עידן הרתיחה הגלובלית

בסופו של השבוע שבו הושלמה לראשונה חקיקת חוק אחד מחוקי ה"רפורמה" של שר המשפטים יריב לוין, עיתון "הארץ" הוא שוב היחיד שמתייחס בשערו לאיום הממשי ביותר על עתיד האנושות.

"חודש יולי היה החם ביותר שנמדד עד כה, מזכ"ל האו"ם: 'החל עידן הרתיחה'", נכתב בתחתית שער "הארץ" מתחת לתצלום של אישה שופכת מים על עורפו של גבר, כשברקע נראה הקולוסיאום ברומא.

צפריר רינת מדווח בעמוד 14 של "הארץ" כי ארגון המטאורולוגיה העולמי ושירות האקלים של האיחוד האירופי הודיעו כי מעולם לא נמדדו שלושה שבועות חמים ביולי כמו השנה. מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש אמר כי "עידן ההתחממות הגלובלי הסתיים, והתחיל עידן הרתיחה הגלובלית".

רינת כותב כי "בפרקי זמן מסוימים בחודש האחרון היתה הטמפרטורה הממוצעת בעולם גבוהה במעלה וחצי מהטמפרטורה הממוצעת שנמדדה לפני התקופה התעשייתית (1850-1900). הסף שהמדענים המליצו שאין לעברו - נחצה".

קרטיבים מוגשים לחיות בגן החיות כדי לסייע בצינונן, יולי 2023 (צילום: אייל מרגולין)

לא רק המעלות חשובות, גם הגורם לעלייתן. "מדענים שבחנו את גל החום הנוכחי מעריכים שהסבירות להתרחשותו גברה באופן משמעותי בגלל ההשפעות של שינויים האקלים, הנגרמים משריפת דלקים מאובנים בידי בני האדם", כותב רינת. גוטרש בוטה עוד יותר: "היקף הרווחים מתעשיית דלקי המאובנים וחוסר הפעולה בתחום האקלים אינם מקובלים". מזכ"ל ארגון המטאורולוגיה העולמי, פרופ' פטרי טאלאס, מצוטט כך: "הצורך להפחית פליטת גזי חממה דחוף יותר מתמיד. אין מדובר במותרות, אלא בהכרח".

גם ב"ישראל היום" מדווחים על חודש יולי החריג, אך ללא כל הסבר לתופעה. מזכ"ל האו"ם מצוטט בידיעה, מאת דוד ברון וארז לין, כמי שקורא לנקוט ב"צעדים דרמתיים לאלתר", אך אין כל פירוט לגבי הצעדים, תכליתם ומטרתם.

ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה אופטימית: "גל החום צפוי להסתיים בתחילת השבוע הבא". משה כהן מדווח על ההקלה הצפויה בלי כל רמז לגורמים לגל החום שעברנו ולתחזית העקרונית לפיה בעתיד יהיו יותר ויותר כמותו.

במדור חדשות החוץ של "מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מסוכנות AFP לפיה "יוון מתקשה לכבות דליקות ענק". בידיעה מוזכרות גם שריפות בקרואטיה ובאיטליה, על רקע "גל חום ממושך"', אך גם כאן אין מילה על הגורמים והצורך להידרש להם.

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" אין כל התייחסות למשבר האקלים, אך במוסף "7 ימים" יש ראיון שערך רענן שקד עם שי גולדשטיין, שמתייחס לנושא.

"תמיד יש מחקרים לשני הכיוונים ולי אין כלים להבין מי צודק", אומר גולדשטיין, אף שזו הצגה מעוותת ומטעה של המציאות, שבה יש קונצזנוס מדעי מקיף בדבר הגורמים למשבר האקלים.

גולדשטיין מוסיף: "מדידות חום רציפות ומדויקות יש בעולם רק מסוף המאה ה־19, וזה לא מספיק זמן כדי לבסס על זה שום תיאוריה. אז אני הולך וקורא ספרים שנכתבו על אירופה במאות קודמות, שמתארים גלי חום שאלוהים ישמור, אנשים מתים ברחובות. אז על מה מבססים את תיאוריית ההתחממות הגלובלית? על מאה שנות מדידה?".

אולי זה המקום לציין כי בידיעה של רינת ב"הארץ" נכתב שההכרזה על יולי הנוכחי כחם ביותר שתועד עד היום מתבססת על "תיעוד גיאולוגי המאפשר הערכה של 120 אלף השנים האחרונות". הייתכן כי במאות קודמות אנשים מתו ברחובות מגלי חום בגלל שלא היו להם תנאי מחייה נוחים כמו בימינו ולא היתה הטכנולוגיה שתסייע להם לשמור על חייהם כשהמעלות עולות? זו אפשרות, שהמראיין שקד אינו מציב בפני המרואיין גולדשטיין.

