החיים עצמם

בכלכלה: "עוד לפני שתקציב המדינה עבר, הנתונים מאותתים שהוא כבר לא רלוונטי", כותב אורן דורי ב"גלובס", "הכנסות המדינה ממסים נמצאות בצניחה משמעותית וע"פ ההערכות הממשלה תגדיל את הגירעון פי ארבעה לעומת היעד שקבעה לפני חודשיים. הגידול בהייטק ובנדל"ן הולך ודועך ובאוצר צריכים לקבל כעת החלטה: לעדכן את התחזיות או להתעלם מהנורות האדומות".

"הלקוחות בקניון ש'מתווכחים על 10 שקלים', הסועדים שעוברים מסטייקים להמבורגרים, המפיק שמעדיף להשקיע באירועים בחו"ל, ובעל הרשת שמהסס לפתוח סניפים. מסע בין התחנות שבהן נראית ההאטה במשק", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "דה מרקר". ההתייקרות שתופסת כרגע את הכותרות: זו של החלב.

"הפיטורים בהייטק חוזרים. רווחי האופציות התכווצו בחצי", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". מתחילת השנה פוטרו 3,000 איש בתעשיית ההייטק, קצב מהיר משל השנה שעברה. "סגירת חברות הפכה לתרחיש ריאלי", נכתב בכותרת בעמוד 2. "גלי הפיטורים השונים בענף ההייטק לוו עד כה בזרמי העומק שגרמו להם עוד כאן איתנו ולזמן רב: הריבית המטפסת בארה"ב, הקיטון בצריכה הפרטית והארגונית, הבריחה של קרנות הגידור מהשקעות טכנולוגיה והמהפכה המשפטית", כותבים אסף גלעד ומיטל וייזברג.

אפילו הסטלנים בלחץ. "בזו אחר זו קרסו בחודשים האחרונים חברות הקנאביס הישראליות וכעת נראה שהחלומות על תעשיית ענק שתכניס לישראל מיליארדים בכל שנה בעיקר עולים בעשן", נכתב בשער מוסף G של "גלובס" (גלי וינרב).

ביחסי החוץ: "דו"ח של משרד החוץ עסק בשחיקה במעמדה של ישראל, השר כהן דחה את ממצאיו", מדווח יהונתן ליס ב"הארץ": "שר החוץ אלי כהן דחה את ממצאיו של דו"ח שנערך במשרדו, ושעסק בשחיקה במעמדה המדיני של ישראל בעולם. לפי גורמים המעורים בפרטי המסמך, המוגדר סודי, הדו"ח אזכר את השפעת מדיניות הממשלה, לרבות הקידום של חקיקה ההפיכה המשטרית. במסמך גם צוין כי מדיניות החוץ של ישראל נשענה בעבר על היותה דמוקרטיה יציבה הנכונה לקדם משא ומתן עם הרשות הפלסטינית – עקרונות שנפגעים כעת בעקבות התבטאויות של חברים בקואליציה".

בביטחון: "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מקדישים את כותרותיהם הראשיות למבצע חיסול המחבלים שרצחו את בנות משפחת די. הכותרות מנופחות חזה כמקובל (מנצח "מעריב" עם "סגרו חשבון"), אבל האווירה נכאה: "המצב ביו"ש הוא הנפיץ ביותר זה 20 שנה", נכתב בכותרת המשנה על שער "ישראל היום". "ראיסי לפלגים הפלסטיניים: 'המשטר הציוני פגיע'", מדווחת כותרת לדיווח של גדעון קוץ ב"מעריב". הנשיא האיראני מדגיש את חשיבותה של האחדות (בין אויביה של ישראל).

"ישראל נמצאת במשבר עמוק", קובע בן כספית באותו עיתון, "לראשונה אחרי שנים רבות אמ"ן מעריך שישנה סבירות לכך שתפרוץ מלחמה רב-זירתית". ואילו אלון בן-דוד כותב כמה עמודים אחריו: "חמאס, חיזבאללה ואיראן רואות איך הממשלה מפרקת את יסודות העוצמה הישראלית, פוגעת במשענת האסטרטגית האמריקאית ומחסלת את האחדות הפנימית - וזה גורם להן להעז ולדקור אותנו".

