבלה האוסרת עליהם לשדר פרסומות, כמו גם החובה לשדר את שידורי הערוצים המסחריים. במציאות בה הוט ויס יתחרו בערוצים המסחריים בשוק הפרסום, הם יוכלו להפסיק להעביר את שידוריהם או להעביר אותם לאפיקים "נחבאים" בשלט, וכך לפגוע באטרקטיביות שלהם למפרסמים, טוענים בערוצים 12 ו-13, ומציינים שהוט ויס שולטים ב-72% משוק השידורים.
עוד מדגישים הערוצים כי מדינת ישראל כבר ביצעה רפורמה בשוק השידורים, שנכנסה לתוקף לפני כעשור, במסגרתה הוחלף משטר הזיכיונות ברישיונות. הערוצים טוענים כי על סמך אותה חקיקה, שהעניקה להם בין היתר בלעדיות על מכירת ושידור פרסומות וגישה מובטחת לפלטפורמות הכבלים והלוויין, נעשו "השקעות עתק" (כמו תשלום של עשרות מיליוני שקלים עבור אפיקי שידור ורכישת השליטה בחברת החדשות ע"י קשת, בעלות של מאה מיליון שקל), ונרכשו רישיונות שתוקפם פג רק ב-2032.
"ללא חובת הפצה של הערוצים על ידי עידן פלוס ועל ידי הפלטפורמות השונות, הנכס המרכזי של הרישיון, שנועד להבטיח לערוצים המסחריים הפצה רחבה, מתפוגג. הדבר דומה לקבלת היתר מהמדינה להקמת מתקן להתפלת מי ים כאשר רק לאחר השתתפות בהליך תחרותי והקמת המתקן נמסר לזוכה שהמדינה שינתה את החוקים, ואינה מאפשרת גישה לים", טוענים בערוצים 12 ו-13, ודורשים "פיצוי, השבה והחזר כספים בגין השקעותיהם של הערוצים. שאחרת, הפגיעה לא תעמוד בפסקת ההגבלה הקבועה בחוקי היסוד".
אולפן חדשות 12 בנווה אילן (צילום: יצחק הררי)
עוד טוענים הערוצים כי שינוי הרגולציה כך שחברות הכבלים והלוויין יוכלו לשדר פרסומות ויהיו פטורות מהפצת הערוצים, "צפוי להביא לפגיעה ייעודית, שאינה מידתית, בזכויות יסוד של הערוצים, הקניין, חופש העיסוק וחופש הביטוי", ודורשים להחילו רק מ-2027 על מנת לאפשר תקופת הסתגלות, או לחילופין להותיר את תנאי הרישיונות הקיימים עד ל-2032.
הערוצים מתייחסים גם לכוונה להעביר את שידורי עידן פלוס לאפליקציה, כך שיהיה אפשר לצפות בהם גם בצפייה נדחית, ולא רק בשידור ישיר. לטענתם, הדבר יפגע בהסכמים של הערוצים עם "צדדים שלישיים". הערוצים מצביעים על כך שהממשלה כבר דנה בעבר (2016) באפשרות להעביר את שידורי עידן פלוס מעל גבי האינטרנט ודחתה זאת, בשל "פגיעה חוקתית-קניינית של ממש בבעלי הזכויות והפרה ברורה של אמנות בינלאומיות שאין לה תקדים בעולם". עוד מוסיפים הערוצים כי תכניהם נגישים ממילא באפליקציות חינמיות.
שקר ביטול הרגולציה ועידוד התחרות
במסמך ההתנגדות מתייחסים הערוצים לטענת שר התקשורת קרעי כי חוק התקשורת "יסיר כל התערבות של הממשלה בשוק השידורים וכי הוא השר הראשון המשחרר 'שטחים כבושים' של שידורים בישראל". הערוצים קובעים כי ההיפך הוא הנכון: 150 סעיפי החוק הנפרשים על פני 134 עמודים "כוללים מסגרת רגולטורית מפורטת המאפשרת התערבות ממשלתית הדוקה וחסרת תקדים בפעילות אמצעי התקשורת. [...] בניגוד לדברי השר, התזכיר מאפשר לממשלה לבנות מחדש את שוק השידורים והתוכן כראות עיניה ומבטל את היתכנות קיומם של ערוצים מסחריים חופשיים, דוברי השפה העברית".
