ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל פנה ליועצת המשפטית לממשלה גלי ביהרב-מיארה בבקשה שתורה לשר התקשורת שלמה קרעי להפסיק ולהפר באופן שיטתי את החוק ואת הדין, בניסיונותיו לפגוע בתאגיד השידור הישראלי ולחבל בעצמאותו.
"מתבקשת התערבותך הדחופה, המהירה והעניינית, לרבות הנחיה ברורה לשר התקשורת, שתבוא מצידך כגורם האמון על כך, ולא לאפשר צעדים שמשמעותם פגיעה בעצמאותו של התאגיד ובתוך כך בחופש העיתונות של הציבור בישראל", לשון המכתב, שנשלח על-ידי עורכי הדין אמיר בשה וגלעד זבידה.
ארגון העיתונאים והעיתונאיות הוא הארגון היציג הגדול ובפועל כמעט היחיד בתחום העיתונות בישראל, הפועל ב-25 כלי תקשורת ומאגד אלפי עיתונאים. בין השאר הוא הארגון היציג של עובדי תאגיד השידור, גוף השידור הציבורי של ישראל (לצד גלי צה"ל). "הארגון רואה עצמו כמי שמייצג לא רק את ציבור העיתונאים אלא גם את האינטרס הציבורי הרחב בכל הקשור לחופש העיתונות בכלל ולשידור הציבורי בפרט", מצהיר המכתב.
שלמה קרעי הוא חבר כנסת מהליכוד, שלפי פרסומים שונים פטרונו הוא יאיר נתניהו, ושהתמנה לאחרונה לתפקיד שר התקשורת. מאז מינויו בתחילת השנה הוא עושה כל שביכולתו לפגוע בתאגיד, ואף הצהיר שוב ושוב שהוא מתכוון לחסלו. בפועל, ככל שתוכניותיו נחשפו, התברר כי כוונתו אינה רק הרס השידור הציבורי, אלא פגיעה בעצמאותו והשתלטות על תקציביו.
עו"ד גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה (צילום: יונתן זינדל)
המכתב ליועצת המשפטית לממשלה בא על רקע המכתב ששלח קרעי בשבוע שעבר לתאגיד, ובו הוא מאשים כי סיקור ביקורתי של פעולות הממשלה הוא בגדר הפרת חוק. ארגון העיתונאים והעיתונאיות מציין כי דווקא המכתב של קרעי הוא בעצמו הפרת חוק, חוק השידור הציבורי, שנחקק על-ידי ממשלת נתניהו השלישית וקיבע את עצמאות השידור הציבורי בישראל.
מכתב השר קרעי "מהווה הפרה של הוראות חוק השידור הציבורי, התשע"ד - 2014, וניסיון לפגוע בעצמאות התאגיד באמצעות צנזורה פוליטית לצד פגיעה בלתי סבירה בכללי מינהל תקין ופגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיתונות וביסודותיה של הדמוקרטיה".
במכתב מזכיר הארגון כי "התפישה העומדת ביסוד חוק השידור הציבורי היא של הפרדה מלאה ככל הניתן - על פי שיטת האיזונים והבלמים - בין הרשות המבצעת לבין הרשות המבקרת, כשבמסגרת האחרונה שוכנת כמובן גם התקשורת העצמאית והבלתי-תלויה. תפישה זו מעוגנת ביסוד המחשבה של העיתונות החופשית, כחלק מחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת".
גם בית המשפט העליון קבע מסמרות בכל הנוגע לעצמאותו של התאגיד מול השפעות פוליטיות, והוסיף כי מדובר בשיפור השידור הציבורי "תוך מתן מענה לקשיים שאיפיינוהו עד כה", דהיינו, הפוליטיזיציה שסיאבה והשחיתה את רשות השידור עד שהביאה לסגירתה.
בית המשפט העליון התייחס לעצמאות התאגיד גם באופן ישיר מול הניסיון של ראש הממשלה נתניהו לחבל בו, עם הקמתו (אחרי ש"חמק לו בצוק איתן"): "ראוי לפיכך שהכל יפנימו כי התוצאה אליה הגענו מתחייבת מהתפיסה הדמוקרטית. שידור ציבורי מבוסס ובלתי תלוי הוא כלי חשוב לקיומו של שוק תקשורת מגוון, תוסס וביקורתי, שאיננו נושא פנים לבעלי שררה, ממון או אינטרס. בהיותו כזה הוא שומר על הדמוקרטיה ועל ההשתתפות של אזרחי המדינה בעיצוב דמותה.