"גלנט: איראן פיתחה יכולת לייצר חמש פצצות גרעיניות", נכתב בכותרת הראשית של "הפלס" החרדי. זו גם הכותרת של "המבשר" החרדי, שמצטט את גלנט: "ישראל תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה". כולל לימוד תורה, כנראה.

"נתניהו, בכירי מפלגתו ולצדם שותפיו הנוכחיים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, תקפו בעקביות ובחריפות את ממשלת בנט-לפיד על חולשתה כלפי חמאס והג'יהאד ברצועה והבטיחו שאצלם יהיה זה אחרת. חלפו מעט יותר מארבעה חודשים מאז השבעת הממשלה, ושני מקרים שבהם נורו מטחי רקטות משמעותיים (בפעם הקודמת, בפסח, נורו גם עשרות רקטות על ידי אנשי חמאס מדרום לבנון). הדברים נשארו בדיוק, אבל בדיוק, אותו דבר", כותב עמוס הראל ב"הארץ".

ויוסי ורטר מסכם: "מעשה בשני פוליטיקאים בכירים שירדו שלשום לעוטף עזה. איתמר בן גביר, המתקרא: השר לביטחון לאומי, איים על ראש הממשלה. בני גנץ, מראשי האופוזיציה, איים על חמאס".

הקואליציה

"נתק בין נתניהו לבן גביר", נכתב על שער "ידיעות אחרונות". ב"מעריב" אנה ברסקי-רייבה ומתן וסרמן קובעים שהמשבר בין השניים "מחריף". ב"ישראל היום" כותב אמיר אטינגר על המתיחות בין ראש הממשלה והשר לביטחון לאומי: "גם איומים ריקים עלולים בסוף להתממש", גם אם המשבר הנוכחי, לדבריו, צפוי לחלוף.

"גנץ ממשיך להתחזק: 31 מנדטים", נכתב על שער "מעריב". לפי הסקר שהזמין העיתון, גנץ מנצח את נתניהו בהתאמה לראשות הממשלה ולקואליציה הנוכחית רק 53 מנדטים. כספית טוען בטורו שסקרים בקרב מתפקדי הליכוד מראים ירידה בתמיכה בנתניהו, לראשונה מזה שנים, מ-75%-80% ל-60%.

עמוס הראל משבץ בטורו אזהרה מתרחיש שפעם היה נדחה על ידו כמפוקפק, לפיו נתניהו ישעבד את האינטרס הביטחוני לקידומו הפוליטי: "ההידרדרות הביטחונית בדרום הצטרפה לטלטלה העצומה שחוללה תוכנית ההפיכה המשטרית, לעלייה במעשי הרצח ביישובים הערביים, ליוקר המחיה המשתולל ולתחושת הכאוס הבלתי פוסקת האופפת את הממשלה מרגע הקמתה. ההתנהלות הפרועה של שרים וח"כים מהקואליציה, שמסתבכים בתקריות חדשות ובהצהרות קיצוניות על בסיס יומי, תורמת למצוקה הכללית.

"דווקא לנוכח המלכוד הזה, צריך לשים לב למהלכיה הביטחוניים של הממשלה. ייתכן שהיא עלולה לנסות לברוח מהצרות שאליהן קלעה את עצמה בפעילות התקפית יזומה נגד הפלסטינים. מהלך כזה - למשל, התנקשות בחיי בכיר באחד הארגונים - לא יזכה אותה בקונצנזוס נרחב של תמיכה, אבל עשוי לשנות לזמן מה את סדר היום הציבורי".

ההפיכה המשטרית

המחאה העצומה נגד התוכנית לסירוס מערכת המשפט ובליץ החקיקה האנטי-דמוקרטית של הממשלה, יוקר המחיה המאמיר, המשברים בכלכלה והמצב הביטחוני ההולך ומתערער מביאים לסחף בסקרים וירידה עקבית בכוחה הפוליטי של קואליציית נתניהו. אז מה עם המהפכה המשטרית?

"סבב הדיונים הראשון בבית הנשיא תם, אך עדיין קשה לקרוא לכך 'הידברות'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ", המפנה למאמר פרשנות של יוסי ורטר, "גנץ ולפיד מתואמים ביניהם, אך באוויר עדיין מרחפת השאלה: מה רוצה נתניהו?". לפי ורטר, מה שנתניהו רוצה עכשיו, הוא פגישה עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. לשם כך נועד בליץ הראיונות לתקשורת הזרה, ולכן, לפי ורטר, הוצנעה הפגישה עם המועמד הרפובליקאי הצפוי לנשיאות רון דה-סנטיס ש"יכול לנסות להשיג פוטו-אופ עם הבן יאיר, שגולה להנאתו במיאמי".