תחת זאת שואל אותו שקד: "למה שלא תקבל שיש אנשי מקצוע שזה תחום עיסוקם והם אומרים שהעולם מתחמם?". לכך יש לגולדשטיין תשובה: "כי יש כאלה שאומרים ההפך! יש פרופסורים לא פחות גדולים שאומרים שיש מחזוריות. אין לי שום הוכחה להתחממות הגלובלית".

גם זו הצגה מופרכת, שלא לומר ילדותית, של הוויכוח הלא קיים למעשה בקהילה המדעית בין הפרופסורים הגדולים, כלשונו של גולדשטיין, בדבר הגורמים למשבר אקלים. בקרב מדעני האקלים שורר קונצנזוס רחב כי מקור המשבר בפעילות אנושית.

"גם אין לך הוכחה הפוכה", מטיח בו שקד. "בדיוק", משיב גולדשטיין. "אז למה אתה בכלל מדבר על זה?", תוהה שקד. "כי זה מה שאני עושה בחיים: מדבר", אומר גולדשטיין. "לא יודע לעשות משהו אחר".

טאק

שי גולדשטיין - "המקלט" (צילום מסך)

גם מי שמדבר ובוודאי מי שהדיבור הוא מלאכת חייו יכול וצריך לחשוב לפני שהוא מדבר, ולא ללהג סתם כך בחוסר אחריות. גולדשטיין, קומיקאי שחזר לאחרונה לתודעה הציבורית כפרובוקטור, דווקא כן חושב לפני שהוא מדבר, ובכל זאת מלהג בחוסר אחריות.

הנה כך מתאר גולדשטיין לשקד את פועלו ברשת החברתית טוויטר: "תראה, יש פה את 'הנושאים החמים'. אתמול הייתי בראש הנושאים החמים, והקטע הוא שזה כל הזמן מתעדכן – טאק, כנרת בראשי עלתה למקום הראשון וירדתי למקום השני! בשניות. זה מטורף, ואתה מתמכר לזה".

המירוץ הבלתי נגמר לראש טבלת "הנושאים החמים", נגד כנרת בראשי ודומיה, מוביל באופן טבעי לא רק להכחשת משבר האקלים אלא גם לטענות קונספירטיביות כאילו אהוד ברק מנווט את המחאה נגד ההפיכה המשטרית כדי להפיל את השלטון ולהפוך שוב לראש הממשלה. גולדשטיין לא קובע זאת במפורש ("אני לא יודע, אין לי שמץ מושג בסוף", הוא מודה, כמו כל קונספירטור טוב), אבל מפזר מספיק רמיזות כדי שהקוראים יבינו שזו ככל הנראה המציאות שמסתירים מפניהם.

קמפיין חסר אחריות

באופן לא מקרי, התיאוריה של גולדשטיין היא אחד מהמסרים של מובילי ההפיכה המשטרית. "אהוד ברק מדבר על מחאה כבר שלוש שנים, יש לו תוכנית סדורה לייצר כאוס, משבר, ואז לבוא כנפוליאון על הסוס הלבן לראשות ממשלה", אומר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בראיון ל"ישראל היום".

למרבה הצער, במערכת "ישראל היום" שלחו את הכתב הפוליטי יהודה שלזינגר לראיין את סמוטריץ' ולא את עורכת הכלכלה בעיתון סוניה גורודיסקי. משום כך, עיקר השיחה מוקדשת למאבקים הפוליטיים ולא להתמודדות עם אזהרת כלכלנים מקומיים ועולמיים מפני אפשרות של קריסת הכלכלה המקומית בשל קידום החקיקה שסמוטריץ' הוא אחד ממוביליה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ', 19.7.23 (צילום: יונתן זינדל)

הראיון בכלל נפתח בהשקתו של סמוטריץ' בגרסתו החדשה, המתונה יותר. "עמוד השדרה האידיאולוגי שלו לא זז במילימטר", מבהיר הכתב הפוליטי, "אבל נדמה שהלב שלו נפתח לרווחה לרגש, להכלה, לכאב של האחר".

כאב של אחר, בטח. אבל לא ניתוח קר של הכלכלה הישראלית בידי האחר. לכן סמוטריץ' יכול לטעון כי "הבורסה עולה, השקל מתחזק לאורך תקופה", אף שהבורסה בישראל התנתקה מהבורסה בניו-יורק מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות ומאז הפער רק הלך וגדל והדולר, שלפני הקמת הממשלה הנוכחית נסחר ברמה של כ-3.4 שקלים, הגיע היום ל-3.7 שקלים.

