אחרי שתוכניותיו השונות לחבלה בתאגיד השידור הציבורי נבלמו לפי שעה, פנה שר התקשורת שלמה קרעי לערוץ חדש שבו יוכל לחבל בתקשורת החופשית בישראל. על הפרק: רכיבה על מתווה החקיקה שהכין קודמו, שר התקשורת יועז הנדל, תוך עיוותו.
"השבוע התברר לי שתהליכים לוקחים יותר זמן ממה שחשבתי", אמר קרעי ליו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן, בישיבת הוועדה שהוקדשה למשרד התקשורת, ביום רביעי השבוע (7.6). זאת אחרי שרק לאחרונה הצהיר כי יסיים את הליך החקיקה בו הוא מעוניין עוד במושב הקיץ של הכנסת. "זוכר שדיברנו שחוק השידורים יבוא ונגמור אותו עד סוף יולי?", המשיך, "אז זה קצת חלומות".
קרעי המשיך לפסוע במסלול הרטורי האהוב על פטרונו, ראש הממשלה נתניהו, וסימן אשמים: "רק משרד המשפטים לבד צריך 60 יום בשביל הנסחות של החוק, כדי להביא אותו לקריאה ראשונה", גילה את אוזנו של היו"ר ביטן. קרעי מכהן בכנסת מאז אפריל 2019, ומעניין שרק כעת גילה כיצד מתנהל הליך חקיקה. אם היה טורח ללמוד את רזי העבודה הפרלמנטרית טרם כניסתו לתפקיד מיניסטריאלי בדצמבר האחרון, יתכן שהיה חוסך לעצמו התבזויות עת נאלץ לסגת פעם אחר פעם מהכרזותיו בדבר חקיקה נגד התאגיד.
בניגוד להערה המזלזלת האופיינית של קרעי, הבחינה המשפטית של הצעות חוק לא כוללת רק בדיקות ניסוח ושגיאות כתיב, אולם כך או כך - כדי להעביר חוק לא די בהליך החקיקה, צריך גם להכין הצעת חוק. קרעי, המרבה לקפץ בין המיקרופונים, לא השכיל לכנס ולהפעיל צוות מקצועי שיתרגם להצעה מסודרת את שאיפותיו בתחום מדיניות התקשורת בטווח הזמנים לו הוא נכסף.
הפתרון לכך, כפי שעלה מדבריו של קרעי ומדברי סמנכ"ל המשרד אלעד מלכא, הוא רכיבה על רפורמה שנהגתה כסיכום של 15 שנות עבודה במשרדי הממשלה להסדרת שוק השידורים בישראל, ושנוסחה בהצעת חוק של הנדל, קודמו בתפקיד ומי שקרעי כבר הספיק להשמיץ ולהאשים בשחיתות. עובדה זו כמובן נעלמה כליל מנאומו של קרעי בוועדת הכלכלה.
בשלב זה עוד לא ברור מה מתוך הצעת החוק של הנדל, שפורסמה להצעות הציבור באוגוסט שעבר, ייוותר במתווה הנוכחי שמציע השר קרעי. אי-הבהירות נובעת מדברי השר עצמם בוועדת הכלכלה, שסבלו מסתירות פנימיות, כמו הכרזה בומבסטית על "ביטול רגולציה" שלוותה בהצהרות על החלת רגולציה, ועוד כזו שלא תחול באופן שוויוני על כל השחקנים בשוק.
אגב הצהרותיו בדבר "ביטול הרגולציה" חשף קרעי טפח מעולמו הפנימי כשהסביר שהשימוש במילה "אסדרה" במקום המונח הלועזי "רגולציה", הוא מהלך זדוני שנועד לרכך את המטען השלילי שנושאת עימה המילה ("הסדרה נשמעת מילה מכובסת, מילה טובה, אבל רגולציה זה באמת מה שזה"). רגולציה, נזכיר, היא פשוט האופן בו המדינה מסדירה את החוקים שמחוקקת הכנסת. בהיעדרה, קרעי יוכל לחזור למשרתו הקודמת כמרצה באוניברסיטת בר-אילן.