"נוכח האמור, נקל להבין כי התערבות שלטונית בגופי התקשורת, גם אם היא נעשית ברמה 'המוסדית', מתוך מטרה 'להתאים' את מבנהו של שוק התקשורת, כך שיתיישב עם אינטרסים של צד כזה או אחר במפה הפוליטית, מהווה למעשה, הכפפה אסורה של התקשורת, שאמורה להיות עצמאית - למאוויים של השלטון".
שר בישראל מצהיר שהוא מעל החוק
נראה כי הפנייה היא סמלית בעיקרה, מאחר שגם בזמנים רגילים הייעוץ המשפטי לממשלה לא ממהר להתערב בממשק שבין משרדי הממשלה לתקשורת, ובוודאי כעת, כשאנו נמצאים בעיצומה של התנגשות חזיתית בין מערכת המשפט לבין ממשלה המבקשת לבטל כל ביקורת שיפוטית על התנהלותה.
אמנם, דווקא המקרה של שר התקשורת שלמה קרעי היה יכול להיות אותו מקרה נדיר בו כן נדרשת התערבות משפטית חיצונית, וזאת משום שהשר קרעי הצהיר בריש גלי כי הוא מתכוון לפגוע בעצמאות השידור הציבורי בניגוד לחוק, ובהזדמנות אחרת כי הוא לא מתכוון לכבד החלטות של בית המשפט שלא יישאו חן בעיניו.
השר קרעי נכנס לתפקידו בהצהרה שיחסל את השידור הציבורי בישראל, וניסה בחודשיים שחלפו מאז לעשות זאת בדרכים מגוונות: חיסול חטיבות הטלוויזיה והדיגיטל והשתלטות על תקציביהן, סגירת חטיבת החדשות, פגיעה בעצמאות התקציבית של התאגיד, סגירת תחנות רדיו, איסור על הכנסות מפרסומות ועוד. נכון לעכשיו מזימותיו נבלמו בשל ההתנגדות הציבורית יוצאת הדופן והסירוב של משרד האוצר לאפשר לקרעי לעקוף את דרך המלך של חקיקה ראשית באמצעות חוק ההסדרים.
אלא שמה שכן צלח הוא הוצאתה לאור של תפיסת העולם של קרעי. היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג, במכתב מפורט, הסביר לשר כי בקשתו להכליל את החקיקה שלו בחוק ההסדרים נדחית, לא רק משום שאיחר את המועד בשבועות ארוכים, ולא רק משום שהחקיקה שהגיש לא עומדת בשום אמת מידה של חקיקה בישראל, אלא גם משום שהיא נוגדת את החוק, הקובע במפורש את עצמאותו של תאגיד השידור.
בתגובה לכך שלח קרעי מכתב משלו, פראי במיוחד, בו האשים את היועץ המשפטי לאוצר בלא פחות מ"חתרנות פקידותית מהסוג שנבחרנו למגר" ואף הצהיר, בלי להתבלבל, כי כל כוונתו היא אכן לפגוע בעצמאות השידור הציבורי ולהכפיפו לממשלה. בנוסף, לפני כשבועיים (10.2) שיחרר הודעה לעיתונות בה קבע כי השופטים במדינת ישראל הם "אנשי יח"צ" ו"אנשי כזב" שמעודדים את הטרור. באותה הודעה הצהיר גם כי לא יקיים החלטה של בית משפט אם לא תמצא חן בעיניו ("דגל שחור של ניתוק והתנשאות", בלשונו).
בזמנים רגילים, בהם ממשלת ישראל לא נמצאת בריצת אמוק לשינוי פניו של המשטר, התבטאויות כמו אלו של קרעי היו זוכות לתשומת לב הראויה: שר בישראל המתגאה בהפרת חוק ומצהיר שהוא מצפצף על בית המשפט. אלא שאנחנו לא חיים בזמנים רגילים.