כששלזינגר שואל את שר האוצר "אם המצב כל כך טוב, איך קיבלנו אזהרות ולא שדרוג" מסוכנויות הדירוג הבינלאומיות מפנה סמוטריץ' את האצבע המאשימה למוחים נגד הממשלה. "נוצרה בהלה בגלל קמפיין חסר אחריות, ואנשים נשבו בקמפיין הזה ומפחדים", הוא אומר.

"בכלכלה יש עובדות, יש מספרים", מסביר סמוטריץ', "בדיונים שערכנו במשרד על הדו"ח [של סוכנות מודי'ס] דיברנו על זה שהמספרים מצוינים". אולם לפי דיווח של אורן דורי ב"גלובס" השבוע, במשרד האוצר כלל לא התקיים דיון משמעותי בעקבות הדוח החריג של מודי'ס.

אמש, בגיליון סוף השבוע של "גלובס", דיווח דורי כי "עם פרסום הכתבה החלה מהומה באוצר. היא כללה חילופי ההאשמות בין בכירים במשרד באשר לזהות המדליף. גורמים באוצר מספרים כי עד מהרה הוחלט בין הבכירים על ניסוח הודעת הכחשה לפרסום".

מאז שסמוטריץ' העניק את הראיון ל"ישראל היום" הספיקה גם סוכנות S&P להודיע כי חילוקי הדעות על מהלכי הממשלה מגדילים את הסיכונים לצמיחה, כפי שמדווח הבוקר נתי טוקר בשער "הארץ". הסוכנות העריכה כי המשק הישראלי יצמח השנה ב-1.5% בלבד לעומת 6.5% ב-2022.

שר האוצר כבר הספיק להאשים גם בכך את המחאה ("כשמביטים מעבר לכותרות בערוצי התקשורת רואים שגם S&P כמו מוד'יס אינה ממליצה על הורדת דירוג האשראי ואינה מזהירה מפגיעה בכלכלה בשל הרפורמה המשפטית אלא בגלל המחאה שמייצרת אי יציבות") ותיקף את עמדתו בדברים שאמר אחד ממנהיגי המחאה, משה רדמן, בראיון למוסף "כלכליסט".

משה רדמן נעצר, מרץ 2023 (צילום: חיים גולדברג)

"איך מפילים ממשלה? אנחנו במשטר דמוקרטי ואין בחירות באופק", שאל את רדמן ארי ליבסקר, שהתלווה אליו בשבוע האחרון.

"מתחילים להקשות מאוד על המצב הכלכלי", הסביר רדמן. "כבר רואים שמוציאים מישראל כסף, נראה בקרוב מהלך של משיכת כספים מהבורסה. לצערי הרב זה יביא לאינפלציה מטורפת ולעליית הריבית וזה יכביד על הציבור. אנשים יתחילו להיחנק מהמשכנתאות, לא יהיה כסף לקנות בסופר. בעוד שלושה-ארבעה שבועות אתה תראה מכתבים ממפקדים בשב"כ ובמוסד שיגידו שהם פורשים, ובסוף יגיע חבר כנסת אחד בודד שיגיד שהוא כבר לא יכול. המדינה תתרסק, אך לצערי הרב אנחנו נצטרך לעצום את העיניים ולסתום את האף ולתת להם להוביל אותנו לשם".

הכתבה של ליבסקר על רדמן, אגב, מעניינת לא רק בשל התשובה הזו. רדמן, שחזה מראש שחקיקת ביטול עילת הסבירות תושלם, מספר כי דורית בייניש העריכה באוזניו שבג"ץ לא יתערב בחוק ולא יוביל למשבר חוקתי אלא יעדיף למצוא דרכים "לעקוף את הסבירות".

עמיתו של שלזינגר, הפרשן הפוליטי של "ישראל היום" מתי טוכפלד, מוציא לימונדה מהמיץ של מודי'ס. "אזהרת סוכנות הדירוג מודי'ס בנוגע למצב הכלכלי בישראל - על אף בשורת האיוב שטמנה בחובה - דווקא נפלה לידיו של בנימין נתניהו כפרי בשל", גורס טוכפלד ומסביר כי נתניהו "מייחל" לסדר יום כלכלי ולכן רוצה להרגיע את החקיקה, לפחות עד אחרי הבחירות לרשויות המקומיות.