יאיר אולי נשלח למכון גמילה מטוויטר, אבל שר המשפטים יריב לוין ממלא את מקומו. לפי ורטר, התבטאות של לוין גרמה לסיכול מאמציו של נתניהו להפשיר את היחסים עם האמריקאים. לוין, במפגש עם חברי ליכוד חרדים, אמר שהממשל האמריקאי הוא חלק ממנגנון המחאה בישראל. "כשהילד צייץ דברים דומים הוא נשלח אל מעבר לים והורחק מהטוויטר. אבל מה נתניהו מסוגל לעשות ללוין? הוא פוחד ממנו", טוען ורטר. ב"מעריב" כותב כספית שנתניהו דווקא לא מתאמץ לשפר את היחסים עם ביידן, ולראיה איסורו על שר הביטחון גלנט לטוס לפגישות בוושינגטון.

בסופה של הידיעה הראשית ב"ישראל היום", כותב יואב לימור, תחת כותרת הביניים "מידע מטריד על שולחנו של רה"מ": "נתניהו בקיא באיומים ומבין את הצרכים, אבל לא הכריע עד כה בעד ההגיוני והמובן מאליו. נדמה שכעת הוא נדרש לכך יותר מאי פעם בעבר: המידע שנצבר על שולחנו מטריד מכדי שיוכל להמשיך לשחק בחקיקה הפרסונלית וברפורמה המשפטית. מאיראן ששועטת לפצצה, דרך המפולת המדינית שמשרד החוץ מתריע מפניה ועד יום ירושלים שכתמיד מאיים להצית את האיזור - ישראל חייבת לחזור לנהל מדיניות הגיונית ושקולה בטרם המציאות תיתקל בה במלוא העוצמה".

ומה רוצים באופוזיציה? "במאמץ לפזר את עננת החשד המרחפת תדיר מעל ראשו, גנץ חוזר ומתחייב, ממש בנקיטת חפץ, שלעולם לא תהיה פשרה על עצמאות הוועדה לבחירת שופטים, וגם לא על עצמאות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. זו ליבת ההפיכה. בסעיף הזה, הוא ולפיד נמצאים על אותו דף", טוען ורטר. "מנהיגי האופוזיציה הישראלית בכנסת מנותקים מהמציאות ומדקלמים סיסמאות ישנות וחסרות רלוונטיות לשינוי הדרמטי במציאות", טוען גיא רולניק ב"דה מרקר".

"אזרחי ישראל מבוהלים", ממשיך רולניק, "משום שלראשונה בתולדות מדינת ישראל הבהירו ראשי הקואליציה בצורה ברורה לציבור שהם מוכנים להקריב את הביטחון והכלכלה. הם יעשו זאת כדי להסיר איזונים ובלמים על נבחרי הציבור, מה שיאפשר להם לשנות משמעותית את דמותה של המדינה הזאת כאוות נפשם. רוב רובם של אזרחי ישראל מבוהלים משום שהבינו שהסיבה היחידה ששר הביטחון איים להתפטר — ונתניהו נאלץ לעצור את ה'רפורמה' המשטרית — היא שראשי מערכת הביטחון הזהירו אותם מסכנה ברורה ומיידית, והם הבינו שאנחנו מתקרבים במהירות למשבר חוקתי ואחריו אולי מלחמת אזרחים.

לדבריו, "מה שלפיד וגנץ לא מבינים הוא שאחרי שנתניהו, לוין, סמוטריץ', בן גביר, גפני ושות' הורידו את המסכות, והראו לנו, למרבה הזוועה, את מה שהם באמת מתכננים, את מה שהם מוכנים להקריב — אנחנו לא יכולים לעולם לחזור לאחור. אנחנו לא נאבקים עכשיו רק כדי לעצור את חבילת חוקי פורום קהלת, או כדי לעצור את יריב לוין ושמחה רוטמן — עכשיו שהבנו מה התחנה הסופית של רכבת קהלת אנחנו לא יכולים לחזור ל–2022, גם לא ל–2021. אנחנו נאבקים גם למען סדר יום חדש".