לעזאזל החוק
הניסיון המר שצבר קרעי בהודעה על מסיבות עיתונאים חגיגיות בהן יימסרו הצהרות מדיניות - רק כדי להודיע בבושת פנים על ביטולן לאחר מכה סמלית על היד מ"ראשי הקואליציה", או מסכת הכישלונות שצבר בתקופת כהונתו הקצרה - לא הרתיעו את קרעי לסנדל עצמו שוב בנקיבת תאריך: הוא הצהיר כי יפיץ טיוטה של הצעת החוק להערות הציבור עד סוף החודש (יוני). מי שמכיר את הדינמיקה של הליכי חקיקה, בוודאי בסוגיות רגישות כמו אסדרת תחום התקשורת, עתירות מאבקי אגו ואינטרסים כלכליים, יודע שסוף החודש יכול בקלות להפוך גם לסוף המושב. בדיוק כפי שקרה, אגב, להצעת החוק של הנדל.
כך או אחרת, טיוטה להערות היא ודאי לא הצעת חוק "בכחול", ונראה כי הדרך הנפרשת לפניו של קרעי ארוכה בהרבה מזו הנחתמת מאחוריו. אבל כמו בפעמים קודמות, למשל הניסיון לדחוף הצעת חוק שלדית שהוכנה בחיפזון לחוק ההסדרים, לקרעי פתרון יצירתי שיגשר בין רצונו לשינוי מיידי בשוק התקשורת לבין הצורך בהליך חקיקה מסודר ומינהל תקין:
"מבחינתי, מרגע שזה יוצא להערות הציבור המדיניות צריכה להשתנות", אמר קרעי, "נכון שאני סוגר את הרשות השנייה בחוק הזה ואת מועצת הכבלים והלווין ומקים גוף רזה מאוד שלא יתעסק בתוכן אלא יתעסק בכיוון השוק לפתיחתו ולגיוון דעות, אבל גם עד שהחוק יעבור בעזרת השם בכנס החורף בשנה הבאה כבר נצפה לראות כמה שינויים במדיניות של הרשות השנייה ואנחנו גם בזה נטפל".
הצעות חוק, כשמן כן הן - הן אינן חוק. ישנן סיבות לכך שחקיקת חוק דורשת הליך מסודר של בחינה משפטית, הערות ציבור ודיונים בוועדות ובמליאה. קרעי, למרבה התדהמה, פשוט מתעלם מכך. מבחינתו, מדובר בפורמליות טקסית ותו לא. זו אינה הפעם הראשונה: גם הצעת החוק הבוסרית שניסה להשחיל לחוק ההסדרים סבלה, לצד בעיות אחרות, מכך שהיתה מנוגדת לחוק אותו התיימרה לתקן. אחרי שהיועץ המשפטי של משרד האוצר הצביע על כך, לא התבייש קרעי להצהיר כי הוא אינו מתכוון לכבד את חוק השידור הציבורי.
קרעי הפגין גמישות דומה ביחס לזרימת הזמן גם בפתח דבריו, כשהכריז על "דבר תורה" מפרשת השבוע, אך דיבר דווקא על פרשת השבוע שעבר. גמישות דומה ביחס למדיניות ממשלתית אינה בגדר קוריוז אלא מהלך בעייתי שיכול להיות בלתי חוקי ממש. עד שלא יבוטלו החוקים מכוחם פועלות המועצות המאסדרות (הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין), אותן מועצות כפופות לאותם חוקים ומחויבות לפעול לפיהם. אם קרעי יורה למועצות הללו לפעול שלא בהתאם לחוק, הרי שמדובר בהפרת חוק, בין אם נשתמש לשם כך במילים עבריות או לועזיות.
גוף רזה מאוד שמן למדי
מה יהיה תוכן החוק אותו מנסה קרעי לרקום ולקדם? מדברי השר בוועדה, כמו גם מדברי מנכ"ל משרדו, מימון מוני שמילה, והמשנה למנכ"ל אלעד מלכא (מי שקרעי ביקש למנות כמנכ"ל, אך נכשל), ישנם על הכוונת מספר כיוונים אפשריים.