בעיתון "מקור ראשון" קורא העורך לשעבר חגי סגל לחדול כליל מקידום הרפורמה. "עם הסכמה או בלי הסכמה, בהידברות או בשתיקה, הרפורמה טעונה גניזה", כותב סגל, ומתרץ זאת בחוסר הגבולות של המחנה הנגדי, שלא יבחל בפגיעה במדינה. "גנרל טוב אינו מקיז את כל כוחותיו בהסתערות על יעדים בלתי ניתנים לכיבוש, אלא עוקף אותם וממשיך הלאה", מוסיף סגל בהמשך. "אדם חכם אינו בונה בית שנבצר ממנו לממן. הוא מסתפק בבית קטן יותר, ומשתדל למצוא גם בו את אושרו. הרפורמה אינה חזות הכול. היא אמצעי, לא מטרה".

מחרה מחזיק אחריו שלמה פיוטרקובסקי במדור הדעות של "מקור ראשון". "בשורה התחתונה, המאזן בין עלות לתועלת בסיומו של השבוע הזה עגום למדי", הוא כותב. "כדי להעביר חלק זניח מאוד ברפורמה המשפטית שילמנו ועוד נשלם כולנו מחירים כבדים מאוד. במצב שנוצר לא היה מנוס מכך, אך כדי שלא ניקלע שוב לסחרור כזה חובה לעצור ולחשב מסלול מחדש. להחליט מה באמת חשוב, ומה פחות. על מה אפשר להתפשר, והיכן ייתכן שהמצב הקיים עדיף על פני כל פשרה גרועה, ובעיקר להעריך את הנזקים הנוכחיים ולהיערך באופן מושכל וחכם למה שעומד בפתח. הכרזה על הפסקה של שנה איננה מילה גסה, וראוי לעשותה פומבית שקופה, כדי לאפשר חשיבה מחדש, ואולי גם לתת הזדמנות להסכמה רחבה בחלק מהסוגיות".

בעיתונות המודפסת הנפוצה, נותר כעת רק "בשבע" במחנה תומכי הרפורמה המשפטית. עורכו עמנואל שילה מבקש להרגיע את הקוראים. "המצב עכשיו במדינה לא נעים, אבל זה מצב זמני", הוא כותב. "עלילת השקר ההזויה על הדיקטטורה התיאוקרטית שעומדת לקום כאן תלך ותתמוסס. הטלטלות הזמניות בבורסה יירגעו והכלכלה תתייצב. בהתחלה יהיה אולי קשה להסתדר בלי מי שנאמנותם לעם ישראל, למדינה ולצה"ל מתגלה כנאמנות על תנאי ואהבה התלויה בדבר. אבל החברה הישראלית ומדינת ישראל יתאוששו הרבה יותר מהר ממה שהם חושבים. התרומה שלהם למדינה אינה פוטרת אותם מעול הדמוקרטיה.

"הם גם מתנשאים וגם טועים לחלוטין כשהם חושבים שרק מתוכם יכולים לצמוח טייסים, אנשי מודיעין, פרופסורים באוניברסיטה, רופאים ואנשי הייטק. הציבור הדתי והמסורתי, הימין החילוני וגם האגף השפוי והאחראי בשמאל ימלאו בתוך זמן קצר כל עמדה שהם ינטשו, בצבא ובאזרחות. הגרעין הקשה של המחאה, כת מוכי הברק וחסידי ברסלר, עלול להמשיך ואף להקצין את צעדיו. אבל כשתמיכת מאות האלפים שייווכחו שלא כצעקתה תלך ותתמוסס, הם יתקשו להמשיך ולהשפיע".

התנהלותם של מנהיגים נבחרים

במוסף "הארץ" מראיינת איילת שני את פרופסור אריקה פרנז, המספרת כי היא מתמחה "באופן שבו דמוקרטיות מידרדרות לרודנות, וספציפית בהתנהלותם של מנהיגים נבחרים שמפרקים את הדמוקרטיה מבפנים בעת כהונתם".

הראיון, כרגיל אצל שני, קולח ומאיר עיניים. לדברי פרנז, "ברגע שתהליך ההידרדרות למשטר רודני מתחיל, רק 20% מהחברות שעוברות אותו מצליחות להשתקם".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, בסרטון שצילם בבי"ח שיבא, 16.7.23 (צילום מסך)

הבחנה חשובה נוספת שלה היא ש"הזירה המשפטית היא הזירה המסוכנת מכל".  לדבריה, "לכרסום במערכת המשפט יש את ההשלכות העמוקות והקשות ביותר, ומנהיגים שמצליחים להשתלט עליה ישיגו את כל מבוקשם. אנשים תולים את תקוותיהם בכל מיני גופים או רשויות שיבלמו את ההידרדרות, אך בסופו של דבר מערכת המשפט היא קו הביצורים האחרון של הדמוקרטיה. ככל שהמנהיג מצליח לפגוע בה ולצמצם את כוחה, כך פתוחה בפניו הדרך להצליח בהשתלטות".