"במטה שינו את המסר, והמפגינים לא נענו בהמוניהם", מוסרת כותרת אחרת על שער "הארץ", לדיווח של בר פלג ורן שמעוני. "שוויון ויוקר המחיה הם נושאים ראויים בהחלט, שצריכים להוציא המונים לרחובות, אבל לא עליהם יצא הציבור להפגין בחודשים האחרונים. היום ניכר שהמסרים החדשים לא חלחלו אל השטח כפי שרצו מארגני המחאה. היתה זו הפעם הראשונה שהשטח נענה חלקית לקריאה שיצאה מהמטה, ואנשיו לא מעוניינים שזו תהיה המגמה מעתה והלאה".

ב"מעריב" מציינים שנוכחות המפגינים היתה נמוכה מב"ימי שיבוש" קודמים, אולם מקדישים להפגנות את כפולת העמודים הפותחת: "צמתים וצירי תנועה מרכזיים ברחבי הארץ נחסמו אתמול במחאה על חוק הגיוס". ואולי הבלטת סיקור המחאה באה דווקא בגלל הנרטיב לפיה היא נחלשת.

על שער "הפלס" מתפרסמת הכותרת: "התחדשו ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית תוך ניסיונות כושלים לעורר גל הסתה נגד הציבור החרדי ובני הישיבות". "חוק הגיוס, שסומן כמוקש המרכזי של הקואליציה, צפוי להידחק יחד עם הדיאטות ל'אחרי החגים'", כותב כתב הכנסת של "ישראל היום", אמיר אטינגר.

הכתבת הפוליטית של "מעריב", ברסקי-רייבה, כותבת כי בעוד חברת הכנסת טלי גוטליב היתה היחידה שיצאה להגיב בתקשורת נגד הביקורת שמתח חבר הכנסת דוד ביטן על התנהלות הליכוד וההתמקדות בחקיקה נגד מערכת המשפט, וזאת משום שרבים בליכוד סבורים שביטן צודק, הרי שגוטליב עצמה אמרה בישיבת הליכוד "דבר שבליכוד של היום לא שאסור שייאמר, רצוי אפילו לא לחשוב עליו": "די לשקר לציבור, הרפורמה מתה ואף אחד לא מדבר על זה שנכשלנו. אין רפורמה ולא תהיה".

חינוך

"גם בחינוך האזרחי, ישראל מוצאת את עצמה קרובה להונגריה", נכתב בכותרת לכתבה של אור קשתי ב"הארץ". "מחקר השוואתי מגלה שהחינוך האזרחי בישראל מתקרב לזה שניתן בהונגריה, כשבמסווה של חינוך לדמוקרטיה מקודמים ערכים לאומניים".

סביבה

"העשירים בצל, העניים חשופים: מיפוי חדש מסוגו מראה שהשמש לא קופחת על כולם באופן שווה", נמסר בכותרת כתבה של לי ירון ב"הארץ".

החיים עצמם (מערכת המשפט)

"מן המפורסמות כי שר המשפטים יריב לוין לא משקיע את כל ימיו ולילותיו בניהול המשרד על ענייניו השוטפים. התקשורת המשפטית עסקה בכך לא מעט, וגם עבדכם הנאמן", כותב אבישי גרינצייג ב"גלובס", "מבחינת לוין, לפחות בשלב זה הוא בעיקר 'השר לענייני הרפורמה'. עמיתי נטעאל בנדל פרסם בהרחבה ב'ישראל היום' על העניינים החשובים שנתקעים מכיוון שלוין לא מתפנה או לא רוצה לטפל בהם. תקנות, תזכירי חוק ועניינים נוספים ממתינים לגאולתם.

"הביקורת על לוין מוצדקת. אבל דומני שהיועצת המשפטית לממשלה, מנהל בתי המשפט ונשיאת העליון צריכים לשאול את עצמם למה הם לא מתקנים את הליקויים, שלכל הדעות הם ליקויים חמורים, שכלל לא נזקקים לשר המשפטים כדי לתקן אותם. האם נדרשת רפורמה כדי שהשופטים יצייתו לתקנות סדר הדין החדשות לאחר שהם זלזלו בתקנות הקודמות? האם יש צורך בחתימה של שר המשפטים כדי ששופטים יפסיקו למרוח משפטים פליליים באופן חסר היגיון? יתחילו לממש את הסמכויות שניתנו להם כדי לסלק תביעות סרק? אולי סוף סוף יפסיקו לתת ארכות ודחיות עד אין קץ?".