"אם משרד התקשורת מבקש 'להעביר את הכוח לציבור'", ממשיך המסמך, השר קרעי היה יכול לבטל את חוק השידורים לגמרי ולהשאיר לרשות התחרות ולמשרד הכלכלה את האסדרה של ההיבטים הרלוונטים בתחום, כמו בכל תחום אחר. הערוצים מלינים גם על הליך החקיקה הפגום: תזכיר החוק, ומסמך השפעות הרגולציה הנלווה אליו (RIA), לא מעוגנים בבסיס כלכלי או מקצועי כלשהו, ולציבור - והערוצים בכלל זה - ניתן רק פרק זמן קצר של 17 יום להגיב לחקיקה. "נדמה שהתזכיר נכתב על יסוד 'תחושות בטן'", כותבים הערוצים.
"נתוני הכניסה היומיים לאתרים בישראל מראים כי הרשתות החברתיות ואתרי התוכן השונים הם מקורות מידע ראשיים אליהם פונה הציבור הישראלי"
הערוצים מתקוממים על כך שהגבלת כוחם הפכה למוקד החוק. התפיסה לפיה חברות החדשות של הערוצים המסחריים שולטות בשוק המידע והדעות, הינה לדבריהם תפיסה אנכרוניסטית: "בכל יום בישראל: 1.76 מיליון איש בממוצע נחשפים לתחנות הרדיו של התאגיד; 1.7 מיליון איש בממוצע נחשפים לגלי צה"ל; 1.28 מיליון איש נחשפים לתחנות הרדיו האזורי. כל אלה משדרים חדשות ואקטואליה. לצורך ההשוואה בשנת 2023 צפו פחות מ-1.5 מיליון איש בממוצע בכל ארבע מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה - חדשות 11,12,13,14. הצפייה במהדורות החדשות המרכזיות בשני הערוצים המסחריים הגדולים בטלוויזיה ירדה ב-34% בעשור האחרון (משנת 2013 עד 2023). בנוסף, נתוני הכניסה היומיים לאתרים בישראל מראים כי הרשתות החברתיות ואתרי התוכן השונים הם מקורות מידע ראשיים אליהם פונה הציבור הישראלי".
"נדמה שהתזכיר שם לו ליעד לאתר את זכויות ונכסי הערוצים המסחריים ולרוקן אותם מתוכן", ממשיך מסמך ההתנגדות של הערוצים 12 ו-13, "התזכיר מתעלם כליל מיכולתן של הוט ויס להוות חסם תחרותי למתחרותיהן בשוק החדשות והפרסום". כך למשל הוט ויס יכולות לתעדף את הערוצים שבבעלותם באמצעות התשתיות שבבעלותם, כמו גם להציע חבילות אטרקטיביות שהערוצים, שאינם מחזיקים בתשתיות, לא יוכלו להציע.
"רגולציה המבקשת לאסדר את תחום השידורים אינה יכולה להתעלם מהמצב העובדתי והתחרותי הקיים הנותן עדיפות מובנית לפלטפורמות רב-ערוציות בעלות תשתיות פיזיות", טוענים הערוצים, "לו משרד התקשורת היה מבקש באמת ובתמים ליצור 'מגרש משחקים שוויוני' ואדיש טכנולוגית התזכיר, במתכונתו הנוכחית, לא היה בא אל העולם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו (מימין) עם שר התקשורת שלמה קרעי במליאת הכנסת, 1.5.23 (צילום: יונתן זינדל)
"התזכיר מציע מסגרת אסדרתית מועדפת ומיטיבה עבור קבוצת הוט וקבוצת בזק – שני גורמים רבי-עוצמה בתחום תשתיות התקשורת, מונופולים מוכרזים. המחזיקים באמצעות בעלי רישיונות לשידורי כבלים בקבוצות בכ-72% מנתח השוק של הטלוויזיה הרב-ערוצית. בנוסף, על פי פרסומים מחזיקות קבוצת הוט וקבוצת בזק בנתח של כ- 32% משוק הסלולר. קבוצות אלה זכו במהלך השנים להטבות רגולטוריות, כלכליות וסטטוטוריות בשווי של מיליארדי שקלים".