"הוועדה למינוי שופטים תמורת שאר הרפורמה", היא הכותרת של "מעריב" הבוקר. אנה ברסקי מדווחת כי בקואליציה מעוניינים לקיים משא ומתן עם האופוזיציה על חוק שישנה את הרכב הוועדה בחירת שופטים.

אדם המוגדר "בכיר בליכוד" מצוטט אצל ברסקי כאומר: "ברגע שיימצא פתרון מוסכם לנושא ההרכב השוויוני של הוועדה למינוי שופטים, אפשר לוותר על כל שאר הרפורמה. אולי לא יוותרו לגמרי, כי זה לא ייראה טוב בעיני הבייס, אבל בטוח נמצא פשרות סמליות לגבי יתר הנושאים".

שיח הולם וראוי הצמוד לעובדות

החצי העליון של שער "מקור ראשון" הופקע הבוקר על ידי עורכו, אלעד טנא. רשימה קצרה מאת טנא, תחת הכותרת "נחמו עמי", מתפרסמת במרכז החלק שמעל הקפל, כשסביבה בעיקר ריק לבן.

רק לפני שבועות אחדים נכנס לתפקיד וכבר השתלט באופן בוטה על פיסת הנדל"ן היוקרתית ביותר שתחת סמכותו. כדי להצדיק החלטה עריכתית חריגה שכזו יש צורך בטקסט יוצא מגדר הרגיל שמתפרסם בתזמון חיוני.

על התזמון עוד אפשר להתווכח אבל הטקסט של טנא רחוק מלהצדיק את כיבוש השער וטיהור הסביבה מהסחות דעת. הוא קורא לאחדות בעם.

שער "מקור ראשון", 28.7.23

גם רון לאודר קורא לאחדות בעם, אבל רון לאודר אינו עורך עיתון אז הוא קונה עמודים בעיתונים ומפרסם טקסט בחתימתו ("אחדות לאומית עכשיו"). ב"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" הטקסט של לאודר מתפרסם ללא תצלום של המחבר. ב"ישראל היום" נוסף לטקסט תצלום נאה של לאודר. ב"מעריב" לאודר לא היה צריך לקנות מודעה, הוא מפרסם את הטקסט כטור מערכתי.

ב"מקור ראשון" מתפרסם מאמר מאת בני גנץ על הרצון באחדות של "הרוב". ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" חנוך דאום מסביר למה הוא בעד ה"ביחד". בעמודי החדשות של העיתון רז נזרי וידידיה שטרן קוראים לקדם את "ברית המתונים".

ב"ישראל היום" קורא יעקב ברדוגו לחשבון נפש אישי. "לאורך השנים האחרונות פעלתי רבות בשדה התקשורתי במגוון רחב של כלי תקשורת", כותב מי שעודנו מייעץ פוליטית לנתניהו במקביל לעבודתו התקשורתית.

"עמדתי בחזית והבעתי את דעתי האישית ללא מורא בנושאים אקטואליים הנמצאים במחלוקת ציבורית, גם כשידעתי שכרוך בזה מחיר אישי וכשלאורך השנים ספגתי עלבונות קשים, גידופים ואף איומים", כותב מפיץ חדשות הכזב הקונספירטיביות בשירות נתניהו.

יעקב ברדוגו, 11.6.23 (צילום: אבשלום ששוני)

"למרות כל זאת, עמדותיי היו חשופות וידועות לכל. במדינה דמוקרטית זה נכון וראוי לאפשר הבעת עמדה ודעה בכל נושא, גם כשקשה לחלקים שונים בציבור לשמוע אותן. חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. היכולת לנהל שיח ודיאלוג היא הכרח חיוני בחברה מתוקנת ובריאה. אך עם זאת, לעיתים השיח מתלהט ואפילו נעשה אלים", כותב העסקן הפוליטי שהפך לדמות החזקה בגלי-צה"ל, נודע בסגנונו הבוטה והאלים, התפטר לאחר שהודיעו לו על שינוי בהגדרת תפקידו וכיום עשוי לחזור להגיש שם באחת מרצועות הדגל.