הראשון, כפי שעלה גם מהצעת החוק של השר לשעבר הנדל, הוא סגירתן של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. מהלך זה אינו שנוי במחלוקת והוא פרי המלצה גורפת למדי של הוועדות המקצועיות שעסקו בסוגיה. שאלת מיליון הדולר היא מה יבוא במקומן. על-פי דבריו של קרעי הוא מכוון ל"גוף רזה מאוד שלא יתעסק בתוכן אלא יתעסק בכיוון השוק לפתיחתו ולגיון דעות". לטענת קרעי בוועדה, הגוף יחליש את כוחם של "מי שמחזיקים בקרנות המזבח", שהם הרשות השנייה, "שחקנים ותיקים" עלומים, ואף השר עצמו.
אלא שבהצעת החוק הקודמת שהועברה להערות הציבור ומונחת כבסיס גם לשינויים הנוכחיים, מדובר בגוף כלל לא רזה, שלשר יש השפעה רבה על מי שיעמוד בראשו. האם קרעי מתכנן לשנות זאת? מי יישב באותו גוף רזה-שמן, ומה כן יהיו סמכויותיו? קרעי לא התכוון להבהיר זאת, או להסביר כיצד מתיישבת ההצהרה על גוף רזה ללא סמכות התערבות בתוכן, עם הכוונה להנחיל מדיניות ברורה שמתווה השר עוד קודם לחקיקתו של החוק.
קרעי הצהיר בוועדה עוד כי בכוונתו "לתת לכוחות השוק לפעול" ולהותיר בידיהם של הצופים את הכוח לבצע "רגולציה עצמית" על תכנים, לרבות בכל הנוגע לפרסומות ולשידורי חדשות. רישיונות השידור יבוטלו, כולל התנאים השונים לשידור חדשות, התנאים הכספיים להקמתו של ערוץ תוכן מכל סוג וביטול כל סוג של הסדרה הנוגעת לתוכן. מה יהיו גבולות הגזרה? האם ניתן יהיה לשדר שידורים פורנוגרפיים ללא הגבלה? מה באשר לתכנים אלימים, פרופגנדה מובהקת או שידורים מיסיונריים?
השר ציין אומנם כי יוותרו בידי ההורים כלים לשליטה על התוכן של ילדיהם, אך לא טרח לפרט מה הם או מה עלותם, או מה יעשו מי שאינם הורים. קרעי גם לא התייחס כלל להנמקות בגינן נחקקו הגבלות על בעלות או תוכן, כמו השמירה על עצמאות עיתונאית, או החשש מהשפעה זרה או ריכוזיות יתר.
כן הפקות מקור, לא הפקות מקור
מי כן יבקר תוכן? מערכת המשפט. אותה מערכת משפט שקרעי הוא מחברי הקואליציה הקולניים ביותר בביקורת חריפה ומכפישה כלפיה. כך את "סתימת הפיות" וה"הפליה", כלשונו של השר, של הרשתות החברתיות כלפי משתמשים החורגים מתקנוניהן, יפנה קרעי לטיפול משפטי. לטענת קרעי הוא מגבש חוק שיקנה לבית המשפט בישראל את הסמכות המקומית לדון בסכסוכים מעין אלה ולגבור על החוזים האחידים של הרשתות.
קרעי לא התייחס לשאלות הרבות העולות ממהלך זה, כמו למשל מה הוא יגרום לרגולציה העצמית של הרשתות בנוגע להפצה של פייק-ניוז, תכנים גזעניים וביטויים אלימים, ונראה כי מדובר בעוד קריצה לבייס הביביסטי, המרבה להתלונן על צנזורה ברשתות החברתיות.