פגיעה נוספת בתחרות, לפי הערוצים 12 ו-13, היא בכך שהחוק החדש מאסדר לראשונה את שידורי הערוצים באינטרנט, אך אינו מאסדר כלל את הרשתות החברתיות המתחרות בערוצים בשוק הפרסום: "בעוד שהתזכיר אינו מאסדר את הענקיות הזרות גוגל [יוטיוב], פייסבוק וטיקטוק או מגביל באיזה אופן את יכולתן לשדר תכני חדשות, התזכיר מבקש להצר ולהגביל את צעדיהם של כל ספקי החדשות האינטרנטיים הפועלים בישראל".
"נדמה שמשרד התקשורת מבקש להפוך את העיסוק בחדשות לעיסוק שאינו כדאי"
"לגוגל, פייסבוק וטיקטוק מעמד דומיננטי וכוח שוק משמעותי במקטעים שונים של שוק הפרסום המקומי ובשווקי הפרסום בעולם כולו", מזכירים הערוצים, "כוח זה נובע, בין היתר, מיכולות טכנולוגיות אדירות, ממאגרי המידע שברשותן וגם מעצם העובדה שמספקות שירותים אשר לרובם אין תחליף מבחינת הצרכן הישראלי. בשוק המקומי, גוגל, פייסבוק וטיקטוק מתחרות בערוצים על הכנסות מפרסום, גם מוכרות בעצמן שטחי פרסום על גבי פלטפורמות OTT מקומיות ולעיתים אף מפיקות הכנסות מפרסום תוך שימוש בתכני הערוצים המסחריים, ללא אישור או תמורה. משרד התקשורת מותיר את הערוצים להתמודד עם ענקים אלה (בחוסר הצלחה) ועל כך מוסיף להם הטבה נוספת, בדמות פטור מחובת רישום וקביעת חובת השקעה בהפקות מקור דה יורה בלבד".
"נדמה שמשרד התקשורת מבקש להפוך את העיסוק בחדשות לעיסוק שאינו כדאי", מסכמים הערוצים, "בכך הוא מביא במו ידיו לתוצאה הפוכה מהצהרותיו לפיהן התזכיר בא לקדם ומביא לצמצום של המגוון החדשותי במרחב הציבורי בישראל. את שידורי החדשות בישראל ניתן 'להרוג' אמצעות מנגנונים בירוקרטיים, סמכויות עמומות ונרחבות ועיצומים כספיים גבוהים".
יצירה מקורית ותוכן שיווקי - זעקות הקוזאק
הערוצים מאריכים גם בטענה כי הפגיעה הכלכלית בהם תוביל לפגיעה ביצירה המקורית והמקומית: "ככל שהערוצים המסחריים ייפגעו, וחובות ההשקעה של הוט ויס בהפקות מקור יופחתו כמוצע בתזכיר, הציבור הישראלי יוותר בעיקר עם שידורים של חברות סטרימינג בינלאומיות, אשר אין להן זיקה לתרבות הישראלית המקומית, לשפה העברית ולישראל". עוד הם מלינים על כך שהחברות הבינלאומיות, הן הרשתות החברתיות והן חברות הסטרימינג (מלבד נטפליקס), לא יגיעו לסף הנדרש כדי להיות מחוייבות בחובות הפקה מקומית, או כלל לא יחויבו בהן מלכתחילה (הרשתות החברתיות).
הערוצים מתעלמים מכך שהחוק מפחית בשיעור ניכר לא רק את מחויבויות התוכן של הוט ויס, אלא גם את מחויבויות התוכן שלהם. הערוצים כמובן גם לא מזכירים את הטענות על כך שהם עצמם מתחמקים ככל יכולתם ממילוי אותן מחויבויות ממש, גם תחת האסדרה הקיימת.