"נודעתי בדרכי המיוחדת, ואני גאה על כך [...] אך לעיתים, בלהט האירועים, אמירות וביטויים שנקטתי גרמו לתחושות לא נוחות לאנשים ולציבורים שונים, אף שהכוונה היתה לייצר ולצייר תמונה מחדדת. [...] אני סבור שעל מערך התקשורת בישראל, מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית, לקבל אחריות כדי להרגיע את הרוחות ולהקפיד על שיח הולם וראוי הצמוד לעובדות. [...] אני מקווה שאוכל לתרום מעתה ואילך לשמירה על שיח ציבורי מכבד, מבלי לוותר על השמעת ביקורת נוקבת וחדה, כפי שנהגתי עד היום".

את כל זה כותב מי שרק השבוע פרסם בטוויטר ארבעה ציוצים ברצף נגד היועצת המשפטית לממשלה, ראש התביעה שמעמידה לדין את נתניהו, כולל טענות כי היא "מתנהלת נגד הממשלה על סטרואידים", משחקת "במגרש הפוליטי כפוליטיקאית", "נמצאת בניגוד עניינים", ופועלת מתוך "היבריס המתודלק על ידי האנרכיסטים".

רצף ציוצים של יעקב ברדוגו, יולי 2023 (צילום מסך)

"שנאת יעקב ברדוגו איננה שנאת חינם. היא עניינית, ולא נובעת רק מהיותו אנטי-דמוקרט שתומך בעליונות יהודית ושמרבה להסית נגד המחנה הליברלי", כותב הבוקר רוגל אלפר בטורו שב"הארץ" שעדיין נושא משום מה את הכותרת "טלוויזיה".

אלפר מסביר כי האיבה לברדוגו נובעת לא רק מהשקפת עולמו, אלא מתחום עיסוקו. "הוא לא משרת את הציבור ואפילו לא את המחנה הפוליטי שלו, אלא את נתניהו. האינטרסים שלו על פי רוב אינם עיתונאיים. ברדוגו הוא הדבר הבזוי הזה, תועמלן של דיקטטור, תועמלן של משטר פשיסטי".

עוד כותרות ראשיות (וכמה מילים על סקרים)

"אזהרת אמ"ן לנתניהו: האויבים מזהים נקודת חולשה היסטורית", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

הכותרת הראשית של "הארץ", "בין הלהבות", מובילה לטור הפרשנות השבועי של יוסי ורטר.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לממצאי סקר דעת קהל. "רוב מצביעי הליכוד: המשך חקיקה - רק בהסכמה".

גם הכותרת הראשית של "גלובס" מוקדשת לממצאי סקר דעת קהל: "הציבור רוצה חקיקה בהסכמה".

על אף הדמיון בין הסקרים, תוצאותיהם והכותרת שניתנה לדיווח עליהם, ההבדלים משמעותיים. היכולת של סקרים ללמד על עמדות הציבור מוגבלת, אבל אפשר בקלות לגזור מהם מסקנות אם בוחרים בקפידה את זהות הנשאלים, נוסח השאלות  והתשובות האפשריות ואופן המסגור של התוצאות.

נשאלי סקר "ישראל היום" ומאגר-מוחות נשאלו "כיצד לדעתם צריכה הממשלה לנהוג עם שאר חוקי הרפורמה המשפטית שהיא מתכננת להעביר?". רק 18% השיבו "לחוקק בלי הסכמה". 48% השיבו "לחוקק רק לאחר שיחות והגעה להסכמה רחבה", 24% השיבו "לגנוז", ו-10% השיבו "לרכך את הנוסחים חד-צדדית".

נשאלי סקר "גלובס" ומכון שילוב נשאלו "מה לדעתך הקואליציה צריכה לעשות כעת?" רק 16% השיבו "להמשיך לקדם את הרפורמה המשפטית". 32% השיבו "להיכנס להידברות דחופה עם האופוזיציה ולהגיע לפשרה", 26% השיבו "לעצור לחלוטין המשך של הרפורמה המשפטית" ו-14% השיבו "לתקשר לציבור בשקיפות מה מתוכנן להמשך" (ליתר לא היתה עמדה).

גם ל"מעריב" ומכון לזר-מחקרים היה סקר, שבו נשאלו המשתתפים "מה לדעתכם נכון לעשות כעת בכל הקשור לשינויים שמבקשת הממשלה לעשות במערכת המשפט". כאן השיבו 22% כי יש "לקדם את החקיקה באופן חד-צדדי", 36% השיבו כי יש "לעצור את החקיקה מיד" ו-29% השיבו כי יש "לקדם את החקיקה רק בהידברות" (ליתר לא היתה עמדה).