אלימות

"מאחורי מעשי הרצח והפיגועים עומדת הזמינות של כלי הנשק", קובעת כותרת במעלה שער "הארץ" לטור של עמוס הראל. "הרוב המכריע של מבצעי הפיגועים באחרונה הם צעירים שפעלו לבדם. המשותף להם - וגם למעשי הרצח על רקע פלילי בציבור הערבי בישראל - הוא הזמינות הגבוהה של כלי הנשק. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להשיג היום נשק אוטומטי מגדילה את היקף התקריות ואת מספר הנפגעים".

בטורקיה

"כשהסקרים חוזים לו סכנת מוות פוליטית, ארדואן פונה למלחמת זהויות ולאומנות", מוסרת כותרת למאמר של צבי בראל על שער "הארץ". ב"גלובס" כותב אסף אוני כי יתכן והפזורה הטורקית בגרמניה תכריע את הבחירות בטורקיה.

סימניה

"לפי מחקר חדש ומדובר של פרופ' דיוויד אוטור מ-MIT, בשנות הקורונה העשירונים התחתונים הם היחידים ששכרם עלה ריאלית", נכתב בכותרת במוסף G של "גלובס" לראיון של אורי פסובסקי עם אוטור ש"מסביר איך התחרות הגוברת על העובדים מתנגשת עם המודלים בספרי הלימוד לכלכלה ואיך השיפור בשכר בתחתית הפך את הכלכלה כולה ליעילה יותר".

ענייני תקשורת

רגע של היסטוריה. "מחקר חדש של פרופ' אמיר גולדשטיין ואפי חורי מצא, כי הטענה הפופולרית בחוגי הימין, שלפיה זאב ז'בוטינסקי התריע מפני השואה באופן נבואי עוד בשנת 1938, היא פיקציה שהומצאה על ידי חסידיו בדיעבד", כותב אבי שילון במדור הדעות של "הארץ", "זה מתקשר גם לתפקוד הכושל של הממשלה הנוכחית — ההנהגה הימנית ביותר שידעה התנועה הציונית — שכן במובנים רבים, מאז הקמתו כמפלגה הרוויזיוניסטית ב–1925 ועד ימינו, יש איזשהו שקר שמלווה את הימין". שילון מונה כמה מהם ומסכם: "זו בעצם גם התשובה לשאלה הפופולרית שבני הדור החדש בימין מעלים: 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?' כפי שמציעה כותרת ספרו של ארז תדמור מ'אם תרצו'. התשובה די פשוטה: מפני שהמציאות מורכבת יותר מטענות הימין, מוצדקות ככל שיהיו".

שחיתות. ח"כ דוד ביטן מקבל ב"מעריב" חצי עמוד נאה עם תמונה, תחת הכותרת "קרב החלב של ביטן" וממוצב כאביר המלחמה ביוקר המחיה. הוא מככב גם במדור הפוליטי, גם עם תמונה נאה וכותרת. בהקשר זה כדאי לקרוא את מאמרו של עו"ד איתי מק, על העוול שעושה התקשורת לציבור באופן הסיקור שלה את דוד ביטן, והתעלמותה מהאישום הכבד בשחיתות המתנהל נגדו.

לפרק, לפרק, לפרק. עמוס הראל כותב ב"הארץ" על המתקפות המילוליות נגד הרמטכ"ל הרצי הלוי משום שלא מינה לאלוף את הקצין הדתי עופר וינטר: "החבורה הזו, שמושבה העיקרי הוא תחנת הבית הביביסטית בערוץ 14, גמרה אומר לפרק ולהחריב עד היסוד כל מרכיב מאחד בחברה הישראלית, על רקע קרב ההישרדות של נתניהו ומלחמת השבטים שמתנהלת בהשראתו. חלק מן האש מופנה כעת במתכוון לצבא. הכל אישי והכל פוליטי — וכל האמצעים כשרים להשגת המטרה, כולל מתקפה ישירה ומכוערת על הרמטכ"ל, שרק נכנס באחרונה לתפקידו. גם כך, הלוי הרי לא בא להם טוב בעין: לא בעצם מינויו בידי שר הביטחון הקודם, בני גנץ, לא בסירובו להתיישר עם קריאות פופוליסטיות להפעלת כוח בשטחים ובוודאי לא באופן המחושב והמאופק שבו בחר לטפל במחאה בשורות צה"ל".