והיכן תהיה היפר-רגולציה? בתחום של הפקות מקור. כאן בכוונת השר לחייב את כלל השחקנים בשוק, לרבות הבינלאומיים, במימון הפקות מקור. זאת בניגוד למצב השורר היום, בניגוד גמור להצהרותיו רק בחודש שעבר לפיהן לא יטיל חובה כזו על השחקנים הבינלאומיים וכי בהמשך יבטל אותה כליל. השר לא הסביר בדיון כיצד הדבר יפתה שחקנים חדשים להיכנס לשוק הישראלי, סוגיה שממנה פתח את הדיון. לטענתו, הרגולציה שנהגה עד היום היא שהרחיקה אותם מישראל, אלא שזו דווקא לא דרשה מחויבות בהיבטים הללו.
הכוונה לחייב את כלל השוק במימון הפקות מקור עומדת גם בניגוד להתנהלותו בפועל של קרעי, שהאריך מוקדם יותר השנה את הוראת השעה הפוטרת את ערוץ 14 והערוצים ה"זעירים" מחובות הפקת המקור.
מה יהיה תוכנן של אותן הפקות מקור שקרעי יחייב את מימונן, והאם הוא מתכוון להתערב בו? השר הזכיר גיוון. מאמירותיו לאורך הדרך על תאגיד השידור ועל ערוצי הטלוויזיה (לבד מערוץ 14) אותם הוא מכנה "ערוצי התעמולה", וממסמך המדיניות הדל שנחשף ב"עין השביעית" מוקדם יותר בקדנציה של קרעי, אפשר לשער לאיזה גיוון הוא מכוון.
פגיעה בפריפריה וחינוך מחדש של התושבים
עוד על הכוונת של השר: פגיעה כלכלית משמעותית בתאגיד השידור הציבורי באמצעות איסור על שידור פרסומות, המהוות כשביעית מתקציבו. המשמעות המיידית, שקרעי אינו מסתיר, היא שחרור תקציבים בשווי של מאה מיליון שקל לטייקוני הרדיו האיזורי, שחלק ניכר מהם מקורב באופן מוצהר לשלטון נתניהו.
האיסור על פרסומות בתאגיד, הרלוונטי בעיקר לרדיו, הוא חלק מתוכנית כוללת לשינוי במדיניות הרדיו הממשלתית: ביטול ההגבלות על שידורי רדיו מסחריים, שהם כעת איזוריים בלבד, תוך נטילת תדרים מהתאגיד שיגבילו גיאוגרפית את שידורי הרדיו הציבורי. קרעי לא התייחס לפגיעה התקציבית בתאגיד, וגם לא הייתה לו תשובה טובה לטענות בדבר פגיעה במאזינים בפריפריה, שיאבדו את השידורים המקומיים, ובבעלי עסקים מאותם אזורים שפלטפורמת הפרסום הנגישה שלהם תיעלם.
ה"פריפריה" עלתה גם בנושא נוסף שעלה בוועדה, ונוגע כנראה לאותה תוכנית מסתורית "לגיוון התקשורת", שקרעי הודיע כי קיבל עבורה 60 מיליון שקל כתנאי לאישור התקציב בממשלה בפברואר האחרון. 60 מיליון השקלים הללו לא אותרו בתקציב המשרד כפי שהוגש לממשלה, אך מדברי השר בוועדת הכלכלה עולה כי מדובר בלא פחות מאשר תוכנית שתוכל לספק תעמולה פוליטית במימון ממשלתי.
לפי קרעי, עשרות מיליוני השקלים הללו יוקצו על מנת להנחיל "חינוך מחדש" לתקשורת לאנשי הפריפריה: חוגי תקשורת ואקטואליה שימומנו בידי משרד התקשורת ו"קרן לעידוד החדשות והאקטואליה". לטענת השר, יש התחייבות לתקציב ממשרד ראש הממשלה. מי ילמד את אותם חוגים מטעם הממשלה? מי יחנך את הנוער כיצד לצרוך תקשורת? מי יבטיח כי לא מדובר בקמפיין מפלגתי במסווה של תוכניות אוריינות? על שאלות מעין אלה לא השיב השר, וגם לא נשאל.