הציבור, אם כן, רוצה הסכמה ופשרה יותר מאשר חקיקה, כפי שאפשר להבין מהכותרת של "ישראל היום" אבל לאו דווקא מהכותרת של "גלובס" (בעבר כבר היו מקרים שבהם "גלובס" לש את ממצאי הסקרים שערך כדי לשרת את המערכה של נתניהו נגד מערכת המשפט).

בשער "גלובס" אין גם זכר לנתונים מעניינים נוספים שנמצאים בעמודי הפנים, אף כי גם שם הם לא מודגשים בכותרת הידיעה על הסקר או בכותרת המשנה שלה. כך, לדוגמה, רק 26% מהציבור תומך בחקיקה לביטול עילת הסבירות כפי שעברה בכנסת (19% נוספים תומכים עקרונית בצמצום העילה, אך לא בנוסח הגורף שחוקק).

חשיבות נוסח השאלה בסקר "גלובס" באה לידי ביטוי במיוחד בסוגיית אנשי המילואים. במענה לשאלה "מה עמדתך על מכתבי המילואימניקים" ניתן היה לבחור בין שלוש תשובות שונות להזדהות עם הצעד. שתיים מהן היו כמעט זהות: "מדובר במחאה שנועדה להציל את המדינה ולכן זהו צעד הכרחי", "מדובר בשינוי חד צדדי של החוזה בין המדינה לאזרחיה ולכן זה צעד לגיטימי", ועוד אחת שנוסחה באופן מסויג יותר: "אני תומך/ת בעמדתם אבל חושב/ת שצריך לעצור את התופעה מחשש שתתרחב לכיוונים פוליטיים נוספים". עמדת המתנגדים למכתבי המילואימניקים פוצלה לשתי שאלות בלבד ("מדובר באקט של סרבנות שאני מסתייגת ממנו" ו"מדובר בדיקטטורה צבאית שאסור להיכנע לה").

עושים לביתם

בשער "בשבע", תחת הכותרת "לקוראינו", מודיעה הבוקר קבוצת בשבע: "האידאולוגיה של 'בשבע' אינה עומדת למכירה. גם לנו הוצע סכום עתק בן שש ספרות כדי שנסכים כמו עיתונים אחרים לפרסם בשער העיתון מודעה שתצבע אותו בשחור. אנו סבורים שהחקיקה לתיקון מערכת המשפט היא צעד ראוי, ובוודאי שאיננה יום שחור לדמוקרטיה. לא ניתן יד לניסיון לזרוע תבהלה וייאוש בקרב קוראינו, להפוך טוב לרע ואור לחושך".

כמה עמודים אחרי השער, בעמודי הפנים של "בשבע", מתפרסם תוכן פרסומי הנחזה למערכתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. באופן כללי נוהג "בשבע" לטשטש את הקו המפריד בין תוכן מערכתי לפרסומי, נוהג פסול ונקלה, שפוגע בעיקר בקוראיו.

גם בשער "גלובס" פרסמו השבוע טקסט קצר תחת הכותרת "השער שלנו אינו למכירה". "את השער של גלובס לא מכרנו עד היום ולא נמכור גם עכשיו. לא לפוליטיקאים, לא לתנועות מחאה ולא לגורמים מסחריים. לא לימין, לא לשמאל, ולא למרכז. אצלנו תקבלו עובדות. נתונים. משרוקית. ניתוח המציאות. גם, בעיקר, כשהיא מורכבת. המציאות אינה שחור ולבן. עיתונות אינה שחור ולבן. והעיתונות שלנו איננה עומדת למכירה".

שערי עיתוני ישראל כוסו במודעה שחורה למחרת חקיקת ביטול עילת הסבירות, 25.7.23 (צילום: חיים גולדברג)

בניגוד ל"בשבע", ב"גלובס" מקפידים להפריד בין תוכן מערכתי לפרסומי. אולם כשאחד מחברי הדירקטוריון של "גלובס", ד"ר רפאל ביטון, הוא גם יועצו של יריב לוין לרפורמה המשפטית ומועמדו של ח"כ שמחה רוטמן לעליון; כשהעיתון נותן יותר מכל במה תקשורתית אחרת ביטוי לעמדות פורום קהלת שסימנו כבר לפני שנים את המאבק במערכת המשפט, ומפרסם מאמר מה"וול סטריט ג'ורנל" שבלבו שגיאה התואמת את מסרי נתניהו נגד בית-המשפט העליון, ההפרדה הזו מעניקה לו אשראי מוגבל בלבד.