עז עיוורת. עירית לינור כותבת על כלי תקשורת שמאלנים שנסגרו כי אין קהל המעוניין בהם ואין להם היתכנות מסחרית. היא כותבת זאת ב"ישראל היום". העיתון שפועל בלי מודל עסקי מאז היווסדו, שקיים רק כי נמצא מולטי-מיליארדר שיחלק אותו בחינם, ושאנשיו הצהירו כי אם יעבור החוק שיאלץ אותם לגבות כסף עבור הסחורה שהם מייצרים - הוא ייסגר.

תקשורת הוגנת ומאוזנת. עורך "בשבע" עמנואל שילה כותב על "הפגנת המיליון" ועל הצורך להפקיע תדרים מהתקשורת השמאלנית להחריד. ממול מתפרסמת מודעה של היחצן תומך ההפיכה המשטרית בר'לה קרומבי ושות', המוסרת תודות לכל העושים במלאכת ההפגנה, ביניהם כלי התקשורת ערוץ 7, ערוץ 14, 0404 וכיפה. ואני חשבתי ש"ערוצי התעמולה" זה כינוי ביקורתי.

שלמה קרעי. מדור "המשרוקית" של "גלובס" מוקדש בחלקו לעוד שקר של שר התקשורת שלמה קרעי (או כמו שקוראים לזה ב"גלובס": "לא נכון ברובו"). קרעי אמר בראיון לרדיו הביביסטי "גלי ישראל" כי "ועדת המדרוג נשלטת על ידי 12 ו-13" ולכן הן שולטות בקבוצת המדגם שלפיה נקבע הרייטינג. בפועל, כותבים ב"גלובס", קשת ורשת מחזיקות כל אחת ב-30%, כך שגם אם יגיעו לתמימות דעים בנושא מסוים, הכוח המצרפי שלהן לא מספיק לשליטה בוועדה שההחלטות בה מתקבלות ברוב של 70%.

לא שזה משנה. גם אם קשת ורשת היו מחזיקות ברוב הדרוש, העבודה המקצועית של ועדת המדרוג, ובתוכה בחירת המדגם, נעשית על-ידי קבלן, החברה הבינלאומית קנטאר מדיה, והחברות המפעילות את ועדת המדרוג (ערוצי הטלוויזיה והמפרסמים) אינן קובעות בכל מקרה את משתתפי המדגם או אפילו חשופות לזהותם. כמובן שההיגיון הביביסטי יענה בתגובה: זו פסאדה, ברור שיש השפעה, הרייטינג תפור.

על הדרך שורקת המשרוקית על שקר אחר: אפי נוה, שרק בציבוריות הישראלית יכול להתמודד על חזרה לראשות לשכת עוה"ד במקום לא לצאת מהבית מרוב בושה, הפיץ שקר לפיו "60% מהשופטים הם מהפרקליטות ומהמשטרה". ב"גלובס" מצטטים בדיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפיו רק 15% מהשופטים כיהנו בתפקידם האחרון בפרקליטות המדינה, ורק 4% מהם הגיעו מהתביעה המשטרתית, וכי רוב השופטים, 55%, עבדו בתפקידם האחרון במגזר הפרטי לפני שמונו לשופטים.

הכל נשאר במשפחה. עדו נתניהו נוהג לפרסם טור אורח ב"מעריב". הפעם מחליפה אותו אשתו, דפנה נתניהו.

התנצלות. ב"הארץ" יוסי ורטר חותם את טורו בהתנצלות בפני זבובי הפירות, אותם השווה לבריונים כהניסטים שליוו את איתמר בן-גביר וחוללו פרובוקציות ביום הזיכרון בבית הקברות בבאר-שבע. זאת בעקבות מכתבים שקיבל משתי מדעניות החוקרות את זבובי הפירות ש"תרמו למחקר הביולוגי והרפואי תרומה כה משמעותית, עד שהחוקרים שהשתמשו בהן לאורך השנים כחיות מודל, זכו בשישה פרסי נובל".