"בשנים האחרונות ממשלות ברחבי העולם פועלות לשינוי האסדרה. כך למשל, נחקק באוסטרליה חוק לפיו גוגל ופייסבוק יחויבו לקיים משא ומתן עם גופי העיתונות ביחס למחיר התוכן"
הערוצים מבקשים כי תוטל רגולציה גם על החברות הבינלאומיות המפעילות רשתות חברתיות: "יש לחייב בחובת השקעה גם ספקי שיתוף תכנים כמו פייסבוק, טיקטוק ויוטיוב באמצעות הקמת קרן ייעודית להפקות מקור בדומה לקיומן של קרנות במדינות אחרות. הקרן תחלק תמלוגים לכלל גופי התוכן המקומיים לצרכי הפקות מקומיות וכך תבטיח גידול בהשקעה ביצירה ישראלית מקורית ושידורי חדשות מקומיים. נציין כי בהטלת ההיטל (התיאורטי) אין כדי לתקן את חוסר השוויון המהותי שבין גופי התוכן המקומיים (החבים במס, משקיעים בהפקות מקור, תורמים לתרבות המקומית ולתוכן בעברית) לבין חברות הענק הזרות שנהנות מרווחים בישראל ללא כל מחויבות או תרומה.
"גם בתחום החדשות ועל אף שאינם יצרני תוכן, פייסבוק וגוגל בנו מודלים טכנולוגיים וכלכליים שבאמצעותם צברו דומיננטיות ומיקמו את עצמם כחיץ בין יוצרי התוכן לבין הצופים. בשל כך, בשנים האחרונות ממשלות ברחבי העולם פועלות לשינוי האסדרה. כך למשל, נחקק באוסטרליה חוק לפיו גוגל ופייסבוק יחויבו לקיים משא ומתן עם גופי העיתונות ביחס למחיר התוכן (ובמקרה של חוסר הסכמה ההליך יועבר לבוררות). הצעות חוק דומות מקודמות בימים אלה בקנדה, ארה"ב וניו זילנד. ככל שהמאסדר הישראלי מעוניין לשמר ולפתח את ענפי התוכן המקומי והחדשות, עליו לפעול בהקדם ולמלא את הוואקום הרגולטורי.
תלונה נוספת של הערוצים היא על ההגדרה של אותן מחויבויות הפקה ("סוגה עילית"), שהצטמצמה בחוק קרעי לדרמה או תעודה בלבד: "הסוגה המיוחדת מאפשרת ז'אנרים חדשים וניסיוניים שמאפשרים התפתחות יצירתית ולא עונים בהכרח על הגדרה של דרמה או תעודה, כגון תכניות מערכונים ועוד. התזכיר מבקש לבטל את ה'תוכנות המיוחדת' כתת סוגה של 'סוגה עילית' ולבטל את התמריץ להשקיע בתוכניות סאטירה ובאופן זה להוריד תכניות אלה מהמסך.
"ללא הכרה בתכניות לא יהיה לערוצים המסחריים תמריץ כלכלי להמשיך להשקיע את ההשקעות האדירות הנדרשות לצורך הפקתן. בכך יביא התזכיר לביטול תכניות בעלות תרומה משמעותית לחופש הביטוי, למגוון הדעות ולאפשרות להשמיע ביקורת פוליטית או חברתית. בנוסף, בכך ירד לטמיון תחום של הפקה, כתיבה, משחק ובימוי בו עוסקים מיטב הכישרונות בישראל".
חלק מההתנגדויות לחוק ציינו לרעה את ביטול החובה לממן הפקות מיוחדות לילדים ולנוער, והכללתן באופן כללי בהגדרת סוגה עילית. בערוצים מבקרים את ההחלטה הזו מצידה השני, וטוענים כי הדבר יאפשר הסטת תקציבים לתוכניות לילדים ולנוער "שעלות הפקתן נמוכה משמעותית מהפקתן של תכניות מיוחדות ותרומתן לתעסוקה בישראל מצומצמת בהתאם", ו"ויקנה יתרון לא הוגן לפלטפורמות המשדרות תכניות ילדים ותכניות לגיל הרך".
עוד התיחסות במסמך הערוצים היא לתוכן שיווקי. הערוצים לא מתלוננים על כך שקרעי ביטל את האיסורים השונים על תוכן שיווקי (פרסום סמוי), אלא על האיסור היחיד שנותר: לשדר תוכן שיווקי של קידום עצמי. הערוצים מבקשים לבטל גם את האיסור הזה.
מסמך ההתייחסות של קשת ורשת נשלח על-ידי משרד עורכי הדין קריספין-רובינשטיין-בלכר-קדוש.