ובכל זאת, ב"גלובס" צודקים. מכירת שערי העיתונים לכל גוף חיצוני היא נוהג פסול ונקלה עוד יותר מערבוב בין תוכן מערכתי לפרסומי בעמודי הפנים של העיתונים, ולו בשל העובדה שלשער נחשפים יותר אנשים. חמורה במיוחד ההסכמה של העיתונים להשאיר את לוגו העיתון מעל המודעה, וגם כאן לא משנה אם מדובר בקמפיין פוליטי נגד ההפיכה או בקמפיין מסחרי לקידום סרט חדש (מוסף "גלריה" של "הארץ", אתה לא סתם זז עכשיו בחוסר נוחות). הפרסום הסמוי מבלבל את הציבור ולא עוזרת התיבה "מודעה" וגם לא ההיגיון הפשוט. הפרסום הסמוי עובד כי כולם מטומטמים (חוץ ממך). ולכן הדרך היחידה לשים קץ להונאה היא להימנע ממנו לחלוטין.

ליונה יהב יש כלל

יונה יהב, 11.7.23 (צילום: יוסי אלוני)

ראש עיריית חיפה לשעבר, יונה יהב, שוב מתמודד על התפקיד, בניסיון להביס את מי שהדיחה אותו, עינת קליש-רותם. "בעיקרון, יש לי כלל שאני לא מתעסק עם גברת קליש-רותם", הוא אומר לאביעד פוהורילס שמראיין אותו למוסף "סופשבוע" של "מעריב". עם זאת, לרגל האירוע, הוא ככל הנראה ניאות לחרוג מהכלל העקרוני.

שכן בהמשך הראיון טוען יהב כי "קליש-רותם עשתה טעות ענקית" כבר בפתח כהונתה, ממליץ לשאול אותה למה אין עדיין שיקוע של מסילות הברזל ליד חוף הים של העיר, מציין באכזבה כי "קליש-רותם ביטלה את המטרונית ממרכז הכרמל לאוניברסיטה ולטכניון", מזכיר כי "ראש העיר ביטלה את התוכנית שלי" לשתי רכבליות נוספות, מתלונן על ריבוי חזירי הבר בעיר, שהגבירו מאוד את נוכחותם בתקופת קליש-רותם וקובל על כך ש"קליש-רותם זלזלה בתוכניות" שהכין לפתוח יציאות נוספות לשכונות מבודדות.

מצד אחד הייתה שואה

"אולי זה פילוסופי מדי לעיתון, אבל אני לא חושב שיש עבר. אין עבר. במוכן הכי רדיקלי. פשוט אין. אני לא מתכוון רק לכך שההווה רושם את העבר. לא, אין עבר בכלל. יש הווה. וההווה לא רק מייצר את הזיכרון אלא בונה עבר", אומר יצחק בנימיני בראיון לאבי שילון במדור "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות".

"אז תשאל אם הייתה שואה?", מוסיף בנימיני בהמשך. "לא, השואה לא קיימת כשלעצמה. כלומר היא הייתה, אבל דרך ייצור של ההווה. גם לי קשה, מבחינה רגשית, לומר שלא הייתה שואה. זה נשמע ניהיליסטי. מוטרף. אבל במובנים רבים היא לא הייתה. אנחנו בוראים את העבר. מחוץ לשיחה על היסטוריה, לא הייתה שואה. אנשים לא מבינים שאין עבר. הם כל הזמן בשיח פוזיטיביסטי על מה שהיה ומה שיהיה. אבל נאצי שהיה בזמן השואה לא חווה שואה מבחינתו. נכון, היסטוריון יבוא ויגיד שאם נחקור – נמצא מה היה. אני כפילוסוף אומר שיש כמה מציאויות. ההווה רושם את העבר וגם ההווה מורכב מכמה הווים. אז מצד אחד הייתה שואה, מהצד השני לא הייתה".

ענייני תקשורת

אילון גלעד מקדיש את טורו ב"הארץ" למילה "מקרר" ובסיום הרשימה מתייחס גם ל"מעבד-מזון".

בשנת 1978, כותב גלעד, נחום ברנע לגלג במוסף סוף השבוע של "דבר" על "השיגעון האמריקאי לגאדג'טס (אביזרים)", שלטענתו הוא "עדות חותכת לריקבון חברת השפע והאופיום להמונים". לפי ברנע, "מעבד המזון" אינו אלא "קופסה דומה במשהו למכונה שעושה מיץ גזר בקיוסק שבכיכר מגן דוד. ההבדל הוא שקופסה זו עושה הכל: חותכת לפי הזמנה, ותוך שניות, כל ירק למינהו, עושה מיץ, לשה בצק ומה לא".

"כבר שנה אחר כך נמכר מְעַבֵּד הָמָזוֹן גם בארץ בהצלחה רבה", מציין גלעד.